הקשר שבין בדיקת חמץ ובין נקיון הבית לפסח
כתב הרמ"א בסימן תל"ג סעיף יא: "וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה, והכיסים או בתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכין בדיקה".
ולכאורה, אם יוצאים ידי חובת בדיקת חמץ, הרי אין צורך לבדוק אחר כך בליל י"ד. ואם לא יוצאים ידי חובה, הרי בליל בדיקת חמץ צריך לבדוק הכל, וגם לעיין בכיסים של כל הבגדים לשם בדיקת חמץ, האם צריך בבדיקת חמץ לבדוק בתוך כל הסירים והכלים שבדרך כלל מכניסים שם חמץ? האם צריך לבדוק בתוך כל הכיסים? האם יש להקפיד לא לנקות מקום אחד כדי שיהיה לבדיקה על מה לחול? או לחילופין האם צריך למכור ביום יג את המקומות שצריכים לבדוק כדי שלא יהיה צורך לבדוק? וצריך עיון ליישב מנהג העולם.
אמנם יתכן שחייבו לבדוק בליל יד גם אם החדר בדוק כבר. וכמו שכתב בשו"ע הרב לגבי המנהג לשים פירורים:
ומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו אף על פי כן לא בירך לבטלה שכך המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה ואם לא מצא אין בכך כלום וכבר קיים המצוה כתיקונה אבל כבר נתפשט המנהג להניחן ומנהגן של ישראל תורה היא:
וכדי לברר יש להקדים, אם חובת הבדיקה היא תמיד מדרבנן או שיתכן שהיא מן התורה. ויש לברר את היחס שבין הבדיקה לביטול חמץ.
חיוב בדיקת חמץ הוא מדרבנן – פסחים ד' ע"ב דמדאוריתא בביטול בעלמא סגי. ועיין רש"י ותוספות שם אם ביטול הוא קיום תשביתו או הפקר. (רש"י: "בביטול בעלמא – דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו, והשבתה דלב היא השבתה" ותוספות ד"ה מדאוריתא:
ואומר ר"י דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי מטעם דמאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו ומותר מדקאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא דאמרינן בנדרים (דף מה.) הפקר בפני שלשה מדאורייתא אין צריך.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב':
הלכה א: מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר (שמות י"ב) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, ומפי השמועה למדו שראשון זה הוא יום ארבעה עשר, וראיה לדבר זה מה שכתוב בתורה (שמות ל"ד) לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים, ושחיטת הפסח הוא יום ארבעה עשר אחר חצות.
הלכה ב: ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל.
הלכה ג: ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו, וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר, מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה, ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר, וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו שמא ימשך וימנע מבדיקת חמץ בתחלת זמנה.
ובלא ביטול, לרוב הראשונים הבדיקה היא מן התורה.
וע' גמ' ו' ע"ב שמשמע שעיקר הבדיקה הוא עדיין בלא ביטול, "הבודק צריך שיבטל… גזרה שמא ימצא גלוסקא נאה". ולכאורה הרי לפי מה שאמרנו הרי הבדיקה בכה"ג היא מן התורה כיון שעדיין לא בטל?
אלא שיש לישב דברים אלו לפי דברי הרמב"ם בהלכות ברכות: פי"א הלכה יא הסביר מתי מברכים ב"על" ומתי מברכין בלשון "ל..", וכתב לחלק בין עושה לעצמו או לאחרים. אבל יש דברים שבכל זאת עושה לעצמו ומברך "על", כמו על נטילת לולב, וכתבם בהלכה טו:
וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שבשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו.
הרי שהביטול לבד מספיק ולכן גם הברכה הוא מברך בלשון לשעבר. וא"כ יש לומר שכיון שגמר בליבו תמיד הבדיקה היא מדרבנן. אלא שתקנת חכמים לבטל בפירוש בפה שמא ימצא גלוסקה נאה.
ואם בטל קודם בפרוש למה צריך עוד בדיקה מדרבנן? עיין ר"ן פסחים א' ע"א ד"ה ומה שהצריכו[1], שכתב שחששו לבני אדם שלא יבטלוהו במחשבתן לגמרי. וכוונתו שלא יבטלו לגמרי גם בדיבור, ולכן הצריכו להוציאו מביתו. והראבי"ה כתב בפסחים סימן תי"ז שצריך גם בדיקה והוצאה מביתו מדרבנן משום שבטול משום הפקר, ומדרבנן צריך בפני ג', לכן צריך גם בדיקה ולא סגי בביטול לבד.
ועיין ניסוח המשנה ברורה סימן תל"א ס"ק ב' שכתב:
בודקין וכו' – וגם צריך לבטל אז את החמץ וכדלקמן בסימן תל"ד ס"ב ומן התורה באחד מהן סגי דכשמבטלו בלבו ומפקירו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו וכ"ש כשבודקו ומחפש אחריו ומבערו מן העולם אלא שחז"ל החמירו דלא סגי באחד מהן אלא בשניהם דוקא לפי שחששו אחר שהבטול תלוי במחשבתן של בני אדם ובדעותיהן אולי ירע בעיני האדם שיש לו חמץ בעד כמה אלפים להפקיר ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל והפקר וחשיב כעפרא מ"מ לבו לא כן יחשוב ולא יבטלנו בלב שלם והרי הוא עובר בבל יראה שהרי לא הוציא מביתו ועוד שמא מתוך שרגילין בו כל השנה אם יהיה בביתו ורשותו גזרינן שישכח ויבוא לאכול ולכן תקנו חז"ל שאע"פ שמבטל לא סגי אלא צריך לבדוק לבערו מן העולם ומ"מ צריך לבטל ג"כ שמא לא יבדוק יפה וימצא חמץ בפסח ויעבור עליו:
ומכל מקום, האם אפשר להחשיב את הנקיון במקום בדיקה, תלוי בכמה שאלות: האם ניתן לבדוק לפני יום י"ד ? האם צריך לאור הנר דוקא או אפשר באופן אחר או ביום ? האם מקום מנוקה יכול להחשב למקום שאין מכניסים בו חמץ ?
ונפ"מ האם צריך לבדוק היטב במקומות שידוע לו שהם מנוקים היטב ולא הכניסו שם חמץ. ע' שו"ע סימן תלג סעיף יא:
המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד.
הגה: וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה. (מרדכי ריש פסחים) והכיסים או בתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ, צריכין בדיקה (מהרי"ו).
ובשערי תשובה סוף סימן תל"ג אכן כתב:
וכל אדם צריך לכבד כו' – ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין לפי שתחילה מכבדין רוחצין ומנקרין הכל היטב ואפילו רוחצין ומנקרין ע"י עכו"ם מסתברא דנאמנים דאנקיותא קפדי ולא מרעי נפשייהו כ"כ בשו"ת שבסוף חידושי מהרי"ש לפסחים:
האם אפשר לכתחילה לבדוק ביום יג ? עיין גמ' ז' ע"ב:
תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (שמות יב) שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם ואומר (בראשית מד) ויחפש בגדול החל ואומר (צפניה א) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר (משלי כ) נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן האי אור החמה היכי דמי אי נימא בחצר האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם אלא באכסדרה האמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת לא צריכא לארובה דבחדר ודהיכא אי לבהדי ארובה היינו אכסדרה אלא לצדדין.
וכתב בעל המאור שם ד' ע"א באלפס, שהכוונה לא רק למי שבא לבדוק ביום יג אלא גם אם בודק ביום יד צריך לבדוק לאור הנר:
הא דתניא אין בודקין לאור החמה לא תימא ה"מ בי"ג שיש לו לבדוק ליל ארבעה עשר אלא אפי' בי"ד ומפורש בירושלמי לא לאור החמה וכי יש חמה בלילה אלא תפתר בשלא בדק הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר.
מכל מקום אפשר לדעת בעל המאור לבדוק ביום יג לאור הנר.
והרמב"ן שם חלק וכתב שאין לבדוק ביום יג אלא צריך להמתין ללילה כשאור הנר יפה:
ומה שאמר דאפילו בארבעה עשר הוא לשון מעוקם אלא דוקא בי"ד אבל בי"ג אף לאור הנר אינו בודק ביום מדרב נחמן דאמר בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה כלומר להמתין עד ארבעה עשר שחרית אינו רשאי מפני שבני אדם מצויין בבתיהם בלילה ואם בא להקדים נמי בשלשה עשר אינו בודק מפני שאור הנר יפה לבדיקה בלילה ומפורש הוא בירושלמי ורבינו ז"ל לא כתב דברים הללו (משם) מפני שהם פשוטין בגמרא שלנו ולפיכך הוצרכתי לכתוב זה:
(וגם ברמב"ן לא מבואר מה יהיה אם בא להקדים לליל יג שיבדוק לאור הנר). ומבואר ברמב"ן שצריך לבדוק בלילה לאור הנר דוקא. והר"ן גם הוא נחלק עם בעל המאור לעיל א' ע"ב ד"ה ואיכא מ"ד. דעת הר"ן כדעת הרמב"ן שאינו רשאי להקדים ליום יג.[2]
האם יש קפידא גם על ליל יג? עיין בית יוסף (ריש סימן תל"ג, ד"ה וכתב הר"ן) שהביא את דברי הר"ן וכתב שכן דברי הראב"ן שהביאם הטור בסוף הסימן. ודברי הראב"ן הביאם הטור:
בני אדם המכבדים חדריהם בי"ג בניסן ומכוונים לבדוק החמץ ולבער ונזהרין שלא להכניס שם עוד חמץ, אע"פ כן צריכין בדיקה בליל י"ד.
ודברים אלו הם מקור ההלכה בשו"ע סימן תל"ג סעיף י"א. אבל לא מיירי בליל יג.
אם נעיין במקור דברי הראב"ן, סימן ז' יתכן שיש אפשרות לבדוק לכתחילה לפני הזמן:
בני אדם המטאטאין ומכבדין את חדריהן ואת עליותיהן בי"ב או בי"ג בניסן, ועם כיבודן בודקין אותן מחמץ, ומשמרין שלא להכניס שם שוב חמץ, אעפ"כ צריכין לבודקן אור י"ד בשעה שבודקין במקום אשר טלטלו שם חמץ עד עתה. וראייה מצאתי בראש פסחים ירושלמי ר' מני בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה. ומשיב בלא כך אינן בדוקות מן הנותר, כלומר והלא בכל יום כשאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר בודקין מה שנותר ושורפין אותו, כדכתיב ושרפת את הנותר באש וכיון שנבדק ונשרף מה צורך לבדיקה זו, ומשיב ייבא כהדא, תנא ר' זכריה חתניה דר' לוי נידה חופפת וסורקת, כהנת אינה חופפת וסורקת, נדה כהנת חופפת וסורקת, שלא לחלוק בין נידה לנידה, והכא נמי שלא לחלוק בין ביעור לביעור לפיכך אור לארבעה עשר שהוא זמן בדיקה חל חובת ביעור לבדוק ולשאינו בדוק.
ולפי זה אם ישאיר חדר אחד לא בדוק אולי יועיל ויספיק (תרומת הדשן קל"ג הוו"ד בשער הציון אות נו). והביא ראיה מירושלמי, המחייב לבדוק חצרות שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר שבודקין בהם משום נותר. הרי שאף שהם בדוקות כבר מחמץ מכל מקום צריך לבדקם שוב. וז"ל שער הציון על מה שכתב שגם אם כיבד חדריו בי"ג ניסן שצריך לבדוק, שהוא משום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה:
(נו) ולטעם זה אם שייר חדר אחד לבדוק אותו כדין בלילה שפיר דמי, כן כתב בתרומת הדשן, [וגם דין זה אינו ברור כל כך, דיש לומר שלא תחלוק קאי אכל בית ובית], אבל לפי מה שסיים המגן אברהם, ואפילו בדק ביום וכו', [והוא מה שהעתקנו במשנה ברורה ולפי מה שכתבנו וכו'], לא מהני מה שיבדוק בלילה רק חדר אחד:
וז"ל תרומת הדשן:
שאלה: הרבה בני אדם נוהגים לטאטאה /לטאטא/ ולכבד כל חדרי ביתם ב' או ג' ימים קודם י"ד. ובאור י"ד מניחים להם ג' או ד' פתיתין במקצת חדרים. וכשבודקים ומוציאים אילו הפתיתים שהניחו להם בני ביתם מפסיקים שוב לבדוק, שפיר דמי או לאו?
תשובה: יראה דמילתא דפשיטא הוא דלא יאות אינון עבדי. דבגמרא פ"ק דפסחים (נמצא במרדכי שם סי' תקל"ה בשם הירושלמי) כתב בהדיא, דאם כבדו וטאטאו הבית קודם לכן, אפ"ה צריך לחזור ולבדוק. אלמא דבכיבוד לחוד לא סגי. ואע"ג דמסיק התם, משום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, ואיכא למימר דהיכא דעביד בדיקה כ"ש באור י"ד די בכך אחר הכיבוד, דמהשתא לא תחלוק בין בדיקה לבדיקה. מ"מ כתב נמי התם טעם אחר דכיבוד לחוד לא סגי, משום דילמא מישתכח בגומא. וא"כ במה יצאו החדרים מחובת בדיקה. ואף כי אין להקל במצוה זו דאחמור בה דרבנן טובא, וצריך לבדוק בדיקה גמורה לחורין ולסדקין בכל חדרי הבית שמכניסים בהן חמץ.
אבל דעת הגר"א שלפי דברי הר"ן אפשר לבדוק כבר בליל יג, והטעם הוא רק שלא לבדוק בי"ג ביום.[3] ואת ראית הראב"ן דחה הגר"א, שכוונתו היא שצריך לבדוק משום שלא בדק מחמץ אלא מנותר, אבל אם בדק כבר בפירוש מחמץ אין צריך לבדוק שוב. כ"פ משנה ברורה סימן תל"ג אות א'. ועיין שם שער הציון אות ה' אם גם לכתחילה אפשר לבדוק בליל יג שהרי מפסיד את הברכה. ולענין הברכה הרי ודאי יועיל אם ישאיר חדר אחד כדי שיוכל לברך עליו.
וז"ל מ"ב שם ס"ק א':
לאור הנר – ובליל י"ד שאז בני אדם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה אז לבדיקה משא"כ ביום אין האור מנהיר כבלילה ותקנו הבדיקה דוקא ע"י אור הנר שעל ידה יוכל לבדוק גם בחורין וסדקין ואם הקדים ובדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד כתקנת חכמים ומ"מ נראה דאין לברך אז בלילה על הבדיקה דיש פוסקים דבדיעבד יצא בבדיקה ראשונה אכן אם בדק בליל י"ג לאור הנר שבלילה אור הנר יפה לבדיקה ונזהר היטב שלא להכניס חמץ א"צ לחזור ולבדוק כן הסכימו רוב אחרונים והרוצה להחמיר על עצמו לחזור ולבדוק עכ"פ לא יברך אז.
ובשער הציון הביא את רשימת האחרונים שאין צריך לחזור ולבדוק:
עולת שבת וחק יעקב והלכות קטנות [מובא בשערי תשובה] והפרי חדש ובגדי ישע והגר"א ומקור חיים וחק יוסף, דלא כב"ח ולבוש וט"ז, והנה מדברי הפרי חדש והגר"א והלכות קטנות וחק יעקב משמע דאפילו לכתחלה יכול לבדוק בליל י"ג לאור הנר, אם רק מתכוין לשם בדיקה, אכן בספר חק יוסף פקפק על זה דאף דמצד הבדיקה אין קפידא בזה, מכל מקום יש למנע מזה, דיפסיד אז הברכה, לפי מה דקיימא לן כהרמ"א בסימן תל"ו דהבודק קודם הזמן לא יוכל לברך, [והוי דומיא דקיימא לן דערום לא יתרום משום שאינו יכול אז לברך]:
מכל מקום, כל זה מיירי רק לגבי בדיקה בליל יג. אבל בדיקה ביום יג לא מהני.
אם כן, הרי בעקרון להרבה אחרונים יש בדיקה מוקדמת יותר מליל יד, אלא הבעיה היא הבדיקה ביום לאור הנר שזה ודאי לא לכתחילה. א"כ יתכן עצה: הרי הדין הוא שאכסדרה לאורה נבדקת תל"ג סעיף א':
הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה. ואם עבר ולא בדק ליל י"ד כשבודק ביום י"ד, לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר. ואכסדרה שאורה רב, אם בדקה לאור החמה, דיו; וה"ה כנגד ארובה שבחדר.
אם כן אפשר גם לכתחילה, כשבודק תיקים וכיו"ב שמכניסים בהם חמץ, אם יבדוק מול החלון (ואולי אפילו אפשר לסמוך על החשמל בחדר אם הוא מאיר לתוך מה שנבדק, וצ"ע אם מנורת חשמל חזקה נחשבת לנר או נחשבת לארובה שבחדר שאפשר מדין אכסדרה), הרי זה נחשב כבדיקה ממש. (ורוב האחרונים, כמ"ש, הרי הכריעו שלא כמו הראב"ן שאי אפשר לבדוק קודם יד, משום שלא תחלוק).
אלא לפי זה, מ"ש בגמ' שאכסדרא לאורה נבדקת, וכתב הרא"ש בסימן י"א שהיינו דוקא אם היה טרוד ולא בדק בליל יד:
ואכסדרה דנפישא נהורא נבדקת לאורה אם היה טרוד ולא בדק בלילה כדאיתא בירושלמי (הל' א) וכי יש חמה בלילה תיפתר בשלא בדק.
והרי לפי דברנו הרי אפשר גם לכתחילה לבדוק לאור האכסדרא ביום יג לשם בדיקה? וזה לכאורה ראיה שלא כגר"א. אלא שהרא"ש מדבר על בדיקה ביום יד, וזה ודאי לא לכתחילה כשהיה עליו לבדוק לאור הנר בליל יד.
יתר על כן: בשו"ת מנחת אשר ח"ג סימן לא כתב:
אלא נראה פשוט דמעיקר הדין אי"צ כלל לבדוק לאור הנר מקום המואר בחשמל דלא גרע מאכסדרה שנבדקת לאורה וכנגד החלון תל"ג ס"א וחורין וסדקים לא מצויים כלל בבתינו אלא דכיון שמצינו רמזים וענינים רבים על בדיקה לאור הנר והרי מבואר בשו"ע סי' תל"ג ס"א דאף כשבודק ביום צריך לבדוק לאור ומשו"ב נראה דאל תטוש תורת אמך ומנהג ישראל תורה ומשו"כ נראה שבודאי ישאיר את אור החשמל דלוק ויבדוק לאור הנר את פינות החדרים ותחת המטות וכדו' אך נראה דבאמצע החדר על שלחנות ומשטחי שיש וכדו' הגלויים לעין ומוארים לגמרי לאור החשמל אי"צ כלל לבדוק לאור הנר.
עצה נוספת יש בחכמת שלמה, שכתב שאם בודק ג' ימים קודם, הרי זה נחשב כמקום שלא מכניסים בו חמץ ואין צריך בדיקה. ועיין מה שכתב הגרע"י בחזון עובדיה הלכות בדיקת חמץ הערה ו' שהמחמיר תבא עליו ברכה. מכל מקום לפי מה שאמרנו הרי נראה שאת התיקים וכיו"ב לבדוק כדין אכסדרא מול החלון, כיון שבזה לא בעי נר גם ביום, ויתכן שאפשר גם לכתחילה.
ועוד צד להקל במקום שכבר ניקה, כתב הרב דבליצקי באגרתא חדתא, ע' נספח:
הנה לטעם שהמכבד חדריו בי"ג עדיין צריך לבדוק בליל י"ד שהוא שמא לא בדק יפה וכדאיתא בסי' תל"ג בב"י בהתחלת הסימן הנה בכגון דא שקים להו שבדקו יפה א"צ לבדוק ולטעם השני שם בסוף הסימן שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה לזה י"ל דגם כאן צריך לחזור ולבדוק ונראה דהעולם סומכים במידי דרבנן על טעם הראשון לקולא.
ונראה לי לחדש, שלכאורה, בדיקת חמץ היינו בדיקה בכל הבית. אבל בדיקה בחלק מן הבית לבד אין שמה בדיקת חמץ. ולכן אין להחשיב את הבדיקה הקודמת ליום י"ד לקיום מצות חכמים, אם זו בדיקה חלקית. וכ"מ בב"ח ס"ס תל"ג, אמנם ממקורו בתרומת הדשן מוכח שאין ראיה זו כלל. ובודאי לדעת הראשונים שטעם הבדיקה בנוסף לביטול הוא משום שביטול לבד לא מועיל שמא יאכל, הרי ודאי שבדיקה חלקית לא שמה בדיקה. לכן סיום הבדיקה הוא בליל יד ובזה יוצא.
ומדברי הרמב"ם יש לדייק כפי שאמרנו, "ומדברי סופרים לחפש…" היינו דרבנן של תשביתו. וא"כ גם הבדיקה היא חובה בגדר השבתה, וא"כ כפי שמי שמשבית חלק מהחמץ לא קיים מצות תשביתו כלל, נראה שגם מי שלא קיים מצות בדיקה באופן מלא הרי לא קיים מצות בדיקה. ולכן בדיקה של חלק מהבית לא נחשבת בדיקה. אלא אם בודק בשלבים ומכוין לצרף את הבדיקה בליל יד של מה שנשאר לו, אז יצא ידי חובת בדיקה.
כל השאלה הנ"ל לגבי התועלת של הבדיקה בליל יד לאחר שניקה את הבית נוגעת גם למנהג לשים פירורים של חמץ בזמן הבדיקה, ע' נספח בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שהבבדיקה בודק שכל ארון נוקה ונבדק ובה יוצא ידי חובתו.
נספחים:
שלמי מועד פרק סח, מהגרש"ז אוירבך זצ"ל:
בדיקת חמץ בזמנינו
נשאל רבנו: באיזה אופן יש לבדוק את החמץ אור לארבע עשר, הרי בימינו אם צריכים לבדוק כל כיס וכלמקום, הרי גם בכמה שעות אי אפשר יהיה להספיק, ואם לאו מה בודקים בכלל כיום, וא"כ הרי זה נראה כחוכא וטלולא.
והשיב: שסדר הבדיקה כיום הוא, שאם לא בדק קודם, ודאי חייב מעיקר הדין לבדוק כעת לאור הנר את כל הבית. אבל כיום שהיום מנקים ובודקים הכל קודם ליל י"ד, לכן בליל י"ד הולכין ובודקין שכל ארון נוקה ונבדק, ובזה יוצא ידי חובתו.
ונראה סברתו על פי מה שמבואר בשו"ע תל"ג סעיף ה' שלול של תרנגולים אינו צריך בדיקה מפני שאם היה שם חמץ התרנגולים יאכלוהו. וכתב שם מגן אברהם סימן תלג ס"ק ט:
לול. וה"ה קרקע הבית שתרנגולי' מצוים שם א"צ בדיקה (ב"י ד"ע רי"ו ורשב"א) והכל בו כתב צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים החמץ נגרר שם בפי התרנגולים או לסבה אחרת עכ"ל נ"ל כוונתו דחתיכה קטנה התרנגולי' אוכלים אותו אלא דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו לכן די בכיבוד וא"צ בדיקה…
וכתב מחצית השקל אורח חיים סימן תלג ס"ק ט
לכן די בכיבוד. ר"ל, אף על גב דבסוף סימן זה כתוב דלא מהני כיבוד, היינו משום חשש חימוץ בגומות דאינו מתכבד, מה שאין כן חתיכה גדולה אי אפשר שיהיה בגומא ולא יצא ממנו חוץ לגומא כלל, וכיון דעכ"פ יוצא חוץ לגומא מתכבד שפיר. ועיין סוף ס"ק שאחר זה הסכמתו לדינא בזה:
לדברי מ"א משמע שכיבוד הבית, (שכתב בשו"ע שלא מועיל במקום בדיקה, ואחת הסיבות כתב המ"ב בשם תרומת הדשן בסי' תלג סעיף קטן מה, שמא ימצא בגומה) ואם כן במקום שאין חשש גומא כמו בתרנגולים הנ"ל, אין צריך בדיקה כמ"ש מ"א.
ולכאורה במקום שאין חשש לגומא, וכיבד, אין צריך לבדוק. וע' שבות יצחק, פסח פרק ד'.
ע' חכמת שלמה על שו"ע תלג, שכתב שהשאלה אם בדיקה מועילה לפני ליל יד, תלויה בשאלה האם בדיקה היא שלא יעבור בבל יראה או משום תשביתו. ואם משום תשביתו, זה בזמן האיסור, ולדעת הרמב"ם קודם שש יש חיוב תשביתו, ואם כן חביבה מצוה בשעתה, לקיים מצות תשביתו בזמנה. אבל אם הבדיקה שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא, אם כן בלאו הכי בודק קודם זמן האיסור ולכן אין נפ"מ בין ארבעה עשר או קודם, עיי"ש.
אגרא חדתא מהרב שריה דבליצקי שליט"א:
במשנה ברורה סי' תל"ג סק"א כתב דאם בדק ביום לפני ליל י"ד גם בדיעבד לא יצא ודעת הגר"א שם בשעה"צ סק"ד דיצא בדיעבד ובבדק באחד הלילות לאור הנר הסכימו רוב האחרונים דיצא ושם בשעה"צ סק"ה דיש אומרים דמצד עצם הבדיקה יכול אפילו לכתחילה להקדים באחת הלילות.
ובאכסדרה הנבדקת לאור היום הביא בשעה"צ ס"ק י"ב דיעות דאף לכתחילה מותר ביום לפני י"ד ופשוט דאכסדרה לאו דוקא אלא כל דבר כגון ארון מגירה תיק ובגד וכו' שיכול להוציאם החוצה למרפסת או לחצר ולבדקם שם כל זה נקרא אכסדרה.
ולפי זה בזמנינו שקשה הדבר מאד לבדוק בליל י"ד את הכל באופן יסודי כדין ממש ובפרט שעל פי הרוב במקומות העיקריים החייבים בבדיקה כגון המקרר והתנור וכל מיני מגירות במטבח ששם יש חמץ בשפע כל השנה וכמ"ש בקצוש"ע סי' קי"א סעי' ג' שכתב וכן צריך לבדוק כל הכלים שמחזיקים בהם חמץ לכל המקומות האלה אין כבר לבודק שום גישה בליל י"ד כי הכל כבר נקי שם ומלא במצרכי פסח ואם יבוא לחטט אז עוד עם נר במקרר המלא במצרכי פסח יכול עוד לצאת הפרת שלום בית ולבוא לכמה וכמה עבירות של כעס והלבנת פנים וכו' וכל זה בשעה שביחד עם ביעור החמץ הגשמי אנו צריכים לבער אז גם החמץ הרוחני ולהתכונן להיסב למחרת על שלחן המלך מלכו של עולם אתכא דרחמנא סמכינן וכטור ס"ס תע"ז ומ"ב סק"ח ואיך יבוא בשער המלך בלבוש שק של עבירות כעס ואונאת דברים וכיוצא בהם.
על כן העצה היעוצה להקדים במשך כמה לילות ולבדוק בנחת לאור הנר בלי ברכה את המקומות החייבים בבדיקה והדברים שאפשר להוציאם החוצה אפשר לבדוק גם ביום בחוץ כנ"ל ולכן כל מיני מגירות וסלים וקופסאות וכלי אפיה וכף שאפשר להוציאם החוצה יש להוציאם החוצה אחר הניקוי ולבדקם ביום בלי נר ושאר הדברים שאי אפשר להוציאם כגון המקרר וכו' יש לבדקו עם נר אחרי הניקוי באחת הלילות ובדיעבד אפילו ביום לדעת הגר"א לפני ששמים בהם מצרכי הפסח וכן הארונות גם כן יעשה כנ"ל.
וכל זה אינו מחוייב לעשות בעצמו רק יכול לצוות לאשתו ובני ביתו כי גם נשים וקטנים נאמנים על בדיקת חמץ וכדאיתא בסי' תל ז סעיף ד' ואף שבמ"ב שם ס"ק ח"י כתב דלכתחילה אין נכון לצוות לאלו לבדוק שהבדיקה יש בה טורח גדול ויש לחוש שמא יתעצלו מכל מקום באופן כזה שהן בלאו הכי מנקות הדבר באופן יסודי שוב אין בזה טורח אם מסתכלות מיד עוד פעם עם נר או מוציאות לחוץ לאור היום להסתכל שנית לשם בדיקה רק יזהירם שלא לברך אז.
ולליל בדיקת חמץ ישאיר איזה מקומות המחוייבים לבדוק שם עם הברכה כדין באופן כזה יצאו ידי חובת בדיקת חמץ לחלק מהפוסקים לכתחילה ולחלק מהפוסקים בדיעבד על כל פנים אבל מוטב לצאת בדיעבד מאשר לגמרי לא א"ה וקיי"ל דשעת הדחק כדיעבד דמי ועדיפא מיניה כמ"ש הפוסקים עי' יד מלאכי כללי הדינים סי' תקפ"ז.
ועוד והחכם עיניו בראשו עוד יש להעיר שלא לשכוח לבדוק המכונית למי שיש לו ואם קשה לו לבדוק בליל י"ד יבדוק לפני זה לאור היום ויכול לכוון לצאת בניקוי היסודי שעושה ידי חובת הבדיקה ויעבור אח"כ אז עם נר ובעיקר חיוב בדיקה בתוך כלים וארונות כאלו שניקו אותם יפה יפה כנהוג אם בכלל צריך בדיקה או לא כי סוף סוף מנהג העולם שלא לבדוק כידוע הנה לטעם שהמכבד חדריו בי"ג עדיין צריך לבדוק בליל י"ד שהוא שמא לא בדק יפה וכדאיתא בסי' תל"ג בב"י בהתחלת הסימן הנה בכגון דא שקים להו שבדקו יפה א"צ לבדוק ולטעם השני שם בסוף הסימן שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה לזה י"ל דגם כאן צריך לחזור ולבדוק ונראה דהעולם סומכים במידי דרבנן על טעם הראשון לקולא ואפילו הכי יש לעשות כמו שכתבתי בפנים והנה בלבוש בסוף הסימן שם צירף שני הטעמים לאחד דמהאי טעמא תיקנו חכמים לבדוק שנית כיון דבניקוי ראשון חיישינן שלא נשמר כל כך יפה דלפי"ז י"ל דאם קים ליה שנשמר לא צריך לכו"ע וי"ל דלא חילקו.
שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן לא
שאלה: בדבר המנהג שנוהגים לפזר עשר חתיכות של חמץ בכל פינות הבית, לפני בדיקת חמץ בליל ארבעה עשר בניסן, ובעל הבית הבודק את החמץ מחזר אחריהם למוצאם, כדי לבערם עם יתר החמץ ביום ארבעה עשר בניסן, האם יש יסוד למנהג זה על פי ההלכה?.
תשובה: הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סימן כט) כתב, אלה הנותנים חמץ בחורים ובסדקים בשעת בדיקת חמץ, מעשה נשים הוא, ואין לו שרש. (וכן הוא בשו"ת הראב"ד סימן פד וסימן קיא). ובארחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות יד) הוסיף, שאף על פי שנהגו כן בקצת מקומות, מפני שחששו פן לא ימצא חמץ ותהיה ברכתו לבטלה, מכל מקום אנו לא חששנו לזה, לפי שדעתינו כשמברכים על ביעור חמץ, שנבער הכל אם נמצא. (וכן כתב הכל בו סימן מח, והובא בבית יוסף), וכעת נדפס ספר המכתם, ושם בפרק קמא דפסחים (ז ע"ב עמוד שע) כתב ככל דברי הארחות חיים. גם רבינו מנוח (בפרק ג' מהלכות חמץ ומצה הלכה ו') הביא דברי הראב"ד הנ"ל, והסכים עמו, שהרי אין אנו מברכים על מציאת חמץ וכו'. ע"ש. אך בשבולי הלקט (סימן רו) כתב, מצאתי בתשובות [הגאונים], כשמברך על הביעור אינו חושש אם אינו מוצא חמץ, שמכל מקום נחשב כביעור מה שמחזר אחריו לבערו, וחייב לברך. אבל אחי רבי בנימין כתב, שאינו סובר כן, שכיון שהברכה על הבדיקה, ועיקר בדיקה היא הביעור, על מה יברך, והלא אינו מבער וכו'. וכן משמע בהלכות פסח של רבינו שלמה. ע"ש. ובשו"ת מהר"י וייל (סימן קצג) כתב, שהטעם שנהגו כן כדי שעל ידי כך יזכור לבטל החמץ למחר בשעת הביעור. ע"כ. וזו לשון הרמ"א בהגה (סימן תלב סעיף ב'): ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ומיהו אם לא נתן לא עיכב, שדעת כל אדם בשעת הברכה לבער אם נמצא. והגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (שם) כתב, שהגאון מר אביו החכם צבי היה לועג על המניחים פתיתים כדי שימצאם הבודק, ואף על פי שהבאר היטב כתב כן בשם האר"י, הוא ז"ל היה בקי בכל כתבי האר"י, ושמע מינה שסובר שלא אמר כן האר"י מעולם וכו'. ע"ש. ובאמת שכן כתב בספר פרי עץ חיים (שער כא סוף פרק ה') בשם האר"י ז"ל. ע"ש. וכן כתב בספר שני לוחות הברית (דף קמט ע"א). וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים לראש (הלכות בדיקה אות טו), שכן ראוי לעשות על פי הסוד. ע"ש. וגם בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן כתב, שכבר נתפשט המנהג, ומנהג ישראל תורה הוא, וכן החק יעקב הביא סמך למנהג זה שעל ידי כן יתאמץ יותר בבדיקה. ע"ש. ולעומתו ראיתי להגאון רבי כלפון משה הכהן בספר ברית כהונה (מערכת ב' אות טו"ב) שכתב, שאדרבה על ידי הנחת הפתיתים כמעט בטלה עיקר תקנת הבדיקה, כי ההמון אינם מחפשים חמץ רק נוהגים כמצות אנשים מלומדה, ומביטים אנה ואנה למצוא את הפתיתים בלבד, וחושבים שזה הוא עיקר מצות הבדיקה, ולכן יש להורות לשואלים שלא יניחו הפתיתים, וכל שכן שאין לדרוש ברבים להניח פתיתים, ורק הבאים בסוד ה' שהם זריזים באמת במצות הבדיקה יכולים לנהוג כן, ולא נאמרו דברים אלו אלא למצניעיהם. ושכן היה המנהג במקומו, שלא להניח פתיתים, ורק חדשים מקרוב באו בראותם שכן נהגו המקובלים, נהגו לעשות כן. ושב ואל תעשה עדיף, כי מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים נראה שאין יסוד למנהג זה מצד הדין. עכת"ד. והן אמת כי הגאון מהר"י שפירא בשיטתו לפסחים (בתשובות שבסוף הספר סימן יב) כתב, שיש סמך נכון למנהג על פי מה שכתבו הפוסקים שנוהגים לכבד ולנקות הבית ולבודקו מכל חשש חמץ, עוד לפני ליל ארבעה עשר, ואם כן יש בזה חשש ברכה לבטלה מאחר שיודע בבירור שלא ימצא חמץ, אבל על ידי הנחת הפתיתים יש מקום לברכתו. ע"ש. והובא במחזיק ברכה (סוף סימן תלב). ע"ש. וכן כתב בשו"ת עמק הלכה (חלק אורח חיים סימן קכח), שבזמנינו שנוהגים לנקות היטב כל חדרי הבית מחמץ, קודם ליל ארבעה עשר, צריך מן הדין לתת פתיתי חמץ קודם הבדיקה, משום חשש ברכה לבטלה. ע"ש. אלא שמרן השלחן ערוך /א"ח/ (סימן תלג סעיף יא) פסק: המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד. ומקורו במרדכי בשם ראב"ן. וכן כתב רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש, הביאו הרשב"ץ בספר יבין שמועה (מאמר חמץ דף כו ע"ג). ע"ש. וכתב הבית חדש, שאפילו אם בדק בליל י"ג לאור הנר כראוי, צריך לחזור ולבדוק לאור הנר בליל י"ד כתקנת חכמים. וכתב הגאון רבי זלמן (בדין המכבד חדרו הנ"ל), שבליל י"ד בודק בברכה. ע"ש. ואם כן אין שום חשש ברכה לבטלה אם אינו נותן פתיתי חמץ לפני הבדיקה, ואפילו כשיודע בבירור שלא ימצא עוד חמץ, כיון שתקנת חכמים היא לבדוק בליל י"ד דוקא. (והפרי חדש כתב על דברי הבית חדש הנ"ל, שמהירושלמי מוכח שאין צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד. ומיהו אין זה דעת הראב"ן והשלחן ערוך שנראה דסבירא להו כהב"ח).
[1] וז"ל: ומה שהצריכו חכמים בדיקה בחמץ יותר מבשאר אסורין ולא סמכו על הבטול כבר כתבתי שעשו כן כדי לקיים מצות תשביתו שחששו לבני אדם שלא יבטלוהו במחשבתן לגמרי ואם אתה אומר שחששו שלא יבא לאכלו וכדברי הראשונים ז"ל היינו טעמא דחשו ביה טפי מבשאר איסורין משום דחמץ לא בדילי אינשי מיניה כולי שתא וחמיר איסוריה טפי דאית ביה כרת ואפשר עוד שמפני טעם זה החמירה התורה בו לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא:
[2] ואיכא מ"ד שאם בא להקדים לבדוק בי"ג שרשאי והוא שיבדוק לאור הנר שאפי' ביום צריך אור הנר כדתני' אין בודקין לא לאור החמה ואמרי' עלה בירוש' (הלכה א) וכי יש חמה בלילה הדא אמרה אפי' ביום צריך בדיקה לאור הנר הלכך כי תנא אין בודקין לא לאור החמה כו' אלא לאור הנר מתוקמא או שעבר ולא בדק ליל י"ד או שבא להקדים בי"ג וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל וליתא דהתם בירושלמי משמע שאם בא להקדים ביום י"ג אינו רשאי דאמרי' התם ולמה בלילה א"ר יוסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה ואמרינן תו התם מבואות האפלים מהו לבודקן בתחלה ביום לאור הנר מילהון דרבנן אמרו שרגא לא כמה דמנהר בליליא מנהר ביממא הלכך רב נחמן בר יצחק ה"ק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן שהם פנוים ובשעה שאור הנר יפה לבדיקה כדאמרינן שאורו מבהיק בלילה יותר מן היום ולפיכך אם בא להקדים לבדוק ביום י"ג לאור הנר אינו רשאי:
[3] וז"ל הגר"א: אבל הר"ן כ' דלא יבדוק בי"ג ביום לאור הנר כמ"ש בירו' שם מבואות האפלים מהו לבודקן בתחלה לאור הנר מיליהון דרבנן אמרין (לא) לא כמה דאיהו מנהר בלילא מנהר ביממא כו' ע"ש וכן בגמ' אמרו בשעה שאור הנר יפה לבדיקה מ' אבל אם בא לבדוק בליל י"ג ש"ד.