ב"ה
- מלחמת עמלק ומלחמת שבעת עממים
רמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכה ד' וכתב שיחיד שבא לידו ולא הרג עובר בלא תעשה.
חינוך במצוה תכ"ה חולק וסובר שהיחיד עובר גם בעשה. (והטעם שכתב "בלי שיסתכן", הוא משום שאין זו מלחמה אלא חיוב על היחיד, והרי יחיד ודאי שלא יסתכן אם יפגוש אחד משבעת עממין. ואין טעם להסתכן במסירות נפש, כפי שאין יהרג ואל יעבור על מצות עשה כמ"ש הר"ן, שהרי אם יהרג לא יקיים, ואם כן למה יסתכן כשאין זו מלחמה ? והדברים פשוטים וצ"ע על הצ"ע של המנחת חינוך, וצ"ע על מי שלמד מהצ"ע שלו הלכה למעשה)
רמב"ם הלכה ה' לגבי עמלק השמיט את הדין על היחיד. השמיט דין אבד זכרם.
דברי הרב סולביצ'יק בקול דודי דופק, על ענין אבד זכרם. וחילק בין ציבור ליחיד עיי"ש. ואולי גם הוא מיירי רק באומה שרוצה לכלות את ישראל ולא שנלחמת משום סיבה כל שהיא. וכן אולי אין הדבר נוגע ליחידים מבין האומות.
דחיה לדבריו: הרמב"ם סהמ"צ סוף עשה כתב בפירוש שהדין הוא על הציבור. מלבד זה הרמב"ם לא חילק דין עמלק לשתי מצות כמ"ש הרב סוביצ'יק
ועוד (ע' יין הטוב, הרב ניסים, יו"ד) יש לדחות, הרי הרמב"ם בספר המצות לגבי הריגת שבעת עממין, מצוה קפ"ז כתב שזו מצוה הנוהגת לדורות ולא משום שאבד זכרם נאמר שאינה נוהגת לדורות, והוכיח מעמלק שודאי נוהג לדורות, ולפי הרב סולביצ'יק אין שום דמיון לעמלק שהרי כל מי שרוצה לכלות את ישראל דינו כעמלק, וודאי שזה נוהג לדורות.
ועוד: לדברי הרב סולביצ'יק, הרי אף פעם לא ימחה שמו של עמלק, שהרי כל אומה שתבא אחר כך ותרצה לכלות את ישראל הרי היא על פי ההלכה עמלק, ואם כן אי אפשר לקיים מצות מחיית עמלק ולא תתקיים אף פעם, אלא ודאי שזו מצוה שנוגעת רק לגזע עמלק (וכן בלשון הרמב"ם במצוה קפ"ח שדן רק על זרע עמלק, וכמה פעמים כתב שם "זרע עמלק".
גם מלשון הרמב"ם מוכח שיש הבדל: שהרי לא כתב את המצוה על היחיד, ומוכח שזה דין על הציבור ולא על היחיד.
ונראה בדעת הרמב"ם: מצות עשה היא על הציבור והיא הכרתת שבעת עממים או הכרתת עמלק. אבל לאו הוא גם על היחיד. לכן רק בשבעת עממין יש לאו ולכן כתב הרמב"ם את החיוב על היחיד רק בשבעת עממין. אבל בעמלק אין דין על היחיד כיון שיש רק עשה.
ולפי זה הרמב"ם והחינוך מקבילים גם ביניהם גם בעמלק וגם בשבעת עממין: שהרי גם במלחמת עמלק כתב החינוך את הדין שכל יחיד שבא לידו אחד מהם ולא הרגו עבר בעשה. ולפמ"ש הרי זה משום שלחינוך יש עשה גם על היחיד. אבל לדעת הרמב"ם עשה הוא רק על רבים לכן השמיט דין חיוב כל יחיד במלחמת עמלק, ולכן השמיט דין היחיד שעובר בעשה אם לא הרג שבעת עממים וכתב רק שעובר בלא תעשה.
אבל נראה שהדברים גם לדעת הרמב"ם אחרת גם לגבי שבעת עממים: על כורחינו צריך לומר שגם בשבעת עממים הדין הוא רק על הציבור ולא על היחיד בכלל: שהרי בהלכות עכו"ם פרק י' הלכה א' כתב "אין כורתין ברית לשבעת עממין וכו' לפיכך אם ראה עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו; ראהו לקוח למות, לא יצילנו. אבל לאבדו בידו, או לדוחפו לבור, וכיוצא בזה–אסור, מפני שאינו עושה עימנו מלחמה". הרי שאם שאם אין מלחמה אין דין להרוג את שבעת עממין. אבל גרסת הרמב"ם במהדורת הרב קאפח בתחילת ההלכה היא לא "אין כורתין ברית לשבעת עממין" אלא "אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה". אבל אעפ"כ הרי גם שבעת עממין כלולים במ"ש הרמב"ם ולא כתב הרמב"ם שיש דין שונה לשבעת עממין, הרי שאכן רק במלחמה הדין כן.
וכן מוכח מדין פתיחה לשלום בפרק ו', שנוהג גם בשבעת עממין וגם בעמלק, ולכאורה ודאי דבר זה לא שייך ביחיד ורק במלחמה של ציבור.
ע"כ צריך לומר שכוונת הרמב"ם גם בהלכה ד' לגבי שבעת עממים שבזמן מלחמה יש דין של חיוב על כל יחיד.
והטעם שלא כתב הרמב"ם במצות עמלק גם כן את דין היחיד שלא הרג, כפי שכתב במצות הכרתת שבעת עממין, הוא משום שלרמב"ם אין מצות עשה על היחיד אלא על הרבים.
ומרמב"ם בהלכות ע"ז גם יש להסביר את נוסח הראשונים בתוספתא "הטוב שבגוים בשעת מלחמה הרוג", והכוונה בשעת מלחמה, היינו כפי שכתב "שעושה עמנו מלחמה", והצווי הוא שלא לחוס.
הסבר הדבר לרמב"ם שתמיד תלוי בקריאה לשלום ולא דין על יחיד: משום שלרמב"ם עיקר המלחמה היא לביעור ע"ז (ראה שעור בענין מלחמות ישראל). ומוכח מתחילת פרק ה' שמלך נלחם מלחמת רשות להרבות בגדולתו ושמעו, ובסוף פרק ז' בקריאת הכהן היא נקראת "על יחוד השם הוא עושה מלחמה", אלא שזה משום שגם לרבות גדלו ושמעו, היינו כמו שכתב הרמב"ם בסוף פרק ח' שמשה נצטווה שכל באי עולם יקבלו שבע מצות בני נח וזו מהות מלחמת רשות.
וגם מלחמה לכיבוש ארץ ישראל אין לרמב"ם, משום שיש קריאה לשלום גם במלחמת יהושע, וגם זו מלחמה נגד ע"ז. אלא שכתב הרמב"ם בפרק ו' הלכה ד' את הפסוק ביהושע "לא היתה עיר אשר השלימה… למען חזק ליבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם". היינו סייעתא דשמיא מיוחדת שלא יקבלו את ההסכם.
וזה מ"ש בסוף פרק ד' על עיקר תפקיד המלך שהוא למלאת העולם צדק וכו'. לכן לרמב"ם כל מלחמה היא תלויה בציבור.