הדלקת נר חנוכה בפנים בזמן הזה
אדם שמאחר ומגיע מאוחר לביתו, ואם ידליק ברשות הרבים אין פרסומי ניסא, האם עדיף להדליק בפנים אם בני ביתו ערים, שהרי יהיה להם פרסומי ניסא?
תקנת נר חנוכה היא להדליק על פתח ביתו מבחוץ. האם זו תקנת חכמים להדליק בפתח בדוקא, והפרסומי ניסא הוא הוא התקנה, או שתקנו להדליק נרות, והפרסומי ניסא הוא נפרד, שיש תוספת בפרסומי ניסא. האם אפשר להפריד בין מצות ההדלקה ובין פרסומי ניסא?
בשעת הסכנה מדליקו על שולחנו ודיו, האם קיים מצות פרסומי ניסא? האם אדם בודד שהגיע מאוחר לביתו, ידליק בפנים אף שאין פרסומי ניסא?
האם מקום הדלקת נר חנוכה הוא לעיכובא, ורק בשעת סכנה ממש עיקר התקנה היה להדליק בפנים, או שמקום ההדלקה אינו לעיכובא?
הגרש”ז אוירבך פסק שאם הדליק נר חנוכה על שולחנו, בדיעבד יצא לכ”ע. וכתב בהערה בהליכות שלמה פי”ד הערה ל’:
הנה בגמ’ לא נזכר אם ההדלקה על פתח הבית היא לעיכוכא או לא ומרהטא דסוגיא נראה שגס מעיקר התקנה אין זה אלא לכתחלה וכמו שהצרכו להדליק למטה מעשרה ומשמאל הכניסה ומ”מ אין זה אלא למצוה ולא לעיכובא וכדאמרינן כדף כ”א ע”כ מצוה להניחה על פתח כיתו מבחוץ אבל בדיעבד אפילו לא דר בעליה ושלא בשעת הסכנה כל שניכר שלא הדליקו לצורכו אפילו הדליק בתוך הבית על שלחנו יצא ידי חובתו בדיעבד ורק ברמב”ם משמע קצת דפתח הבית לעיכובא.
אלא שיש לדון האם יש בכלל מצוה להדליק נר חנוכה במקום שאין פרסומי ניסא?
הדבר לכאורה תלוי בסוגיה בשבת כא ע”ב ובדברי הראשונים כאן:
וכבתה אין זקוק לה ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי:
תוספות שבת כא, ב ד”ה דאי לא:
דאי לא אדליק מדליק – אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר”י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ”מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא ולר”י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים.
לפי תוספת בתי’ ראשון – דאי אדליק מדליק – הזמן לעיכובא, אבל למעשה כיון שיש תירוץ נוסף -לשיעורא – וזה לא תלוי בזמן, לכן מדליק גם מאוחר.
לכאורה המחלוקת האם להדליק מאוחר היא מחלוקת האם יש מצות הדלקה בפני עצמה גם כשאין פרסומי ניסא או שהמצוה דוקא בפרסומי ניסא.
רמב”ם מגילה וחנוכה ד, ה:
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.
הרמב”ם הביא את שני התירוצים, אלא שלדעתו אין הם חולקים אלא לפי שניהם ההדלקה היא רק עד שתכלה רגל מן השוק. ואחר כך לא ידליק.
אם כן לכאורה לדעתו המצוה היא הפסומי ניסא ולכן אין אפשרות גם בדיעבד להדליק יותר מאוחר.
ובחדושי הרשב”א שבת כא, ב כתב יותר מזה:
והא נמי דקתני עד שתכלה רגל מן השוק ופרישנא דאי לא אדליק מדליק. לאו למימרא דאי לא אדליק בתוך שיעור זה אינו מדליק, דהא תנן (מגילה כ’ ב’) כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה, אלא שלא עשה מצוה כתקנה דליכא פרסומי ניסא כולי האי ומיהו אי לא אדליק מדליק ולא הפסיד אלא כעושה מצוה שלא כתקנה לגמרי, וכן כתב מורי הרב ז”ל בהלכותיו.
ברשב”א דעה שלישית, שאפשר להדליק כל הלילה, משום שכל מצוה שדינה בלילה מצותה כל הלילה. ממה שהרשב”א דימה שאלה זו לכל המצוות הנוהגות כל הלילה, ברור שדעתו שזו מצות הדלקה שאותה מקיים, ואם היה צורך מבחינת עיקר המצוה לעשות פרסומי ניסא, אין מקום לסברא שזו מצוה ככל המצות שנוהגות כל הלילה.
בהמשך הגמרא שם, שבת כא, ב:
תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו
האם זה רק בשעת סכנה או בדיעבד יכול גם מי שאיחר להדליק על שולחנו? לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הראשונים לעיל. מדברי התוספות מוכח שרק משום שיש תירוץ נוסף בגמ’ אפשר להדליק יותר מאוחר. אבל תוספות לא אומרים שידליק מאוחר מבפנים משום שבדיעבד יכול להדליק בפנים. ומשמע מתוספות שאי אפשר להלדיק בפנים שלא בשעת הסכנה.
וכן מוכח ברמב”ם, שהרי כתב שאין עצה להדליק אחרי הזמן. הרי שלא ידליק בפנים. והטעם משום שתקנת חז”ל היתה להדליק בחוץ.
וטור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב כתב:
לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה ומ”מ עדיין זמנה כל הלילה ודלא כהרמב”ם ז”ל שכתב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתכלה רגל מן השוק עבר זה הזמן אינו מדליק. אבל אם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת דשרגא בטיהרא מאי אהני וכן לא ישלים בלילה של אחריו שכבר עבר זמנו וכ”כ ה”ר יצחק ב”ר יהודה.
והתוספות כתבו דלדידן א”צ לדקדק בזמן שנתנו חז”ל שיעור שלא נתנוהו אלא להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן וכתב בס”ה ומ”מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע”פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים.
ובשו”ע שו”ע אורח חיים תרעב, ב:
הגה: י”א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א”צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד”ע וטור בשם תוספות), ומ”מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה”מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין.
והרב אשר וייס בשיעור שפורסם השנה כתב:
הנה יש לעיין ביסוד מצות הדלקת נר חנוכה האם כל עיקרו וענינו פרסומי ניסא, ולכן תיקנו חכמים להניחו על פתח ביתו מבחוץ, או שמא עיקר מצות הנר היא זכר לנס אלא שנצטווינו גם לפרסם את הנס ולהדליק על פתח הבית מבחוץ.
ובאמת מצינו בחז”ל שני מושגים שונים, זכר לנס ופרסומי ניסא. מצוות רבות, מהן מדאורייתא ומהן מדרבנן זכר לנס המה, ולא מצינו גדר פרסומי ניסא אלא בנר חנוכה, ד’ כוסות, והלל במועדים כמבואר בברכות (י”ד ע”א).
ונראה דשני גדרים אלו מפורשים בפסוק בתהלים (ק”ז פסוקים ח’, ט”ו, כ”א ול”א) פרק שממנו למדנו על הארבעה שצריכים להודות:
“יודו לה’ חסדו, ונפלאותיו לבני אדם”.
“זכר לנס” עושים כדי להודות לשמו הגדול על חסדיו, ואף מודיעים נפלאותיו לבני אדם.
וראה חדושי הריטב”א שבת כא, ב שלדעתו שעת הסכנה היא לאו דוקא:
ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו. פי’ לא סוף דבר סכנת נפשות דא”כ פשיטא דעל מצות עשה לא יהרג וכדאיתא לקמן במכילתין גבי תפילין (מ”ט א’ עיין שם) וכדכתיבנא במסכת סנהדרין, אלא אפי’ סכנת צער או איבה כמו בצרפת, ולכן פרש”י ז”ל כאן דהיינו מפני הפרסיים שלא היו מניחין להדליק נר בשום בית ביום ידוע של אידם וכדאמרינן התם (גיטין י”ז א’) [אתא] חברא [שקל] שרגא, ולפיכך היה אומר מורי הרב ז”ל שכשנושב רוח שאי אפשר להדליקה בחוץ מדליקה בפנים בביתו.
הרי שלריטב”א יכול להדליק בפנים גם בסיבות אחרות חוץ מסכנה. ע”כ שמקיים המצוה לגמרי גם הדלקה וגם פרסומי ניסא, ויתכן שסובר שהפרסומי ניסא הוא לבני הבית.
ונראה שיש עוד נפ”מ אם פרסומי ניסא הוא עיקר המצוה או שיש מצות הדלקה והפרסומי הוא נוסף, האם צריך לעשות חשבונות של פרסומי ניסא לגבי מקום ההדלקה. למשל, אם ידליק בבית או על יד הפתח, לא יראו, כגון שפתח ביתו לחדר מדרגות והוא בקומה עליונה. האם עדיף להדליק בחלון שבו יש פרסומי ניסא. לכאורה אם נאמר שמצות הדלקה היא גם בלא פרסומי ניסא, הרי שאין לעשות חשבונות כיון שחז”ל קבעו מקום להדלקה. אבל אם עיקר המצוה היא פרסומי ניסא, יש לומר שעדיף במקום שיש יותר פרסומי ניסא כי כל המקום שחז”ל קבעו זה משום פרסומי ניסא. וכתב על זה הרב ניסים קרליץ בחוט שני חנוכה:
ומכיון דעיקר תיקון חז”ל להדליק בפתח ביתו ולא בחלון או במרפסת ביתו אין להדליק אלא בפתח ביתו ואף אם ידליק בחלון או במרפסת ויהיה משם יותר פרסומי ניסא אין לו להדליק אלא בפתח ביתו כיון שגס מפתח ביתו יש פירסומי ניסא לבני רשות הרבים וזה המקום שתיקנו חז”ל להדליק ואין לעשות חשבונות היכן יש יותר פירסומא ניסא.
ובשם הגרש”ז אוירבך מובא בהליכות שלמה חנוכה פרק יד באורחות הלכה הע’ 11:
ויצוין שהייה רגיל רבנו לומר שבהרבה מהלכות חנוכה בכלל ובדיני מקום ההדלקה הסמוך לרחוב בפרט אין לנו שרשים מספיקים בסוגיות הגמ’ ובדברי הראשונים והדברים תלויים הרבה בסברא ובאובנתא דלבא.
ואמנם גם הוא דעתו שם שאין לעשות חשבון של פרסומי ניסא לגבי מקום ההדלקה, ואף אם בחלון יש יותר פרסומי ניסא מאשר בפתח, אין לעשות חשבונות של פרסומי ניסא. אבל אם יש כאן סברות נוספות לספק, כגון אם הרבה בני אדם מדליקים בפתח, אף שודאי מעיקר הדין זה בסדר, אבל במקרה כזה יש להעדיף להדליק בחלון. ומובא שם בהערה שכך נהג הגרש”ז אוירבך זצ”ל.
וכתב שם הגר”א וייס:
וכבר הארכתי במנחת אשר (מועדים ח”ב סימן ד’) בשאלה בהמדליק על שלחנו שלא בשעת הגזירה האם יצא ידי חובתו.
ובשאלה זו נחלקו שני גדולי הדור, בשו”ת דבר יהושע להגאון רבי יהושע מנחם אהרנברג (ח”א סימן מ’) האריך ליישב מנהג החסידים שמדליקים בתוך הבית אף בזמן הזה דליגא סכנה, ולא נתקררה דעתו עד שפסק דצריך להדליק דוקא בפנים והמדליק על פתח הבית מבחוץ לא יצא חובתו, ויצא לחדש שחכמים עקרו וביטלו את התקנה הראשונה שידליקו מבחוץ ותחתיה תיקנו להדליק דוקא בתוך ביתו.
ובקובץ תשובות להגרי”ש אלישיב (ח”א סימן ס”ז) מצינו תשובה שכתב להגרי”מ ארנברג ובו הוא תמה על מסקנא זו, עי”ש. ובדבר יהושע (ח”ב סימן ק”א – ק”ג) עמד על דעתו והאריך ליישב את ההשגות על דבריו. וידועה שיטת הגרי”ש דהמדליק בזמן הזה בפנים לא יצא ידי חובתו.
ולענ”ד שניהם הדגישו את הסאה, זה במעט וזה בהרבה, ולענ”ד אף שודאי מצוה להדליק על פתח ביתו מבחוץ, אף המדליק בפנים יצא ידי חובתו, והבאתי לזה מקורות הרבה מן הראשונים כמבואר שם.
יסדו של הדבר יהושע שבזמן הזה לא יצא בכלל אם מדליק בחוץ, כתב בסי’ מ:
אות ה’: …ומכאן אני תמה על מה שראיתי בעלותי לירושלים תובב”א שיש נוהגים שמדליקין מבחוץ ואיני יודע ממי יצא ההוראה זו… לא זו בלבד שרשאין להדליק בפנים בזה”ז אלא שמחוייבין בכך שאם הדליק בחוץ לא עשה כתקנת חכמים ולא עשה ולא כלום.
ובאות ו’:
…מצאנו כיוצ”ב בכתובות ג’ לענין תקנת בתולה שנשאת ליום ד’ דמסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בג’ ולא מיחו בידם חכמים ומדקאמר מסכנה ואילך משמע דגם לאחר שבטלה הסכנה נהגו כך כמ”ש הרא”ה (שלאחר שנתבטל הגזירה נהגו לכנוס בין בשלישי בין ברביעי) ולא תאמר דעכ”פ מי שמדקדק במצות ויודע שהמנהג הוא שלא כדין יש לו לעשות כדין ולא יחוש למנהג זה אינו.
… אף בלא המנהג אינו מחויב להדליק האידנא בחוץ דמה שנהגו בתחילה להדליק בפנים הי’ מחמת סכנ”פ שגזרו המדליק נ”ח יהרג ובכה”ג מבואר בכתובות הנ”ל דכשיש סכנה צריכין הב”ד שבאותו הדור לעקור תק”ח לגמרי שלא יהא שום מצוה לקיימה ולאחר שעקרוהו בשעת הסכנה שוב גם לאחר הסכנה אי”צ לקיימה אא”כ חזרו ותקנו.
הגר”ש אלישיב דחה אותו, כפי שהובא לעיל, ורוב מוחלט של האחרונים לא קבלו את דעתו שבזמן הזה חייב להדליק בפנים.
אם אנו אומרים שבהדלקה בתוך הבית לא יצא, אלא אם כן זה בסמוך לרשות הרבים, בספר דברי יעקב (עדס) חנוכה דן:
ויש לעיין לפי זה בהדליקו בחלון הסמוך לרשות הרבים ואח”כ בא אדם וסגר את התריס אם נימא גם בזה דינא דכבתה אין זקוק לה ויכול להשאיר התריס סגור.
אך יש לעיין אם יועיל פתיחת תריס או דאין זו צורת התקנה דקיום המצוה דדוקא הדלקה תיקנו ואם בא לתקן הענין יהא צריך לפתוח התריס לכבות ולהדליק.