כשרות פרגולה לסוכה

ב"ה

דין פרגולה לסוכה

האם העצים המונחים על גבי הפרגולה ומצילים הם כשרים לסכך?

• מצד שהם מחוברים במסמרים, ומדין מעמיד, יש להקל כפי שיתבאר. אבל האם מצד עצם הענין שהם קבע, האם הם כשרים?

• אם נאמר שהם פסולים לסכך, האם אפשר לשים עליהם סכך, במידה שחמתם מרובה מצילתם?

• מה הדין בקורות אלכסוניות שצילתם מרובה מחמתן, אבל כלפי מעלה אין רוב של כיסוי הסוכה?

א.

לגבי סכך שמהודק במסמרים:

בגמרא סוכה ב' ע"א:

ורבא אמר מהכא בסכת תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע אמר ליה אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה אמר ליה הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק למעלה מעשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק.

וכתבו התוספות בתחילת סוכה:

וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואף על פי שעושה אותה קבע א"כ אמאי אמר (תענית דף ב.) גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה…  וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי. ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי וא"כ הוה ליה קבע.

משמע מדברי התוספות שסכך שקבוע במסמרים פסול מן התורה משום שהסכך צריך להיות ארעי. אלא שעדיין יש מקום לשאול, האם עצם חיבור המסמרים גורם לסכך להיות בשם קבע, או שתלוי גם בייעוד שלו שהוא חלק מהבית, אבל אם הייעוד שלו הוא סכך לסוכה, יועיל אף אם הוא מחבור במסמרים?  ואם כן בפרגולה לא יפריע לנו מה שהעצים למעלה מחוברים במסמרים?

וכן משמע ברמב"ם בהלכות סוכה פרק ה' הלכה ח':

תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים אלא נסרין תקועין בלבד הרי זו פסולה שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית, לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה הרי זו כשרה…

ומשמע שהפסול הוא משום שזה נעשה לשם בית. ולפי זה בסוכה לבד שהסכך נעשה לשם סוכה ולא לשם בית, אבל מחובר במסמרים אין זה גורע.

וע' תשובת הרשב"א רי"ג:

שאלת סכך סוכה העשוי מנסרים שאין ברחבן אלא טפח והם תקועים במסמרות של ברזל והם משולבין כשליבת הסולם ואין בפתח השליבה שלושה טפחים. ובחג מכסין אותן בהדס ובערבה. אם פוסלין את הסכך מחמת המסמרות? לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו וצוה להסיר המסמרות מן הסכך. הודיענו טעמו. אי משום שמקבלין טומאה ואי משום כך מאי שנא משפודין של ברזל? שאם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה.

תשובה אותו חכם אסר לא מאותו טעם שאמרת אסר. שאותן המסמרות אין פוסלין את הסכך המרובה מהן. ואולי אסר מפני מה שאסר אחד מרבותי ז"ל. דכיון שהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה ויש בו משום גזרת תקרה ויש שנחלקו עליו. ואתה הנח להן כיון שנהגו שאף על פי שאינן נביאים בני נביאים הם.

מבואר מתשובת הרשב"א, שאין לאסור מחמת עצם החיבור במסמרים. ורק החשש של הרשב"א מצד שהם כמו נסר אחד רחב ארבעה. אבל לא מעצם החיבור במסמרים.

וכך גם עולה מתוך דברי האור זרוע ח"ב סוכה סי' רפ"ב, בשם ר"ת:

ומעשה בה"ר שמעון זצ"ל גיסו של ר"ת בנו של ה"ר יוסף זצ"ל שסיכך סוכתו בנסרים שאין בהם ד"ט דאמר דלד"ה כשירה ועשה סוכה כמין כיפת החדר יפה מאוד תקועה במסמרות ופסלה ר"ת משום דמצלת מן הגשמים אבל השכיבן זה אצל זה כשירה דאז אינה מצלת מן הגשמים

משמע שעצם הקביעות במסמרים לא גורעת, רק אם הגשמים אינם נכנסים לתוכה.

והנה, רש"י (ט' ע"ב ד"ה מאי למימרא) והראשונים דנו על הלטי"ש, שהם העצים שעליהם המעזיבה, האם כשרים לסכך. וע' שו"ע תרכ"ו סעיף ג':

עושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין  העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה.

אלא שזה יכול להיות שכשרה משום שלאחר שהסירו הרעפים עדיין חמתה מרובה מצילתה. ולכן יכול להוסיף לסכך ולהכשיר.

ובמשנה ברורה ס"ק יז, על זה, הביא את דברי מגן אברהם שהסרת הרעפים זה מעשה שהופך את העצים שעל הגג לסכך, אף על פי שלכאורה הם נשארו קבועים:

כשרה – ואפילו לישב תחת העצים עצמן אף על פי שהם סכך פסול שהרי לא נקבעו בגג לשם צל אלא כדי לתת עליהם הרעפים מ"מ כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה ונתכשרו

אם כן מוכח מהמשנה ברורה ומגן אברהם שהעצים כשרים אף שמחוברים.

וכן מפורש בשו"ע הרב סימן תרכ"ט סעיף יב:

מותר לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים ממנו כדי לעשות סוכה אף על פי שנשארו עדיין העצים או הקורות שהרעפים מונחים עליהם ומותר לישב תחת העצים או הקורות עצמן אף על פי שהם סכך פסול שהרי לא נקבעו בגג לשם צל בלבד אלא כדי לתת עליהם את הרעפים מכל מקום כיון שעשה מעשה והסיר את הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים או הקורות והתקינם לשם סוכה שהרי הם כשרים לסיכוך שהן גדילים מן הארץ ואין מקבלין טומאה ואף על פי שהן מחוברים אין בכך כלום דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה.

אבל המגן אברהם הביא אחר כך שיש אחרונים שחולקים על זה.

לפי מה שכתב בשו"ע הרב סימן תרכ"ו סעיף ג', גם כן מפורש שאף על פי שזה מחובר זה כשר:

מותר לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים ממנו כדי לעשות סוכה אף על פי שנשארו עדיין העצים או הקורות שהרעפים מונחים עליהם ומותר לישב תחת העצים או הקורות עצמן אף על פי שהם סכך פסול שהרי לא נקבעו בגג לשם צל בלבד אלא כדי לתת עליהם את הרעפים מכל מקום כיון שעשה מעשה והסיר את הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים או הקורות והתקינם לשם סוכה שהרי הם כשרים לסיכוך שהן גדילים מן הארץ ואין מקבלין טומאה ואף על פי שהן מחוברים אין בכך כלום דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה.

וגם התוספות בריש סוכה שפסלו סוכה עם מסמרים, זה רק משום שעל ידי המסמרים הסכך קבוע כך שאין הגשמים נכנסים בו. אבל לא משום עצם מה שהם מחוברים במסמרים.

וע' הרב יעקב אריאל באמונת עתיך חוברת 31 כתב שבשעת הדחק אפשר להשתמש בפרגולה לסכך. וכ"כ הרב לוי יצחק הלפרין בחוברת מוריה ת-תב שנה לד. וכן בתוך תשובת אגרות משה ח"ה סימן לט כתב ולכן "סכך כשר המחובר במסמרים לבית כשר".[1]

אלא שצריך להוסיף שם סכך כדי לחדש, משום שעצם העצים הללו זה סוכה ישנה.

אלא שיש לדון לגבי מעמיד בדבר המקבל טומאה, האם החיבור במסמרים לא יפסול משום מעמיד בדבר המקבל טומאה. ויש להעיר שמכל הראשונים הנ"ל שמשמע שגם כשיש מסמרים כשר, מוכח שלא חששו לזה.

הסוגיה היא בסוכה כא ע"ב, לגבי הסומך סוכתו בכרעי המיטה:

משנה הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. גמרא מאי טעמא דרבי יהודה פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה מאי בינייהו כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה.

פסקי שו"ע: שו"ע סוף סימן תרל, סעיף יג.

הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות,  אם יש בה גובה י' טפחים מן המטה לסכך, כשרה; ואם לאו, פסולה. ואם סמך הסכך על עמודים והכרעים הם דפנות, אפילו אין גובה עשרה מהמטה עד הסכך, כשרה, כיון שיש י' טפחים מהארץ עד הסכך.

וע' מ"ב ס"ק נ"ט שלא חוששים לדבר המקבל טומאה:

אם יש בה גובה וכו' כשרה – דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות. ומ"מ לכתחלה נכון להזהר בזה כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח]:

תרכ"ט סעיף ז' לגבי סולם, ספק:

יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג  כדי לסכך על גביו. הגה: לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו, אסור; וה"ה בכל כלי המקבל טומאה, כגון ספסל וכסא  שמקבלין טומאת מדרס (מהרי"ל).

וע' מ"ב שהספק הוא אם מותר לסכך בדבר המקבל טומאה. ושם כתב  המשנה ברורה שלכתחילה צריך לחשוש ולא להעמיד בדבר המקבל טומאה. עיין שו"ע סימן תרכ"ט סעיף ח'  שלחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל אין קפידא:

לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא.

ולכאורה מדוע זה נאמר בסתם? הרי בסעיף קודם  כתוב שיש להחמיר בזה?

וע' משנה ברורה סימן תרכ"ט ס"ק כ"ו על פי דברי מגן אברהם, ומשמע שההיתר הוא משום שהוי מעמיד  דמעמיד:

לחבר וכו' במסמרות של ברזל – זה מותר לכו"ע אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כיון שאין סומך הסכך על המסמורים אלא שמחזיק בהם הכלונסות המעמידים להסכך ומטעם זה ג"כ מותר לקשרם להכלונסאות בבלאות או בחבלים של פשתן ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה [אחרונים]:

ולפי זה יש עצה גם בסוכה לנצח, שלא להעמיד הסכך ממש על גבי הברזלים אלא קודם להניח פסי  עץ ועליהם להניח את הסכך. ע"ש.

אבל דעת החזון איש סימן קמג שאין היתר של מעמיד דמעמיד:

ב סימן תרכ"ט ס"ח לחבר כלונסאות הסוכה כו כתב המ"א דזה כשר אפי' לדעת רמב"ן ור"ן דמחמירין במעמיד בדבר המקבל טומאה דהוי מעמיד דמעמיד וכ"כ הגר"א, וכתב דהתה"ד דהכשיר מטעם הרא"ש דאין אנו חוששין למעמיד לא ראה דברי הרשב"א [ר"ל דברי הריטב"א שנדפסו על שם הרשב"א בט"ו שיטות] שכתב דאם מעמידין קונדסין על המטה ומסככין על גבן כשר משום מעמיד דמעמיד ודבריהם ז"ל תמוהים מאד דלא כתבו הרמב"ן והר"ן והריטב"א להכשיר אלא במעמיד הדפנות על המטה והמטה היא קרקעית הסוכה דהמטה מעשה קרקע בעלמא קעביד לשון הרמב"ן במלחמות והר"ן ואינו ענין למעמיד הכלונסאות בדבר המקבל טומאה שהרי הכלונסאות הן הן ג"כ סכך ואין אנו מחלקין בסכך למחשב התחתון כמעמיד את העליון ולהכשיר את העליון ולא נאמר אלא בדופן הנסמך מל המקבל טומאה ובזה נמי דוקא כשהמקב"ט הוא קרקע כמבואר בלשון הרמב"ן והר"ן ואילו היה דעתם גס בסכך גופה מעמיד דמעמיד כשר אין התחלה לדון במעמיד הדפנות על המטה.[2]

אבל כאמור, המ"ב בס"ק כו מכשיר מעמיד דמעמיד.

[1] ע' תחומין כרך יט מהרב דניאל הרשקוביץ שהוסיף, בדיונו לגבי מעמיד: "היתר מפורש לקביעת הסכך במסמרים נמצא גם בשו"ת תרומת-הדשן סי' פט, בבית-יוסף או"ח תרכו,ב ובסי' תרכט, בלבוש תרלא,ט, בשו"ת הרמ"ז (לרבי משה בן מרדכי זכות) סי' יח (שהוסיף, שכך המנהג בימיו), בשו"ת האלף-לך-שלמה (לרבי שלמה קלוגר) או"ח סי' שסו, בשו"ת אגרות-משה (לר"מ פיינשטיין) או"ח ח"ה סי' לט, ועוד."

[2] קונטרס תורת הסוכה, טופורוביץ, פרק ה' הערה כט: כן נראה מוכח מדברי הר"ן והריטב"א עי' מש"כ בסי' ט' שם וכן דעת התה"ד סי' צ"א המובא בשו"ע סעיף ח' דהוא התיר לקשור כלונסאות הסוכה בבלאות או לחברם במסמרים משום דלא קיי"ל כמ"ד שאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה אבל לסוברים דאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה אסור ובפשוטו זהו דעת השו"ע בסעיף ח' שהעתיק דבריו ונהגו המדקדקין שלא להעמיד הדפנות במסמרות של ברזל ועי' מש"כ בזה בסי' ט' סק"ח