בעיות בהלכות סוכה
חלוקת דופן עקומה לדופן וסכך פסול
פרגולה
ע’ ספר הסוכה בפסקים והערות של הגרש”ז אוירבך, שנחלקו הדעות בזה.[1] וע’ משנה ברורה סימן תרכ”ו ס”ק יז. בענין העושה סוכה תחת הגג שהסירו הרעפים ונשארו העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם. ואם לא עשה מעשה להכשר הרי זה כמו סוכה תחת אילן וכתב להחמיר שלא יהיה ג’ טפחים ביניהם, ע’ בשער הציון שם אות כג, בשם בכורי יעקב לחשוש לדעת הב”ח שאומרים לבוד להחמיר. ע’ לשון הטור סוף סימן תרל”ב:
ואם יש סכך פסול ב”ט ועוד סכך פסול ב”ט ואויר פחות מג’ מפסיק ביניהם כתב א”א הרא”ש ז”ל יש להסתפק אם ב’ הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה מי אמרינן כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרפין א”ד כיון דאין באויר ג’ מצטרפין ומיהו אם אין בפסולים ד’ ואויר פחות מג”ט מפסיק בהא ודאי אין האויר משלימו לד’ שנאמר שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר:
אבל ע’ מגן אברהם סימן תק”ב שאומרים לבוד להחמיר. ע’ רמ”א שם סעיף א’:
הגה: וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ (תוספות) צריך שינוי, אבל מותר להושיב שלחן שלנו על רגליו ואין בזה משום בנין; ויש אומרים דאפילו מגיע לארץ, כל זמן שאינו צריך לאויר של תחתיו, שרי. (טור).
וע’ מגן אברהם שם אות ט שמסקנתו להחמיר. אבל במנחת שלמה חלק א’ סימן צא אות יט’ כתב להכשיר על פי הריטב”א:
יט. בדין סוכה תחת חבלי כביסה.[2]
מה שכתב כת”ר דאף אם אמרינן לבוד להחמיר מכל מקום כל זה דוקא במחיצות של שבת או סוכה וטומאה ולא לענין בית וגג שעל גבי סוכה, אין זה כל כך נלענ”ד וכדחזינן לענין שבת דחשיב משום לבוד בתחילת אהל לענין זה שיהי’ מותר להוסיף עליו בשבת, אך אעפי”כ לדינא שפיר נלענ”ד כדבריו, כי דבריו מתאימים קצת למש”כ הריטב”א בעירובין דף י’ ע”ב, וז”ל “אבל יש לומר דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומרים בו לבוד”, וכיון שדברי הביכורי יעקב בסי’ תרכ”ו ס”ק ח’ לענין סוכה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים ונשארו העצים [הנקראים לאטיש] ואין ביניהם שלשה טפחים – הם רק חומרא, חושבני דאין טעם להוסיף עוד חומרא.
וזה מבואר בהך שכתבו האחרונים שיש שני סוגי לבוד, כמו שכתוב בגמרא שבת צז ע”א, שיש מסברא שאי אפשר לרשות הרבים שתלקט במלקט וברהיטני. ויש לבוד שנלמד מהלכה למשה מסיני. והנה אין כאן לדון על לבוד מסברא משום שאין כל צורך כאן לראותם מחוברים. וגם מהלכה למשה מסיני אין כאן מקום להחמיר כיון שזה לא יוצר דופן או דבר הלכתי.
אבל צריך עיון מה הדין כשיש כביסה על החבלים? והשאלה חמורה יותר כשמעל הסוכה קיימת מספר קומות של מרפסות ותמיד בחלק מהם קיימת כביסה.
ולכאורה אין מקום לדון מסברת רבנו תם שסכך למעלה מעשרים אמה אינו סכך פסול, שהרי כתב את זה רק בסכך כשר וכל החסרון שלו הוא מבחינת הגובה. אבל אם החומר של הסכך העליון אינו מדבר שמסככין בו ודאי שלא שייכת כאן סברת רבנו תם.
אלא שלכאורה הדינים כאן יהיו כמו כשיש אילן שחמתו מרובה מצילתו מעל הסוכה. ולשיטה שניה בשו”ע, שכתב המשנה ברורה בביאור הלכה ד”ה ויש אומרים “על פי הכלל הידוע דבשני יש אומרים ספק השו”ע כשני”. ואם כן הרי זה פוסל כנגדו. אבל בשעת הצורך יש להקל כדעה הראשונה בשו”ע ולפי הדעה הראשונה בשו”ע אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן האילן שחמתו מרובה מצילתו אינו פוסל, ולכן יש לומר גם כאן אותו הדין.
אך יש לדון על שאלה נוספת: האם דבר שלא עשוי לצל גם הוא פוסל או שמה שלא עשוי לצל אינו פוסל?
והנה, בגמרא י’ ע”ב:
מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחא אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה והא קא חזו ליה דרטיבא לכי יבשה קאמינא לך.
וע’ רש”י: ” והא קחזו לה דרטיבא – שהיא לחה, ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה, ולא לסכך.” ומשמע שדבר שלא מונח לצל אינו פוסל. וע’ מאירי שרצה לומר שמיירי ששטח את הכותונת שלא בזמן הישיבה בסוכה, או ששטח קודם סוכות.
ואמנם דין זה לא צויין בעין משפט, אבל הובא בשו”ע סימן תרכ”ט סעיף יט:
פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים על שלחנו, פסולה; אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה והוא שיהא בתוך ד’ לסכך; וי”א שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצלתה, ופירס עליה סדין שלא תתייבש, או תחתיה שלא ישריו העלין, כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה, פסולה; אבל אם לא כיון בפריסת הסדין אלא להגין מפני החמה והעלין, או לנאותה, כשרה ובלבד שיהא בתוך ארבע לסכך; ומיהו לכתחלה לא יעשה אלא אא”כ הוא ניכר לכל שמכוין כדי להגין או שהוא שרוי במים, שאז ניכר לכל שאינו שוטחו שם אלא לייבש.
אבל עיין במשנה ברורה שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים בסוגיה האם מותר רק לנאותה או גם להגין מפני הנשר. וההיתר הוא רק לנוי. ולכאורה, בשעת הדחק היה מקום לסמוך על הדעה השניה בשו”ע ולומר שאינו פוסל. אבל המגן אברהם שם כתב שגם לדעה שניה מותר רק שלא בשעת אכילה. וע’ ביאור הלכה שם שדן בדברי המגן אברהם שמקורם בר”ן, ורוב האחרונים נקטו שלדעת רבנו תם מותר מעיקר הדין אפילו בשעת אכילה. ובמצב שאין סוכה במקום אחר ויש חבלי כביסה מלמעלה יש לסמוך על הדעה האחרונה.
בענין חבלי כביסה:
תשובת הרב הלברשטט באתר ישיבה:
שאלה:
אני מתגוררת בפנטהאוז וסובלת מיונים במרפסות הלא מקורות אני שוקלת לסגור את המרפסות ברשתות מיוחדות מחוטי דיג המיועדות למנוע את כניסת היונים. אחת המרפסות משמשת כמרפסת סוכה וברצוני לדעת האם מותר להקים סוכה תחת רשת זו או שזה נחשבת לקירוי הפוסל את הסוכה?
תשובה:
מותר לבנות סוכה אפילו לכתחילה תחת רשת זו, משום שאף אם נצרף את כל חוטי הרשת גם יחד זה לא יהיה רחב ארבעה טפחים, ולכן איננו אומרים שיהא חשוב סתום מחמת דין לבוד משום שלא אומרים לבוד להחמיר.
(מ”ב סימן תרלב ס”ק כ. ספר הסוכה השלם מילואים לפרק יב, סעיפים ז-י, בענין סוכה תחת חוטים וחבלי כביסה, ובפסקים והערות של הגרש”ז אויערבאך בסוף הספר אות ח).
הרב משה ליב הכהן הלברשטט
- חלוקת דופן עקומה לדופ”ע וסכך פסול
האם הגדרת סכך פסול הוא דוקא באמצע הסוכה ובצד תמיד זה דופן עקומה או שיתכן לומר שגם עד ד’ טפחים בצד הוא סכך פסול, ונפ”מ למעשה גדולה.
האם ניתן להגדיל את את רוחב הסוכה על ידי צירוף חלק מגגון שהוא דופן עקומה? ע’ רע”א בהגהות שו”ע סימן תרל”ב על מ”א ס”ק ג’ שכתב שאפשר לקחת פחות מג’ מדופן עקומה ולעשות אותה סכך פסול ולהוסיף לשטח הסוכה.
ע’ שהאריך על דברי רע”א בספר הסוכה השלם במילואים לפרק ט’ אות לח עמ’ שי והלאה.
ע’ רש”ש דף ד’ ע”א שהקשה בכל סכך פסול יותר מד’ אמות נכשיר משום שזה צירוף של ד’ אמות עם סכך פסול, וע’ ספר הסוכה כהלכתה ע’ שי”א, סברא של הרש”ש שלא אומרים דופן עקומה וסכך פסול כפי שאין מצרפים שתי הלכות יחד. או שנאמר שדבר שהוא משך אחד אי אפשר לחלק שחלק יהיה דופן עקומה וחלק יהיה סכך פסול.
ולפי שתי סברות אלו יש לומר בדופן עקומה שהיא פחות מד’ טפחים, שתהיה סכך פסול וכשר לישון תחתיו?
ע’ הלכות חג בחג פרק ט’ אות ג’ עמ’ רכא:
והנה, סכך פסול בסוכה קטנה פוסל בשלשה ובגדולה בארבעה. ע’ לשון הרמב”ם פרק ה’ הלכה טו:
ואיזו היא סוכה קטנה כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים, וגדולה כל שישאר בה יתר על הסכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר.
וע’ לשון שו”ע סימן תרל”ב סעיף א בסופו:
בד”א, בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול ז’ טפחים על ז’ טפחים; אבל בסוכה קטנה, שאין בה אלא ז’ על ז’, בין באמצע בין מן הצד, בג”ט פסולה, בפחות מג’ כשרה וישנים תחתיו ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור.
וע’ מ”א ס”ק ג’ שכתב:
אלא ז’ על ז’ – אינו מדוקדק דאפי’ יש בה ט’ ומחצה סכך פסול ג”ט פסולה כיון דאי שקלת לי’ לפסול ליכ’ הכשר סוכה וכמש”ל בש”ע וכ”מ מל’ רש”י:
כלומר, שבעצם קשה, סוכה גדולה היא שיש בה ז’ על ז’ סכך מלבד הפסול. סוכה קטנה היא שיש בה ז’ על ז’ כולל הפסול. ואם כן מה הדין בסוכה שהיא ט על ט’? האם בה פוסל סכך פסול בשלשה או בארבעה? אם בשלשה, אם כן דברי השו”ע אינם מדוייקים, שהרי גם למעלה מז’ עד ט’ ומחצה דינה כסוכה קטנה. ואם בד’ כסוכה גדולה, הרי אין ז’ על ז’ מסכך כשר.
לכן באר המגן אברהם שלאו דוקא נקט ז’ על ז’ .
אבל לרע”א שם דרך אחרת:
ולענ”ד י”ל דאם הסכך פסול מן הצד של דופן הרביעית בזה אם הסוכה בכולל יותר מז’ על ז’ דכשר דחשבי’ להסוכה מהסכך פסול עד מעט פחות מהג’ טפחים ומה לנו דמונח לחוץ עוד סכך פסול וכן אפילו מונח בצד דופן האמצעי מ”מ אמרי’ על קצת מהפסול דופן עקומה והשאר הוי סכך פסול פחות מג’ דמצטרף להשלים שיעור סוכה. אבל אם מונח הג’ טפחים סכך פסול באמצע הסוכה י”ל דפסול אם אין בסכך כשר לחוד שיעור סוכה כיון שכל שטח מקום הסכך הפסול ג”ט ע”כ נחשב מהסוכה. וא”כ לא סתרי הדיוקים בלשון השו”ע ודו”ק.
כלומר, שאמנם אם הסוכה יותר מז’ על ז’ כשר גם בסכך פסול של ד’ טפחים, ומשום שמצרפים לסוכה רק חלק ממנו. וכ”כ הא”ר, וכן בכורי יעקב וכן חזון איש וע’ הלכות חג בחג פרק ט’ סעיף ג’ ובהערות שם.
אבל צריך עיון האם דברי רע”א אמורים גם כשיש סכך פסול ארבעה טפחים. וע’ בכורי יעקב שכתב כן שאם יש ג’ טפחים מצרפים חלק כיון שאין שם גדר מקום חשוב.
אבל צריך עיון האם דברי רע”א אמורים רק בסכך פסול אבל אם זה דופן ממש כמו בנין, האם גם כן נחלק את הדופן עקומה ונצרף לסוכה פחות מג’?
ועוד צריך עיון, לכאורה צריך לדקדק שלא ישב משהו כשחלק מאחוריו הוא מתחת לדופן עקומה אצלי בסוכה, או מתחת לחלק הגג שבולט כיון שנאמר פי תקרה יורד וסותם, ואם כן בפי התקרה סוף הסוכה. אבל לכאורה פי תקרה נותן לומר רק כגון באכסדרא שיש לה פצימין.
אבל ע’ בכורי יעקב סימן תרל”ב סע”ק ג’ שבנסר רחב אפומא דמטללתא, ובסוכה קטנה פוסל אף אם יש טפח בחוץ. וזה נראה גם הפשט במ”א שם ולפי זה אין לחלק את הנסר היוצא ואם כן אין לחלק גם את הדופן היוצאת.
ע’ ספר הסוכה השלם מילואים לפרק ז’ אות כז, עמ’ רסא הביא משו”ת פנים מאירות ח”א סימן סא דלדעת הר”ן לא אמרים דופן עקומה וחבוט רמי ואם כן אין חשש לומר חבוט רמי לאחר דופן עקומה. ועוד כתב ערוך לנר סוכה י’ א’ בתוספות שלא אומרים חבוט רמי אלא כשיש אויר למטה ולא כשיש סכך למטה.
וע’ מ”א תרל”ב ס”ק א’
וע’ בכורי יעקב סימן תרל”ב ס”ק ג’ שמשמע ממנו שאם יש נסר וטפח אחד מחוץ לסוכה ושלשה בפנים, מה בבפנים אף בפחות מג’ אינו נחשב סוכה.
- צירוף שתי הלכות יחד
דעת הר”ן ד’ ע”ב שאין לומר גוד אסיק ודופן עקומה. הר”ן שם כתב שדופן עקומה פירושו דופן שמתעקמת ולא דופן שמתקרבת. ולכן כתב:
ולפי שטה זו גם כן על כרחך כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן אבל אם אין דפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופן עקומה.[3]
הטור חולק. דעת הטור תחילת סימן תרל”ב שאין צורך שיהיו מכוונים:
סכך פסול פוסל באמצע בד”ט אבל פחות מד’ כשירה ומותר לישן תחתיו מן הצד אינו פוסל אלא בד”א אבל פחות מד”א כשירה דאמרי’ דופן עקומה אפי’ אין הדופן אלא י”ט והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין הדופן כאילו עולה עד למעלה ואז נאמר דופן עקומה.
וצ”ע מה לדעתו בדופן עקומה ולבוד, האם גם כן אין מצרפים שתי הלכות?
הבעיתיות בשבשו”ע ע’ בכורי יעקב סימן תרל”ב ס”ק ב’.
וכן הר”ן כתב כך לגבי לבוד באמצע, ע’ דף ט’ באלפס:
והאי דנקט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מיעטו היינו לומר דלמ”ד אין לבוד באמצע [כי אמרי’ יש לבוד מן הצד] דוקא כי מיעטו מצד סכך אבל מיעטו מצד דופן לא דלא תימא כיון דבפחות מד’ אמות סמוך לדופן אמרי’ דופן עקומה אפי’ מיעטו מן הדופן הוה ליה לבוד מן הצד קמ”ל דלא משום דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי הלכך כי מיעטו מצד הדופן אותו מיעוט סכך מיחשב ולא דופן והוה ליה לבוד באמצע כנ”ל:
אלא שיתכן ששם לא מצרפים, וההסבר כאן הוא כמו שכתב במועדים וזמנים, שלא אומרים לבוד באמצע משום שלבוד אומרים רק במחיצות ולא בסכך.
בשו”ע מצאנו גוד אסיק ולבוד: המחבר כתב בסימן תר”ל סעיף ט’:
היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלשה סמוך לארץ, כשרה, אפילו הגג גבוה הרבה ובלבד שיהא מכוון כנגדן; ואפילו אינו מכוון ממש, רק שהוא בתוך שלשה כנגדו, כשרה; ואם אינה גבוהה אלא עשרה טפחים, אפילו אין בדופן אלא ארבע ושני משהויין, כשרה, שמעמידה באמצע ואמרינן לבוד למעלה ולמטה, וחשוב כסתום; היו הדפנות גבוהות מן הארץ שלשה טפחים, פסולה.
מהלך רע”א בתשובה יב (וע’ להלן מחזון איש שחולק עליו)
שו”ת רע”א סימן יב:
אשר שאל רו”מ בש”ע א”ח (סי’ תרל”ב), הכותל נעקם, במג”א שם משמע דוקא כשהדפנות מגיעות לסכך (ר”ן וב”ח) והנה בטור כתב אף אם אין מגיעות לסכך מ”מ מכח גוד אסיק הוי כמגיעות לסכך, ובתר הכי אמרינן דופן עקומה, ולכאורה באמת טעמא בעי על הר”ן אמאי פשיטא ליה למפסל, הא בפשוטו מסתברים דברי הטור, עכ”ל.
נלענ”ד דהר”ן לשיטתיה אזל, דכתב בסוכה (דף רל”ז ע”ב) האי דנקיט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מיעטו היינו לומר דלמ”ד אין לבוד באמצע כי אמרינן יש לבוד מן הצד דוקא כי מיעטו מצד הסכך, אבל מיעטו מצד הדופן לא, דלא תימא כיון דבפחות מד”א אמרינן דופן עקומה אפילו כי מיעטו מדופן הו”ל לבוד מן הצד קמ”ל דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי עכ”ל, וכיון שכן שפיר כ’ הר”ן דבאינו מגיע לסכך לא אמרינן דופן עקומה דלא אמרינן גוד אסיק ודופן עקומה כי הדדי, כמו דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כהדדי.
ונ”ל ביאור דברי הר”ן לא בפשוטו, דאין הסוכה מתכשרת ע”י ב’ הלכתות יחד לבוד ודע”ק, אלא דכוונת הר”ן היכא דא”א לדון על אחד אלא מכח אידך, דהא למ”ד אין לבוד מאמצע א”א לדון על לבוד רק מכח דאמרינן דע”ק ונעשה אויר מהצד זהו לא אמרינן הלכה אחת מכח הלכה אחרת, וה”נ באין דפנות מגיעות לסכך דל”ש לדון דע”ק כיון דיש כאן אויר, אא”כ תדין תחילה גוד אסיק ומגיעות לסכך, ואזי שייך לדון דע”ק זהו לא אמרינן, אבל אם כל א’ וא’ שייך לדון לעצמו אמרינן ביה כמה הלכתות.
ולכן כתב רע”א:
ולפ”ז יהיה ההלכה להר”ן אם פחות מד”א סכך פסול מצד הדופן ואח”כ ב’ טפחים לאויר לדידן דיש לבוד באמצע ושייך לדון ביחוד בזה דופן עקומה וכן לבוד, אף דההכשר הסוכה רק ע”י שניהם מ”מ מהני, אבל בהיפוך אם לצד הדופן ב”ט אויר, ואח”כ פחות מד”א סכך פסול דא”א להתחיל לדון דע”ק רק אחר שדנת דין לבוד דאויר כסתום, זהו לא אמרינן,
וע’ עוד ראית רע”א מגמ’ עירובין דף ט’. ע’ על זה ברע”א וע’ חזון איש סימן ע”ז ס”ז וע’ שו”ת בנין אב ח”א סימן טו אות ב’ בזה. וע’ אור שמח הלכות סוכה על ראיה זו ואכמ”ל.
גוד אסיק ודופן עקומה: משנה ברורה תרל”ב ס”ק ד’ מביא שתי דעות אם אומרים גוד אסיק ודופן עקומה. ובבאור הלכה שם משמע שיש להחמיר. (וע’ ספר הסוכה השלם פרק ט’ סעיף כו וע’ ספר סוכה כהלכתה עמ’ 174 והביא שבסי’ תרל”ג ס”ק כ’ כתב המשנה ברורה להחמיר)
לבוד ודופן עקומה: משנה ברורה תרל”ב ס”ק ד’ שלכולי עלמא יש להקל דאמרינן לבוד ודופן עקומה.
ע’ ספר הסוכה השלם ע’ מילואים לפרק ז’. ושם ששאלה זו נוגעת לחלון בדופן. אם ניתן לעשות מחלון דופן עקומה. כיון שצריך לצרף שתי הלכות, השאלה מה טעם שלא מצרפים שתי הלכות.
לבוד ודופן עקומה: ע’ ספר הסוכה השלם מילואים לפרק ז’ עמ’ רס, בדברי ביכורי יעקב תרל”ב ס”ק י’ שכתב לדון לאו דברי המ”א ס”ס תרל”ב לחלק בין לבוד של סתימת אויר בסכך פסול דלא אמרינן להחמיר.. לבין לבוד של קרבת שני צדדים כאילו שניהם סמוכים זה לזה דאמרינן להמיר. “ומטעם זה יש להכשרי ג”כ לענ”ד כשיש סמוך לדון סכך פסול ד’ אמות פות משהו ואצלו אויר פחות מג’ דלא אמרינן לבוד להחמיר להחישב האויר כאילו סתום בסכך פסול, אלא חשבינן כאילו הסכך כשר מקורב לגמרי לסכך הפסול וליכא ד’ אמות ואמרינן דופן עקומה. וכן ביש האויר פחות מג’ טפחים באמצע הסכך הפסול יש לומר דמרינן לבוד להקבל וחשבינןכאילו שני חלקי סכך הפסול מקורבים זה לזה ואמרינן דופן עקומה כיון דליכא ד’ אמות סכך פסול”. “ובפרי מגדים הניח בצ”ע משום דמפסוק אי אמרינן דופן עקומה בהפסק אויר פחות מג’.
צירוף שתי הלכות אחרות, שאין בהם דופן עקומה: ע’ חזון איש סימן ע”ז ס”ק ו’ שכתב דדוקא בדופן עקומה לא אמרינן שתי הלכות לדעת הר”ן. ע’ חזון איש שהקשה על רע”א שמצאנו צירוף של שתי הלכות גם כשאי אפשר לדון על אחת אלא מכח השניה. ע’ עירובין ט’ ע”א ומ”ש חזון איש, וע’ שבת ט’ ע”א בקירה בשתי קורות שאין בזו ד’ ואין בזו ד’ ואין בינהן ג’ ובזמן שפתח פוח אמרינן לבוד, אף שאי אפשר לדון פי תקרה רק מכח לבוד. וכן עירובין ט”ז ע”ב אמרינן לבדו ועומד מרובה בערב אלא מכח לבוד. ולכן כתב חזון איש:
ולכן נראה דאין לדמות ההלכו תזו לזו ואפשר דדע”ק לא שייך אם אין הדפנות מגיעות לה, או שאין הסכך מגיע לה, אבל בשאר דוכתי שפיר אמרינן ב’ הלכתות. והא דעירובין פז ע”א דאמרינן כוף וגוד אין ראיה דהתם מיקילינן בדרבנן.
ועוד יש לומר בדעת ר”ן, שהר”ן דיבר רק על צירוף של גוד אסיק שאי אפשר לצרף לדופן עקומה והטעם שיתכן לומר באופן אחר לר”ן (וכן מצאתי בקהילות יעקב סימן ד’): ע’ ר”ן ב’ ע”א באלפס, ד”ה וגרסינן, שאין בסוכה גוונא שניתן לומר עליו גוד אסיק. שהרי על הגג אין צריך גוד אסיק. וז”ל:
וגרסי’ תו בגמ’ [דף ד א] היתה גבוהה מכ’ אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה טפחים ובו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א”ל רבא בעינא מחיצות הניכרות וליכא. פירוש דאע”ג דלגבי שבת אמרינן גוד אסיק לא אמרינן הכי לגבי סוכה דבעינן בה מחיצות הניכרות כעין דירה ולא דמי לסכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין דשילהי פירקין [דף יח א] דפי תקרה חשיב מחיצות הניכרות טפי מעמוד ואפשר דעמוד כיון דלענין שבת חולק רשות לעצמו והרי הוא כאילו מוקף מחיצות אפילו אין ממנו ולכותל ד”א פסולה ולא אמרינן ביה דופן עקומה:
ומשמע בר”ן שגם דפנות גבוהות י’ סגי גם בלא גוד אסיק, וממילא לא ניתן לומר כאן שיהיה דופן עקומה כיון שאין דופן עד למעלה. וכן למד בדעת הר”ן בערוך לנר להלן ו’ ע”ב:
גמרא כי אתי הלכתא לגוד. כבר הבאתי לעיל (ד ב) דברי הר”ן דכתב דגוד אסיק לא נאמר לענין סוכה רק לענין שבת ועיין מש”כ שם והנה באמת לא ידעתי למה צריך לומר כן דמה שנאמר הכא הלכתא לגוד הוא לענין שבת לבד הרי גם לענין סוכה צריך באין דפנות מגיעות לסכך דזה לא נכשיר רק ע”י גוד אסיק כמו שכתב הריטב”א לקמן (טז א) שוב ראיתי שגם בפ”י לעיל העיר על זה והניח בצ”ע אכן לענ”ד י”ל דס”ל דגוד לא שייך רק אם ע”י גוד יעשה מחיצה אבל באין מגיעות לסכך המחיצה לא צריך לגוד שהרי יש לה גובה עשרה הצריך לה ומה שאמרינן גוד אסיק הוא כדי שהסכך יגיע אלי’ א”כ אין זה גוד אסיק בשביל לעשות מחיצה אלא בשביל סכך או י”ל דדעת הר”ן דלא כריטב”א דלא בעינן שתגיענה המחיצות לסכך ואף דהרחיק הסיכוך מן הדפנות ג’ טפחים פסולה וזה ע”כ מפני שאין הסכך נוגע בדפנות אחר דיצא מתורת לבוד י”ל דלענין ריחוק ברוחב מחיצות מן הסכך הלכה למשה מסיני כן ואין למדין ממנה שהרי בלא”ה השיעורים אינם שוים דאויר פוסל באמצע בשלשה וסכך פסול לא פוסל אלא בארבעה כדאמרינן לקמן (יז א) וא”כ גם בזה י”ל דלא נמסר ההלכה רק שיגיעו הדפנות לסכך ברוחב ולא בגובה ולכן לא כתב הר”ן בפירושו למתניתין (טז א) דאם גבו’ הדפנות י”ט כשרה דהטעם משום דאמרינן גוד אסיק כמו שכתב הריטב”א:
ואם כן יש לומר בדעת הר”ן שלא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה, משום שאין גוד אסיק בסוכה בכלל. ולפי זה גם כשאין דפנות מכוונות לא נאמר גוד אסיק ולבוד לפי שיטה זו. אבל אין כאן מניעה מצד שלא אומרים שתי הלכות כהדדי.
לבוד וחבוט רמי: ע’ סוכה השלם מילואים לפרק ט’ אות כב, עמ’ שא, ע’ מנחת יצחק ח”ו ס’ שכת שאם צריך לעשות קודם לבוד להחשיבו טפח בשביל לעשות חבוט רמי, הוי תרי הלכתא.
- צירוף מדריגה – מעקה לרוחב הסוכה.
ע’ סוכת חיים עמ’ עז: תשובת דבר שמואל (אבוהב) סימן רג, עיי”ש (נמצא במקורות)
שמא ימשך לא שייך כאן. אך צריך לדון האם ז’ על ז’ ברוחב הסוכה גם הוא משום גזירה שמא ימשך. ע’ גמ’ ג’ ע”א בית שמאי ובית הלל פליגי בתרתי. ונפ”מ אם הטעם בסוכה קטנה הוא משום גזירה או משום דירת קבע, האם פסול סוכה קטנה בו’ על ו’ הוא מן התורה או רק פסול דרבנן. כ”כ בית הלוי ח”ג סימן נג. וע’ בר”ן על רי”ף יג ע”א שבדעת הרי”ף משמע שסוכה קטנה וסוכה גדולה חד טעמא הם.
מכל מקום אפילו אם היה מקום לומר כך, רוב הראושנים סוברים שטעם המחלוקת בסוכה קטנה אינו משום גזירה אלא מעיקר הדין, ואם כן צריךעיון אם ניתן לצרף מדרגה-מעקה לרוחב הסוכה.
ראית רבי משה זכות בשו”ת רמ”ז (דפוס שנת תקכא) מנוי סוכה (הובא גם בסוכת חיים עמ’ עו) שהרי מן הצד ממעטין, וע’ רש”י כיון שעכשיו אינה מחזקת ראשו ראשו רובו ושלחנו. וודאי שאם זה באופן שאינה מפריעה כגון שהם למעלה מקום החזקת ראשו ורובו או למטה אין ספק שתהיה כשריה. וזה מש הנדון דידן. אבל יש לחלק כמובן.
לכאורה בסוגית חקק מבואר שצריך שעור סוכה בחקק ורק אז כשירה. והרי כאן זה כמו חקק.
כשאינה גבוהה ג’ טפחים ודאי שכשר כמבואר בר”ן ד” ע”ב לגבי חקק, שהרי משמע שהיה ניתן לומר לבוד להשלים הרוחב, אלא שהחסרון הוא רק בגובה. אבל בנ”ד שהחסרון הוא ברוחב, אם נאמר לבוד הרי זה יכול לתקן:
ע’ בכורי יעקב תרל”ד ו’
דעת הגרש”ז אוירבך (הובא בספר הסוכה פסקים והערות בסוף הספר אות א’ ע’ תמג) התיר בזה. וע'”ש שחזר בו. ושם דן לגבי המחיצה עצמה, האם היא מחיצה תלויה, ובמסקנתו אין זה מחיצה תלויה והמדרגה היא חלק מן הסוכה ולכן מותר גם לשבת ולאכול על הסוכה כיון שזה חלק מרצפת הסוכה ולא חלק מן הדופן.
ע’ רסיסי טל על דפנות סוכה. בסוכתי, אם יש בעיה של עריבן (מתחת למדרגות אי אפשר לצרף, ובפינה שהצמחים נכנסים לא תמיד יש לבוד ולא כל שנה ניתן לצרף. וליד המדרגות הדלת, ואם כן אין כאן עריבן? ואולי נסמוך על שיטת הר”ן, ע’ שו”ע וע’ מ”ב
ואולי כאן כ”ע יודו, גם החולקים על הר”ן.
מה הדין כשהסכך הוא מעל האילן (כפי שאצלי בסוכה יש לי ענפים מעל המיטה).
לכאורה הרי דבר זה מפורש בשו”ע סימן תרכ”ו סעיף א’ ברמ”א לגבי סוכה שתחת האילן, לדעה השניה בשו”ע שהיא שיטת הריב”א כתב הרמ”א: “וכן אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול מיקרי עירוב וכשר”. מה שהרמ”א כתב שזה מיקרי עירוב, צריך עיון שהרי במשפט קודם כתב הרמ”א “מיהו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם הסכך שאינן ניכרין בטלים והסוכה כשירה”, הרי שצריך שלא יהיו ניכרים. וע’ מגן אברהם שכתב שדבריו אינם בדקדוק, משום שלפי שיטה זו אין ההשפלה באה לשם ביטול ברוב אלא למנוע את הסכך הפסול שלא יפסול את מה שנגדו.
וע’ גר”א שכתב שדברי מ”א צריך עיון שהרי מנין לו שלרמ”א לשיטה זו זה מדין ביטול? וע’ ערוך השלחן סימן תרכ”ו סעיף ו’. ובמחצית השקל כתב להסביר הא שאם שם את הניח סכך כשר על סכך הפסול מיקרי עירוב וכשר:
כי מקור הדבר מן המרדכי והו כתב כן לדעת יא ע”ש והיינו שהכשר הוא כשיעור ואפ”ה פסול לדעת י”א אם הפסול מונח על הכשר דאותו כשר מה שתחת הפסול כמאן דליתא כיון דאין בו צורך דבלא”ה מיצל במקום זה הפסול וא”כ אם הניח הכשר למעלה אדרבא אפכא דא”צ בפוסל שתחתחיו משא”כ לדעה א’ דמיירי כשאין בכשר שיעור לבד הפסול א”כ מאי מהני מה שהכשר מונח על הפסול כיון דעכ”פ הפסול ניכר.
אבל המעין במקור הדברים במרדכי יראה שלא זו הסברא שלו אלא משמע שסברתו היא “לפי שהן מיעוט וקיימא לן סיככה בשפודין או בארוכות המטה אם יש ביניהן ריוח כמותן כשירה”. אבל יתכן שמבחינת הצל אין נפ”מ אם זה עלין או תחתון.[4]
ולעצם הדין ע’ מגיד משנה שכתב בפירוש:
ומ”מ יש בזה שטה אחרת למפרשים האחרונים ז”ל שהם מפרשים הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שכל סכך כשר שתחת סכך פסול אע”פ שחמתו של עליון מרובה מצלתו ותחתון צלתו מרובה מחמתו כיון שהעליון מאהיל על התחתון נמצא מקצת התחתון עצמו פסול שאינו עשוי לצל ואותו עליון הפסול מסכך עליו ומבטלו וכן אם היה פסול למטה וכשר למעלה ותירצו בשחבטן כלומר שערבן יחד מלשון חבוט רמי.
ז. חלונות בסוכה:
ע’ ספר סוכה כהלכתה ע’ 174
ע’ חזון איש עה יד בדין חלונות בסוכה
ע’ ספר הסוכה השלם בדין חלונות, בהשלמות לפרק ז’
הלכות חג בחג
תחומין: הרב אריאל, הרב לאו והרב דניאל הרשקוביץ.
תשובת הרשב”א.
אילן מעל סוכה:
שתי דעות בשו”ע אם זה פוסל מה שתחתיו. אבל גם לדעה שניה בשו”ע מפורש בשו”ע תרכ”ו סעיף א’ שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה לאחר שינטל מה שכנגד האילן, כשר. וע’ מ”ב ס”ק יא שהסכך שכנגד האילן דינו כסכך פסול.
ט. “ארגז רוח” של רעפים בגובה או מזגן מעל הסוכה.
האם המזגן הוא דופן עקומה או סכך פסול?
נפ”מ אם יש סכך מעל הסוכה – שאז פוסל כנגדו והופך לסכך פסול או דופן עקומה, או שזה אויר ואז יתכן שדינו כאויר שאין יושבים תחתיו (אפילו אם נסמוך על רע”א שניתן “לקחת” מדופן עקומה שלשה טפחים כדי לעשותו סכך פסול ולשבת תחתיו.
חבוט רמי להחמיר: ע’ מג”א תרל”ב ס”ק ב’ שמבואר שלא אומרים חבוט רמי ולבוד להחמיר. וע’ ספר סוכה כהלכתה ע’ 171 הערה כט. וע’ שער הציון שם ס”ק י’ שלא אומרים חבוט רמי ולבוד להחמיר. ומשמע שחבוט רמי לחוד אומרים להחמיר.
ע’ ספר הסוכה השלם: ע’ רס”א סעיף כז. ע’ שו”ת פנים מאירות ח”א סימן ס”א שלדעת הר”ן לא אומרים דופן עקומה וחבוט רמי. וע’ שדי חמד אסיפת דינים מערכת סוכה סימן ב’ אות טז שכתב שצריך למלא סכך תחת הארגז רוח.
(אנצקלופדיה תלמודית): חבוט רמי פירושו השלך והשפל על האויר שתחתיו, והוא כענין “גוד-אחית”, אלא שבמחיצה שהחוד יורד למטה שייך לומר גוד אחית, היינו משוך אותה והורד, ובדבר המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שלמטה שייך לומר חבטה. כן כתב רש”י כב ע”א ד”ה שאין בגגו שחבוט רמי הוא גוד אחית.
המקרה שבו אומרים חבוט רמי בסוכה, ע’ סוכה כב ע”א בסוכה מדובללת.
וע’ ערוך השלחן תרל”א סעיף ז’:
אם לא היה הכיסוי מיושר בשוה אלא בבילבול והיינו שהסיכוך מקצתו למעלה ומקצתו למטה ובכל הסכך כן הוא כשירה ובלבד שלא יהא אחד גבוה מחבירו ג’ טפחים דאז כשני סככים הם ולפעמים אף בהפלגה ג’ טפחים מותר והיינו כגון שיש המשך טפח בהעולה או יותר ויש מקום כנגדו למטה במשך טפח אמרינן חבוט רמי כלומר חובטין אותו מלמעלה ונותנין אותו למטה וזהו הלכה למשה מסיני דבמשך טפח אמרינן חבוט רמי ולא בפחות מטפח ורואין אותו כאלו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד ולכן צריך שיהיה מכוון כנגד שפת היורד ויהיה שם מקום טפח פנוי:
אם יש למטה סכך לא אומרים חבוט רמי.
לכאורה אם לא אומרים חבוט רמי, הרי שהארגז רוח הוא סכך פסול ואינו יכול להחשב דופן עקומה כיון שאינו מחובר לסוכה. אלא הרי הוא סכך פסול שפוסל כנגדו, ואם אין בו ד’ טפחים הרי ישנים תחתיו.
מילי דאגדתא – טיולים בחול המועד:
ע’ הערות הגרש”ז אוירבך בסוף ספר הסוכה עמ’ תנא בביאור דברי יסוד ושורש העבודה. ביסוד ושורש העבודה כתב (שער האיתון פרק יב) “כל כל רגע ורגע ששוהה בביתו חוץ סוכה, על לא דבר הכרחי וכו’ עובר על מצות עשה מן התורה”. ולכוארה הדברים תמורים שהרי תשבו כעין תדורו ואם דרכו בכך כל ימות השנה הרי גם בסוכה לא יתחייב לשבת כל רגע? ואמר הגרש”ז שלו ייצויר שהאדם מקל סכום חשוב עבור כל רגע ורגע ל ישיבה הימצאות בביתו בכל יוממות השנה, האם היתה דעתו פנויה לבלות הזמן בחוץ ולטייל ברחובות? פשיטא שלא שהרי בכל רגע ורגע יש לו מניעת ריוח מזה שאינו ישוב בביתו. אם כן לא תהא גרועה מצות בסוכות תשבו, היקרה מפז ומפנינים שבאפשרותו לקיימה בכל רקע ורגע בשבעת ימי הג מדירתו שבכל השנה, ושייך לדון על זה מדין תשבו כעין תדורו.
-
וע’ ספר הסוכה כהלכתה בסוף ע’ 169. ↑
-
מתוך תשובה להגאון מוה”ר יצחק פלקסר שליט”א, במש”כ להתיר לעשות סוכה תחת החבלים אף שאין ביניהם ג’ טפחים דלא שייך לבוד להחמיר אלא במחיצות דשבת או בסכך ומחיצות דסוכה ובדיני טומאה משא”כ בנד”ד שהחבלים אינם מחלק הסוכה וגם במהותם לא נעשו לשם מחיצה או תקרה אלא לתליית כבסים בכה”ג לא שייך בהם לבוד.) ↑
-
להעיר שבר”ן לא כתוב לשון זה שלא אומרים שתי הלכות יחד. ורק הפוסקים הבינו כך מהר”ן. ↑
-
ע’ ספר סוכת חיים עמ’ רכ”ח, שניסה לתלות את זה בהבדל שבין הר”ן ובין הרא”ש בניסוח הטעם מדוע האילן מקלקל: לר”ן כיון שאין תועלת בסכך כיון שיש אילן למעלה, אבל הרא”ש הביא ריב”א שצריך חבטה אפילו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה, וכן הביאו ראבי”ה וז”ל בסימן תרי”ג:
וכן מסתבר, שהצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה, שהרי אם יטול סכך הסוכה אכתי מציל האילן
ולכאורה אם הבעיה היא שהצל הוא מן האילן, אם כן כשהסוכה למעלה הצל הוא מן הסכך. ↑