אתרוג מורכב | שיעורי הרב יואל עמיטל

ב"ה

אתרוג מורכב

ארץ חמדה, רסיסי טל,

מהלך השעור בעיקר בנושא שינוי המין בהרכבה, על פי רסיסי טל סימן כז.

בעיית האתרוג המורכב שהתעוררה במאה ה – 16 וע' בהערה לרסיסי טל הפוסקים הראשונים שדנו בזה. עצם שאלת הדיון בזה רק בתקופה זו מעלה שאלות.

הסבר מהי הרכבה: ^{^[1]}

השאלות לגבי ההרכבה, באו לדיון בשנים מאוחרות, ע' מגן אברהם תרמ"ח ס"ק יג:

אתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג פסול, ויש בו ג' סימנים הא' המורכב חלק ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונ' קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפ' רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלנו אבל ממחוז פוליי"א באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' והמורכב פסול אפי' בשעת הדחק עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו: ובע"ש כתב עוד סימן שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ולבוש כת' אותו שקורין גרסק"י פסול משום שנעבד' בו עביר' כמו בהמת כלאים שפסול' להקרב' עכ"ל וק' דאם כן עז של כלאים יפסל קרנו לשופר וע"ק ל"ל קרא דכלאים פסול לקרבן ת"ל דנעבד' בו עביר' ועיין בב"ק דף ע"ז ע"ב ובחולין דף קט"ו עמ"ש סימן תקפ"ו ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוס' ריש דף ל"ג:^{^[2]}

הראשון שמסר סימנים אלו למורככב הוא מהר"ם פאדווה (מוהר"ר שמואל יהודה קצינלבוגן) בתשובתו שנדפסה בשו"ת הרמ"א סימן קכו.

הראשון שהזכיר את ענין ההרכבה הוא מהר"ם פאדווה בשו"ת הרמ"א קכו, שהביא המגן אברהם.

והדברים לכאורה תמוהים בהבדלים שמנו האחרונים בין המורכב ושאינו מורכב, הרי אין ההרכבה משנה כלום, ע' הערה 1 והערה 3 וע' מ"ש משה רענן:

הסימנים שניתנו על ידי הפוסקים לאבחנה בין אתרוגים מורכבים ושאינם מורכבים אינם משקפים את ההבדלים הממשיים בין שני סוגי אתרוגים אלו ויסודם בטעות או הגדרה שונה של המושג מורכב. סימנים אלו מבחינים אך ורק בין אתרוג (מורכב ושאינו מורכב) ובין לימון.

ולהלן נענה על שאלה זו.^{^[3]}

אם הסימנים נכונים, הרי כיון צריך לסמוך על זה. ואם אינם נכרונים ויש מורכב שאינו שונה בצורתו, אם כן אין ראיה שאתרוג החזון איש (שמקורו בעץ פרא במירון או מעץ בשכם, ע' ספר ארבעת המינים המהודר, הרב עדס, עמ' רעא מהדורת תשסז) לוע' חת"ס תשובה ר"ז שכמו שבעוף לא סומכים על סימנים בלי מסורת כך באתרוג צריך גם מסורת , וע' רש"י חולין ס"ב ע"ב שחכם יכול לקבוע גם בלא מסורת, וזה ערך של קביעת החזון איש.

האם ההרכבה משנה את המין?

משנה כלאיים (פרק א' מ"ז):

אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן, רבי יהודה מתיר ירק באילן.

מתוך ירושלמי עולה שסברת רבי יהודה שירק באילן לא משנה את הפרי מה שאין כן אילן באילן. וע' רסיסי טל שם.

ירושלמי כלאיים פ"א:

תני אין מרכיבין זתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן רבי יודן בעי ולית הדא פליגא על רבי לוי אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך מה זיתים אין בהן הרכבה אף בניך לא יהא בהן פסולת הא מכלל שיש בהן פסולת שנייא היא הכא שהוא עתיד למתקה.

שם:

גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפק מינהון קדריה פרסקיה הרכיב תריד על גבי דרכון אע"פ שאין ישר' רשאי לעשות כן נוטל הימינו זרע והולך וזורע במקום אחר מה נפק מינהון כורבי לבנון זרגון ולפת מה נפק מינהון פטר פיטרה סילינון לוזון ובוטמין מה נפק מביניהון פיסטקין זיתין ורימון מה נפק מביניהון שיזפין

אלא שיתכן ששם בירושלמי המדובר הוא בהכלאה, או הצלבה, אבל לא שההרכבה שלנו יוצרת מין חדש. וראיה שההכלאה הזו נקראת אצל חז"ל הרכבה, מסר חמי ר"ש בודנהיימר ז"ל בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל פסחים נה ע"ב:

ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום…

יישוב הירושלמי על פי דברי הרב ישראלי, אמנם הוא חידש חידוש יותר גדול ע"ש.

הרב ישראלי, ארץ חמדה ספר ב, חלק ב, סימן ג סעיף ט (עמ' קלא):

על כן נלפענ"ד דעיקר הרכבה היא באמת לא מצד חיבור שני חלקי האילן אלא מצד ההאבקה המשותפת שבאה על ידי זה. דהנה רש"י בסוטה (מג) פירש אמרכיב וזה לשונו: "שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב". הרי שנותן הציור של הרכבה לא באופן שהעץ שעליו הורכב נקצץ כולו ונשאר רק הענף לחוד, אלא שהענף הזה הוא רק ענף אחד של שאר העץ שנשאר כמו שהיה. ובאופן זה שעל העץ מתהוים שני מינים שונים הפורחים יחד בקירוב מקום זה ליד זה שכיחה להיעשות ההאבקה מהפרחים האחד לשני ועל ידי כך נוצרים מינים משונים אחרים ממה שהיו על האילן קודם שהפרחים מקבלים זרע ממין אחר. ואם כן בדוגמא זו של הרכבה הרי זה ממש דומה להרבעה, שגם כאן על ידי חיבור היחור ממין אחד בעץ ממין אחר בא הדבר לידי הפריה הדדית ממין אחד לאחר כמו בהרבעה. [אמנם נטיעת שני מינים האחד ליד השני לא נאסר, שגם בהרבעה לא נאסר להעמידם בדיר אחד, אף על פי שקרוב הדבר שירבעו זה את זה]

על פי הרב ישראלי כתב אבא ז"ל ברסיסי טל שם:

גם אם לא נקבל את חידושו של הרב ישראלי בנוגע לאיסור הרכבה, הרי שבאפשרותנו לקבל את התפיסה העקרונית, לפיה, כאמור, אין במעשה ההרכבה כשלעצמו משום עירוב בין המינים. עירוב זה מתרחש בדרך אגב בלבד, ובאופן שבו נעשית ההרכבה כיום, איננו מתרחש כלל. על פי מהלך זה יוצא שדברי הירושלמי לא סותרים את הממצאים המדעיים, ונוכל להחזיק בקביעה המדעית שאכן אין השפעה של העץ על זהות הפרי המורכב. כמובן, שעל פי זה, אין בעיה מבחינת זהות המין של אתרוג המורכב, וניתן לצאת בו ידי חובה.

ועל פי זה ניתן להבין את הסימנים שמנה הלבוש להבדל שבין אתרוג מורכב ושאינו מורכב. וזה מוסבר על פי מה שכתב משה רענן:

המחשבה שאתרוג מורכב שונה מאתרוג שאיננו מורכב התפתחה בעקבות הופעה של לימונים שהופרו על ידי אתרוגים ורכשו תכונות "אתרוגיות" אך נותרו גם בעלי מאפיינים "לימוניים". ייתכן והדבר התרחש בעקבות הרכבה על לימון שענפיו לא נקצצו והמשיכו להניב ופירותיהם "התגנבו" ליבול האתרוגים של הרוכב. ייתכן גם ועץ לימון שהורכב על ידי אתרוג נקרא אתרוג ופירותיו כונו בשם אתרוגים מורכבים.

הפוסקים שעמדו בפני העובדה שאתרוגים מורכבים נראו זהים לאתרוגים שאינם מורכבים תלו את ההבדלים בשינויים בסביבה או ב"התחכמות הגננים". מאחר וקשה להניח שברשות גנני המאות הקודמות היו טכנולוגיות חדישות העשויות למנוע את השינויים ברוכב נראה שההסבר הסביר הוא שהם התחילו להרכיב בשיטה הנהוגה היום וקצצו את כל ענפי הכנה ומאז נעלמו הלימונים ה"אתרוגיים" וכל האתרוגים המורכבים נראו כאתרוגים מקוריים.^{^[4]}

מאידך כותב מ.ר. בקשר לשאלה מדוע אין התייחסות להאבקה של אתרוג על ידי הדרים אחרים:

העיסוק בשאלה מדוע אין התייחסות במקורות להאבקה על ידי הדרים אחרים והניסיון לפסוק בשאלה זו יסודם בטעות. אין ספק שהאתרוג לא מופרה על ידי הדרים אחרים.^{^[5]} הדבר עולה מתוך מחקרים רבים בהם האתרוג מעורב ביצירת מינים חדשים אך תמיד כהורה הזכרי. כך ניתן להסיק גם מהשוואת זני האתרוגים שהוזכרה לעיל. עדות נוספת היא רמת ההומוזיגוטיות כפי שהיא מתגלית מהשוואת מבנה כרומוזומים וסמנים גנטיים ומתצפיות המראות שקיימת אחידות רבה בין הצאצאים המתפתחים מזרעים.

וע' ספר ארבעת המינים למהדרין עמ' ר"פ על אתרוגי שלומאי, וע' מכתב למטה למשה רענן על התמיהה שבדבריו.

שאלה נוספת שעולה, לכאורה יש דין של ביטול של ילדה בזקנה, ואולי אין זה קשור להגדרת המין ע' סוטה (דף מג ע"ב):

ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה, ואין בה דין ערלה.

ומכאן רצה האלשיך לומר בשו"ת סימן ר"י, עיי"ש ברסיסי טל שהביאו.

חתם סופר (בהגהות שו"ע או"ח סימן תרמ"ח, על מ"א סק"ג):

…אך מה שכתב האלשיך בתחילת תשובתו מש"ס פרק משוח מלחמה (דף מג ע"ב) דבריו תמוהים, דמה עניין ילדה בטלה בזקנה לכאן? דהתם לענין ביטול אסורם מיירי ולא שישתנה הפרי ויעשה מאגוז תפוח.

משנה למלך (הלכות מעילה פרק ד ה"ו ד"ה וראיתי):

ולא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין ביטול בכאן, דביטול לא שמענו אלא לבטל האיסור להתירו לכתחילה באכילה, אבל אם הרוב הוא איסור, נהי דאיסורא איכא, אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן, זו לא שמענו…

ובלשונו של א"מ ברסיסי טל סימן כז:

סברא נוספת שצריך לברר היא הגמרא בסוטה (דף מג ע"ב). הסוגיה שם עוסקת באיסור ערלה, ובמהלך הדיון מובאים דברי רבי אבהו: "ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה, ואין בה דין ערלה". רבי אבהו קובע, ודבריו אינם נדחים במהלך הסוגיה, שזהות הענף לעניין איסור ערלה נקבעת על פי מצבו של העץ המארח, שכן הענף המורכב בטל בטל ומאמץ את זהותו של העץ הבוגר. קביעה זו של הגמרא, שהענף בטל ביחס לעץ המארח, הופכת את העובדה הבוטאנית, שיש לענף זהות עצמאית, לעובדה שאינה משנה את ההלכה. לפי רבי אבהו, מבחינה הלכתית נחשב העץ ליחידה אחת שהגדרתה נקבעת על פי זהות העץ, והיא איננה מתחשבת בזהותו העצמאית של הענף. על בסיס גמרא זו הסיק להלכה האלשיך (שו"ת, סי' ר"י), שאכן אתרוג המורכב פסול. פסיקה זו תקפה, כאמור, אף אם אכן העץ המארח כלל אינו משפיע על זהות הפירות הגדלים על גבי הענף המורכב.

ואבא ז"ל חיזק את ידי החתם סופר עיי"ש.

שאלה נוספת היא שאלת מום מחמת מצוה הבאה בעבירה, ע' מט"ז תרמ"ט ג':

כתוב בלבוש יש רוצים להכשיר אותן האתרוגים הבאים מן הפרדס שקורין גרטיז"א ואני אומר שהם פסולים מן התור' שהרי ידוע שהם מורכבים שהורכב ענף מאילן האתרוג בתוך אילן מראנ"ץ או לימונ"א או איפכא והרי נעבד' בו עביר' דהרכב' ואע"ג שהרכיבו עכו"ם הא איכא למ"ד בפ' ד"מ דאפי' ב"נ מצווה על הרכבת אילן וכיון דנעבד' בו עבירה אע"ג דמותר באכילה אמאיס לגבוה דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסור' לקרבן מטעם דנעבדה בה עבירה דמאיסה לגבוה ה"נ הכא כנ"ל עכ"ל וק"ל דא"כ מאי אהני הא דאמר רבא להנהו תגרי מוכרי הדס דכי זבינתו אסא מעכו"ם דלא ליגזזו אתון אלא לגזזי אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו כו' כדאי' בדף ל' דהא ס"ס עביד העכו"ם עבירה ואמאיס לגבוה לפ"ד דהא ב"נ נצטוו' על הגזל ותו דאי' בסי' י"א ה' ציצית המשתחו' לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנ' כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעש' ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה בריה חדשה ותו ק' ממ"ש בפ' מרוב' דף ע"ח גבי קדשים או כבש פרט לכלאים ל"ל קרא ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה לפי דבריו אלא ודאי דלא שייך כאן מצוה הבאה בעבירה מטעם שזכרנו

ומצד איסור ההרכבה, אין איסור באכילה ובשימוש: ע' רמב"ם (הלכות כלאים פרק א', ה"ז):

הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים אע"פ שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה ואפילו לזה שעבר וזרען שלא נאסר אלא זריעתן בלבד, ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאים ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים.

על זן החזון איש ע' עדס עמ' רע"א-רע"ג,. וע' חת"ס תשובה רז הובא אצל עדס עמ' רעג

וע' עדס עמ' רפ"ב ובערוך לנר כתב על אתרוגי קלבריה שהם מהודרים ולא דן על מורכב כלל.

שו"ע הרב, מילואים להוספה לליקוטי מנהגים, ע' תשכה:

מברכים על אתרוג מקאלאברי (הנקרא ג"כ "יאנאווער")

הערה 5 שם: קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן – בעל התניא והשו"ע- להדר אחרי אתרוגי קאלאברי – יאנאווע "מטעם הידוע לו". ואמר כאשר אמר הקב"ה לממשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר גו' הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא.^{^[6]}

מכתב מהרב יצחק יהודה רוזן / לוד, מזכיר מערכת פרדס חב"ד אל הרב יהודה עמיחי (אמונת עיתך 68):

כ"ק אדמו"ר הריי"צ (אגרות קודש חי"ג עמ' תעו) כתב מענה לא' שרצה לעורר את אנ"ש לקנות אתרוגי אה"ק ת"ו; "אם הוא מטעם חיבת אה"ק ת"ו, הנה מי לנו גדול מהוד כ"ק רבינו הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר מסר נפשו הק' ממש בשביל החזקת אה"ק ת"ו, ובכל זאת למצוות אתרוג בחר באתרוגי קאלאברי, באומרו: כשאמר הקב"ה למשה "ולקחתם" וגו' שלחו ליערי קאלאברי והביאו אתרוגים לברך עליהם. ומה נשתנה שנה זו מכל השנים".

השלמה, ממייל למשה רענן:

מועדים לשמחה

א. תשובה למה שנכתב למטה: בני אפרים הוא אכן בית אפרים בסימן נו.

ב. שוב תודה על מה ששלחת, הועיל לי מאד להבנה וגם לשעורים אף שלמען האמת עדיין לא השלמתי את קריאת מאמרך

ג. הדברים שהתחדשו לי:

1. אמר לי פרו' סומר (מקצועו פזיולוגיה, בעין כרם) שמה שבמשנה לא הוזכר שאתרוג המורכב פסול, זה משום שבזמן המשנה לא היו הדרים בארץ מקורם מאוחר מדרום מזרח אסיה

2. אצל פר' סומר יש שני מאמרים באנגלית של פר' אליעזר גולדשמיט, בנוסף למאמר בעלון לנוטע

3. אמר לי אדם שעוסק בצמחים, אריאל קרולציג מנוף איילון שאמר לו אגרונום מדרום יון שאצלם לא ניתן לגדל אתרוג בלא הרכבה. זה מעורר שאלות לגבי אתרוגי קלבריה.

4. שאלה שנשאלתי, לאור העובדה שמציין אותה גולשמיט שהאתרוג לא מקבל האבקה מהדרים, האם הוא מקבל האבקה מהלימונים המאותרגים?

5. שאל אותי ד"ר זאב תא שמע, מה בדבר ההשפעה של המטבוליזם באתרוג המורכב? כמובן שאלה זו נכונה רק לגבי האתרוג המורכב עצמו ולא לגבי הדורות הבאים.

6. בספר ארבעת המינים למהדרין של הרב אברהם חיים עדס כתב בעמוד רפ כתב שאמר לו הגר"י שפירא שמה שהיו כאלה שריננו על אתרוגי שלומאי מכפר הרואה, זה משום שהאתרוגים שלו היו יפים מאד וחשבו שהוא הרכיב אותם "ובאמת לא הרכיב אותם (וכך אמר לי גם הגאון ר' נחום ברגמן תלמיד הרב מבריסק זצ"ל) אלא ששם כוורות של דבורים ליד פרדס האתרוגים והדבורים היו מאביקות את האתרוגים ברגליהם כיודע שה נקרא הרכבה בשיטת ההכלאה… וע"כ רינונים אלו שוא הם."

כואב הלב לראות בורות כזו בספר המתיימר להיות מומחה לנושאים אלו. והרי אם אמנם האתרוגים מואבקים מלימונים (וקיים דבר כזה) הרי הרינונים דוקא יותר אמיתיים..

ושוב, מאד נהניתי ממאמרך ואי"ה אשוב אשנה פרק זה.

לא תארתי לעצמי שניתן לחדש בנושא זה.

אנא שלח לי את מספר הטלפון שלך

מועדים לשמחה,

יואל

—– Original Message —–

From: משה רענן

To: יואל עמיטל

Sent: Sunday, January 10, 2010 8:39 AM

Subject: בקשה

יואל שלום

זה זמן רב אני מחפש את הספר "בני אפרים" המוזכר כמה פעמים במאמר על האתרוג ברסיסי טל. האם ייתכן והכוונה ל"בית אפרים"?

בתקווה ששלומכם טוב בתודה

משה רענן

מתוך ויקיפדיה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%94_%28%D7%91%D7%95%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%94%29

"הרכבה היא פעולה בה מרכיבים ענף אשר מצויים עליו אברי ריבוי (כגון עיניים), על ענף ממין אחר, מאותה משפחה של עצים. הענף העליון – נקרא רוכב, הענף שעליו מרכיבים – נקרא כנה. הרוכב המורכב על הכנה מתאחה עמה, והופך להיות כאחד הענפים של הגזע.

שימוש נפוץ של הרכבה הוא כדי לתת לצמח תכונות שתלניות טובות יותר, ופירות בעלי תכונות רצויות. בצמח המורכב, יהיו תכונות הפרי כשל פירות הרוכב, והתכונות של הצמח בקרקע, כגון עמידותו למחלות ולמזיקים, כושרו לקלוט חמרי מזון ומים מן האדמה, ועמידותו לתנאי קרקע שונים -כשל תכונות הכנה. תכונה חשובה נוספת, שבהן הצמח מושפע מהכנה, היא עוצמת הצימוח וכמות הפרי על העץ. יוצאים מכלל זה מינים של פירות הדר, שתכונת הפרי מושפעת גם מהכנה.

ההרכבה דורשת התאמה מסוימת בין המינים המורכבים. במקרה שההתאמה אינה מושלמת, העץ לא יתאחה כראוי, והוא עשוי להישבר עם עליית משקל העץ. תכונת התאמה זו, הנקראת שארות, היא אחד הגורמים העיקריים בבחירת הכנה.

הכנה היא בדרך כלל מין מיוחד מאותה המשפחה, שהוא בעל תכונות המתאימות להרכבה. במשפחות צמחים מסוימות, ישנם עשרות כנות שונות המתאימות למיני פרי שונים, ולתכונות קרקע ואקלים שונות. לעתים מרכיבים על כנות מזריעים – שתילים שצמחו מזרעי העץ ולא מענפים". ↑
משה רענן: האתרוג יוצא דופן מבין כל ההדרים. הוא היחיד שנשאר כזן טהור לאורך כל ההיסטוריה שלו. לכן ברור שאם נפרש "פרי עץ הדר" במשמעות המקובלת היום הרי שהאתרוג העתיק והמקורי הוא המועמד המתאים ביותר. במחקר שבדק 12 זני אתרוגים מפורסמים בעולם היהודי לא נמצאה חדירה של גנים ממיני הדר אחרים למרות שקשה מאד להניח שלא היה אף אירוע הרכבה באחד מאבות המוצא (לפחות מאירופה). ממצאים אלו דוחים את האפשרות שלתופעה של "השתקת גנים" המדווחת לאחרונה בספרות יש השפעה גנטית מתמשכת על הרוכב.

הסימנים שניתנו על ידי הפוסקים לאבחנה בין אתרוגים מורכבים ושאינם מורכבים אינם משקפים את ההבדלים הממשיים בין שני סוגי אתרוגים אלו ויסודם בטעות או הגדרה שונה של המושג מורכב. סימנים אלו מבחינים אך ורק בין אתרוג (מורכב ושאינו מורכב) ובין לימון. אתרוג מורכב שונה רק במעט ובלשון האלשיך : "… ואין הפרש אלא שהחמוץ שבתוכו מרובה, מה שאין כן לאתרוג בלתי מורכב, שהחמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד". וע' ספר כשרות ארבעת המינים שצילם את ההבדלים בין מורכב לשאינו מורכב והביא צילומים של הבדלים בין אתרוג ללימון. ↑
מהערה 120 אצל רענן: "רבים מפקפקים אם קיים זן אתרוגים שלא הורכב ולכן לעובדה שהזנים שנבדקו היו ללא חדירת גנים זרים יש משמעות ככלי להוכחה שההרכבות אינן מותירות חותם גנטי על הרוכב (ראה אוסף מקורות ב – Nicolosi וחבריו, 2005)." ↑
ועוד שם אצל רענן: מקור השימוש ב"סימני אתרוג מורכב" בטעות בזיהוי והחלפה בין אתרוגים ולימונים. לחילופין ניתן לפרש שהבעיה נובעת מתפיסה שונה של מהות ההרכבה בין המקובל היום למקובל בעבר. ההרכבות שהיו מקובלות בעבר לא כללו את קציצת ענפי הכנה באופן מוחלט כפי שנהוג בימינו ולכן כללו לא רק את חיבור הרוכב לכנה אלא גם האבקה הדדית בין פרחי הכנה והרוכב. בלשון חז"ל המושג הרכבה כלל גם האבקה כפי שאנו מוצאים שעשו אנשי יריחו בערב פסח: "משנה: ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום וכו'" (משנה פסחים, פ"ד מ"ח). על פי פירוש הגמרא הכוונה להאבקת עצי הנקבה על ידי פריחה זכרית (פסחים, נ"ו ע"א). ייתכן אם כן שהדיונים המוקדמים לגבי אתרוג מורכב התייחסו לעצי לימון מורכבים באתרוג ומואבקים על ידו ובאמת פירותיהם היו שונים מאתרוג טהור. ההתייחסות לעץ הייתה על פי הרוכב וכל העץ נקרא עץ אתרוג. "התחכמות הגננים" שגרמה לכך שאתרוג מורכב יראה כאתרוג טהור היא קציצת הענפים של הלימון (הכנה) ובאמת מעתה פרי המורכב ושאיננו מורכב זהים במראם. השותי"ם המאוחרים "ירשו" את סימני המורכב בלי העדכון הנדרש בעקבות השינוי בשיטת ההרכבה. ↑
אליעזר גולדשמידט, ריבוי אתרוג: זרעים או ייחורים. "עלון הנוטע" שנה ס"ג, מרץ 2009, עמ' 44 (692) – 46 (694) ↑
בספר השיחות (לכ"ק אדמו"ר הריי"צ – תרצ"ט עמ' 249) מובא: "שאל השואל, ידוע שבליובאוויטש לקחו אתרוגי קלאבריע, ובבאברויסק לקחו אתרוגי גענאווא (יאנאווע). והשיב כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ]: אתרוגי קאלאבריע ואתרוגי גענאווא (יאנאווע) הכל אחד, אלא שהחוף שמשם היו מוליכים אתרוגי קאלאבריע על הספינה היה בגענאווא. ע"כ.

ספר ארבעת המינים השלם לרה אליהו וייספיש\ ירושלים, תשל"ה עמ' קצח

אתרוגי חוץ לארץ\ מבוא

בעל החתם סופר (בשו"ת או"ח סי' רז) פוסק "מן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור הנאכל במסורת על כן אותם (האתרוגים) הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז, שיצאו ידי חובתם הבאים מיעניווע, הן הנה הכשרים ואין צריכים לשום סימן" עכ"ל בחת"ס.

יעניווע היא עיר ג'ינובא בארץ איטליה, שם היה המרכז המסחרי של אתרוגי איטליה (בדומה לטרייט בתקופה יותר מאוחרת) אמנם האתרוגיםלא היו גדלים במקום ההוא, אלא היו מובאים ממחוז קלאבריה שבאיטליה ליד חופי הים התיכון. סוחרי האתרוגים היו מפיצים אותם מיעניווע לקהילות היהודים שברחבי אירופה… כבר הדגשנו במבוא הקודם, כי למעשה אין לסמוך כלל על המסורת במקומות אלא גם בזמנינו, שהרי אפשר כי כבר הורכבו כמה וכמה פעמים מאז ועד עתה והתועלת שבדבר היא רק למי שמקובל בידו מאבותיו ורבותיו מדור דור שהאתרוג הוא מאילן זה שהוא מצאצאיו של האילנות שהיו נטועים במקום ההוא בזמן שהוחזקו על פי במסורת ושלא הורכבו מאז ועד היום שאז יש לסמוך על המסורת ולברך עליו ללא חשש. ↑