ב"ה
תיקון פסולים של ד' מינים:
הקדמה:
- יסוד פסולי הדר נחלקו הראשונים אם נוהגים כל שבעה
- דעת המחבר ודעת הרמ"א.
- פסולי חסר רק ביום הראשון, גמ' לו רבי חנינא מטביל ונפיק ביה.
- ר"ן שם מקשה והרי זה לא הדר, ומתרץ שמה שנשאר זה הדר.
אם כן יש חומרא וקולא בחסר והדר: חסר רק בראשון פסול ולא בשאר ימים, אבל הפסול הוא בכל שטח האתרוג. הדר לדעת הרמ"א הוא כל שבעה ימים, אבל באתרוג הוא רק בשפוע העליון של האתרוג אלא א"כ הוא בשנים ושלשה מקומות בשטח התחתון.
לפי זה, אם יש באתרוג חזזית, האם ניתן מיום ראשון והלאה לתקן על ידי חיתוך החזזית?
לכאורה אפילו כשיש דבר שלא מעכב, הרי לדעת הר"ן עדיף באופן כזה שהרי מה שיהיה יהיה הדר יותר מאשר היה קודם!
כמו כן יש לשאול לגבי לולב עקום, לעיתים אפשר ליישר אותו ביד. האם ניתן לעשות כך?
האם ניתן להדביק את התיומת כשהלולב נפתח?
מצאנו הדבקה שמועילה לגבי שופר ע' שו"ע סימן תקפ"ו שאם נסדק לאורכו מועיל הדבקה, ולדעת השו"ע אפילו אם הדביק שלא במינו. וע' מ"ב שם ס"ק מו: "ואין זה נקרא אינו מינו דשאני נסדק מניקב דאין הדבק ניכר בין הדבקים". אם כן האם ה"ה לגבי לולב? האם יעלה על הדעת להדביק פיטם שנפל?
אפשרות התיקון:
לכאורה מצאנו משנה מפורשת שניתן לתקן: בדף לב ע"ב שנינו במשנה: "או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב". הרי שניתן להכשיר את ההדס!
בגמ' לג ע"ב מבואר שאם מיעט בערב יום טוב אין בעיה של דחיה, אף לאחר שאגד. ואם מיעט ביום טוב, ואם דחוי מעיקרא, תפשוט שלא הוי דחוי. אבל בנראה ונדחה זו בעיה.
ע' רש"י לג ע"ב ד"ה תפשוט מינה, שדחוי מעיקרו עדיף על נראה ונדחה משום שדמי לקרבן שהוקדש עכשיו. ולכן פשוט שאם מעט מערב יום טוב מה שהיה דחוי שכשר. אבל למסקנת הגמרא מה שמיעט ביום טוב, אם זה דחוי מעיקרו, מועיל המיעוט. ואין לפשוט אם נראה ונדחה.
הגמרא הסתפקה בהדס קטום שעלתה בו תמרה אם יש דיחוי או אין דיחוי אצל מצוות.
דיחוי לגבי קרבן:
רב פפא מסתפק אם אין דיחוי אצל מצות בתורת ודאי או שלחומרא אין דיחוי, ואם כן בהדס לחומרא נאמר שיש דיחוי.
הגמרא רוצה לשייך מחלוקת אם מיעט ביום טוב למחלוקת אם יש דחוי אצל מצות, ודוחה ובהמשך נאמר בגמרא שלכ"ע לא אמרינן יש דחוי אצל מצות.
ומרש"י שם משמע שהדחיה היא בשעה שאגד את המינים ונקרא עליו שם לולב של מצוה, ואף שדחוי מעיקרו, נחשב דחוי. אבל אם לפני זמן המצוה לא נקרא דחוי.
למסקנת הגמרא לא ברור אם יש דחוי אצל מצות או אין דיחוי אצל מצות, ואם נראה ונדחה הדבר ספק.
הלכה בענין הדחיה:
פסק הרמ"א בסימן תרמ"ט סעיף ה'
מיהו אם נקבוהו עכברים לא יטלנו אף שאר הימים משום מאוס עד שיסיר ניקור העכברים, אבל אם היה יבש או מנומר שפסול כל ז' הואיל ובא מכח פסול.
וכתב המשנה ברורה בס"ק לז:
עד שיסיר וכו' – ולהכי מקילינן כאן דמדינא הוא בכלל חסר וחסר כשר בשאר יומי ורק לכתחילה מחמרינן כאן משום דמאיס וע"כ כשהסיר מקום המאוס כשר אבל במנומר או יבש דמדינא פסול משום הדר להכי אין מועיל תיקון משום דבא מכח פסול.
אבל בסימן תרמ"ח סעיף יד כתב המחבר:
אם עלתה בו חזזית בענין שפסול, או שהוא מנומר, אם כשקולפו חוזר למראה האתרוג, כשר (לאחר שנקלף ולא חסר כלום).
וכתב המשנה ברורה שאפילו לכתחילה אפשר להכשירו על ידי כך (ובשער הציון כתב שכן מוכח מהרא"ש). ולפי זה משמע שהמחבר לא פוסל אם תחילתו בפסול.
ולכן כתב המשנה ברורה בסימן תרמ"ט ס"ק לח בשם ביאור הגר"א שלדעת המחבר אין בעיה של תחילתו בפסול. וע' מה שכתב שם בשם מאמר מרדכי.
מכל מקום כל הנ"ל רק כשמתקן בחג, או ביום טוב אף שאסור לעשות כן. אבל אם עושה מערב חג אין שום בעיה משום שאין גדר של דחוי מערב החג, כמבואר בגמרא לג ע"ב:
אם מיעטן כשר. דמעטינהו אימת? אילימא מקמיה דלאגדיה – פשיטא! אלא לבתר דלאגדיה – דחוי מעיקרא הוא! תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי! – לעולם בתר דאגדיה, וקסבר: אגד הזמנה בעלמא הוא, והזמנה בעלמא לאו כלום הוא.
ולהלן בגמרא לגבי אשחור, מפורש שכל הבעיה היא לגבי המיעוט ביום טוב.
כיוצא בזה יש בעיה של תיקון לגבי הדס:
כתב בשו"ע סימן תרמ"ו סעיף י' שאם נקטם ראש ההדס כשר והוא הדין ליבש. וכתב המחבר שיש פוסלין בנקטם.
דעת הרמב"ם שהדס שנקטם ראשו כשר, ונחלק בדבר זה עם הראב"ד, ע' פרק ח' הלכה ה':
הדס שנקטם ראשו כשר, נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלשה עלין בקו אחד כשר, היו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר ואם היו אדומות או שחורות פסול ואם מעטן כשר, ואין ממעטין אותן ביום טוב לפי שהוא כמתקן, עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר.
/השגת הראב"ד/ הדס שנקטם ראשו כשר. א"א כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול.
מכל מקום, דעת המחבר היא שנקטם ראשו הוא הדין ליבש. והביא דעת מי שפוסל בנקטם. אבל דעת הב"ח שאף שאם ההדס נקטם כשר, אם יבש פסול, משום שטעם ההכשר בנקטם הוא כיון שענפיו חופין את עצו אין קטימתו ניכרת (כן כתב הרא"ש סימן יד).
ולדעת הב"ח לכאורה מדוע יבש פסול, הרי אפשר לקטום את ההדס ולהכשירו? ולפי מה שכתבנו, הרי אם הכל יעשה מערב יום טוב ודאי אין לחשוש מדין תחילתו בפסול.
ואכן הראב"ד בספר תמים דעים, סימן רל"ב (הביאו בכורי יעקב וממנו בביאור הלכה סימן תרמ"ו סעיף י' ד"ה במקום שאפשר באחר) וז"ל ביאור הלכה:
ובביכורי יעקב מצא ג"כ בתמים דעים סימן רל"ב שכתב ג"כ בהדיא וז"ל ומיבעי לן בהדס אם יבשו בו ג' בדין העליונים שבראשו והשאר כולן לחין מהו ומסתברא לקולא שהרי נתברר לנו נקטם ראשו פסול כגון מראש השדרה עצמה אבל אם נקטמו העלים העליונים לבד אינו נפסל וכיון דכי נקטמו לא פסלי כ"ש יבשו דלא פסלי דהא אי בעי שקיל להו עכ"ל
והסברא שהואיל וניתן לקטום יש להכשיר, סברא זו קיימת גם במיעוט ענבי הדס. הרמב"ם כתב בהלכות לולב פרק ח' הלכה ה' שהבאנו לעיל, שאם מיעט כשר. ולא חילק אם השחיר בערב יום טוב או השחיר ביום טוב. וכתב הכסף משנה שדעת הרמב"ם היא:
ויש לתמוה על רבינו שלא חילק בכך. ואפשר שטעמו משום דאע"ג דנראה ונדחה הוא כל שבידו לתקן לאו דחוי הוא כדאמר רב אשי בפרק כל הפסולין (זבחים ל"ד:) והכא נמי בידו לתקן הוא וכדאיתא בגמ' (סוכה ל"ג:) אהא דת"ר אין ממעטין ביו"ט משום ר' אליעזר בר"ש אמרו ממעטין והא קא מתקן מנא ביו"ט אמר רב אשי כגון שלקטן לאכילה ור' אליעזר בר"ש סבר לה כאבוה דאמר דבר שאין מתכוין מותר והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות הב"ע דאית ליה הושענא אחריתי כלומר וכיון שאינו צריך לזו אין כאן תיקון כלי ומאחר דאי משכח הושענא אחריתי רשאי ללקטן לאכילה חשוב בידו לתקן והילכך אפי' אשחור ביו"ט דנראה ונדחה הוא אם מיעטן כשר דחוזר ונראה וגמר' דאמר דאשחור ביו"ט לא תיפשוט משום דנראה ונדחה הוא לא אסיק אדעתיה טעמא דיהיב רב אשי לר' אליעזר בר"ש דלאותו טעם אע"ג דנראה ונדחה הוא חוזר ונראה.
אם כן הסברא הזו קימת, שהואיל ויכול לתקן. (וע' מ"ש להלן לגבי קדשים).
אלא שיש הבדל: לגבי הדס אין אנו אומרים שעכשיו כשר כיון שיכול להוריד את הענבים. ואילו בהדס לדעת הראב"ד בתמים דעים הוא כשר כבר עכשיו כיון שיכול ליטול.
ונראה שהטעם הוא משום שהפסול הוא אחר: מרש"י משמע שאם יש ענבים שחורים הרי זה דומה למנומר. וזה לא יועיל אם יכול ליטול. אבל כשיבש ואינו הדר הרי עומד ליטלו ולכן הרי הוא כקטום. ועוד צ"ב. ומכל מקום לפי סברת הכסף משנה, הרי גם אם נדחה אפשר לתקן, ולכאורה אם כן את כל הפסולים יהיה אפשר לתקן, וכן דעתו של המחבר לרוב האחרונים.
מה שאין כן לדעת הרמ"א ההלכה היא שאם היה פסול אי אפשר לתקנו כיון שתחילתו בפסול. אבל לפי מה שנתבאר, הרי יוצא שכל הבעיה היא אם תיקן לאחר זמן המצוה, אבל קודם זמן המצוה מועיל תיקון.
אלא שלכאורה על פי הרמב"ם והכסף משנה, מועיל לדעת הרמב"ם כל תיקון, כמו ענבי הדס שהרמב"ם לא חילק.
על ההשוואה לקדשים:
ואף על פי שנדחה בקדשים חמור יותר מאשר נראה ונדחה, מ"מ כתב רש"י שכאן דחוי מעיקרו קל יותר דהוי כמו קרבן שהוקדש עכשיו ומתחילתו היה מחוסר זמן (לג ע"ב ד"ה תפשוט).
ובענין תיקון הפסול בקדשים, מצאנו גם בקדשים שאם התיקון הוא בידו, שנחשב שאינו דחוי. ע' תוספות זבחים יב ע"א, על הגמרא שהביאה דברי ר' יוחנן "בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח ציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ואינה עושה תמורה", וכתבו התוספות ד"ה ושמע מינה יש דיחוי בדמים:
ובתמורה פירשתי לפני רבינו דחידושא דרבי יוחנן הוי אע"ג דבידו לתקן וליקח חציה השני וכן רבי אלעזר אמר רבי אושעיא פ' בתרא דכריתות בידו להפקיר נכסיו והוי עני והוה ראוי הקן שהפריש ומיהו אין בידו כ"כ כמו נפגם המזבח בריש פ' קדשי קדשים (לקמן דף נט.) דחוי מעיקרו הוא וכשר [והכא] לכ"ע משמע דכשר דבידו לתקן כדאיתא פרק לולב הגזול (סוכה דף לג.) ולכך נמי נקט רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר שידחה דהוה ליה נראה ונדחה ולא נקט שהפריש קרבן לאחר שהמיר דתו דההוא כשר כיון דבידו לתקן בקל כמו נפגם המזבח וגם דחוי מעיקרו דכשר ובכריתות פ' בתרא דפריך לר' אושעיא מר' שמעון ולא מייתי ליה סייעתא מרבנן משום דעד כאן לא פליגי רבנן ואמרי שנדחה משום דאין בידו לתקן כלל בשעת הקדש שהיא נקבה לפסחו אבל היכא שבידו לתקן קצת כגון מטמא מקדש עשיר שהפריש קן דאי בעי מפקר נכסיה מודה דלא הוי דיחוי כל זה פי' רבינו הקדוש זצוק"ל
ומוכח בתוספות שאם בידו גמור אין בעיה של דחיה, ולמדו מסוגיה לגבי הדס. ולסברא זו יש לדון, משום שאם כן מה הדיון בגמ' לג ע"ב שדחוי מעיקרו אינו דחוי וכו', הרי מיעוט ענבי הדס הוא בידו? וע' מ"ש לעיל מכסף משנה על הא שהרמב"ם מכשיר כל תיקון של ענבים.
ולגבי ענין ההדבקה של התיומת בלולב:
בספר ארבעה מינים עמ' שכד הביא בשם הגרש"ז והרב אלישיב שלולב שנפסל אין להדביקו, ובעמ' 12 הביא מכתב הרי"י פישר להכשיר לולב על ידי הדבקה. ולא מיבעי לדעת המחבר שניתן לחתוך את החזזית, אלא אפילו לרמ"א, לפמ"ש הביכורי יעקב שאם הפסול לא ניכר קודם מועילה הדבקה.
ע' הגרש"ז אוירבך במעדני שלמה מועדים עמ' עח שכתב על דברי הרי"י פישר חלק עליו וכתב שרק אם נפתח כל שהוא אפשר להדביק. משום שפסול כל שהוא לדעת החיי אדם הוא רק משום שעתיד להפתח, ועל זה מועילה הדבקה.
לגבי יישור לולב עקום:
ע' ספר הליכות שלמה שכתב להכשיר ליישר את הלולב (צ"ע שם שוב, אבל זה מתאים עם מה שכתב במעדני שלמה הנ"ל). ע' שדי חמד מערכת ל' אות ב' בשם שו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן רכ"א שאפשר ליישר אם לא ניכר שהיה עקום. ומובא בפסקי תשובות סימן תרמ"ה הער' 48. וז"ל הלכות קטנות: "וכן בלולב עקום (עי' בס"ס תרמ"ה) אם יתננו במכבש וכל שיהיה אפשר לתקן יתקן".
נספח:
ע' מ"א סימן תרמ"ה ס"ק ו': "כל הפסולים פסולים כל שבעה מפני שאינו הדר, חוץ מנסדק (כהימנק) ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני".
לולב שנחלקה התיומת (ע' תרמ"ה סעיף ו'), זה פסול חסר, ולכן כשר בשאר הימים ואין צריך לעיין בראש הלולב.
אבל נקטם ראשו הפסול הוא משום הדר, ע' מ"ב סימן תרמ"ה ס"ק כז.
באתרוג אם ניטל העוקץ או שהפיטם נפל, ע' שו"ע סימן תרמ"ח סעיף ו'. אמנם המגן אברהם בסימן תרמ"ח הביא דיש פוסקים שסוברין דנטל הפטמא הוא מום הדר, וכן מכריע. והביאו המ"ב בסימן תרמ"ט ס"ק לו.
וכן ניקב, נסדק, נימוח, נטל עוקצו וכדומה – ראה ספר ארבעת המינים חלק א' בכללים עמ' צז.
חזזית פסולה משום הדר. אבל דעת התוספות בשם ירושלמי שגם חזזית היא משום חסר, ולכאורה אין לכך השלכות על ההלכה. אך המשנה ברורה בסימן תרמ"ט ס"ק מט כתב שבשעת הדחק ש לסמוך להקל בחזזית בשאר ימים, כיון שחיוב נטילה הוא מדרבנן ומשמע שסומכים על הרמב"ם שאין הדר בשבעה מים. וע' שער הציון שם אות נג, שכתב שהגר" וחיי אדם הזכירו רק שעת הדחק. והביא פרי מגדים שכתב שיוכללברך גם כן, והקל רק בחזזית משום דיש דעות חזזזית אי פסולו משום חסר או משום הדר והוי ספק ספיקא אם משום חסר או משום הדר וכרמב"ם, ולכן כתב שלא להקל בשאר דברים.
לגבי מורכב: האחרונים דנו מה פסול המורכב. (וע' חוברת אחרונה של המכון למצות התלויות בארץ, תשרי תשס"ו מאלעזר גולדשמיט), דעת הט"ז סימן תרמ"ט ס"ק ג' שפסולו משום חסר. ולפי זה היה צריך להיות כשר בשאר הימים.
בהדס וערבה לא נזכר הפסול של "לקיחה תמה" – בכורי יעקב תרמ"ט ס"ק לא (הוא בספר ארבעה מינים חלק א' כללי יום ראשון הערה 10).
דברים שלא חלקו בהם בין יום א' לשאר ימים: שאינו מינו, שיעור (כולל איסורי הנאה), גזול, הדר לדעת הרמ"א. וכן היתר אכילה באתרוג נוהג כל שבעה.
הוספות לאחר שעור סוכות תשס"ו:
א. מה שבמשנה מבואר שאם מיעט כשר, ולהלן יש מחלוקת בבריתא אם מיעט, יש לומר שהמחלוקת כשמיעט ביום טוב, ולכן יש מחלוקת או משום דיחוי או משום תעשה ולא מן העשוי. אבל במשנה מיירי בערב יום טוב, ולכן אין מחלוקת.
ב. לכאורה מה שכתב המשנה ברורה סימן תרמ"ט ס"ק ל"ח שהמחבר חולק על ענין תחילתו בפסול כיון שבסימן תרמ"ח סי"ד כתב שאם עלתה בו חזזית וקלפו אם חוזר למראה האתרוג כשר. ולכאורה אם תיקון הפסול הוא מערב יום טוב הרי אין בכלל בעיה של תחילתו בפסול כמבואר בסוגיה בדף לג ע"א ובדף לג ע"ב. ואם כן אין ראיה שהמחבר חולק על הרמ"א שהרי בסימן תרמ"ח נראה שמדובר לגבי תיקון בערב יום טוב.
אלא שצריך בירור האם בא מכח פסול שמזכיר הרמ"א, אמנם הכוונה לדחוי במצות של הסוגיה בדף לג.
ויש להביא ראיה מראבי"ה שזה פסול אחר:
ראבי"ה ח"ב – הלכות לולב סימן תרצז ד"ה איתמר אתרוג
ונראה בעיני דאתרוג כמוש או מנומר שהוא פסול אם חתך מה שהיה כמוש או מנומר ממנו ושייר השאר השלם שפסול לברך עליו, כיון שבא מכח פסול ומאוס. ואף על גב דאם מיעט ענפיו כשר, ובא מכח פסול, התם משום שאינו ניכר המיעוט, שיש שגדל בו הרבה ענבים ויש שגדל בו מעט.
ולאורה אם הפסול הוא משום שהוי דחוי, מה צריך ליישב מהא דענבי הדס שאם מיעט כשר, הרי שם מיעט בערב יום טוב ואין בעיה של דחוי אלא כשמיעט ביום טוב כמו שמבואר בסוגיה. ע"כ שיש פסול מיוחד של בא מכח פסול.