ב"ה
גדר חיוב מזוזה במרפסת המיועדת לסוכה
א.
האם מרפסת שיש בה ד' על ד' והיא פתוחה, חייבת במזוזה מדין בית או מדין חצר?
לכאורה חייבת מדין חצר, שהרי בבית יש דין של תקרה ע' רמב"ם פרק ו' הלכה א'
עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף , ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע.
אלא שאם מדין חצר יש לשאול האם החצרות שלנו הם כמו חצרות שלהם? הם היו משתמשים בחצר לתשמישים שונים כפי שמוכח במסכת בבא בתרא, שם עמד התנור, שם עשו כביסה וכו'. שהרי גינה פטורה מן המזוזה, ע' מנחות לג ע"ב.
ע' חזון איש עירובין א, וחזון איש לגבי נר חנוכה אכן סובר שחצירות שלנו אינם חצרות שלהם, וחדר מדרגות אינו חצר אלא מבוי. מה הדין לגבי מזוזה. וכן ע' דרכי משה רפ"ו אות ד' שדחה סברא כזו לחלק (ודחה הסוברים שדי במזוזה אחת לבית, ובחצר פטרו מטעם זה) שם הביא מתשובות מהרי"ל סימן צד, וז"ל דרכי משה:
כתב מהרי"ל בתשובה על ששאלו אותו אי מיחזי כיוהרא מאן דמרבה במזוזות בביתו כיון שנתפשט המנהג דרוב העולם סומכים על מזוזה אחת בפתח בתיהם. והשיב מי יתן והיה זה לבבם להסיר המכשול הזה שעוברים אדאורייתא ואדרבנן ולא נודע מאין הרגלם שממעטין במזוזות כל כך במדינות הללו אולי הואיל ובכל בית אין בו אלא בעל הבית אחד ולא דרים בשאר חדרים וסומכים בבית החורף אקישוט הנשים וטינוף הילדים ובחדרי משכבות סומכים אמוהר"ם דסבר דמקום שאיש ואשתו ישינים פטור ובמרתפות סומכים ארמב"ם (פ"ו ה"ז) דפוטר אוצרות, וחצירות שלנו אחורי הבתים חשיבא להו מוקצה דחשיב ליה התלמוד פרק ב' דעירובין (כד א) לא הוקף לדירה וכל הטעמים האילו לאו דסמכא נינהו אלא כולהו חייבים ומשום יוהרא ליתא וכן כתב מוהר"ם דאין יוהרא מי שנותן מתנות כהונה אף על פי שהמנהג שלא ליתן ולכן טוב לקבוע מזוזות בכל החדרים וכן נוהגים בשאר ארצות ואשרי מי שיקיים מצוה זו כתקנה עכ"ל:
אם כן לדעתו חצר שלנו לגבי מזוזה אינה כמוקצה.[1] אלא שנחלקו הראשונים בגדר חיוב חצר:
שאלת הרא"ש מדוע חצר חייבת הרי אינה מקורה, הרא"ש בסימן יא בהלכות מזוזה כתב (והובא בב"י):
ומה שפרש"י בלישנא אחרינא דלית להו תיקרה שאין הבית מקורה קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבין במזוזה כדאיתא בפ"ק דיומא (דף יא א) וי"ל דאין ראיה מחצר לבית. דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים. אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה וכ"כ הרמב"ם ז"ל דבית שאין לו תיקרה פטור מהמזוזה:
אבל כתב בבית יוסף סימן רפ"ז בשם המרדכי:
וכתב המרדכי (הלכות קטנות סי' תתקסא) פירש רש"י שאין הבית מקורה וקשה דכי גרע מן חצר ואין סברא לחלק בין סופו להיות מקורה ובין אין סופו להיות מקורה עכ"ל ולעיל (סי' רפו רלא. דיבור ראשון) כתבתי בשם ה"ר מנוח ליישב זה.
ושם כתב בשם רבנו מנוח:
וה"ר מנוח כתב ואף על גב דשערי חצרות חייבים התם שבתים מקורה פתוחים לחצרות.
ביאור מחלקותם: האם חיוב החצר הוא מדין עצמו – ואם כן גם מקום שיש בו שימושי דירה דינו כדירה לגבי חיוב מזוזה, וכדעת הראשונים שלהלכה רפת בקר ואוצרות חייבים במזוזה.
או שחיוב החצר הוא משום שזה פתוח לבית, כלומר וזה משמש כניסה לבית ומדין "בשעריך",
חילוק זה של רבנו מנוח, כן כתב הרמב"ם לגבי בית שער בהלכה ז':
… בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה.
ומקור החילוק בסתירת הסוגיות שבמקום אחד כתוב שבית שער חייב ובמקום אחר כתוב שבית שער פטור.
שתי דעות אלו הובאו בשו"ע יו"ד סי' רפ"ו סעיף ז':
מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו (טור והפוסקים בשם ר"י).
אם נאמר שחיוב החצר הוא חיוב עצמאי כמו שכתב הרא"ש, משום שזה שימושו, אם כן יתכן להבדיל בין חצר שלנו ובין חצר של זמן הגמרא, אבל אם נאמר שזה משום שהוא משמש כניסה לבית, אם כן ודאי שאין הבדל.
אלא שכבר כתב דרכי משה שאין לחלק בין החצרות. ואם כן יש לנו נפ"מ אם נדון על החצר מדין חצר או מדין בית לגבי כיוון המזוזה. שהרי אם חיוב החצר משום שהיא כניסה לבית, הרי שצריך לקבוע את המזוזה מצד ימין לכניסה לבית, ואילו זה חיוב עצמאי, אם כן את המזוזה צריך לשים בכניסה למפרסת.
ב.
נראה שזה מחלוקת הפוסקים, בבית יוסף סימן רפ"ט כתב:
וכתוב בתשובות אשכנזיות (שו"ת מהרי"ל סימן צ"ד)… פתח שבין בית לחצר אם יש לחצר פתח אחר לרשות הרבים אז אית לן למיזל בתר היכר ציר אבל אם אין לחצר פתח לרשות הרבים אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר עכ"ל:
וע' ט"ז ס"ק ד' שהסביר את דברי מהרי"ל שלדברי מהרי"ל מקום המזוזה הוא בימין הכניסה מבית אל החצר. וגם היכר ציר הפוך לא יועיל, כיון שאין יציאה לרשות הרבים. (דוגמה: כיתות הלימוד שמטעמי בטחון הדלתות נפתחות החוצה. ודאי שהיכר ציר לא יועיל, שהרי היכר ציר הוא רק במקום שהוא ספק)
אבל הבית מאיר כתב בסימן רפ"ט:
ואם שאיני כדאי לחלוק על המהרי"ל תורה היא וללמוד אני צריך כי לדעתי תמוה הוא. דהא לדעתי דין חצר וגנה אחת הם ששניהם בפני עצמם פטורים ואינם חייבם במזוזה אלא מפני שבתים פתוחים לתוכו כדמבואר בהרמב"ם סוף הלכות מזוזה הל' ז' והלכה ח'. וכן הוא בפרישה סי' רפ"ו בשם רבנו מנוח דלולא שסתם חצירות בתים פוחחם לתוכו אף הם היו פטורים מפני שאינם מקורים כמו גינה.
הדברים הנ"ל הובאו ע"פ מעשה ליד חתן בן אחותי החריף המופלג מוה' יעקב מליסא. והשיב אלי בזה הלשון, וע"ד אשר כתב אדמו"ר בדין מזוזה שבין בית לחצר לחלוק על סברת מהרי"ל תיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי וב"ה שכונתי לדעת הגדול.
וכן מסקנת החזון איש ביו"ד קס"ח אות ה':
ולפי זה נקטין לדינא דבית הפתוח לחצר בין שהחצר סתומה ובין שיש לה פתת לרה"ר לעולם קובעין המזוזה לימין כניסת בית ואי אפשר לן להקל כמהרי"ל.
ואם נאמר שחצר חייבת במזוזה כדעת הבית מאיר, בכניסה מהחצר לבית, אם כן גם בכניסה למרפסת הצד שבו צריך לשים את המזוזה יהיה מימין הכניסה מבחוץ. אבל אם החיוב הוא מצד עצמו הכיוון יהיה מצד ימין ליציאה למרפסת.
ודאי אם נאמר שמרפסת כזו נדונת כבית, כמ"ש חובת הדר. ראה חובת הדר פ"ח ח"א הערה ו' שחלק על החזון איש:
החזו"א בהלכות מזוזה יו"ד סימן קסח סק"ו העלה להלכה אפילו בחצר סתם ואפילו במרפסות שלנו שאין להם דין חצר שבימיהם לחייבם קובע בימין הנכנס לבית אפילו כשהחצר או המרפסת סתומה וצ"ע מדוע לא יהא למרפסות שלנו דין דירה גמורה כיון שמשתמש שם תשמיש דירה ואפילו כשאינו משתמש שם כי אם לאויר וטיול גם זה בכלל תשמיש דירה הוא וכמו שכתבתי בפרק ב הערה א בשם האחרונים דכל החדרים ביחד שדרכם להיות בבית דירה הרי הם בכלל דירתו של אדם.
ואם דינה כחדר, לכאורה ודאי שצריך לשים בכניסה לחדר ולא בכניסה ממנה לבית, אם יש בה ד' על ד'.
אותה מחלוקת נוגעת גם לחיוב בית שער, אם נאמר שחיובו מן התורה, האם הוא חיוב עצמאי או שהוא חייב משום שהוא כניסה לבית. ע' להלן.
ונפ"מ אם צריך ד' על ד' בבית שער שכתב בחמודי דניאל שבבית שער לא צריך ד' על ד'. אם חיובו עצמאי, צריך שיהיה בו גדר בית ויהיה בו ד' על ד'. אבל אם נדון ככניסה לבית, יתכן שבית שער חייב אף אם אין בו ד' על ד' וכדעת כמה אחרונים.
ג.
אלא שמחלוקת זו האם חיובו עצמאי או משום שהוא כניסה לבית, לכאורה הוא מחלוקת הראשונים בסוגיה בסוכה לגבי סוכות היוצרים:
הגמרא בסוכה דף ח' ע"ב:
אמר רבי לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתחייב במזוזה משום דלא קביע.
אלא שזה תלוי בהבנת רש"י בסוגיה:
החיצונה סוכה – ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר, דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר, והשתא דייר בה – איכא היכירא.
ופטורה מן המזוזה – לעולם, דלאו דירה היא, שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם, ולהכניס שם תגרים.
ותיהוי כבית שער הפנימית – דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (לג, ב) דחייב במזוזה מדרבנן, בית שער – פירק"א בלעז, שלפני הבית.
משום דלא קביע – לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער.
לרש"י הטעם שאין החיצונית נחשבת לבית שער הוא משום שלא זו ולא זו דבר קבוע, ובית שער שאינו קבוע לסוכה שאינה קבועה אינו בית שער החייב במזוזה. בנדון שלנו, החדר הפנימי או הבית שנכנסים אליו מן הסוכה ודאי קבוע. האם די במה שהסוכה-בית שער, אינו קבוע?
המאירי בסוכה הבין הביא דבר זה כשתי שיטות:
ושמא תאמר תהא כבית שער לפנימית ותהא קרויה דירה מצד הפנימית ותתחייב במזוזה טעם הדבר משום דלא קביעא כלומר שאף הפנימית אינה קבועה כל כך שתהא ראויה להיות לה בית שער וי"מ על החיצונה אלא שזה עיקר:
כלומר העיקר לדעתו תלוי במה שהפנימית אינה קבועה.
שיטת פסקי הרי"ד:
ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה, משום דלא קביעא. פי' גם הפנימית אינה קבועה תמיד לדירתו שיש לו בית אחר, אלא [ב]עבור להכניס שם כליו עשאה, ולפעמ' שישן שם כשעושה מלאכתו, הילכך לא חשיבה שיהא בית שער, שהבית שער אינו חייב אלא מדרבנן כדאמ' בהקומץ.
ואם כן מדוע פנימית חייבת הרי ישן שם רק לפעמים. לכאורה לדעתו זה בנין קבע וזה מחייב גם אם המגורים הם עראי. וכן מסביר את הסוגיה כסוברים שבית שער הוא מדרבנן.
הרמב"ם בהלכות מזוזה פרק ו' הלכה ט' כתב:
שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה, החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה.
השגת הראב"ד: שתי סוכות של יוצרים כו' עד לפי שאין לה קבע. א"א אף הפנימית אין לה קבע.
הרי לדעת הרמב"ם, וכן היא הבנת הראב"ד החיצונה היא אינה קבועה. ולפי זה לדעת הרמב"ם אכן הטעם הוא משום החיצונה, ולדעת הרמב"ם די במה שהחיצונה אינה קבועה כדי לפטור.
כל זה אף שלדעת הרמב"ם חיוב בית שער לכאורה הוא מן התורה, שהרי הוא כתב בפרק ו' הלכות מזוזה הלכה ז':
… בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה.
לפי תירוץ זה לכאורה חובת המזוזה בבית שער הוא מן התורה. ובכל זאת אם לא קביע המקום בחוץ, אינו חייב במזוזה.
ובכסף משנה על הרמב"ם בהלכה ט' כתב:
וטעם רבינו דכיון דאמרו בגמרא משום דלא קבועה משמע ליה דלא קאי אלא אחיצונה וה"ק פנימית כיון דנעשית לשם דירת קבע חייבת אבל חיצונה שלא נעשית לשם דירת קבע אין לחייבה אפילו מטעם בית שער דהו"ל כסוכה שהיא בית שער לבית דלא מיחייבא כנ"ל:
וכותב הרב אשר וייס שליט"א (דרכי הוראה קובץ ו'):
ונראה דנחלקו בגדר חיוב בית שער במזוזה דהרא"ש ס"ל דהוי חיוב עצמי דשימוש של בית שער ה"ז תשמיש המחייב במזוזה ולכך הקשה מ"ט חצר חייבת במזוזה הא אין לה תקרה שהוא מתנאי חיוב מזוזה ולא ניחא ליה בדברי רבינו מנוח משום דאף לבית שער בעינן תנאי חיוב מזוזה ולכך הוצרך לחדש דהיכא דדרך תשמישו ללא תיקרה אין חיסרון כמה שאינו מקורה ורבינו מנוח ס"ל דחיוב בית שער הוא מחיובי הבית הפנימי דחשוב פתח של הבית הפנימי מכיון שדרכו נכנסים לפנימי ואי"ז חיוב עצמי ולכך לא בעינן בזה תנאי חיוב מזווה דרק בבית המחייב בעינן תנאי חיוב מזווה וכיון שהבית הפנימי מקורה מתחייב בית שער דידיה במזוזה.
ונראה דבזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד בטעמא דסוכת היוצרים החיצונה פטורה ממזוזה דהרמב"ם כתב משום שאינה קבועה ס"ל דדין בית שער הוא חיוב עצמי ולכך בעינן תנאי חיוב מזוזה וכיון שאינה קבועה פטורה ממזוזה והראב"ד ורש"י ס"ל דחיוב בית שער אינו חיוב עצמי רק משום דחשוב פתח הפנימי ואי"צ בו תנאי חיוב מזוזה וטעם פטור החיצונה הוא משום דהפנימית לא חשיבא להיות לה בית שער והיינו דבית שהוא מקום קבוע וחשוב כל השערים המובילים אליו ומשמשים אותו חייבים במזוזה מרין משמשי הבית אבל סוכת היוצרים הפנימית אינה חשובה וקבועה לחייב בית שער המשמש לה ואף שהיא עצמה חייבת במזוזה אין בית שער שלה חייב במוודה
אלא שלטעמו של הרמב"ם שהובא לעיל, שבית שער חייב אם הוא פתוח לבית, אם כן לכאורה אין חיובו עצמאי, והיה מקום לומר שלא קביע תלוי בפנימי, אבל צריך לומר שדעת הרמב"ם שכיון שפתוח לבית דירה, דינו כבית דירה וצריך לתנאי בית דירה ואם אינו עשוי לדירת קבע אינו חייב במזוזה.
ד.
וזה נפ"מ לגבי כיוון המזוזה בסוכות:
הרי סוכה פטורה מן המזוזה, אבל ודאי שהפתח לסוכה הנמצאת במרפסת חייב במזוזה, אם לא משום הסוכה, יהיה חייב משום שהוא כניסה לבית.
אלא שבסוכות ודאי שכיוון המזוזה יהיה מהסוכה שבחוץ פנימה. ואם כל השנה נוהג לשים מזוזה מצד ימין של היוצא למרפסת, הרי בסוכות צריך להפוך את המזוזה. ואם קובע עוד מזוזה בצד השני, ואין בזה משום בל תוסיף.
ועוד, אם ישאיר את המזוזה בצד ימין של הכניסה לסוכה, ויוסיף עוד מזוזה בצד השני, לכאורה הרי לאחר סוכות זה יהיה תעשה ולא מן העשוי. אלא שלגבי זה כבר כתבו האחרונים שכמו שמותר בסוכות לסגור את הגג מפני הגשמים ולפתוח ואין זה תולמ"ה, כיון שעשייתו בהכשר, הוא הדין כאן.
שו"ת בנין ציון צט (וכ"כ בספרו בכורי יעקב, בתוספת ביכורים לסימן תרכ"ה אות ד'):
נ"ל ג"כ בנדון של הפרי מגדים בחדר פתוח לסוכה שאף שכל ימות השנה שהסוכה ג"כ חייבת במזוזה צריך לקבוע המזוזה בימין הפתח שמן החדר לסוכה כיון שדרך הכניסה היא מן החדר לסוכה וכל שכן אם היכר ציר ג"כ הוא בסוכה מכ"מ בימי הסוכות שהסוכה פטורה והחדר לבד חייב וחיוב הפתח במזוזה הוא בשביל החדר צריך להפוך מקום המזוזה לקבעה בשמאל הנכנס מן החדר לסוכה שהיא הימין של הנכנס מן הסוכה לחדר בין שהיכר ציר בסוכה בין שהוא בחדר.
למעשה לא נהגו לההחליף את המזוזה, ע' בית ברוך שסומכים על הדעה שלהלן שגם בחג יש חיוב מזוזה שלא פקע.
ה.
אלא שעוד נחלקו האחרונים בדין סוכות עצמו, נפ"מ לסוכה במרפסת בסוכות, או למי שפותח את הגג בחדר אחד, שכל השנה זה חייב במזוזה מדין בית. האם בסוכות יהיה פטור. כתב הפרי מגדים במשבצות זהב סוף תרמ"ג:
מזוזה בסוכה פטור, ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכות מסיר הגג והמכסה, אפילו הכי בסוכות פטורה, דבז' ימים לאו קבע מיקרי. ומי שיש לו ב' חדרים זה לפנים מזה, אם הולך מחדרו לסוכה פשיטא שפתח הסוכה צריך מזוזה, משום חדרו, ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שפתח הוא מחדר הסוכה, י"ל שחייב בפתח בסוכה הפתוח לרשות הרבים וכדומה דהוה כבית שער, ולא דמי לסוכת היוצרים, עיין יו"ד [סימן] רפ"ו [ס"ק] כ"ב בש"ך.
והביאו המשנה ברורה בסימן תרכ"ו ס"ק כא. ומה שדימה את הסוכה לבית שער, כתבו האחרונים שכל זה רק בסוכה בתוך חדר שמשמש כל השנה ולא בסוכת עראי שעושה בפתח ביתו (שו"ת שלמת חיים סי' רמ"ב, ס' הסוכה השלם בפסקים מאת הגרש"ז אויערבך זצ"ל אות י"ד).
ובפתחי תשובה רפ"ו ס"ק יג הביא בשם שו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ד דמעולם לא יצא הסוכה הנ"ל מידי חיוב מזוזה דאי משום דסוכה דירת עראי הרי חדר זה דירת קבע כל השנה וע"כ לא פטרינן סוכת החג אלא כשעושה לשם חג אף כשעושה אותה דירת קבע פטורה דמקרי דירת עראי אבל בחדר זה שהוא דירת קבע כל השנה ודאי גם בימי סוכות לא נפטרה.
וכן בערוך השולחן ביו"ד סימן רפ"ו סעיף כז:
ודע דהא דסוכה פטורה מן המזוזה זהו בסוכה שרק בסוכות יושבים בה ולא בכל השנה אבל סוכות שלנו העשויים בחדר שדרים בה כל השנה ובסוכות נוטלים הגג ומסככין אותה נראה דגם בסוכות חייבת במזוזה שהרי עכ"פ היא דירה קבועה לכל השנה כולה.
ביאור מחלוקתם, על פי מה שניתן לשאול, על הדימוי שבין מזוזה לבין סוכה, האם עראי במזוזה מתייחס לגברא או מתייחס לגוף הדירה.
לגבי סוכה, גם יש לברר מה העראי, הגברא או הסוכה עצמה, הרי סוכה למעלה מעשרים אמה פסולה כיון שהיא דירת קבע, הרי שקבע ועראי מתייחס לדירה עצמה.
מחלוקת הריטב"א ותוספות. הגמרא ביומא דף י' ע"א-ע"ב מתקשה בסתירה בדברי רבי יהודה, אם סובר שכל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית, והרי סוכת החג בחג מחייב. ואילו בשיטת רבנן הגמרא לא מתקשה, שהרי לרבנן, סוכת החג בחג פטורה ואילו לשכת פלהדרין חייבת.
אם נאמר שהדיון הוא בקבע ועראי על החפצא, הרי לרבנן ודאי לא קשה שהרי סוכה היא דירת עראי אבל הלשכה היא דירת קבע. ודברים אלו מפורשים בריטב"א שם יא ע"א ד"ה דאי רבי יהודה:
לרבנן חיוב מזוזה בלשכה מדאורייתא היא, ועדיפא מסוכה שבנינם בנין עראי, משא"כ בזו שהיא בנין קבוע, ורבי יהודה סבר דירה בעל כרחה לא שמה דירה, אבל דירה דסוכה לאו דירה בעל כרחה היא דהא דר שם עם אשתו ובני ביתו, וכיון דסוכה דירת קבע היא לרבי יהודה, דירה דבית גמור חשיבא.
אבל התוספות שם התקשו בזה ותרצו אחרת:
וכי תימא מדרבנן מכל מקום תיקשי אכתי דרבנן אדרבנן מכ"ש דהכא פטרי אפילו מדרבנן ולעיל מחייבי אפי' מדאורייתא וי"ל דרבנן אדרבנן לא קשה דשאני סוכה דדירת עראי היא דבקל יכול להיות שהוא יוצא ממנה כגון אם הוא מצטער או ירדו גשמים וכהנה רבות אבל לשכת פרהדרין שהיה בתוכה בקביעו' מחייבי.
להבנת התוספות, הקבע ועראי לגבי מזוזה ולגבי סוכה היא הישיבה של הסוכה, ולא כמו שאמרנו שזה מתייחס לחפצא של הסוכה.[2]
הבנת הרמב"ם היא אמצעית: עשוי לדירת קבע, ע' רמב"ם בהלכות מזוזה פרק ו' הלכה ט' כתב:
שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה, החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה.
ומפורש כתב את זה הרמב"ם בהלכה י' שם:
בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהן חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח, פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה, חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין.
אם כן לכאורה הקביעות לדעת הרמב"ם הוא בדירה ולא בגברא, ולכן יש לומר שאכן היות והמקום הוא קבע ולא עראי, יתחייב במזוזה.
וראיה מרמב"ם בפרק ו' הלכה ו':
…בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה, וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב…
הרי שאף שהאורחים ודאי לא קבועים ולא יושבים ל' יום, זה נחשב מקום שעשוי לדירה וקבוע, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכה י'. וע' במסכת מזוזה פרק א' הל' ז' בפרשה סדורה שם אות יח שהגר"ח קנייבסקי דן בזה. וכתב שם "שמא יש הרבה אורחים שאוכלים שם יותר מל' יום"
אלא שאם זה דין בחפצא של הדירה, אם כן מאי נפ"מ בשוכר אם הוא תוך שלשים יום, והרי זה תלוי אם זה קבע או לא.
וצ"ל כמו שכתב בקרן אורה מנחות מד ע"א:
ע"כ הי' נראה דמזוזה וציצית דין א' להם, דאם הם שאולים או שכורים חייבין מה"ת, דזה מיקרי כסותך וביתך, כיון דבא לידו ע"י שאלה ושכירות ושכירות ליומי' ממכר הוא, אלא דפחות מל' יום לא מיבעי' במזוזה דפטורה דלא חשיבה דירה כלל, אלא אפילו ציצית כל שלא שאלו על ל' יום פטורה, ואימעיט מקרא דכסותך, ולהכי לא קאמר גבי מזוזה ג"כ דביתך אתי למעוטי תוך ל' משום דלא צריך קרא להכי דפחות מל' יום הוי כמו פונדק בעלמא.
[1] כתב החזו"א (יו"ד סימן קס"ח אות ו') דאין זה אלא בחצירות שלהם שעשו בהם הרבה תשמישי בית אבל בחצירות שלנו יש לקבוע מזוזה בימין הכניסה מן החצר לבית, עי"ש.
[2] אלא שיש להוסיף, שלגבי סוכה, הרי צריך שתהיה ראויה לעראי אף עם עושה אותה במחיצות קבע, ואם כן מה לגבי סוכה אם יעשה אותה במחיצות קבע? מדוע תהיה פטורה ממזוזה.
ונראה שלגבי מזוזה, הרי צריך שתהיה תקרה, ולכן לגבי מזוזה תמיד סוכה היא דירת עראי לרבנן, אף אם יש לה מחיצות קבע.