צירוף שתי הלכות בסוכה

צרוף שתי הלכות בסוכה

שיעור ליום הזכרון לאבי ז”ל, כז תמוז תשפ”ב

 

סוכה ו ע”ב

כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה:

שלשת ההלכות הללו, האם אפשר לצרף שתי הלכות יחד או לא? יש כאן שלשה צירופים אפשריים שצריך לדון עליהם:

 

גוד אסיק ודופן עקומה

גוד אסיק ולבוד

דופן עקומה ולבוד

 

כמו כן יש לדון האם ניתן לחלק ביניהם ולומר שבחלק יש צירוף ובחלק אין צירוף.

 

(לגבי סכך פסול, ודאי שאין בעיה לצרף אותו עם לבוד, ע’ בסוגיה להלן סוכה יח ע”א:

אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מעוט.

שיעור סכך פסול אינו הלכה למשה מסיני, אלא גדר של שיעור מקום שנפרד מהסוכה, ע’ רש”י יז ע”ב ד”ה אלא לדידכו.

לכן גם קשה להבין את דברי רע”א בהגהות שו”ע סימן תרל”ב על מ”א ס”ק ג’ שכתב שאפשר לקחת פחות מג’ מדופן עקומה ולעשות אותה סכך פסול ולהוסיף לשטח הסוכה.

שם כתב המחבר שבסוכה קטנה שאין בה אלא ז’ על ז’ סכך פסול פוסל בשלשה טפחים ולא בארבעה. וכתב מגן אברהם ס”ק ג’:

אלא ז’ על ז’. אינו מדוקדק דאפי’ יש בה ט’ ומחצה סכך פסול ג”ט פסולה כיון דאי שקלת לי’ לפסול ליכ’ הכשר סוכה וכמש”ל בש”ע וכ”מ מל’ רש”י:

וכתב רע”א שם:

ולענ”ד י”ל דאם הסכך פסול מן הצד של דופן הרביעית בזה אם הסוכה בכולל יותר מז’ על ז’ דכשר דחשבי’ להסוכה מהסכך פסול עד מעט פחות מהג’ טפחים ומה לנו דמונח לחוץ עוד סכך פסול וכן אפי’ מונח בצד דופן האמצעי מ”מ אמרי’ על קצת מהפסול דופן עקומה והשאר הוי סכך פסול פחות מג’ דמצטרף להשלים שיעור סוכה. אבל אם מונח הג’ טפחים סכך פסול באמצע הסוכה י”ל דפסול אם אין בסכך כשר לחוד שיעור סוכה כיון שכל שטח מקום הסכך הפסול ג”ט ע”כ נחשב מהסוכה.

אם זה שיעור מקום, איך אפשר לחלק אותו לשניים? והרי ודאי בפסול של דופן עקומה ד’ אמות, לא נאמר שחלק מד’ אמות יהיה סכך פסול וממילא יש פחות מד”א פסול ויוכשר על ידי דין דופן עקומה.)

 

 

לכאורה מסוגיות אחרות מוכח שאפשר לצרף שתי הלכות: פשטות הגמרא בשבת (דף ט ע”א) משמע שאומרים שתי הלכות. בגמרא שם איתא:

אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ… רב אשי אמר לעולם באיסקופת בית עסקינן וכגון שקירה בשתי קורות שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה ואין בין זו לזו שלשה ודלת באמצע, פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ.

ועיין רש”י שם שהסביר שהיתר האסקופה הוא משום שאומרים לבוד, ופי תקרה החיצונית  יורד וסותם. אלא ששם אינו דומה לנדון שלנו, כי שם הלבוד הוא בין שתי הקורות ולא לבוד לפי תקרה.

זה דומה לדופן סוכה שהיא שבעה ומשהו, שאם מניח אותה בפחות משלשה לקרקע אחר כך אפשר לומר גוד אסיק בצד שני, לכ”ע.

 

אבל יש גמרא מפורשת שמצרפים שתי הלכות כשהן צמודות יחד: בעירובין (דף ט ע”א) לגבי קורת מבוי שמשוכה והיא תלויה:

והיכי דמי כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן ג’ ואין בעקמימותן ג’ מהו דתימא או לבוד אמרינן או חבוט אמרינן לבוד וחבוט לא אמרינן קמ”ל.

וע’ רע”א שהוכיח מגמ’ שם ההיפך[1].

 

 

 

א. גוד אסיק ודופן עקומה:

 

בדין איצטבא מן הצד, דעת הר”ן (על הרי”ף) סוכה ב ע”א

פחות מד”א כשרה. דאמרי’ דופן עקומה ופי’ דופן עקומה שרואין כאילו הדופן נעקם וכאילו הסכך כולו שמן הדופן ועד האיצטבא הוא הדופן אלא שנתעקם שכן דרכן של כותלים להתעקם אבל אי אפשר לפרש רואין כאילו הדופן נתקרב לסכך דאי הכי היכי אמרי’ לקמן [דף יז א] דאויר אפי’ מן הצד פוסל בשלשה נימא רואין הדופן כאילו נתקרב ולא יהא פוסל אלא בד”א שיותר קל לדופן להתקרב כשאין שם סכך מפסיק אלא ודאי היינו טעמא לפי שרואין הסכך כאלו הוא דופן וכשיש שם אויר מפסיק אין לומר כן ולפי שטה זו הדבר ברור שאין אוכלין באותו שיעור שבין הדופן לאיצטבא כיון שאנו דנין סכך שעליו כאילו הוא דופן אבל אם היינו אומרים רואין הדופן כאילו נתקרב היה אפשר לדון ולהקל על פי דרכו של רש”י ז”ל אלא דליתא וכדכתיבנא. ולפי שטה זו גם כן על כרחך כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן אבל אם אין דפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופן עקומה. אם כן לר”ן אין מצרפים שתי הלכות – גוד אסיק ולבוד.

מה ההסבר בר”ן, מדוע “לפי שיטה זו” דוקא?  יוסבר להלן על פי הבית יוסף שמרחיב את הדברים.

 

לדעת הר”ן אי אפשר לצרף גוד אסיק ודופן עקומה.

 

אבל דעת הטור תחילת סימן תרל”ב שאין צורך שיהיו מכוונים ומצרפים גוד ודופן עקומה:

סכך פסול פוסל באמצע בד”ט אבל פחות מד’ כשירה ומותר לישן תחתיו מן הצד אינו פוסל אלא בד”א אבל פחות מד”א כשירה דאמרי’ דופן עקומה אפי’ אין הדופן אלא י”ט והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין הדופן כאילו עולה עד למעלה ואז נאמר דופן עקומה.

 

במקור דברי הטור כותב הבית יוסף שם:

ומ”ש רבינו דאמרינן דופן עקומה אפילו אין הדופן אלא עשרה טפחים והגג גבוה ממנו הרבה וכו’. נראה שלמד כן מדפירש רש”י הא דתנן (יז.) הרחיק את הסיכוך מן (הדופן) [הדפנות] שלשה טפחים פסולה לאו בגובהה קאמר אלא במשכה פסולה דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן דבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשבינן לסכך כאילו הוא מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאויר ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי ע”כ נראה מדבריו שאע”ג שהסכך גבוה מן הדפנות כמה אמרינן דופן עקומה להכשיר מדקאמר דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי כלומר היכא שהסיכוך מרוחק מן הדפנות במשכה כמו במתניתין שנמצא אויר מפסיק בין הדופן ולסכך במשך ואם איתא דכל שמפסיק אויר בין הסכך ולדופן בגובה לא אמרינן דופן עקומה לא הוה שייך לומר גבי אויר דריחוק דמשך דנימא דופן עקומה דכ”ש הוא:

 

זו בדיוק אותו מקור שכתב הר”ן לדבריו שאין מצרפים גוד אסיק ודופן עקומה. אלא שהר”ן מוכיח ממסקנת רש”י שלא מצרפים אויר לדופן עקומה, והטור למד מהה”א של רש”י לעשות מאויר דופן עקומה. וצ”ע.

 

ועוד צריך עיון על הבית יוסף, שהרי השיטה שהדופן מתקרבת, היא שיטת רבנו חננאל דף ד’ ע”ב לגבי ההבדל שבין דופן עקומה, וסוכה שהיתה פחותה מי’ טפחים וחקק בה שצריך ג’ טפחים סמוך לכותל:

דלגבי הדופן עקומה הדופן מיהא איתיה ולקרוביה הוא דבעינן הלכך עד ד’ אמות כעקומה חשבינן לה.

אלא ע’ בית מאיר תרל”ב שכך היא דעת הטור היא כשיטה שרש”י דחה, וז”ל הטור:

ואויר בין בגדולה בין בקטנה שוין דבין באמצע בין מן הצד בג”ט פסולה ובפחות מג’ כשירה ומצטרף להשלים הסוכה לכשעור אבל אין ישינים תחתיו והא דאויר פוסל בג’ וסכך פוסל בד’ היינו בסוכה שאין לה אלא ג’ דפנות ומתחיל בדופן האמצעי ומהלך ע”פ כל הסוכה עד צד הפרוץ דהשתא מפסיק האויר וסכך הפסול בין סכך כשר לכשר ולא נשאר מכל צד אלא ב’ דפנות אבל אם מתחיל מן הדופן שמהצד ומהלך עד הדופן שכנגדו אם נשאר מהכשר לצד הדופן אמצעי כדי הכשר סוכה כשירה דהא אית לה ג’ דפנות וצד שמעבר הפתח אם יש ביניהם אויר ג’ פסול אבל אם סכך פסול מפסיק ביניהם ונשאר אצל הפתח הכשר סוכה אם יש מסכך הכשר של צד הפתח עד הדופן האמצעי פחות מד”א הכל כשר הצד הפנימי שקרוב לדופן שהרי יש לו ג’ דפנות והצד החיצון ע”י דופן עקומה שאנו רואין דופן האמצעי כאילו הוא אצל הכשר החיצון ומ”מ לא נפסל הפנימי שנאמר כיון שאנו רואין דופן האמצעי כאילו הוא אצל הכשר החיצון הרי נשאר הפנימי בלא דופן דנהי דאמרינן רואין מ”מ במקומו נשאר ומכשיר גם צד הפנימי ודוקא שיש לסוכה ג’ דפנות שלימות אבל אם עשה ב’ דפנות גדולות ובשלישית אין בה כ”א ז”ט פסולה שאפילו אם נאמר רואין אין לכשר החיצון אלא ב’ דפנות אלו:

וע’ בחידושים והגהות על הטור שמקור הטור הוא מסוגית איצטבא, שהרי ע”כ שם הדפנות אינן מגיעות לסכך, שאם כן הרי לרבה גם למעלה מעשרים אמה כשירה ע’ מה שהביא שם ממהרלב”ח.

 

ועדיין יש להסביר את טעם דין זה.

 

ב. גוד אסיק ולבוד:

 

משנה טז ע”א המשלשל דפנות וכו’

ובמשנה יז ע”א:

משנה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה:

 

המאירי הביא מחלוקת אם מצרפים גוד אסיק ולבוד. בית הבחירה למאירי סוכה טז ע”א:

ומ”מ לענין משנתנו כל שלא הרחיקן שלשה מן הצד כשרה ואין בזה חלוק בין שהמחיצה שלימה ומגעת עד לסיכוך בין שהיא עשרה מן הארץ ולמעלה עשרה אלא שהסכך גבוה הרבה

ומ”מ יש אומרים שכל שהמחיצה רחוקה מן הסיכוך אף על פי שהיא מחיצה כשרה שהרי יש בה מחיצה עשרה צריך מ”מ שתהא מכוונת תחת שפת הסכך דתרתי לא אמרינן ר”ל שנכשיר בה הרחקה מתחתיה מתורת גוד אסיק והרחקה מצדה מתורת לבוד לא ואף הם נסעדים בה מדבריהם של גדולי המחברים שכתבו בזו של משלשל דפנות אם גבוהות מן הארץ עשרה אף על פי שהסכך גבוה מהם הרבה כשרה ובלבד שיהו מכוונות תחת שפת הסכך ואין זה נראה שכל בתוך שלשה כיוון הוא והרי התרנו לבוד ודופן עקומה אף מכמה רוחות וכן כל שבגוד אסיק מצד אחד ותורת לבוד מצד אחר כשרה בלא שום פקפוק.

 

לשון רמב”ם הל’ שופר וסוכה ולולב פ”ד הלכה ה”ד

…היו הדפנות דבוקות לארץ ולא היו מגיעות לסכך אם גבוהות עשרה טפחים אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות כשרה ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג.

הרחיק את הגג מן הדופן שלשה טפחים פסולה פחות מיכן כשרה, תלה מחיצה שגבוהה ארבעה ומשהו באמצע בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג הרי זו כשרה.

(ע’ מגיד משנה שם שהרמב”ם לא הביא דין סוכה גדולה [גבוהה] שאומרים לבוד למטה ולמעלה גוד אסיק, ורק הביא דין סוכה גובה י’ שלה מחיצה שיש לה לבוד למטה ולמעלה. אבל מתוך גרסת רש”י כפי שהביא המגיד משנה ותוספות בסוגיה, אומרים לבוד וגוד אסיק – אמנם כשלבוד מצד אחד וגוד אסיק מצד שני.  – ואולי לרמב”ם לא אומרים גם בכה”ג לבוד וגוד אסיק, אף שזה משני צידי המחיצה).  

 

וע’ בחידושי הגר”ח על הרמב”ם, שלכן לא אומרים חבוט רמי ולבוד. וע”ש בדיון על הסוגיה בעירובין לגבי שתי קורות.

 

אבל יתכן שדעת הרמב”ם, לא משום צירוף שתי הלכות אלא משום שלבוד צריך לומר רק למחיצה ממש ולא למחיצה דינית. (אבא). וכן כתב רש”י על גמ’ עירובין ח ע”ב

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן מהו אמר ליה לדברי המתיר אסור לדברי האוסר מותר רבא אמר לדברי האוסר נמי אסור בעינן קורה על גבי מבוי וליכא:

 רש”י שם:

לדברי המתיר – להשתמש תחת הקורה, אלמא: חיצון יורד וסותם, אוסר כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת, דאין הסתימה מחוברת לכתלים, ויש אויר ביניהם, והכא, לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן על ידי לבוד.

וכן כתב הריטב”א כאן בדף טז ע”ב, דלבוד של מחיצה אי אפשר לצרף ללבוד של מחיצה של שלשה “דלמאי עביד בה לבוד”. כלומר שלבוד צריך להיות למשהו ממשי, ויתכן שזו סברת הרמב”ם, ואין להוכיח מהרמב”ם שאין לצרף שתי הלכות.

 

גם הריטב”א בדף ד’ ע”ב כותב שלא אומרים לבוד וגוד אסיק:

אבל באמצע הגג דליכא למימר גוד, דברי הכל פסולה, ואפילו בפחות משלשה טפחים דגוד ולבוד לא אמרינן.

 

וכן פסק המשנה ברורה על שו”ע או”ח תרל, ו’

נעץ ד’ קונדסין, בין באמצע הגג בין על שפת הגג, וסיכך על גבן, פסולה; ויש מכשירין בנעץ על שפת הגג, משום דאמרינן: גוד אסיק מחיצתא.

וכתב המשנה ברורה בס”ק לא:

אסיק מחיצתא – ודוקא כשהוא על שפת הגג ממש אבל רחוק מזה אפילו פחות מג”ט לא אמרינן לבוד וגוד לכו”ע והלכה כדעה א’ דבכל גווני לא אמרינן לגבי סוכה גוד אסיק:

 

אבל שו”ע או”ח תרל, ט’

היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלשה סמוך לארץ, כשרה, אפילו הגג גבוה הרבה ובלבד שיהא מכוון כנגדן; ואפילו אינו מכוון ממש, רק שהוא בתוך שלשה כנגדו, כשרה;

היינו אפילו אינו מכוון, אפשר לומר גוד אסיק ולבוד[2].

 

וצ”ע איך זה מסתדר עם המשנה ברורה בס”ק לא?

 

 

ג. דופן עקומה ולבוד

 

בגמ’ דף יח ע”א:

אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודים לא הוי מיעוט והני מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע מאי טעמא דמאן דאמר יש לבוד באמצע דתניא קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת שלשה צריך להביא קורה אחרת ואידך שאני קורות דרבנן.

 

לכאורה הרי יש דופן עקומה ולבוד ומצרפים לכ”ע כשזה מן הצד.

 

אבל כתב הר”ן (על הרי”ף) סוכה ט ע”א:

והאי דנקט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מיעטו היינו לומר דלמ”ד אין לבוד באמצע [כי אמרי’ יש לבוד מן הצד] [לאו[3]] דוקא כי מיעטו מצד סכך אבל מיעטו מצד דופן לא דלא תימא כיון דבפחות מד’ אמות סמוך לדופן אמרי’ דופן עקומה אפי’ מיעטו מן הדופן הוה ליה לבוד מן הצד קמ”ל דלא משום דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי הלכך כי מיעטו מצד הדופן אותו מיעוט סכך מיחשב ולא דופן והוה ליה לבוד באמצע כנ”ל:

 

לר”ן לא אומרים דופן עקומה ולבוד כי הדדי, וכן לא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה.

 

(אמנם יתכן לומר שדברי הר”ן הם רק למ”ד שלא אומרים לבוד באמצע[4]. והטעם הוא משום שלמ”ד אין לבוד באמצע, אומרים לבוד רק בדפנות. ולכן אי אפשר לצרף לבוד עם דופן עקומה, משום שהלבוד לא יוצר המשך דופן ואין לבוד בסכך. אבל אם יש לבוד באמצע, הרי ניתן לצרף לדופן עקומה.)

 

לדעת השו”ע סי’ תר”ל אפשר לומר גוד אסיק ולבוד ולכן אין צריך שיהיו הדפנות מכוונות. ובסי’ תרל”ב, כותב המ”א על דברי המחבר:

סכך פסול, פוסל באמצע בד’ טפחים; אבל פחות מד’, כשרה, ומותר לישן תחתיו. מן הצד אינו פוסל אלא בד’ אמות, אבל פחות מד’ אמות, כשרה דאמרינן דופן עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים כאלו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, ודבר זה הלכה למשה מסיני.

וכותב מגן אברהם שם ס”ק א’:

הכותל נעקם. משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך [ר”ן וב”ח] 

וכך כותבים עוד אחרונים על השו”ע שאומרים דופן עקומה רק כדפנות מגיעות לסכך.

 

ומקשה רע”א בתשובה יב שאם כן יש סתירה בדברי השו”ע:

וביותר תמוה לי על המג”א (רסי’ תרל”ב) דהעתיק לשון הר”ן והא לכאורה אינו להלכתא, כפי פסק הש”ע (סימן תר”ל הנ”ל) ושם (בסי’ תר”ל) לא הערה המג”א כלום.

 

שלשה הסברים יתכנו בדברי הר”ן. הסבר ראשון הוא של רע”א בתשובה שם אחר ששאל מה טעם הר”ן שחולק על הטור וסובר שלא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה, וכותב שהר”ן לשיטתו שלא אומרים דופן עקומה ולבוד כהדדי (מהדיוק לגבי מיעטו), ולדעת הר”ן כמו שלא אומרים גוד אסיק ולבוד, כך לא אומרים דופן עקומה ולבוד. והוסיף רע”א:

ונ”ל ביאור דברי הר”ן לא בפשוטו, דאין הסוכה מתכשרת ע”י ב’ הלכתות יחד לבוד ודע”ק, =ודופן עקומה= אלא דכוונת הר”ן היכא דא”א לדון על אחד אלא מכח אידך, דהא למ”ד אין לבוד מאמצע א”א לדון על לבוד רק מכח דאמרינן דע”ק ונעשה אויר מהצד זהו לא אמרינן הלכה אחת מכח הלכה אחרת, וה”נ באין דפנות מגיעות לסכך דל”ש לדון דע”ק כיון דיש כאן אויר, אא”כ תדין תחילה גוד אסיק ומגיעות לסכך, ואזי שייך לדון דע”ק זהו לא אמרינן, אבל אם כל א’ וא’ שייך לדון לעצמו אמרינן ביה כמה הלכתות.

 

ומה שהכריח את רע”א להסבר זה הוא הסוגיה בעירובין ט.[5] ואומר רע”א שיש נפ”מ להלכה:

ולפ”ז יהיה ההלכה להר”ן אם פחות מד”א סכך פסול מצד הדופן ואח”כ ב’ טפחים לאויר לדידן דיש לבוד באמצע ושייך לדון ביחוד בזה דופן עקומה וכן לבוד, אף דההכשר הסוכה רק ע”י שניהם מ”מ מהני, אבל בהיפוך אם לצד הדופן ב’ טפחים אויר, ואח”כ פחות מד”א סכך פסול דא”א להתחיל לדון דע”ק רק אחר שדנת דין לבוד דאויר כסתום, זהו לא אמרינן, ותמוה בעיני שלא הובא מדבר זה ומסברת הר”ן הנ”ל לדינא.

 

ואומר רע”א שלדעת הר”ן  גם אי אפשר לומר גוד אסיק ולבוד:

ולפי הר”ן הנ”ל אינו כן, דהא א”א להתחיל לדון לבוד עד שנדון תחילה גוד אסיק וזה לא אמרינן להר”ן הנ”ל, ופלא בעיני על הב”י שלא הביא דברי הר”ן הנ”ל בדרך חולק עם הטור.

 

אם כן לדעת הרע”א לר”ן לא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה, לא אומרים דופן עקומה ולבוד (דברים אלו כתב הר”ן מפורש) וכן לא אומרים גוד אסיק ולבוד – להסברו של רע”א בר”ן.

 

אלא שלפי רע”א עדיין יש סתירה, כמ”ש, שפשט השו”ע כדברי מגן אברהם, שדופן עקומה אומרים רק כשדפנות מגיעות לסכך. ואילו בסי’ תר”ל סעיף ט’ פסק המחבר שאפשר גוד אסיק ולבוד.

 

הסבר על פי ערוך לנר:

 

יש מקום לומר שגוד אסיק לא נאמר לגבי סוכה אלא לגבי שבת. לגבי סוכה צריך מחיצות ניכרות, ואין צריך שהמחיצות יגיעו לסכך, אלא די במחיצות עשרה. ובאמת לא מצאנו בראשונים שהזכירו גוד אסיק, לא ברי”ף ולא ברמב”ם ברש,י ותוספות והרא”ש ואור זרוע ור”ן וטור [6].

 

רק בריטב”א בדף ט”ז הביא את הדין של גוד אסיק במחיצה שמניח מלמטה למעלה. וכן במאירי ובמכתם.

 

ר”ן (על הרי”ף) סוכה ב ע”א לגבי הדין של נעץ ארבעה קונדיסין על שפת הגג – גמ’ ד’ ע”ב:

איבעיא להו באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה או דילמא בין זו ובזו מחלוקת תיקו הלכך קי”ל כרבנן ואפילו על שפת הגג לא מתכשרא אלא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכיון דבעיין לא אפשיטא נקיטינן לחומרא וזה הוא דעת הרב אלפסי ז”ל שהשמיטה מן ההלכות.

…ולפי דעת הרב אלפסי ז”ל כי אמרינן בגמרא [דף ו ב] כי אצטריך הלכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה מאן דמני גוד אסיק בהדייהו לענין שבת איתמר דלגבי סוכה ליכא גוונא דנימא בה גוד אסיק דהא מסקינן דאפי’ על שפת הגג פסולה:

 

וכן בר”ן ב’ ע”א באלפס, ד”ה וגרסינן, שאין בסוכה גוונא שניתן לומר עליו גוד אסיק. שהרי על הגג אין צריך גוד אסיק. וז”ל:

וגרסי’ תו בגמ’ [דף ד א] היתה גבוהה מכ’ אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה טפחים ובו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א”ל רבא בעינא מחיצות הניכרות וליכא. פירוש דאע”ג דלגבי שבת אמרינן גוד אסיק לא אמרינן הכי לגבי סוכה דבעינן בה מחיצות הניכרות כעין דירה ולא דמי לסכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין דשילהי פירקין [דף יח א] דפי תקרה חשיב מחיצות הניכרות טפי מעמוד…

 

ומשמע בר”ן שגם דפנות גבוהות י’ סגי גם בלא גוד אסיק, וממילא לא ניתן לומר כאן שיהיה דופן עקומה כיון שאין דופן עד למעלה. וכן למד בדעת הר”ן בערוך לנר להלן ו’ ע”ב:

גמרא כי אתי הלכתא לגוד. כבר הבאתי לעיל (ד ב) דברי הר”ן דכתב דגוד אסיק לא נאמר לענין סוכה רק לענין שבת ועיין מש”כ שם והנה באמת לא ידעתי למה צריך לומר כן דמה שנאמר הכא הלכתא לגוד הוא לענין שבת לבד הרי גם לענין סוכה צריך באין דפנות מגיעות לסכך דזה לא נכשיר רק ע”י גוד אסיק כמו שכתב הריטב”א לקמן (טז א) שוב ראיתי שגם בפ”י לעיל העיר על זה והניח בצ”ע אכן לענ”ד י”ל דס”ל דגוד לא שייך רק אם ע”י גוד יעשה מחיצה אבל באין מגיעות לסכך המחיצה לא צריך לגוד שהרי יש לה גובה עשרה הצריך לה ומה שאמרינן גוד אסיק הוא כדי שהסכך יגיע אלי’ א”כ אין זה גוד אסיק בשביל לעשות מחיצה אלא בשביל סכך או י”ל דדעת הר”ן דלא כריטב”א דלא בעינן שתגיענה המחיצות לסכך ואף דהרחיק הסיכוך מן הדפנות ג’ טפחים פסולה וזה ע”כ מפני שאין הסכך נוגע בדפנות אחר דיצא מתורת לבוד י”ל דלענין ריחוק ברוחב מחיצות מן הסכך הלכה למשה מסיני כן ואין למדין ממנה שהרי בלא”ה השיעורים אינם שוים דאויר פוסל באמצע בשלשה וסכך פסול לא פוסל אלא בארבעה כדאמרינן לקמן (יז א) וא”כ גם בזה י”ל דלא נמסר ההלכה רק שיגיעו הדפנות לסכך ברוחב ולא בגובה ולכן לא כתב הר”ן בפירושו למתניתין (טז א) דאם גבו’ הדפנות י”ט כשרה דהטעם משום דאמרינן גוד אסיק כמו שכתב הריטב”א:

 

ואם כן יש לומר בדעת הר”ן שלא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה, משום שאין גוד אסיק בסוכה בכלל. ולפי זה גם כשאין דפנות מכוונות לא נאמר גוד אסיק ולבוד לפי שיטה זו. אבל אין כאן מניעה מצד שלא אומרים שתי הלכות כהדדי.

 

ולפי זה גוד דופן עקומה ולבוד, אין מניעה לומר. אבל הר”ן כתב (ט’ ע”א) לגבי לבוד באמצע, שלא אומרים דופן עקומה ולבוד כהדדי.

 

הסבר שלישי:

 

 ונראה ליישב על פי הבנת דופן עקומה ברש”י יז ע”א ד”ה פסולה, וכתב בית יוסף סי’ תרל”ב, ע’ בית יוסף ד”ה ומ”ש רבינו דאמרינן:

ומ”ש רבינו דאמרינן דופן עקומה אפילו אין הדופן אלא עשרה טפחים והגג גבוה ממנו הרבה וכו’. נראה שלמד כן מדפירש רש”י הא דתנן (יז.) הרחיק את הסיכוך מן (הדופן) [הדפנות] שלשה טפחים פסולה לאו בגובהה קאמר אלא במשכה פסולה דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן דבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשבינן לסכך כאילו הוא מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאויר ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי ע”כ

נראה מדבריו שאע”ג שהסכך גבוה מן הדפנות כמה אמרינן דופן עקומה להכשיר מדקאמר דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי כלומר היכא שהסיכוך מרוחק מן הדפנות במשכה כמו במתניתין שנמצא אויר מפסיק בין הדופן ולסכך במשך ואם איתא דכל שמפסיק אויר בין הסכך ולדופן בגובה לא אמרינן דופן עקומה לא הוה שייך לומר גבי אויר דריחוק דמשך דנימא דופן עקומה דכ”ש הוא: אבל הר”ן כתב…

 

ולכאורה, אם הבעיה של הצירוף היא משום צירוף שתי הלכות כמ”ש רע”א, צריך עיון איך למד הבית יוסף ברש”י, והרי אם נאמר שדופן עקומה פירושה שהדופן מתקרבת, הרי אין כאן שתי הלכות אלא הלכה אחת. ועדיין ניתן לומר ששתי הלכות לא מצרפים ומדוע כתב הבית יוסף שנראה מדבריו שאומרים דופן עקומה וגוד אסיק?

 

ע”כ שהבית יוסף לא הבין פשט בר”ן שזה משום חסרון בצירוף שתי הלכות. אלא זה רק דין בדופן עקומה בלבד, שלדעת הר”ן דופן עקומה צריך שתהיה לה משך פיזי ולא חלק הלכתי גרידא. ולכן הר”ן טוען שלא אומרים דופן עקומה אלא אם כן הדופן מגיעה לסכך. ולכן כתב הבית יוסף שהטור למד כן מרש”י שהרי לדעת רש”י אם היה פוסל גוד אסיק ודופן עקומה משום שצריך משך פיזי, ודאי שלא היה מעלה על דעתו לשאול בדופן עקומה שנאמר שהיא מתעקמת ומוציאה את האויר מן הסוכה, ואיך הוכיח שדופן עקומה היא שהדופן והסכך הם חלק מהדופן. על כורחך שלרש”י אין צורך בדופן פיזית אלא די בדופן הלכתית, ולכן מוכח שלרש”י ניתן לומר דופן עקומה וגוד אסיק. אבל אין שום בעיה מבחינת צירוף שתי הלכות כהדדי.

 

ועל פי הדברים האלו ניתן לישב מה שהקשה רע”א על השו”ע: דעת המגן אברהם לפסוק כר”ן, כן הביא בריש תרל”ב שאומרים דופן עקומה רק כשהדופן מגיעה לסכך. אבל מאידך נכון פסק השו”ע בסימן תר”ל ס”ט שם מדובר על צירוף של גוד אסיק ולבוד, ולכן לא שייך שם החסרון של דופן עקומה שצריך שהיא דוקא תהיה בהמשך פיזי אחד וכמו שכתבנו בדעת הבית יוסף.

 

וכן מצאתי שכתב במועדים וזמנים חלק ו’ סימן עד שאין זה מפני שלא אומרים שתי הלכות אלא משום שדופן עקומה צריכה להיות דופן בלא הפסק אויר שזה לא נחשב לדופן עקומה.

 

וכן משמע קצת במשנה ברורה שהוא הרגיש בהבדל בין ההלכות: ע’ משנה ברורה תרל”ב ד’:

כאלו הכותל נעקם וכו’ – משמע לכאורה [ו] מלשון זה דדוקא כשהדפנות מגיעות לסכך אבל אם אין הדפנות מגיעות לסכך אף דבעלמא לא קפדינן בזה כדלעיל בסימן תר”ל ס”ט דחשבינן כאלו מגיעות למעלה עד הסכך אפ”ה בענינינו דיש סכך פסול על הסוכה ואנו רוצין להכשירה משום דופן עקומה לא אמרינן ד”ע בזה [ז] וי”א דאפילו אינם מגיעים הדפנות לסכך נמי אמרינן רואין כאלו הדופן מגיע עד למעלה ונכפף [ח] ואפשר היכי דמן הדפנות עד הסכך הוא פחות מג”ט לכו”ע יש להקל דאמרינן לבוד ודופן עקומה:

ובשער הציון אות ח’ כתב להקל בלבוד ודופן עקומה מפרי מגדים ובכורי יעקב.

 

 

[1] וע’ חזון איש סימן ע”ז ס”ז וע’ שו”ת בנין אב ח”א סימן טו אות ב’ בזה. וע’ אור שמח הלכות סוכה על ראיה זו ואכמ”ל.

[2] אלא שלכאורה יש סתירה בריטב”א, דכאן (דף טז ע”ב) כתב דלבוד של מחיצה אי אפשר לצרף ללבוד של מחיצה של שלשה “דלמאי עביד בה לבוד”, ובערובין (דף ט ע”א) כתב לגבי נעץ שתי יתידות עקומות ועליהם הקורה, כתב שאומרים לבוד וכאילו נמשכה הקורה עד כנגד הכותל ואחר כך אומרים חבוט רמי. איך ניתן לומר לבוד לפני חבוט, והרי הלבוד אינו מתחבר לשום דבר? וצריך לומר שכיון שנעשה בבת אחת הלבוד וחבוט רמי,שהרי זה כאילו אומרים לבוד לחבוט וכבר אמרנו קודם שמחיצה שנעשית על ידי חבוט היא מחיצה ממשית. – אבא ז”ל.

[3] ב”ח

[4] וגם למ”ד אין לבוד באמצע, הרי יש לבוד מן הצד, כי זה לבוד בדפנות. כך כתב בשו”ת אורחותיך למדני ח”ב סי’ מח ע’ קסב ד”ה ועוד י”ל.

[5] וראה חזו”א עז ס”ק ז’ שהקשה על הבנת החזון איש בסוגיה בעירובין ט’.

[6] אורחותיך למדני שם.