בענין ניסוך המים – מחמת התמיד או מחמת היום[1]
כבר הראשונים העלו את השאלה, האם ניסוך המים הוא עבודה שקשורה לקרבן התמיד או שהיא עבודת היום נפרדת מהתמיד. במשנה בסוכה נראה שניסוך המים שייך יחד עם ניסוך היין.
סוכה מח ע”א
משנה ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש ופנה לשמאלו שני ספלים של כסף היו שם רבי יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין ומנוקבין: כמין שני חוטמין דקין אחד מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת מערבו של מים מזרחו של יין עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה.
ניסוך המים הוא עבודה, וזו עבודה שהזר חייב עליה, ראה רמב”ם הל’ ביאת המקדש פ”ט הלכה ה”ב
אף על פי שהזרים מוזהרין שלא יתעסקו בעבודה מעבודות הקרבנות אין חייבין מיתה אלא על עבודה תמה לא על עבודה שיש אחריה עבודה, ואין הזר חייב מיתה אלא על ארבע עבודות בלבד, על הזריקה ועל ההקטרה ועל ניסוך המים בחג ועל ניסוך היין תמיד.
בתורה לא מצאנו אלא נסכים של יין כל השנה, ולא הוזכר בפירוש ניסוך המים בסוכות. המועדים בהלכה סוכות פרק שלישי – שמחת בית השואבה:
ונחלקו תנאים: מהם שלמדו ניסוך זה מן התורה, במדרשי חכמים. מהם שאומרים שמקורו הוא מהלכה למשה מסיני. “ר’ יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני (“וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי”) וְנִסְכֵּיהֶם (במקום “וְנִסְכָּהּ”), ונאמר בששי וּנְסָכֶיהָ, ונאמר בשביעי כְּמִשְׁפָּטָם (במקום “כַּמִּשְׁפָּט”), הרי מ”ם יו”ד מ”ם – מים, מכאן רמז לניסוך המים מן התורה. ר’ עקיבא אומר: נאמר בששי וּנְסָכֶיהָ, בשני נסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. ר’ נתן אומר: בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַ ה’, בשני ניסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין”2. אולם ר’ נחמיה איש בקעת בית חורתן אומר: “עשר נטיעות (לענין שביעית) וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני”3. התוספות, בשם ר”ח, כתבו אמנם במקום אחר שהרמז של מ”ם יו”ד מ”ם אינו אלא אסמכתא בעלמא4. אבל בירושלמי5 אמרו, שמי שדורש הרמז הזה סובר, שניסוך המים דבר תורה ולא הלכה למשה מסיני6.
לכאורה מסדר ההלכות ברמב”ם נראה שניסוך המים הוא חלק מן קרבן התמיד, שהרי ניסוך המים הובא ברמב”ם בהלכות תמידים ומוספים, ואילו שמחת בית השואבה הובאה בהלכות לולב, ולא הוזכר ענין השמחה בנוגע לניסוך המים. ברמב”ם הל’ שופר וסוכה ולולב פ”ח הלכה הי”ב הרמב”ם לא הזכיר את הניסוך עם השמחה המיוחדת של החג:
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כ”ג) ושמחתם לפני ה’ אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה.
ודין ניסוך המים הביא הרמב”ם בין דיני התמידין והמוספין של חג, רמב”ם הל’ תמידין ומוספין פ”י הלכה ה”ו
כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח, ודבר זה הלכה למשה מסיני, ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו.
אמנם מהלכה אחרת משמע שאין קשר בין ניסוך המים לקרבן, כתב הרמב”ם הל’ תמידין ומוספין פ”י הלכה ה”ז
…ואם הקדים ניסוך המים לזבח, אפילו נסכן בלילה יצא…
ואם ניסוך המים היה חלק מקרבן התמיד, הרי לא היתה אפשרות לנסך בלילה והיה נפסל.
והנה, בסוגיה בתחילת תענית דף ב’ ע”ב משמע שניסוך המים אפשרי בלילה:
רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג כו’ איבעיא להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמר לה או מניסוך המים גמר לה מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא.
אלא שאם יש השוואה של ניסוך המים לניסוך המים, הרי אומרת הגמרא בתמורה דף יד ע”א-ב:
אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום ת”ל ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום… כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן.
ואם כן האם ניסוך המים יכול להיות בלילה, תלוי אם הוא בא מחמת הזבח או אם בא מחמת עצמו משום היום.
בפשטות המשנה בסוכה הנ”ל: “כמין שני חוטמין דקין אחד מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת מערבו של מים מזרחו של יין” משמע שזה חלק מהקרבת התמיד. וכן משמע בגמ’ יומא כו ע”ב:
אמר רבי אבא ואיתימא רמי בר חמא ואיתימא רבי יוחנן אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר
ואם זה חלק מן התמיד, הרי הוא בא מחמת הזבח וצריך להיות פסול בלילה. ואכן רש”י בתענית שם פירש את הגמרא שם שאומרת שניסוך המים בלילה:
מה לולב ביום – שמתחילין ליטול ביום ראשון, אף הזכרה נמי ביום, כלומר, שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון, עד למחר.
מה ניסוך המים מאורתא – כדאשכחן במסכת סוכה (נא, ב): שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה, ויש ספרים דכתיב בהו: דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה, שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה, אף האי, ניסוך המים, נמי יכול לנסך בלילה.
היינו רק על ההכנות לניסוך ולא על הניסוך עצמו.
אבל דעת הריטב”א בסוכה נ’ ע”ב סובר שניסוך המים יכול להיות בלילה, וכותב:
ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה. לאו משום דאין ראוין ליקרב בלילה כדסבר הרב אב ב”ד ז”ל, דהא ליתא מדאמרינן בפ”ק דתענית (ב’ ב’) דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה, אלא לומר שאין נוהגין ליקרב אלא (בלילה) [ביום] וכיון שכן מפסלי,
וכן סוברים התוספות תענית ב ע”ב
והניסוך החג דהוי ממים מצי למהוי בלילה ראשונה ואף על גב דאמרינן במסכת יומא בפ’ בראשונה (דף כו:) אמר רב ואיתימא ר’ יוחנן אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר וא”כ לא הוי בלילה ראשונה דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל מקום אי בעי עביד ליה בליליא.
לדעתם זו רשות לנסך בתמיד של שחר., אבל יכול לנסך בלילה.
והריטב”א ממשיך שם, שניסוך המים אינו חלק מחובת הזבח אלא הוא חובת היום:
ואף על פי שאמרו במסכת תמורה (י”ד ב’) שלא אמרו נסכים בלילה אלא בנסכים הבאים מעצמן שלא עם הזבח ואילו נסוך המים קרב עם הזבח, הא לא תקשי דנסוך המים אינו חשוב בא עם הזבח שחובת היום הוא ולא חובת הזבח כלל שהזבח של תמיד בנסכים של יין הוא נכשר כמו בשאר ימים אלא שיש חובת היום גם כן לעשות נסוך המים, וזה כפתור ופרח. לרבינו הגדול ז”ל.
המסקנה העולה מתוך הדברים הנ”ל: יש מחלוקת רש”י[2] וריטב”א אם אפשר לנסך את המים בלילה. ותלוי בפירוש הסוגיה בתענית. וטוען הריטב”א שאם זה חובת היום, אפשר לנסך בלילה, ואם זה חובת הזבח, אי אפשר לנסך בלילה.
עד כמה ניסוך המים שייך לגדרי קרבן בכלל ואם זה חלק מהתמיד, תלוי גם במה ששנינו במשנה זבחים פי”ג מ”ו:
הזורק מקצת דמים בחוץ חייב רבי אלעזר אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב:
וכתב הרמב”ם בפירוש המשניות שם:
וכבר נתבאר לך במסכת סוכה שבסוכות מנסכין מים על גבי המזבח. ור’ אלעזר סבר שזה חובה מן התורה, ולפיכך אומר שהמנסך מי החג בחג בחוץ חייב ואפילו נסך איזה שעור שיהיה, ואין הדבר כן, אלא הוא הלכה למשה מסיני, אבל כל זמן שנסך שלשת לוגין מים בחוץ הרי זה חייב לדברי הכל.
וצריך עיון שדוקא מסוגיה בזבחים קי ע”ב משמע שלמסקנה גם לרבי אליעזר זה הלכה למשה מסיני. ועוד צריך עיון, מאי נפ”מ להקרבה בחוץ, מדוע אם זה מן התורה חייב ואילו אם זה הלכה למשה מסיני, יהיה פטור (ואכמ”ל בגדר הלכה למשה מסיני). וכן הקשה בתוספות יום טוב שם:
רבי אליעזר אומר אף המנסך מי החג כו’ – פירש הר”ב דסבר ניסוך המים בחג דאורייתא ואין הלכה וכו’ וניסוך המים בחג לאו דאורייתא אלא הל”מ. וכ”פ הרמב”ם ותמיהני דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הל”מ שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהא חייב על מה שהוא הל”מ כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו דבגמרא סלקא דעתין דטעמיה דר”א דיליף ונסכיה בב’ ניסוכים הכתוב מדבר א’ ניסוך המים וא’ ניסוך היין ופרכינן דאי הכי מה להלן ג’ לוגין אף כאן ג’ לוגין והא מי החג קאמר דמשמע דאפילו פחות מג’ לוגין וכו’ ומסקינן דטעמיה דהל”מ
על המשנה הנ”ל מבזבחים אומרת הגמרא שם דף קי ע”ב:
רבי אלעזר אומר אף המנסך מי החג [בחג] בחוץ א”ר יוחנן משום רבי מנחם יודפאה רבי אלעזר בשטת רבי עקיבא רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא דתניא רבי עקיבא אומר ונסכיה בשני ניסוכים הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין.
אמר ליה ריש לקיש לר’ יוחנן אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין והא ר”א מי החג קאמר אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה [ור”א] בחג קאמר אישתמיטתיה הא דאמר רבי אסי דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני.
וכתב רש”י שם:
יודפאה – דמן יודפת.
ניסוך המים דאורייתא – הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה.
אמר ליה ריש לקיש – אי רבי אלעזר מההוא קרא יליף ובההוא קרא מים ויין איתקוש אלמא שלשת לוגין בעינן כנסכי יין של עולת התמיד.
והא ר’ אלעזר מי החג קאמר – ואפילו פחות משלשת לוגין דאיכא למאן דאמר סוכה (דף מח) בלוג היה מנסך.
בחג קאמר – בלשון קושיא גרסינן ליה.
אישתמיטתיה – למנחם יודפאה.
הא דא”ר יוחנן כו’ – אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא הילכך איכא למ”ד בלוג גמירי לה או אין להם שיעור.
כלומר שלמסקנה ניסוך המים הוא הלל”מ, ולכן אין שיעור לניסוך.
וכתב בחדושי הגרי”ז מנחות טו ע”ב:
והנה בזבחים (דף ק”י ע”ב) ר”א אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב, ובגמרא, ר”א בשיטת ר”ע רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא וכו’ ואחד ניסוך היין אמר ליה ר”ל לר”י אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה ור”א בחג קאמר אישתמיטתיה הא דאמר ר”א דאמר רב אסי אמר ר”י משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני,
והנה בתוס’ הקשו והלא ר”ע מודה דאין ניסוך המים אלא בחג ע”ש, ואמר הגר”ח דתלוי בחקירה אי ניסוך המים חובת הקרבן או חובת היום בלבד דההוא דיליף ניסוך המים מנסכים בשני ניסוכים הכתוב מדבר א”כ הוי זה חובת הקרבן כמו ניסוך יין, ובנסכים קיימ”ל דמביא זבח היום ונסכים למחר[3] וא”כ לא נסך בחג חייב לנסך אחר כך, ולפי”ז מצינו ניסוך המים אחר החג ג”כ ואם ניסך בחוץ חייב דחשיבא ג”כ קרבן וזהו דמקשה הגמרא א”כ אפילו בשאר ימות השנה ומתרץ ר”י דבניסוך המים הוי הלכה למשה מסיני ולא ילפינן לה מנסכים דהוי חובת קרבן אלא מהלכה והוי חובת היום בלבד, וא”כ לא שייך תשלומין ואם לא ניסך בחג אינו צריך לנסך אחר כך, ולא יצוייר ניסוך המים בחול ושפיר נקט ר”א אם ניסך בחג בחוץ ודו”ק.
לפי דברי הגר”ח מי שלומד ניסוך המים מניסוך היין, הרי זה חובת הקרבן. ומי שלומד מהלכה למשה מסיני זה חובת היום[4]. (אבל אם נדייק בריטב”א סוכה שם, הלימוד לניסוך המים הוא מ’ונסכהם’ ואף על פי כן כתב הריטב”א שזה חובת היום ולא חובת הזבח. וע’ רש”י תענית שם שיש שלא גורסים בגמ’ שם בכלל את הלימוד הזה, “ויש ספרים דכתיב בהו: דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה, שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה, אף האי, ניסוך המים, נמי יכול לנסך בלילה”.)
נספח:
שו”ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תצה
ד) מכל מקום מה שכתב הריטב”א דניסוך המים אינו חשיב בא עם הזבח. לפענ”ד לא דק בלישני’. ומוכח בתוספתא פ”ג דסוכה להיפוך. דאיתא שם (פ”ג מ”ז) מי החג חייבין עליהם משום פיגול. והא במנחות (דף ט”ו ע”ב) דאפי’ לר’ מאיר דאמר נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול אינו רק בבא עם הזבח. ואם איתא דאינו חשיב בא עם הזבח למה יתחייב משום פיגול. אלא ודאי חשיב בא עם הזבח אף שהוא חובת היום. דמצינו כהאי גוונא בשתי הלחם שהם חובת היום ופסק הרמב”ם [פ”ח מתמו”ס הט”ו] כרע”ק שבאים בפני עצמם בלא כבשים. ומכל מקום כשהקריבם עם כבשים הכבשים מתירים אותם. וחייב על הלחם משום פיגול במה שחישב בארבע עבודות של כבשים. הכי נמי ניסוך המים אף שבא בפני עצמו בלא תמיד של שחר מכל מקום כשהקריבם עם התמיד. התמיד מתירם וחייב עליהם משום פיגול כשפיגל בתמיד:
לפי דעת אבני נזר יש שני דינים בניסוך המים, א. חובת היום, ב. חובת הזבח. ודוגמא לזה מצאנו בשתי הלחם דקי”ל דבאים בפני עצמם, גם אם אין כבשים, ואילו בבאים עם הכבשים, הכבשים מתירין אותן. ואם חישב על הכבשים נתפגלו הלחם, הרי שכשבאים עם הקרבן נטפלים לקרבן.
סיכום מתוך תחומין י’ המובא בהערה 1: לשיטת המאירי ניסוך המים הוא חלק מנסכים הבאים מחמת תמיד של שחר, ושיטתו קשה מבחינות רבות. לעומת זאת נראה מהמיוחס לרש”י, רבנו גרשום. הר”א, תוס’ רי”ד והרב אב”ד, שאין תלות הכרחית בין הניסוך לקרבן. ומפורש הדבר בתוס’, ובריטב”א, גם בשם הרמב”ן, וברמב”ם, שהניסוך אינו תלוי בקרבן. שיטה זו היא הפשוטה ביותר, כפי שעולה מפשטות הסוגיות בבבלי תענית, ובמיוחד הירושלמי סוכה.
[1] חקירת קהילות יעקב מנחות סימן ח’. ע’ תחומין י’, הרב אליצור סגל ע’ 441 על אפשרות לנסך את המים היום, אם זה אינו חובת הזבח. ושם על שאלת ריצוי ציץ על טומאה, על המזבח כמעכב ועוד; ע’ נריה גוטל, שלמי שמחה, טו. לגדרה של מצות ניסוך המים;
2 תענית ב וג.
3 שם.
4 מועד קטן ג ב בד”ה “ניסוך”. וראה מחזור – ויטרי סימן שסו; מגלת – אסתר לספר המצוות שורש א.
5 שביעית פ”א ה”ה.
6 וכך יוצא בעצם אף מסוגיית תענית שם וסוגיית זבחים קיב; וראה גבורות – ארי ריש תענית.
[2] וכן סוברים התוספות בתענית שם
[3] וע’ בתוספות ראש השנה ל’ ע”ב שגם בתמידים יש דין זה שיכול להביא נסכיו למחר.
[4] וכן כתב בשו”ת בנין ציון סי’ מג