שו"ת מהרש"ם ח"ד קמו
לתשו' מכתבו מיום ב' דחנוכה אם מותר להדליק נ"ח על הבאהן /הרכבת/ לא מצאתי הדבר מבואר אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנ"ח ומ"ש רש"י ביושב בספינה י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא הי' בגדר בית כלל. ואף דהבאהן אינו עומד במקום א' ורכוב כמהלך לא נמצא בשום מקום שיהי' צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא כנלענ"ד מסברא.
בגמ' שבת כא ע"ב מצות נר חנוכה איש וביתו וכו' פתח ביתו, חצר שיש לה ב' פתחים וכו' משמע בבית.
רמב"ם רפ"ד הלכות חנוכה "שיהיה כל בית ובית מדליק" וכו'
תוספות סוכה מו: ברכת הרואה נתקנה למי שאין לו בית.
ערוך השלחן תרע"ז סעיף ה' בענין אם נמצא במקום שאין ישראל מדליק בברכות (כ"כ השו"ע) וכתב שם עה"ש:
ונראה לענ"ד דעתה שרוב הנסיעות במסילות הברזל וקשה להדליק שם כידוע יכול לסמוך בפשיטות על ביתו שמדליקין שם אמנם הלא לא יראה נרות חנוכה ולכן טוב שידליק נר אחד בהעגלה שיושב שם ולברך עליו דבנר אחד יכול לעשות שלא יקפידו הנוסעים ומוטב שלא להיות מהמהדרין ולקיים עיקר המצוה משלא יראה נר חנוכה כלל וכ"ש מי שאין לו בית שמחוייב מדינא להדליק שם אם לא יבא באותה לילה באיזה מקום:
מקראי קדש חנוכה סימן יח בענין זה
יצחק ירנן
ציץ אליעזר טו כט כתב שנר חנוכה הוא חובת גברא
…ולדעתי נראה להסביר דכוונת הב"ח היא בכזאת, כי חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חיוב מוטל אקרקפתא דגברא מבלי שיהא קשור בהחפצא, ושונה היא מצוה זאת בזה גם ממצות מזוזה, דמצות מזוזה אע"פ שחובת הדר היא אבל החיוב קשור עם חפצא, דהיינו עם שיעור בית שדר בו ובעינן שיהא ע"ז שם בית, ובלי זה ליכא חובת הדר, אבל משא"כ מצות הדלקת נר חנוכה דהמצוה קשורה רק עם גוף האדם ובהיכא שנמצא חייב להדליק ומסתבר שאפילו אם אחד יקבע לו מטה בפנה אחת מפינות הרחוב וישן ויאכל שם שג"כ יהא חייב להדליק על ידו ובסמוך נר חנוכה ואעפ"י שאין לו בית כלל, ולכן מכיון שהיא מצוה כזאת שמוטלת דוקא על גוף האדם מבלי שיהא קשור בחלות של חפצא לכן סובר המהר"ח בשלה"ג דמבלי שמהשלח יעמוד בגופו על יד השליח אין לו להשליח לברך, וזוהי איפוא כוונת הב"ח בהסברת דברי המהר"ח.
ואולי יש להוכיח מברכות על נר חנוכה בבית הכנסת, שכתבו שזה כדי להוציא את האורחים ע' בית אהרון תשנ"ד חננאל פודור
נספח, ציץ אליעזר הנ"ל:
בני אדם היוצאים לטיול בימי חנוכה ולנים באהל או על פני השדה אי חייבים בהדלקת נר חנוכה.
נשאלתי באלו היוצאים לטיול בחנוכה אם חייבים להדליק נר חנוכה בברכה גם כשהם ישנים תחת כיפת השמים ואם עכ"פ ידליקו בלא ברכה ומה הדין לגבי הישנים באהל? והאם עדיף שכל אחד יצא בהדלקת הנרות שבביתו, במדה וישנם שידליקו עליו.
תשובה. איתא במסכת שבת ד' כ"ג ע"א: מאי מברך, מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה, וכך נפסק בפשיטות ברמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ד ובטור ושו"ע או"ח סי' תרע"ו סעי' א' שמברכין בנוסחא של להדליק וכך נוהגין בכל תפוצות ישראל.
אולם בספר תניא רבתי סי' ל"ה מביא לפקפק על זאת הנוסחא וכותב וז"ל: ומצאתי שנמצא במטבע ברכות שטבע רבינו יוסף ז"ל ברכת נר חנוכה שטבעה להדליק טעות סופר הוא, ואע"פ שבכל הספרים כתוב בהן להדליק, חדא דסגיא להדליק ע"י שליח, ועוד אי דוקא הוא להדליק מפני מה לא השיב רב פפי לרב פפא (בפסחים ד' ז') כשאמר לו התם היכי נימא, נימא למול ולשחוט לא סגיא דלאו איהו מהיל ושחיט, לימא למול ולשחוט דהא נר חנוכה סגיא ליה ע"י שליח ומברכינן עליה להדליק אלא ט"ס הוא הטבוע בספרים, ומפורש בירושלמי בפרק לולב הגזול כיצד מברכים על נר חנוכה בא"י אמ"ה על מצות הדלקת נר של חנוכה עכ"ל, וכ"כ בשבלי הלקט סי' קפ"ה ע"ש, וכתוב כן בעצם גם בספר הפרדס לרש"י ז"ל סי' ס"ב יעו"ש.
וכאמור בגמ' דידן הא איתא מפורש דמברכין בנוסחא של להדליק. [ויעוין בר"ן על הרי"ף פ"ק פסחים שכותב ליישב הנוסחא מפני שצריך לאשתתופי בפריטי עיי"ש. ובחידושי אנשי שם, אך הר"ן מדבר מצד הסברא על הבעיא מפני שאפשר לעשותה ע"י שליח, ואינו מזכיר מהנז'. וגם כנראה שהראשונים הנ"ל סברו דבהיות שסו"ס אפשר להדליק ע"י שליח, זה שצריך מיהת להשתתף בפריטי לא מיקרי עבור כן כאי אפשר לעשותה ע"י שליח דסוף סוף ההדלקה שעושה המצוה הא כן נעשית ע"י שליח וי"ל].
(א) ולפענ"ד נראה ליישב את הנוסחא בהקדם דברי השלטי הגבורים במרדכי בפ"ב דשבת שכותב וז"ל: אדם שהדליק נר חנוכה יכול להדליק לאשה ולברך כגון שעומדת אצלו בשעת הברכה אבל בענין אחר נראה למהר"ח שאין לברך עכ"ל. ודבריו בלתי מובנים דמדוע שאני כאן משליחות דעלמא שהמשלח אינו צריך לעמוד על יד השליח, ואילו כאן מצריך בדוקא שהמשלח יעמוד על יד השליח בשעת הברכה.
וראיתי בב"ח על הטור או"ח סי' תרע"ו שכותב להסביר בזה"ל: ונ"ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על דבר הנתחייב ברכה וראיה מחלה ותרומה שהשליח מברך בלא המשלח עכ"ל, ומובא בקצרה גם במג"א סק"ד, והרואה יראה דגם הסברו זה של הב"ח טעון הסבר, ויעוין בשו"ת ריב"א חאו"ח סי' ד' שכותב לבאר כוונת הב"ח דר"ל דודאי ברכת להדליק היה יכול לברך אף אי לא עמדה שם, אבל ברכת שעשה בזה אם אינה עומדת שם ורואה לא הוי ראית השליח כראייתה שהמצוה מוטלת על גופה, אבל אם עומדת שם שפיר מברך דשומע כעונה אף דכבר יצא כמו כל הברכות שאף שיצא מוציא מטעם ערבות ע"ש, אבל אין זה במשמעות דברי הש"ג והב"ח, דפשטות דבריהם משמע דר"ל דאם אינה עומדת אצלו אין לברך כלל גם לא ברכת להדליק, ולא רק ברכת שעשה.
ולדעתי נראה להסביר דכוונת הב"ח היא בכזאת, כי חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חיוב מוטל אקרקפתא דגברא מבלי שיהא קשור בהחפצא, ושונה היא מצוה זאת בזה גם ממצות מזוזה, דמצות מזוזה אע"פ שחובת הדר היא אבל החיוב קשור עם חפצא, דהיינו עם שיעור בית שדר בו ובעינן שיהא ע"ז שם בית, ובלי זה ליכא חובת הדר, אבל משא"כ מצות הדלקת נר חנוכה דהמצוה קשורה רק עם גוף האדם ובהיכא שנמצא חייב להדליק ומסתבר שאפילו אם אחד יקבע לו מטה בפנה אחת מפינות הרחוב וישן ויאכל שם שג"כ יהא חייב להדליק על ידו ובסמוך נר חנוכה ואעפ"י שאין לו בית כלל, ולכן מכיון שהיא מצוה כזאת שמוטלת דוקא על גוף האדם מבלי שיהא קשור בחלות של חפצא לכן סובר המהר"ח בשלה"ג דמבלי שמהשלח יעמוד בגופו על יד השליח אין לו להשליח לברך, וזוהי איפוא כוונת הב"ח בהסברת דברי המהר"ח.
(ב) ולפי האמור תתיישב אם כן ממילא שפיר גם נוסחת ברכת להדליק שבנוסחא לפנינו, ואשר איתא כן גם בבבלי, וירדו ההשגות שמשיגים עליה כפי שכתוב בספר הפרדס ושבה"ל ותניא רבתי, והיינו מפני שלפי דברינו האמורים הא יוצא לנו דשליחות נר חנוכה שונה גם משליחות דמילה ושחיטה, דבשם בהיות והחיוב הוא לא על גופו אלא מתבטא על חלות דגופא אחרינא אין גם חיוב למשלח לעמוד על יד השליח בשעת פעולת המצוה, ולא כן במצות נר חנוכה שיש חיוב שהמשלח יעמוד על יד השליח, ובהיות שזה חיוב על גוף האדם מבלי שיהא כאן דבר שנתחייב ומחייב, א"כ תו יש לומר דנחשב איפוא זה כאי אפשר על ידי שליח בלבד בהיות דמן הצורך שגם המשלח יעמוד בשעת ההדלקה, והיינו מפני שאז נזקף לו זה כאילו הוא בעצמו עושה זאת, ולכן שוב שפיר יש לברך בנ"ח =בנר חנוכה= בנוסחא של להדליק אע"ג דסגיא להדליק על ידי שליח מכיון שיש תנאי בהשליחות שהמשלח צריך לעמוד על ידו, וגם שפיר לא היה יכול רב פפי להשיב לרב פפא ולהסתייע מברכת נ"ח לברכת המילה והשחיטה, משום דנ"ח שאני שצריכים שם מיהת שהמשלח יעמוד על ידו של השליח בשעת ביצוע המצוה וכנ"ל, ונחשב זה על כן איפוא כאי אפשר על ידי שליח.
[אלא דיש עדיין לעיין מדוע קנקיט בזה השלה"ג הציור באשה דוקא, ולא משמיענו את חידושו בסתם כשאחד עושה שליח למשנהו להדליק עבורו נ"ח שצריך לעמוד על ידו? ואולי מפני דמילתא דרגילא ושכיחא קנקיט ואזיל שהבעל מדליק עבור האשה, וכשאין לה בעל מבקשת מאיש אחר להדליק עבורה, וה"ה באמת גם באיש, דמאי שנא].
(ג) עפ"י האמור מובן דדעתי נוטה בנידון שאלתנו שמחוייבים להדליק נר חנוכה גם כשישנים תחת כפת השמים. כל אחד ואחד על יד מיטתו ופינתו, או ישתתפו בפריטי וידליקו במשותף, ומכ"ש שחייבים להדליק ובברכה כשהם ישנים באהל מתוח.
(ד) והתבוננתי שבאמת יוצא כן גם מדברי ספר ערוך השולחן בסי' תרע"ז סעי' ה'. דאחרי שכותב דהמנהג שלנו דכל מי שהוא בדרך מדליק במקום שהוא אף שבביתו מדליקין עליו, ושזהו בכלל ההידור, מוסיף וכותב וז"ל: ונראה לענ"ד דעתה שרוב הנסיעות במסילות הברזל וקשה להדליק שם כידוע יכול לסמוך בפשיטות על ביתו שמדליקין שם אמנם הלא לא יראה נרות חנוכה, ולכן טוב שידליק נר אחד בהעגלה שיושב שם ולברך עליו דבנר אחד יכול לעשות שלא יקפידו הנוסעים ומוטב שלא להיות מהמהדרין ולקיים עיקר המצוה משלא יראה נר חנוכה כלל, וכ"ש מי שאין לו בית שמחויב מדינא להדליק שם אם לא יבוא באותו לילה באיזה מקום עכ"ל.
הרי לנו דפשוט ליה להגאון בעל ערוך השולחן ז"ל דהנוסע ברכבת חייב להדליק נר חנוכה שם, אע"פ שאין רכבת בגדר בית, דנודד ממקום למקום וחסר קביעות מקומית, וגם הוא רכוב כמהלך דמי, והיינו מפני דס"ל כדברינו האמורים שחיובא דנ"ח הוא אקרקפתא דגברא ולא תלי בבית, וכל מה שנתקשה בזה הערוה"ש הוא רק מפני שברכבת יקפידו עליו ולא יתנו לו להדליק ואפ"ה העדיף למעשה שידליק עכ"פ רק נר אחד ברכבת ולברך, כי עד כדי כך לא יקפידו עליו, ממה שלא להדליק כלל ולסמוך על ביתו שידליקו שם, הגם שבשם עשו כהמהדרין להדליק יותר נרות, ובנימוק כי בכה"ג יקיים עכ"פ עיקר המצוה כי יראה נר חנוכה דלוק, ולכן עדיף זה ממה שיהיה מהמהדרין ויסמוך על ביתו ויחסר לו מאידך מעיקר קיום מצוה שהוא שיראה נר דלוק.
ומינה לנידוננו שעדיפא שידליקו ויקיימו המצוה במלואה ממה שיסמכו בהדלקת הנרות שבביתם ויחסר להם מעיקר המצוה שהיא ראיה בפועל נרות חנוכה דולקים.
(ה) כן מצאתי בשו"ת מהרשד"ם /מהרש"ם/ ח"ד סי' קמ"ו שנשאל על הנידון של הערוה"ש, אם מותר להדליק נר חנוכה על הרכבת (הבאהן), והשיב בזה"ל: לא מצאתי הדבר מבואר אבל הלא מי ששילם על כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנ"ח, ומ"ש רש"י ביושב בספינה י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל ואף דהבאהן (הרכבת) אינו עומד במקום אחד ורכוב כמהלך, לא נמצא בשום מקום שיהיה צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא כנלענ"ד מסברא עכ"ל, הרי דס"ל להגאון המהרש"ם ז"ל נמי שאין צריך בית קבוע להדלקת נ"ח שמצותו בשביל פרסומי ניסא, ושיש חיוב על כן להדליק גם ברכבת, ונלמד מזה שהוא הדין גם לגבי הישנים באהל שיש חיוב להדליק נ"ח, וממילא גם לברך.
(ו) ומה שמשמע מהמהרש"ם ז"ל שצריך להיות מיהת על המקום גדר בית, ומוכיח לה כאילו מדברי רש"י שכותב בספינה. ור"ל ממ"ש רש"י ז"ל בשבת בד' כ"ג ע"א ע"ד הגמ': הרואה נר חנוכה צריך לברך, וז"ל: ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה עכ"ל, ופירש המהרש"ם דכוונת רש"י בזה מפני שהיושב בספינה בלא קירוי והרוח מנשב לא הוי בגדר בית כלל ולכן פטור מלהדליק, ועל כן צריך לברך מיהת כשרואה במקום אחר (כגון בעברם דרך ישוב) נ"ח דולק ברכת שעשה נסים ושהחיינו.
ולפענ"ד נראה דאין כל ראיה מרש"י על כך, כי יש לפרש בכוונת רש"י בפשיטות דר"ל, מפני שבספינה אין לו נרות להדליק או מפני שמקפידים על כך ולא נותנים לו רשות, דומיא שכותב הערוה"ש הנ"ל ברכבת, אבל מצד זה שהספינה בלא קירוי אין לפטור, ולא איכפת לן מה שאין זה בגדר בית כלל, כי הוא חיוב המוטל על קרקפתא דגברא להדליק במקום אכילתו ושינתו, וכנז"ל.
ואני מוצא ראיה לדברי בספר ארחות חיים להר"א מלוניל ז"ל ה' חנוכה אות י"ח שכותב וז"ל: מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שולחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדלקי עליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף, דשאני התם שיש פרסום הנס מהדלקת אושפיזו עכ"ל, הרי לנו דס"ל בפשיטות דבר זה להר"א מלוניל ז"ל דהבא בספינה כן צריך להדליק נ"ח בברכות, ולא עוד אלא שגם לא יסמוך על מה שמדליקים בתוך ביתו (אם יש לו בכזאת), כי פרסום הנס הוא כשיש נרות דולקים במקום שנמצא [וראי' להערוה"ש הנ"ל], ולדברי המהרש"ם צריך לעשות בזה פלוגתא בין רש"י לבין הר"א מלוניל, דלרש"י פטור בספינה ולהר"א מלוניל חייב [ודוחק לפרש שרק רש"י מדבר בספינה פתוחה, דהרי המהרש"ם בונה האוקימתא הזאת בדברי רש"י על ההנחה שאז בזמנו היה כך א"כ גם הר"א מלוניל שהיה ג"כ בזמן ההוא מיירי ג"כ לפי"ז בספינות פתוחות]. אבל לדברינו יש לומר שפיר דאין פלוגתא, וגם רש"י מודה שחייב להדליק מדינא בספינה ולא איכפת מה שזה בלא קירוי, כי לא בעינן בזה בית כלל, וזה שנותן רש"י בדבריו דוגמא של ספינה הוא מפני שמבחינה מציאותית איננו יכול ע"פ רוב להדליק שם, אי משום שאין לו במה, ואי משום הקפדה וכנ"ל [וההקפדה היתה שייכת במיוחד בזמן ההוא שהספינות היו קטנות ופתוחות והיה פחד גם מחשש שריפות].
(ז) ולזאת בהכרעת ההלכה בזה נלענ"ד שחייבים להדליק נ"ח כשישנים בחוץ על פני השדה, ועל אחת כמה כשישנים באהל, בלא קירוי שחייבים להדליק אפילו בהיקף מחיצות בלא קירוי [או בחפירות] ולהשים הנרות בעשישית שלא ינשב הרוח ויכבה [ובענין ההדלקה במקום שמנשב הרוח יעוין מ"ש בזה בשו"ת האלף לך שלמה להגר"ש קלוגר ז"ל חאו"ח סי' שע"ח, ושו"ת הר צבי חאו"ח ח"ב סי' קיד עיי"ש ואכמ"ל] וממילא גם לברך, וזה עדיף גם מלהסתמך על מה שמדליקים בבית (למי שיש לו), כי זהו גדר עיקר המצוה ופרסומה, לראות נר חנוכה דולקת, וכדברי הערוך השלחן שמצאנו סמוכים לו בדברי הארחות חיים להר"א מלוניל ז"ל והנלענ"ד כתבתי.