ב"ה ט"ז בחשון התשנ"ז
ב"ה לשיעור – אייר תשנ"ד
רמב"ם הלכות חנוכה.
להקדים: בנית מדינה רק על פי השו"ע, חסרים הרבה הלכות ותקנות. ובנושא המשפט הפלילי כתב הרשב"א בתשובה ח"ג תשובה שצ"ג שאם נעמיד על דברי תורה נמצא העולם חרב. רצוני לברר דברי הרב קוק בתשובה: שתי גישות, גישת אלון. טובי העיר וגישת הרב קוק: מלכות
גישת אלון: החומרה שבתקנות קהל,שו"ע יו"ד רכח סעיף לג / חכמת אדם/ הקבלה זו מביאה לבעיה שיש בישומה: כשרים לדין (שו"ע ל"ז סעיף כב ברמא, אלון ע' ,571 ע' 589מתשובות רשב"א שאי"צ רק החכמים והעשירים אלא אלו שנתמנו עוד חסרון בגישה זו: הצורך באדם חשוב, רמב"ם הלכות מכירה פי"ד הי"א אמנם דעת ריב"ש שבתקנות בני העיר א"צ אדם חשוב אבל לרוב הראשונים צריך אדם חשוב. (אלון ע' )611 ומכאן לשאלה נוספת לגישה זו: אם זה בניגוד לדעת הרוב אין סמכות: מבי"ט תשובה פ"ד. וא"כ יש לדון על רוב חברי כנסת כשנוכחים באולם הכנסת בודדים בלבד.
את גישת הרב קוק יש לבסס על הפרדת הרשויות הקיימת, רשות מחוקקת ורשות מבצעת. ניתן לומר שגדרי מלכות קיימים מזמן שהרשות המבצעת נותנת את ההוראה, כלומר מזמן פרסומה ברשומות.
שתי גישות אלו רמוזות בתשובת הרשב"א ח"ג תי"א.
ויש לבסס מבחינה הלכתית את דברי הרב קוק: (רמב"ם בתחילת הלכות חנוכה / הרב סולביצ'יק בקול דודי דופק).
דברים דומים בדרשות הר"ן: (ק"צ-קצ"ג) משפט אמיתי וצודק, ומשפט המלך שם (עמוד קצ"ב באמצע.) "אבל בזמן שיהיו בישראל סנהדרין ומלך…". הסבר הר"ן מדוע שמואל כעס על העם שבקשו להם מלך. (וע' רמב"ם א' ב שכתב דבר אחר). דין מלך כולל כמה דברים: שעיר – * הוריות י' ע"א וי"א ע"ב זה מקור הרמב"ם שראשי גלויות במקום מלך הם עומדים. וראה פ"א הלכות מלכים ה"ד שלכל שררה אין מעמידים וכו' היסור של בי"ד מכין ועונשין,גם הוא ממשפט המלך. ועי' רמב"ן שמקור דינא דמלכותא הוא ממשפט המלך. וא"כ שמואל לשיטתו. משפט המלך במלך גם רשע, ראה גמ' סנהדרין כ' ע"ב על נבות, וכמה תירוצים שם ולא תרצו שהמדובר במלך רשע.
מי היה המלך הראשון? עיין רמב"ם הלכות מלכים שיהושע: פ"א ה"ג, פ"ג ה"ח. "לא יסור שבט מיהודה" לרמב"ן זה רק מדוד ואילך. דעת המאירי שגם שאול לא היה המלך הראשון, עיין לשונו ( .)8ובכל זאת נקרא מלך.
שני גדרים במלכות, אדון עולם וכו'. א"כ מלכות של הנהגה, ומלכות שמן המשחה. כיוצא בזה כתב הרב סולביצ'יק ביחד לכהן גדול: משוח ופונציונלי. ראיה מירושלמי הוריות / הסבר מלכות יהושע, שלא די במלכות של הנהגה לשם מלחמת עמלק, אבל לגבי גדרי מורד ומינוי יש לו גדר מלך.
לפי זה מובן ג"כ מה שברמב"ם בפרק ד' הלכות סנהדרין למד הרמב"ם סמיכת זקנים ממשה שסמך את יהושע ואת שבעים הזקנים. ומשמע שמשה רבנו לבדו סמך גם את הזקנים וגם את יהושע. ואילו בהלכות מלכים פרק א' הלכה ג' כתב הרמב"ם שאת יהושע מנהו משה רבינו ובית דינו ולכן אין מעמידין מלך אלא על פי בית של שבעים. וע' בספר דבר המשפט שתרץ, שיש שני מינויים ליהושע: מינוי לדון ולהורות ובזה משה רבינו לבדו סמך אותו. ומינוי שני הוא למנהיג על ישראל. וזה היה צריך בית דין של שביעים זקנים.
ר"מ פ"ג ה"ח: "…אלא בסייף…" / פי"ח הלכות סנהדרין ה"ו. הסבר מנחת חינוך: בסייף רק אם מורד בכבוד המלך, אבל לתיקון העולם בכל מיתה. ויש לדייק כן בלשון הרמב"ם בהלכה ח' בהלכות מלכים.
הסבר כלי חמדה ( .)15ודומה למ"ש. ועיין לשון המאירי.
העתקי טכסטים:
רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג: בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות. וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה–עד החורבן השני.
הלכות מלכים פרק א': שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
פרק א' הלכה ב: מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק, והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וגו', מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל, לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו'.
פרק א' הלכה ג': אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודויד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.
פרק ג' הלכה ח': כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך, וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו, אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל.
פרק ג' הלכה ט': המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו.
פרק ג' הלכה י': כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.
פרק ד' הלכה א': רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס, שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים, ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך, מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין, שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו. ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו ומעמיד מהן עומדים לפניו, ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו, שנאמר ושם לו במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו, ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו. וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן, ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן, שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו, ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד, ויש לו ]רשות[ לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות. וכן כופה את הראויין להיות שרים וממנה אותם שרי אלפים ושרי חמשים,שנאמר ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים. ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו.
שמואל א' פרק ח': ויאמר, זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם: את בניכם ייקח, ושם לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו, לפני מרכבתו. ולשום לו, שרי אלפים ושרי חמישים; ולחרוש חרישו ולקצור קצירו, ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו. ואת בנותיכם, ייקח, לרקחות ולטבחות, ולאופות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים, ייקח; ונתן, לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם, יעשור; ונתן לסריסיו, ולעבדיו. ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם, ייקח; ועשה, למלאכתו. צאנכם, יעשור; ואתם, תהיו לו לעבדים. וזעקתם ביום ההוא, מלפני מלככם אשר בחרתם לכם; ולא יענה יהוה אתכם, ביום ההוא. וימאנו העם, לשמוע בקול שמואל; ויאמרו לא, כי אם מלך יהיה עלינו. והיינו גם אנחנו, ככל הגויים; ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו, ונלחם, את מלחמותינו.
יהושע פרק א': ויענו, את יהושוע לאמור: כול אשר ציוויתנו, נעשה, ואל כל אשר תשלחנו, נלך. ככול אשר שמענו אל משה, כן נשמע אליך: רק יהיה יהוה אלוהיך עימך, כאשר היה עם משה. כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכול אשר תצוונו–יומת: רק, חזק ואמץ. }פ{
משנה הוריות דף י' חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוטות רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים ומשנתמנו פטורים. איזהו נשיא זה מלך שנאמר (ויקרא ד) מכל מצות ה' אלהיו שאין על גביו אלא ה' אלהיו:
גמ' הוריות י' ע"ב בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר אמר ליה הרי צרתך בבבל. איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם אמר ליה התם לא כייפי אהדדי הכא אנן כייפינן להו לדידהו. רב ספרא מתני הכי בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר אמר ליה התם שבט הכא מחוקק ותניא (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל שרודה את ישראל במקל (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים: