קריאת מגילה בלילה | שיעורי הרב יואל עמיטל

ב”ה

קריאת מגילה בלילה וביום

כתב הרמב”ם בהלכות מגילה פרק א’ הלכה א’ “קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים”. וממה שכתב בפרק ג’ “מצוה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום” משמע שקריאת הלילה והיום היא שווה. אבל אם אנו מעיינים בראשונים וגם בפוסקים מתברר שאין השוואה בין קריאת היום וקריאת הלילה.

אחת הנפ”מ היא לברכת שהחיינו, שהרי אנו נוהגים לברך שהחיינו גם ביום משום שעיקר הקריאה היא ביום. לכן אף שברכו בלילה חוזרים ומברכים ביום על עיקר הקריאה. ולפי מה שכתבנו לדעת הרמב”ם לא יברכו שהחיינו ביום. ואכן כך פסק הרמב”ם בהלכה ג’ שביום אינו חוזר ומברך שהחיינו, ובמגיד משנה שם כתב:

וכתב רבינו שכיון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום והרי זה כסוכה שכיון שבירך זמן בלילה אינו מברך ביום. אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה היא ביום ואע”פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברכו ביום וכן נהגו בארצותינו.

והסיבה היא משום שאנו סבורים שקריאת היום היא עיקר. (וע’ להלן עוד נפ”מ, אם בני הכפרים קוראים בלילה, אם נשים יכולות להוציא אנשים, ע”פ מרחשת. ובמשנת יעבץ דן אם אפשר לשבת בקריאת הלילה. ועוד נראה שנפ”מ בספיקות כמו בן עיר שהלך בליל טו לכרך, שיש כמה ספיקות באחרונים אם יקרא, כמו דעת הרב פראנק שלא להתחייב פעמיים, ודעת החזון איש שתחילת הלילה קובעת, האם יש להקל לפחות לגבי קריאת הלילה? אם זה לא מדברי נביאים יש מקום לומר שספק דרבנן לקולא)

גמ’ מגילה ד’ ע”א:

ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים כ”ב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים ל’) למען יזמרך כבוד ולא ידם ה’ אלהי לעולם אודך

פשט לשון הגמרא משמע שהלילה הוא עיקר הקריאה ושל יום זה רק חזרה (ע’ מגילת האורים סימן יד). ואכן זו דעת הרוקח הלכות ברכות סימן שס”ג שכותב שמברכים על מקרא מגילה ולא לקרא מגילה משום שמצות מגילה אינה נמשכת: “אבל מקרא מגילה עיקר בלילה על מקרא מגילה. אעפ”י שחייב לאומרה ביום”. אבל תוספות במגילה שם אומרים בד”ה חייב אדם:

חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום – אומר ר”י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא ביום חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגם עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן (דף ז:) דאם אכלה בלילה לא יצא י”ח והכי נמי משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשייה מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן.

ומדוע דוקא היום הוא העיקר, יתכן לומר (וכ”כ במשנת יעבץ, מועדים סימן עז) שלגבי קריאת המגילה הגמרא אומרת בדף יד ע”א אומרת על השאלה מדוע לא לומר הלל בפורים: “קרייתה זו הלילא”, והלל הוא מן הדברים הכשרים רק ביום ולא בלילה (ע’ משנה כ’ ע”ב שכל היום כשר להלל) ולכן עיקר המגילה הוא רק ביום ואולי נתקן ליום בגלל הקשר לפרסומי ניסא שהוא ההלל.

וכן דעת הרא”ש והרשב”א שעקיר הקריאה היא ביום. הרא”ש והאור זרוע (וכן בביאור הגר”א סימן תרצ”ב) הביאו ראיה מבני הכפרים שהיו מתכנסים לעיירות רק ביום ואם כן בלילה לא קראו מגילה. וכתב המאירי בריש מגילה:

אלא שמ”מ יש לגלגל על פירושם תביעות מצד אחר שאם בעיירות הם קורין תינח ביום שהם נכנסין בלילה שעברה מיהא מי קרא להם שהרי על כרחך מפני שאינן בקיאין אתה אומר כן ושמא תאמר שמבערב היו נכנסין ושאף בכל השנה דרכם בכך כדי להיות שם שחרית לקריאת התורה או לדין שהרי בית דין לא היו יושבין אלא עד חצי היום עדיין יש לומר נשים וזקנים מה תהא עליהם ודוחקים עצמם לפרש שהיו שולחים להם בקי מבערב וקורא להם במקומם לילה ויום ושמא תאמר א”כ ישלחו אותו ערב י”ד הואיל ויש להם להתבטל ממלאכתם ביום הכניסה נוח להם שלא יהיו צריכין להתבטל פעם אחרת או שמא ביום הקריאה היו מוליכין הבקי לשם וקורא בלילה שאחר קריאת היום שאף אנו היה הדין כן מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה וכו’ והדר כתיב ולילה ולא דומיה לי אלא מדכתיב ולא יעבור אי אפשר לנו בכך אבל הם שמקדימין לקרות אפשר להם בכך וכן בשאלתות פירשו יום הכניסה יום התענית שהיו מתכנסין בעריהם.

אבל עיין בר”ן שכתב שבני הכפרים יתכן שאכן לא קראו בלילה בכלל. וכן כתב הרא”ש ע’ להלן, ואם כן מוכח שבלילה זה גדר אחר.

ולרמב”ם שכתבנו שהלילה שווה ליום, אכן משמע ממנו שבני הכפרים קראו במקומם ולא כשבאו לעיר, ע’ פרק א’ הלכה ו’:

בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה, כיצד אם חל יום ארבעה עשר להיות בשני או בחמישי קוראין בו ביום, ואם חל להיות ביום אחר חוץ משני וחמישי מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לארבעה עשר.

וצריך לומר שאכן קראו גם בלילה, ואין קושי מצד שלעיר באים ביום. וכ”כ בדעת הרמב”ם, שקוראים בכפרם, רבי אברהם מן ההר (הביאור במגילת האורים סימן א’ ענף ד’ אות ב’). וכן כתבו התוספות ביבמות דף יד ע”א ד”ה כיכדי לתרץ דלא יהא לא תתגודדו לגבי קריאת מגילה כמו שני בתי דינים בעיר אחת, ותרצו התוספות שבני הכפרים היו קוראים בכפרם והוי כמו שני בתי דינים בשני מקומות.

וברא”ש מבואר שבני הכפרים לא קראו בלילה, וז”ל בסימן ו’:

ואמר ר”י בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים כב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. היה אומר רבינו תם ז”ל אף על פי שבירך זמן בלילה חוזר ומברך זמן אף ביום דעיקר קריאתה הוי ביום יותר מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא אקרא יומם אע”פ שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה ביום תהא עיקר הקריאה וגם עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות ותנן לקמן (דף כ ב) כל היום כשר לקרות את המגילה קתני וכל הלילה כשר לקריאת מגילה לא קתני לפי שאינה עיר קריאה בלילה וקתני נמי (לקמן דף כ א) אין קוראין את המגילה ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ’ מנלן דכתיב והימים האלה ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא דר’ יהושע בן לוי וכו’ ומשני כי קתני אדיום ומיהו מדקתני מקרא מגילה בהדייהו שמע מינה דעיקר מקרא מגילה הוי ביממא ועוד מדאמרינן לקמן (דף כא ב) מאי מברך מנ”ח ולא קאמר בלילה מברך מנ”ח וביום מ”נ כדקאמר גבי חנוכה יומא קמא מברך ננ”ח וכו’ אלמא משמע דמנ”ח מברך ביום ובלילה ועוד שבני הכפרים שהיו מקדימין ליום הכניסה מסתמא ביום היו באים לשמוע את המגילה כשבאין לשמוע קריאת התורה אלמא שעיקר קריאתה ביום ואע”ג דהוה סלקא דעתא למיתנייה מתניתין דידיה ביממא מ”מ לא מיתוקם הכי:

נראה שהראיה החזקה יותר של הרא”ש היא ממשנה כ’ ע”ב שכל היום כשר לקריאת מגילה ובסוף אומרת המשנה שדבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, והגמרא בסוף הפרק שואלת לאתויי מאי ואומרת שלאתויי אכילת פסחים עיי”ש. ומדוע לא אומרת לאתויי מגילה בלילה? ומשמע שאין קריאת מגילה בלילה. וכן ממה שבכל הדיון של בני הכפרים לא מוזכר ענין קראת הלילה. ועיין לחם משנה פרק א’ הלכה ג’ שאכן הקשה על הרמב”ם שכתב כאן שכל הלילה כשר לקריאת מגילה, דא”כ מדוע המשנה שם לא אמרה לאתויי קריאת מגילה בלילה.

וכתב הטורי אבן ד’ ע”א ד”ה או כתב שקריאת הלילה אינו אלא מדרבנן ואינו עיקר החיוב של הקריאה. וכן דעת הנודע ביהודה מה”ק או”ח סימן מא (הובא בשע”ת ר”ס תרפ”ז):

ואין לומר דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו בשניהם דרבנן או שניהם דאורייתא משא”כ קידוש הלבנה ומקרא מגילה דקידוש לבנה לגמרי דרבנן ומגילה הוא מ”ע דדברי קבלה ועדיף מדרבנן וא”כ אף דקידוש לבנה תדיר מ”מ יש להקדים מגילה. נלע”ד דקריאת הלילה לאו מ”ע דדברי הקבלה רק קריאת היום דבמגילה ימים נזכרים ונעשים כתיב ולא לילות. ועיין בתוס’ בדף ד’ ע”א בד”ה חייב וכו’ ומה שאמרו חייב לקרות בלילה היינו מצוה דרבנן אבל לא נרמז במגילת אסתר.

ובעל חשק שלמה, ר’ שלמה הכהן מוילנא כתב בספר בנין שלמה סימן נ”ח בתחילת התשובה, כתב שבזמן המשנה עדיין לא היה התקנה לקרא המגילה גם בלילה, דהא במגילה לא הוזכרו רק ימים, ובימי ריב”ל תקנו שיהיו קורין גם בלילה וסמכו אקרא דאלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. ובשום מקום במשנה לא הוזכר קריאת מגילה של לילה. וע’ שם שהביא גם את ראיות הרא”ש כדי להוכיח שבזמן המשנה לא קראו את המגילה בלילה.

וכ”כ בחידושים ובאורים למסכת מגילה ד’ ע”א כדי להסביר את הרא”ש שבני הכפרים לא קראו מגילה. ולפי דברים אלו הרי קריאת המגילה בלילה היא תקנה מאוחרת ולא הוזכרה במשנה.

אבל כנגד דבריו של הבנין שלמה, כתב בשו”ת הר צבי חלק ב’ סימן קכ, שמפירוש רש”י במשנה מגילה יט ע”א “בן כרך שהלך לעיר” ובגמרא אמר רבא, ולפירוש רש”י המדובר הוא אם עתיד לחזור בלילה, ואז אינו קורא עמהם את קריאת הלילה. ואם כן המשנה מדברת על קריאת הלילה לשיטת רש”י בסוגיה.

ועוד כתב בהר צבי שם, ראיה הפוכה ממה שכתבנו מהמשנה כ’ ע”א:

ועוד יש להקשות מהא דתנן (מגילה דף כ ע”א) אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה, ופריך בגמרא לימא תהוי תיובתא דריב”ל דאמר חייב אדם לקרות את המגילה בלילה, ומשני כי קתני אדיום. הרי מפורש דפשיטא ליה להגמרא דחיוב מגילה דלילה תקנה קדומה היא ולא עלה על לב לומר דנתחדשה אחרי המשנה. דאי כדברי הבנין שלמה דבימי ריב”ל תקנוה א”כ ל”ק כלום מן המשנה על ריב”ל ומאי קאמר לימא תהוי תיובתא על ריב”ל. אלא פשוט דקריאת מגילה דלילה נמי היתה קודם זמן המשנה.

ובאור שמח הסביר את דעת הבה”ג שנשים חייבות רק בשמיעה ולא בקריאה:

הנה בה”ג פסק דנשים מוציאות מינן, אבל לא שאינן מינן, וכן הביאו התוס’ (ערכין ג, א ד”ה לאתוי) מתוספתא (מגילה פ”ב ה”ד) (דטומטום) [דאנדרוגינוס] מוציא מינו אבל לא שאינו מינו. כו’ ונדחקו רבים להבין טעמא. ונראה פשוט דלזכר הנס מחויבים לקרות המגילה, אבל מצי לקרותה בעל פה, לא מן הכתב, וכן איתא בגמרא (מגילה ז, א) שמואל דסבר נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב, וכבר פירשו בתוס’ (שם ד”ה נאמרה) דלא פליג על הך דתנן (שם יז, ב) קראה בע”פ לא יצא רק סבר דאין זה ברוח הקודש לכתוב, אלא מדרבנן, ומפרש הגמרא (שם) דמאן דסבר נאמרה לכתוב הוא מקרא דכתוב (שמות יד, יד) זאת זכרון בספר, דדריש בספר על מקרא מגילה כר’ אלעזר המודעי, וקרא זה נאמר גבי מחיית עמלק, והחינוך (מצוה תר”ג) כתב דנשים אינן במצות זכירת ומחיית עמלק, דלאו בני כיבוש נינהו, א”כ בנשים דליכא אסמכתא מקרא זה, בהם נאמרה לקרות ברוח הקודש, היינו מדברי קבלה, אבל לקרות מתוך הכתב אין זה אלא מדרבנן, וא”כ בנשים כשהאשה קוראה, והאיש מחויב לשמוע מתוך הכתב מדברי קבלה, והאשה אינה חייבת, הוי כקורא האיש בעל פה, דעל הכתב אינו שומע ממי שמצווה לכתוב ברוח הקודש אלא מדבריהם, ודו”ק, ורבינו סבר כפשטא דשמועה דערכין דהכל כשירים לקרות המגילה אפילו נשים, ומשמע להוציא אנשים והבן.

ובמרחשת סימן כב כתב יותר מזה, שעל פי זה יש הבדל בין קריאת המגילה ביום ובלילה: רק ביום ניתן ללמוד מכתוב זאת זכרון בספר, שזה מקביל לחיוב מלחמה בעמלק, וכתב רש”י במגילה שאין זמן מלחמה בלילה. ולכן החי ;וב מן הכתב הוא רק כשזה ביום אבל בלילה חיוב האנשים והנשים שווה ולכן נשים מוציאות אנשים בקריאת הלילה.

בענין קריאת מגילה בלילה וביום

עיין מגילה ד’ ע”א ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרא את המגילה בלילה…

תוספות שם ד”ה חייב אדם

משנה מגילה כ’ ע”א וגמ’ על “אדיום”.

מגילה יט ע”א המשנה ובגמרא “אמר רבא” ופרש”י שם.

רא”ש מגילה בסימן ו’:

ואמר ר”י בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים כב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. היה אומר רבינו תם ז”ל אף על פי שבירך זמן בלילה חוזר ומברך זמן אף ביום דעיקר קריאתה הוי ביום יותר מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא אקרא יומם אע”פ שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה ביום תהא עיקר הקריאה וגם עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות ותנן לקמן (דף כ ב) כל היום כשר לקרות את המגילה קתני וכל הלילה כשר לקריאת מגילה לא קתני לפי שאינה עיר קריאה בלילה וקתני אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא דר’ יהושע בן לוי וכו’ ומשני כי קתני אדיום ומיהו מדקתני מקרא מגילה בהדייהו נמי (לקמן דף כ א) אין קוראין את המגילה ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ’ מנלן דכתיב והימים האלה ביום שמע מינה דעיקר מקרא מגילה הוי ביממא ועוד מדאמרינן לקמן (דף כא ב) מאי מברך מנ”ח ולא קאמר בלילה מברך מנ”ח וביום מ”נ כדקאמר גבי חנוכה יומא קמא מברך ננ”ח וכו’ אלמא משמע דמנ”ח מברך ביום ובלילה ועוד שבני הכפרים שהיו מקדימין ליום הכניסה מסתמא ביום היו באים לשמוע את המגילה כשבאין לשמוע קריאת התורה אלמא שעיקר קריאתה ביום ואע”ג דהוה סלקא דעתא למיתנייה מתניתין דידיה ביממא מ”מ לא מיתוקם הכי:

אור שמח הלכות מגילה פרק א’ הלכה א’