ב"ה
שעור הלכה לסימן תרמ"ט:
בשו"ע סימן תרמ"ט מבואר שגזול פסול ומשמע שגם בשאר ימים ואף שאין צריך לכם, מכל מקום הפסול הוא משום מצוה הבאה בעבירה (מ”ב ס"ק ז'). ודעת היש אומרים שאין בעיה של מצוה הבאה בעבירה לאחרים, כלומר שזה אינו איסור על החפצא אלא על הגברא.
ולפי זה צריך להקפיד לקנות גם ערבות רק ממי שידוע שלוקח ברשות בעל הקרקע, ע' מ"ב בביאור הלכה ד"ה שלא יקצץ, שאם לא באוונכרי, הרי יש חשש של יאוש שלא מדעת, כלומר שלא ידעו הבעלים שלקחו ואם כן אין יאוש ושינוי רשות.
בסעיף ה' מחלק המחבר בין יום ראשון ושאר ימים. ומה שמחלק גם לענין גניבה וגזילה, ע' מ"ב בשם מ"א שלענין דיעבד יוצא ידי חובה בשאר ימים במצוה הבאה בעבירה דרבנן.
אבל לעצם החילוק בין יום ראשון ושאר ימים:
ע' לשון השו"ע והרמ"א ומחלוקתם היא האם פסול הדר נוהג כל שבעה. ובהמשך גם כתב הרמ"א שחזזית פוסלת כל שבעה. וצריך לברר: א. מה מקור המחלוקת. ב. מהו פסול הדר ואילו פסולים אחרים קיימים (מלבד גזול שהזכרנו לעיל).
גמ' כט ע"ב "קא פסיק ותני" – חלוקה בין "הדר" לבין "לכם".
רש"י כתב משום הידור מצוה, ומשמע שגם בדרבנן שייך הידור מצוה. אבל גם לרש"י ע"כ יש דין מיוחד בד' מינים, שהרי מדין הידור לחוד הרי אין זה היה מעכב.
תוספות ד"ה בעינן, על החלוקה מה צריך ביום ראשון ומה לא.
תוספות מביאים את הגמרא בדף לו ע"ב
ר"ן כאן י"ח ע"א: מקיים הדר במה שנשאר.
ושם כתב עד כמה יחסר, עד רובו.
אבל הטור כתב שנשאר שעור (לפי זה היה מקום לחלק אתרוג לכמה אנשים… אבל כתב הרמ"א בסימן תרמ"ט שאין לחתוך אתרוג לשנים או שלשה חלקים ולחלקו ולצאת בו אפילו בשעת הדחק, דדדוקא חסר ונשאר העיקר קים כשר, אבל כי האי גונא מקרי חתיכת אתרוג ולא אתרוג)
האם כשיש חזזית שפסולה באתרוג משום הדר, האם ניתן לחתוך את החזזית ואז היה חסר שכשר בשאר הימים? ע' רמ"א תרמ"ט ס"ה שאין להתיר הואיל ובא מכל פסול. וע' מ"ב שם ס"ק לח על פי ביאור הגר"א שהמחבר בסימן תרמ"ח סעיף יד חולק על דין זה.
שיטת הרמב"ן במלחמות טו ע"א "ועכשיו אני מגלה…"
לדעת הרמב"ן עד המשנה בדף מא הכל מדובר על לולב של תורה.
ר"ן מביא ירושלמי על חזזית, שזה פסול של הדר, שפסול רק ביום ראשון.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר, והפסלנות שהיא משום ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון בין בשאר הימים פסול.
השגת הראב"ד:
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומים שבארנו או מפני גזל. א"א אין הכל מודים בגזול ויבש שאין פסולין משום הדר אלא גזול הוה ליה מצוה הבאה בעבירה, יבש מפני שהוא כמת, בירושלמי (פ"ג ה"א).
ע' מ"מ שם:
כל אלו וכו'. בגמ' (דף ל"ו:) ר' חנינא מטבל באתרוג ונפיק בה כלומר שהוא אוכל ממנו ואח"כ יצא ידי חובתו והקשו והא תנן מתניתין נקב חסר כל שהוא פסול ותירצו ל"ק מתניתין ביו"ט ראשון ר' חנינא ביו"ט שני. ובהלכות וכן הלכתא מכאן למדו הגאונים לכל הפסולין מחמת מומין שהם כשרין בשני מק"ו שאין לך מום גדול מזה אבל הפסולין מחמת שיעוריהן ר"ל דמיכתת שיעורייהו אין יוצאין בהן אפילו בשני וזה מוסכם. ויש מוסיפין לפסול עוד בשני גזול ויבש וכן כתוב בהשגות א"א אין הכל מודים כו'. ומצאתי בדברי הגאונים כדברי רבינו שהן מכשירין את כולן בשני חוץ מן האסורין באכילה וכבר הכריע הרמב"ן ז"ל היבש להכשיר אבל בגזול הודה לדברי ר"א ז"ל לפסלו משום מצוה הבאה בעבירה. ומחלוקת הוא בגמרא בריש הפרק (דף ל') ביו"ט ב' במקדש אע"פ שהוא מן התורה ויש פוסקים כדברי רבינו והגאונים ז"ל וכן ראיתי בעטור שהוא מכשיר אף הגזול בשני
הדינים:
ע' מ"א סימן תרמ"ה ס"ק ו': "כל הפסולים פסולים כל שבעה מפני שאינו הדר, חוץ מנסדק (כהימנק) ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני".
לולב שנחלקה התיומת (ע' תרמ"ה סעיף ו'), זה פסול חסר, ולכן כשר בשאר הימים ואין צריך לעיין בראש הלולב.
אבל נקטם ראשו הפסול הוא משום הדר, ע' מ"ב סימן תרמ"ה ס"ק כז.
באתרוג אם ניטל העוקץ או שהפיטם נפל, ע' שו"ע סימן תרמ"ח סעיף ו'. אמנם המגן אברהם בסימן תרמ"ח הביא דיש פוסקים שסוברין דנטל הפטמא הוא משום הדר, וכן מכריע. והביאו המ"ב בסימן תרמ"ט ס"ק לו.
וכן ניקב, נסדק, נימוח, נטל עוקצו וכדומה – ראה ספר ארבעת המינים חלק א' בכללים עמ' צז.
חזזית פסולה משום הדר. אבל דעת התוספות בשם ירושלמי שגם חזזית היא משום חסר, ולכאורה אין לכך השלכות על ההלכה. אך המשנה ברורה בסימן תרמ"ט ס"ק מט כתב שבשעת הדחק יש לסמוך להקל בחזזית בשאר ימים, כיון שחיוב נטילה הוא מדרבנן ומשמע שסומכים על הרמב"ם שאין הדר בשבעה ימים. וע' שער הציון שם אות נג, שכתב שהגר"א וחיי אדם הזכירו רק שעת הדחק. והביא פרי מגדים שכתב שיוכל לברך גם כן, והקל רק בחזזית משום דיש דעות חזזזית אי פסולו משום חסר או משום הדר והוי ספק ספיקא אם משום חסר או משום הדר וכרמב"ם, ולכן כתב שלא להקל בשאר דברים.
לגבי מורכב: האחרונים דנו מה פסול המורכב. (וע' חוברת אחרונה של המכון למצות התלויות בארץ, תשרי תשס"ו מאלעזר גולדשמיט), דעת הט"ז סימן תרמ"ט ס"ק ג' שפסולו משום חסר. ולפי זה היה צריך להיות כשר בשאר הימים.
בהדס וערבה לא נזכר הפסול של "לקיחה תמה" – בכורי יעקב תרמ"ט ס"ק לא (הוא בספר ארבעה מינים חלק א' כללי יום ראשון הערה 10).
דברים שלא חלקו בהם בין יום א' לשאר ימים: שאינו מינו, שיעור (כולל איסורי הנאה), גזול, הדר לדעת הרמ"א. וכן היתר אכילה באתרוג נוהג כל שבעה.
לכאורה יש נפ"מ לגבי ירושלים בזמן הזה:
בלו"ח א"י כתב שבעיר העתיקה לכיון בשאר הימים לקיים מ"ע דאוריתא
ע' משנה מ"א ע"א ברש"י וברמב"ם בפירוש המשניות.
משנה ר"ה כט ומשנה ל', רש"י ותוספות שם לא כפשט המשנה ולאפוקי ירושלים.
רמב"ם כפשט המשנה בהלכות שופר פרק ב' הלכה ח'.
רע"י שלזינגר רצה בשנת תרמ"א לתקוע בירושלים בראש השנה בשבת.
אבל זו טעות כיון ש"לפני ה'" כמו לגבי מעשר שני תלוי במזבח, וע' מה שהוכחנו בשעור על גדר לפני ה'. שהרי מקריבים קרבנות אף על פי שאין בית ואוכלים מע"ש אע"פ שאין שם חומה. וכתב הטור שזה תלוי במציאות של מזבח ולכן יש "לפני ה'", ולא תלוי בחומות ירושלים. ולכן אם יהיה מזבח בזמן הזה תהיה מצוה מן התורה בשבעת ימים משום ושמחתם לפני ה'. אבל היום גם בירושלים הכל דרבנן.