ב”ה
מה הם משפטי התנאים שצריך בכל מצב גם כשאין צריך תנאי כפול
א. השאלה: בשו”ע אה”ע סימן ל”ח סעיף ד’ הובאה הדעה שצריך משפטי התנאים רק לחומרא, והוסיף הרמ”א “וי”א עוד דאף על גב דאיכא כל הני ד’ דברים בעינן ג”כ שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר.
וכיוצא בזה יש לברר לגבי מעכשיו שלרמב”ם אין צריך משפטי התנאים, האם בכה”ג אין צריך את כל משפטי התנאים או שיש דברים שצריך: כמו תנאי שאפשר לקיימו, ותנאי ומעשה בדבר אחד, וכן יש לשאול לגבי תנאי שאפשר לעשותו על ידי שליח.
וכן לפוסקים שאין הלכה כר”מ ולא בעינן למשפטי התנאים כלל: ע’ מגיד משנה פרק ו’ הלכה יד שהתספק בזה בשם הרמב”ן. וכן לפוסקים (ראב”ד וגאונים שהביא הרמב”ם) שבממון אין צריך משפטי התנאים, האם אין צריך בכלל או שיש משפטי התנאים שלכ”ע צריך.
ונראה שהשאלה היא באופן הלימוד מתנאי בני גד ובני ראובן. האם לומדים משם רק את נוסח התנאי או שלומדים משום גם את עצם העובדה שניתן להתנות ולהפקיע את המעשה?
ונפ”מ אם יתכן לומר שיש אופני תנאי שלא לומדים בכלל מבני גד ובני ראובן.
לכאורה לשיטת רש”י שר”מ ורבנן נחלקו רק בתנאי כפול, הרי ברור שלכ”ע לומדים מבני גד ובני ראובן. ובדעת התוס’ יש להסתפק אם לא לומדים כלל או שיש שלומדים ויש שלא לומדים. ע’ תוס’ כתובות ע”ד שלומדים מב”ג וב”ר רק מה ששייך בסברא. ולכן צריך תנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח.
שאלה זו תלויה במה שכתבנו בשעור הראשון: האם הלימוד של משפטי התנאים הוא לעצם האפשרות שיש יכולת בתנאי להפקיע את המעשה (כמ”ש בשם תוס’ כתובות נ”ו ע”א ד”ה הרי זו, או שזו סברא שכשאין גמירות דעת לא ניתן למעשה לחול, והלימוד הוא רק לגבי האופן שבו הוא מגלה את דעתו לקנין.
אם כן שאלת אופן הלימוד תלויה בשאלה הנ”ל.
נפ”מ מהסבר זה לגבי תנאי לשעבר, האם אין צריך משפטי התנאים כלל או שיש צורך בדבר שאפשר על ידי שליח, כסברת התוס’ בכתובות ע”ד. (חזו”א אה”ע נשים סי’ נו ס”ק ח’, חו”מ ליקוטים י”ב ס”ק ח’ הובא בספר המפתח לרמב”ם פרנקל אישות פ”א ה”א)
בכמה ראשונים מוכח שענין הלימוד מתנאי בני גד ובני ראובן תלוי בסברא: ע’ ר”ן בפרק מי שאחזו. ע’ תוס’ גטין נ”ו.
ובעצם כך ניתן להוכיח מגמ’ יבמות נ”ג ע”א שאומרת שלכ”ע יש תנאי בחליצה, ויש מחלוקת לגבי תנאי כפול. הרי ששאלת אפשר על ידי שליח לא לומדים מבנ”ג וב”ר (ובגמ’ כתובות עד מפורש שלומדים מבני גד ובני ראובן) ותנאי כפול לומדים מבני גד ובני ראובן.
ע’ תוס’ כתובות ע”ד ע”א ד”ה תנאי שלומדים מבני גד ובני ראובן רק מה שהוא סברא, ולכן שאלו מה הסברא דבעי אפשר על ידי שליח. וכתבו התוס’ שם שרבנן שחולקים על ר”מ זה משום שהם חולקים בסברא: “שאין זה סברא כל כך ללמוד משם להכי פליגי עליה” אבל בתוס’ בגיטין משמע שהלימוד אינו מסברא אלא הלימוד הוא במדוייק כפי כל התנאים המובאים בסוגיה בגיטין.
ב. האם ניתן לחלק את משפטי התנאים לסוגים שונים?
יש תנאים שיש בהם צורך רק מחמת הניסוח, שלא יהיה משמע שמפליג בדברים או שלא משמע שני הצדדים של החלות:
תנאי כפול ודאי שהוא ענין של חלות. וע’ מגיד משנה אישות פ”ו הי”ד שדין הן קודם ללאו כדין הכפל.
תנאי שאפשר לקיימו שאומרת הגמ’ בב”מ צ”ד שזה כמפליג וכן ברמב”ם הלכות אישות בהלכות אישות פ”ו הלכה יז. ולכאורה תנאי זה צריך בכל מצב. ע’ מגיד משנה בפרק ו’ הלכות אשות הלכה יד. וזה התנאי היחיד שלא נלמד מבני גד ובני ראובן. ולכן צריך תנאי זה בכל מצב. אלא שהשאלה האם זה קיים גם בתנאים בממון לסוברים שאין צריך משפטי התנאים, או בתנאי לשעבר שאין צריך משפטי התנאים, תלוי בשאלה הנ”ל באופן הלימוד מבני גד והאם יש צורך בפסוק כדי שנוכל להפקיע את המעשה על ידי תנאי.
אפשר לקיימו על ידי שליח ודאי שהוא תנאי שהוא עקרוני, שרק בדבר כזה יש יכולת להפקיע. אם אני בעלים עד כדי כך שאפשר על ידי שליח וכמ”ש התוס’ בכתובות.
בתנאי הקודם למעשה: ע’ ראב”ד שאפילו בממון שאין צריך משפטי התנאים לדעתו מכל מקום צריך תנאי קודם למעשה. וע’ מגיד משנה שכתב שאינו מבין את החילוק. וע’ מ”מ פ”ו הי”ד שכתב כן בשם הרמב”ן. וע’ רמב”ם שכתב שתנאי הקודם למעשה אין צריך במעכשיו.
ויש לומר שההסבר הוא: אם תנאי הוא ענין של נוסח, הרי בדברים שאין צריך משפטי התנאים ההפקעה היא מכח אומדנא שנוצרת בלא משפטי התנאים. אבל אם הענין של תנאי להפקיע את המעשה, הרי בדברים שאין צריך בהם משפטי התנאים צריך מכל מקום שהתנאים העקרוניים שבהם ניתן להפקיע את התנאי הם קיימים. ולכאורה זו המחלוקת בין הרמב”ם לראב”ד: או שהשאלה היא לגבי אופן הלימוד מתנאי בנ”ג ובנ”ר, או שהשאלה היא האם תנאי קודם למעשה הוא רק ענין של נוסח. או שהוא דבר עקרוני, שאחר שיש חלות במעשה התנאי לא יכול להפקיע.
ג. שאלות הנ”ל תלויות בשאלה האם ר”מ ורבנן חולקים בכל משפטי התנאים או רק בתנאי כפול?
לכאורה מפשט הסוגיה בקידושין, הרי אם צריך תנאי כפול תלוי אם מכלל לאו אתה שומע הן או לא. ובזה נחלקו ר”מ וחכמים. ולפי זה אין מחלוקת בדברים אחרים.
וראיה שזה הפשט: מראיות הגמ’ בקידושין מסוטה ומהפסוק “הוא יתחטא” וכו’. ובסוטה צ”ע אם זה שייך למשפטי התנאים שהרי זה תנאי לשעבר. ובמשנה למלך הוכיח מכאן שגם בתנאי לשעבר צריך להיות לפי משפטי התנאים. אבל יש לדחות שהרי כפי שנסביר את המשך הסוגיה בראיה מהזאה כך נסביר את דין סוטה. (ולגבי סוטה ע’ פני יהשוע בקידושין שם שאין זה תנאי אלא רק תלוי אם מכלל הן אתה שומע לאו, וע’ אוצר הפוסקים עמ’ 24וכן כתב הרמב”ן בקידושין שסוטה אין זה תנאי), וכמובן שלפי רמב”ן ופנ”י נדחתה ראיה המשנה למלך על תנאי לשעבר.
ובשאלה זו תלוי הפשט בגמ’ בב”מ צ”ד האם ר”מ שם שסובר שצריך תנאי קודם למעשה, האם זה תלוי בשיטתו לגבי תנאי כפול. הרי התוס’ הוכיחו מגמ’ ב”מ שר”מ ורבנן חולקים על הכל. הרי שהבינו שיש מחלוקת לגבי עצם הלימוד מתנאי בנ”ג ובנ”ר. אבל לרש”י ניתן לומר שגם אם אין מחלוקת אלא לגבי תנאי כפול, מכל מקום שאלת תנאי הקודם למעשה היא שאלה נפרדת. והחולקים על ר”מ אין ראיה שסוברים שאין ללמוד בכלל מתנאי בני גד ובני ראובן.
וע’ רש”י במשנה שמתנאי בני גד ובני ראובן לומדים גם דבעינן תנאי הקודם למעשה, והן קודם ללאו – ודברים אלו מפורשים בסוגיה בגיטין ע”ה ע”א וע”ב. (וצ”ע גם על שאחר משפטי התנאים שלומדים מבני גד ובני ראובן, מדוע רש”י לא הזכיר אותם: תנאי ומעשה בדבר אחד שמפורש בסוגיה בגיטין שם שלומדים מבני גד ובני ראובן אפשר לקיים על ידי שליח, ע’ כתובות ע”ד שלומדים מבני גד ובני ראובן).
מחלוקת רש”י ותוס’ בקידושין אם ר”מ ורבנן חולקים רק בתנאי כפול או גם בשאר משפטי התנאים. ודעת הריטב”א בקידושין (תרנ”ד) כתוס’ שרבנן חולקים על כל משפטי התנאים. חוץ מתנאי שאי אפשר לקיים על ידי שליח. וע’ ריטב”א מכת”י גיטין ע”ה ע”א שלרבנן לא בעי חד מהנך דקדוקי תנאים.
ע’ רמב”ן שהביא המגיד משנה שאין לימוד לחצאין.
החלוקה למעשה בין משפטי תנאים שונים לגבי הנ”ל, האם החלוקה היא רק הלכה למעשה או שהחלוקה היא מעיקר הדין והתנאים חולקים בזה.
דעת הר”ן בפרק מי שאחזו שהלכה כר”מ רק לגבי תנאי קודם למעשה ושאפשר להתקיים על ידי שליח. ומשמע שעקרונית מחלוקתם היא בעצם ההשוואה לתנאי בני גד ובני ראובן. מה שאין כן לפי הריטב”א בקידושין הנ”ל המחלוקת היא מה ניתן בסברא ללמוד מבני גד ובני ראובן.
וכתב הריטב”א שם: “ואפשר דלא פליג עליה אלא בתנאי כפול ובהן ודם ללאו דקסבר מכלל הן אתה שומע לאו כרבנן אבל בשאר דקדוקי תנאין מודה לר”מ.
ד. ויש לבדוק את הקשר בין הצורך בתנאי כפול ובין מכלל הן אתה שומע לאו, האם להלכה צריך להיות קשר ביניהם.
אפשר לבדוק שאלה זו, האם בדבר שאין צורך בו במשפטי התנאים, האם צריך תנאי כפול? ע’ זה בר”ן המובא באבני מילואים. ר”ן בחידושים בפרק השולח דף מ”ה ע”ב ד”ה גמ’ והוא שאמר לה. וכתב הר”ן שבדבר לשעבר אין צריך משפטי התנאים (וע’ עוד שנדון בדבר זה) אבל כתב שצריך תנאי כפול משום שלר”מ לא סוברים מכלל הן אתה שומע לאו.
ע’ שבועות ל”ו ע”ב: “מתקיף ליה רבינא ובאיסורא לית ליה אלא מעתה שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה הכי נמי דלית ליה לרבי מאיר והתנן אלו שבמיתה. שתויי יין ופרועי ראש אלא לעולם תיפוך כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא”.
וע’ לחם משנה שדן בענין זה בהלכות זכיה ומתנה פרק ג’ הלכה ח’ ד”ה וראיתי, שהביא סתירות בדעת הרמב”ם בענין זה. ומסקנת הלחם משנה נראה שבאיסורא אין צריך תנאי כפול, אבל באיסורא דאית ביה ממונא צריך תנאי כפול. וע’ עוד בדעת הרמב”ם בעני ן זה בשו”ת רדב”ז חלק ג’ תשובה יא.(אלף פ”ח – וע”ש שיש להלן מספור כפול בתשובות ושוב מופיעה שם אלף פח).
ןיש לומר שכל החילוקים בין סוגי מכלל הן לא שייכים לתנאים משום שכאן השאלה היא עקרונית האם לענין זה לומדים מתנאי בני גד ובני ראובן.
תוספות:
אם אין צריך תנאי כפול משום שמכלל הן אי אתה שומע לאו. וע’ ריטב”א שה”ה הן קודם ללאו. וע’ בהערות לריטב”א קידושין הערה 248שדעת הבית שמואל ל”ח ס”ק ד’ שאף אם אין צרוך לכפול, אם כפל צריך הן קודם ללאו.
לגבי מעכשיו, ע’ בבית שמואל ס”ק ד’ שהוא הדין שאין צריך תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. אבל ברמב”ם משמע שאין צריך רק תנאי כפול ותנאי הקודם למעשה. אבל אפשר לקיים על ידי שליח צריך, ע’ מגיד משנה שכ”כ. והטעם, העתיק בבית שמואל ס”ק ו’ שמה שהוא מסברא לומדים מתנאי בני גד ובני ראובן. ובית שמואל תמה על המחבר בסעיף ד’ שכתב שלא צרך את כל משפטי התנאים. ורמ”א הוסיף שצריך תנאי ומעשה בדבר אחד.
השלמות: לכאורה האם תנאי קודם למעשה, יש נפ”מ אם זה מהותי או לא מהותי, ע’ גר”ח על רמב”ם הלכות אישות שדן בשאלה זו. ונפ”מ אם עשה מעשה הקודם לתנאי ואח”כ חזר ואמר את התנאת המעשה. אם זה ענין של נוסח יש לדמות למה שמבואר בגמ’ גבי אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע, שמקדים לאו ואח”כ הן ושוב לאו. כי ענין של נוסח אפשר לתקן. אבל אם זה דבר מהותי שלא ניתן להתנות לאחר שעשה מעשה, הרי ודאי תיקון כזה לא יועיל אם הקדים מעשה לתנאי. ודברים אלו כתב במקנה, בקו”א לסימן לח סעיף ג’ בד”ה בהג”ה.