ב”ה האם יש לשלם במזומן עבור האתרוג
דברי מגן אברהם שיש לשלם לפני החג על האתרוג.
אבני נזר סימן תצ”ד, כתב שרצוי לא לקנות במשיכה אתרוג משום שיש פוסקים שקנין דרבנן לא מועיל לדאוריתא.
הבעיות, הקושי מרמב”ם לגבי הקנאת לולב לקטן. ועיין רשב”א גיטין ס”ה שכתב שלא להקנות לולב לקטן מיירי רק בלא הגיע לפעוטות דא”כ הרי מועילה הקנאתו מדרבנן. ומשמע שקנין דרבנן מועיל לדאוריתא. ועיין ר”ש שקופ שער ה’ פרק ט’ שדן על סתירה ברשב”א עצמו.
עיין שו”ת רע”א רכא-ב דברי ר”ש איגר שם ועליו מ”ש רע”א.
קנין דרבנן אם מועיל לדאוריתא
סתירות בגמרות: ב”מ מו ע”א קנין אגב מועיל לפדיון מעשר שני. ולפי תוס’ ב”ק קד ע”ב קנין דרבנן מועיל לדאוריתא. אבל לסוברים שזה דרבנן, הרי משום שהפקר בי”ד הפקר מועיל קנין דרבנן לדאוריתא.
שקלים פ”א, קטנים אם שקלו מקבלים מהם (אבני מילואים כח ס”ק לג וקצות החשן רלה).
סוכה מ”ו ע”ב “א”ר זירא לא ליקני…” אם מיירי גם בפעוטות (כרמב”ם להלן) שאף שיכול להקנות מדרבנן מ”מ אין יכול להקנות חזרה הלולב.
גמ’ סוכה לא “אין לה אלא דמי עצים בלבד” היינו דקנין דרבנן מועיל לדאוריתא. קושית שער המלך, המובאת בשערי ישר.
הסתירות בשיטת התוספות: תוספות גיטין מ’ ע”ב ד”ה וכתב, שחרור עבד על ידי האפוטרופוס
תוספות גיטין יג ע”א ד”ה תנו, שאם היה מועיל מעמ”ש בשטר האשה היתה מתגרשת בזה.
תספות חגיגה כ”ה ד”ה חבר (רע”א)
גיטין ס”ד ע”ב ד”ה שאני – וחלק עליו הר”ן.
תוספות ריש פ”ב בכורות, שהקונה במעות אם לא קונת מדאוריתא פטור מבכורה.
תוס’ ב”ק ע”ט ע”א ד”ה תקנו, ע”פ גליון השס לרע”א.
הסתירות בשיטת הרמב”ם: רמב”ם הלכות לולב פ”ח ה”י – קנין דרבנן לא מועיל לדאוריתא הלכות תרומות פ”ט ה”י – בקנין כסף הולכים אחר דאוריתא הלכות מעילה פ”ו ה”ט – הולכים אחר דאוריתא הלכות מעילה פ”ו ה”י – הולכים אחר הדרבנן (אמנם נתנה לאחד מבעלי אומניות, י”ל כלח”מ פ”ג הלכות מעילה שבשכירות מעות קונות).
הסתירות בדעת ראשונים אחרים: רש”י גיטין ע”ז ע”ב ד”ה הרי זו חזקקה, (אם קנין אגב הוא דרבנן, דבר השנוי במחלוקת ראשונים), יש ראיה שקנין דרבנן מועיל לדאוריתא להסבר רש”י בסוגיה.
ר”ן ר”פ הזורק, על קנין ד’ אמות בגט, מ’ ע”ב ברי”ף תחילת ד”ה היכי. – קנין דרבנן מועיל לדאוריתא.
סתירה בדברי הרשב”א גיטין ס”ה שכתב לגבי לא לקני לולב לינוקא, שמיירי דוקא כשלא הגיע לפעוטות, דא”כ יכול להקנות. וזה סותר לריש דבריו שם – ראה ר”ש שקופ שעמד ע”ז.
רא”ש המובא בטור סי’ שנג בחו”מ ע”פ יש”ש שמקודשת מן התורה במקדש לאחר יאוש אם יאוש קונה. ועיין אבני מילואים ברא”ש לגבי קרוב לו מאה אמה, פירש משום שאפקעינהו רבנן לקידושין, ולא משום שזה קנין דרבנן.
דיון באחרונים: עיין קצות החשן קצד ס”ק ג’ אם יכול להקנות החמץ באגב לגוי, בדברי הרמב”ן שיכול (א”ת כרך א’ עמוד קכה הערה .)104-5אמרי בינה קונטרס הקנינים טו. מחנה אפרים הלכות קנין משיכה סימן ב’, הלכות קנין מעות סימן יא. אבני מילואים ס’ כ”ח ס”ק לג. דבר אברהם ח”א ענף ה’. שערי יושר שער ה’ פרק ט’. שו”ת רע”א סימן רכא-ב.
הסתירות השייכות לגיטין: תוס’ יג ע”א ד”ה תנו, משמע דאם היה מועיל מעמ”ש בשטר היתה מגורשת (וצ”ב על בעית הנתינה וקנין בגט אם מועיל). – דרבנן מועיל לדאורייתא.
רש”י גיטין ע”ז ע”ב ד”ה הרי זו חזקה: קנין אגב מועיל לגט. (אלא שיש ראשונים החולקים משום שסוברים שקנינים בגט לא מועילים וצריך נתינה לידיה או לחצירה). ואולי סובר שקנין אגב הוא דאוריתא. (עיין קצות החשן סימן רב סק”ה, תוסק ורא”ש ורשב”א ב”ק יב, אמרי בינה קונטרס הקנינים סי’ טז). – קנין דרבנן מועיל לדאוריתא. ומ”מ קנין אגב מועיל גם לדאוריתא: ב”מ מו ע”א הקנאה של כסף לפדיון על ידי אגב, ולתוס’ אגב הוא דרבנן.
ס”ד ע”ב תוס’ ד”ה שאני: עיין ר”ן על הרי”ף שם דף לא ע”א ברי”ף בשורה לפני הסוף: “ואני תמה…” עד שם ע”ב ולפיכך נראין לי דבריו של רש”י ז”ל עיקר”. – קנין דרבנן מועיל לדאוריתא. ולכאורה בתוס’ משמע שקנין דרבנן לא מועיל לדאוריתא.
רא”ש פרק הזורק אות ו’ כתב שקרוב לה מאה אמה, מגורשת משום שכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ולא כתב שזה משום שהוי קנין דרבנן ומועיל לדאוריתא.
ר”ן ר”פ הזורק, על קנין ד’ אמות בגט, מ’ ע”ב ברי”ף תחילת ד”ה היכי. – קנין דרבנן מועיל לדאוריתא.
גיטין נ”ה ע”ב לגבי כרת על טבח בחוץ, אי יאוש כדי לא קני “אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה”
סיכום: בעיקרו של דבר נראה שיש מחלוקת בין הר”ן לבין התוס’ (ר”ן גיטין ל”א עא, האם יש צורך דוקא ששיתופי מבואות יהיו דרבנן. והר”ן לשיטתו ותוס’ לשיטתו. ר”ן תחילת פרק הזורק על קנין ד’ אמות בגט. ותוס’ ב”ק ע”ט ע”א סוף ד”ה תקנו ע”פ הגהת רע”א. וראה עוד מחברת ומ”מ ובאחרונים המצויינים במ”מ על מקורות נוספים בתוספות וסתירות בזה.
הצעות לפתרונות: דרך ר’ שלמה איגר בתשובת רע”א רכ”א ותשובת אביו בתשובה רכב, שתלוי בגדר הפקר בי”ד. ועיין רשב”א גיטין לו ע”ב ד”ה רבא אמר, כתב שהפקר בי”ד מועיל גם לזכות. רבינו יונה ב”ב ק’ שהפקר בי”ד הפקר לא מועיל להקנאה. דרך דבר אברהם סימן א’ ענף ה’ שע”י הפקר בי”ד נעשה קנין דאוריתא מדין סיטומתא, ובתנאי שהחסרון הוא רק משום צורת הקנין ולא משום שזה קטן וכו’ דרך ר”ש שקופ: ע”י הפקר בי”ד חכמים יכולים לעשות הקנאה, הפקר או רק רשות שימוש. ולפי הצורך תקנו וזה ההבדל.
מראי מקומות: אבני מילואים ס’ כ”ח ס”ק לג. דבר אברהם ח”א ענף ה’. שערי יושר שער ה’ פרק ט’. שו”ת רע”א סימן רכא-ב.
ראה תשובה אבני נזר סימן תצד על קנין לולב לפני סוכות.