גמ' פסחים קט ע"א:
אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעים על אצבעים, ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע כדתניא ורחץ במים את כל בשרו – שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, במים – במי מקוה, את כל בשרו – מים שכל גופו עולה בהן. וכמה הן – אמה על אמה ברום שלש אמות. ושיערו חכמים שיעור מי מקוה ארבעים סאה.
שיעור רביעית לפי גר"ח נאה: 86.4סמ"ק (בגימטריה כוס) ולפי החזו"א: 149.3
שעו"ת הם שעורי נפח ולא שעורי משקל, כ"כ רמב"ם פיהמ"ש עדויות פ"א מ"ב: וכבר ביארנו בפרק שני ממסכת חלה ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינויי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע"פ שהמדה אחת.
מגיד משנה פ"א הלכות עירובין הלכה יב (על הרמב"ם המונה שם את המידות של השעורים):
דע ששעורי המשקין והאוכלין המנדדין לא נתבאר משקלן בגמרא לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל ואע"פ שהן ממין אחד אבל הגאונים דקדקו בזה מדעתם ולקחו הבינוני הנמדד ועלה להם משקלו כשעור מה שכתבו… והיתה כוונת הגאונים בזה בהמות נקלה יותר ידיעת המשקל מידיעת המדות וכן מפורש בתשובותיהם שזה לא נתבאר בגמרא אלא שכל אחד מהם שיער לפי דעתו.
הגאונים שערו בחרובים,
צל"ח פסחים קי"ו (מתוך יחוה דעת ח"ד סימן נה):
והגאון בעל נודע ביהודה בספר צל"ח כתב, שהגאון בעל תוספות יום טוב מדד כשיעור הנ"ל ויצא שהוא פונט אחד, מדה ישנה שהיתה בעיר פראג. וכתב הצל"ח, שגם הוא מדד בביצים ויצא לו קרוב לשיעור הנ"ל. אבל כשמדד באצבעות לפי מה שנזכר בגמרא (פסחים ק"ט ע"א) בשיעור רביעית, ולפי מה שנזכר בדברי הרמב"ם (פרק ו' מהלכות ביכורים), והרמ"א ביורה דעה (סימן שכ"ד), בשיעור חלה, שהוא כלי המחזיק שבעה אצבעות באגודל, פחות שתי תשיעיות של אצבע, על שבעה אצבעות פחות שתי תשיעיות של אצבע וכו', ויצא שיעור שני פונט, ואם כן צריך לומר שהביצים בזמנינו נתקטנו ממה שהיו בזמן התנאים, שידוע שהדורות הולכים ומתמעטים. וסיים, אך לא באתי להקל אלא להחמיר, ולכן יטול חלה בלא ברכה ממדה של פונט אחד, ובשיעור שני פונט יטול חלה בברכה. ומכיון שנתברר שהביצים נתקטנו עד למחצית, שיעור כזית מצה שהוא כחצי ביצה (כמו שכתב בשלחן ערוך /או"ח/ סימן תפ"ו), צריך להיות בזמן הזה כשיעור ביצה. וכן יש להחמיר בשיעור רביעית וכו'. ע"ש. וכן דעת הגר"א במעשה רב (סימן ק"ז). וכן דעת החתם סופר (חלק אורח חיים סימן קכ"ז). ע"ש.
רמב"ם פ"ו הט"ו הלכות בכורים, שיער באגודלים:
כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה מלא העומר קמח בין מאחד מה' מינים בין מחמשתן כולם מצטרפין לשיעור, וכמה הוא שיעור העומר שני קבין פחות חומש, והקב ארבעה לוגין, והלוג ד' רביעיות והרביעית אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, וכל האצבעות הם רוחב גודל אצבעות של יד, נמצאת למד שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשע אצבע בקירוב הוא העומר, וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני רביעיות והרביעית אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, וכל האצבעות הם רוחב גודל אצבעות של יד, נמצאת למד שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשע אצבע בקירוב הוא העומר, וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע היא מדת העומר, ושתי המדות כאחד הם עולים, וכמה מכילה מדה זו כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה והם משקל ששה ושמונים סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים, שהם משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים בזמן הזה, ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדין לחלה בכל מקום.
מסקנת הצל"ח שהביצים השתנו, (ע' תחומין ה' עמוד 382על הקושי שבזה).
וע' משנה כלים פי"ז מ"ו על דעתו של רואה.
כביצה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית. רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים, וחולק את המים. אמר רבי יוסי, וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה, אלא הכל לפי דעתו של רואה.
ורב שרירא גאון כתב "שנתנו השיעור מקטנית ופירות שמצויין תמיד ואין לומר שנתשתנו" וכתב על זה הרב קוק,(הובא בהערות לאוצר הגאונים לוין מסכת יום טוב עמוד 61, והובא בתחומין ה' עמ' 381): "ודברי הגאון פה הם מפורשים שאין לחוש שנשתנו, ושמעתי נאמנה שמצאו בזמן אחרון ביצים בפירמידות במצרים וגדלן הוא כמו הביצים שבזמנינו, וזה חיזוק גדול לדברי הגאון רבינו שרירא ז"ל".
עדות נוספת הובאה, למשל, בספר "כלאי זרעים והרכבה, מסכת כלאים" לפרופ' י.פליקס, עמ' 184הערה 5: בדקתי את הביצים שנתגלו בחפירות פומפאי, גם אלה הן בשיעור גודל של ביצה הערבית הקטנה של ימינו" (כ – 41.4 ס"מ מעוקבים – כפי שמביא פליקס שם).
וע' חזו"א בקונטרס השעורים. זו המחלוקת בין חזו"א לגר"ח נאה. האם אפשר לחשב כיום את רוחב האצבע. לגר"ח נאה, 2ס"מ לחזו"א 2.4ס"מ. שעורי ציון הקדמה 4עמוד ה' (עמוד ס"ד)
ראיה לזה: שעור דרהם לרמב"ם בפיהמ"ש עדיות הנ"ל – מדוייק:
וכבר ביארנו בפרק שני ממסכת חלה ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינויי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע"פ שהמדה אחת.ולשם ביארנו שמדת החלה היא מדה שיהיה רחבה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק משני אלפים וחמש מאות מאצבע על הדקדוק, ואם תרצה לומר בקרוב מעט מאד תאמר מדה שיהיה בה שבעה אצבעות פחות שתי תשיעיות אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע, וכבר ביארנו פעמים רבות כי האצבע שמשערים בו הוא הגודל, ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב כ"ו כספים הנקראים דרה"ם בערבי ומן המים קרוב לכ"ז דרה"ם ומן החטה קרוב לאחד ועשרים דרה"ם ומקמח החטה כגון שמונה עשר דרה"ם, ומצאתי שיעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרה"ם בקרוב מקמח חטים, ואלה הדרה"ם כולם מצריות וכמו כן אלה המינים שמדדתי מצריות גם כן, והלכה כחכמים.
שעור דרהם לא השתנה: 3.2גרם. ראיות: רמב"ם בכורים פ"ו הט"ו הביאו ובשו"ע יו"ד סימן שכ"ד וכן בשו"ע סימן תנ"ו הובא אותו שעור כרמב"ם. א"כ מזמן שו"ע עד רמב"ם לא השתנה. הפוסקים עד זמננו לא העירו שהשתנה: ראה יחווה דעת ח"ד ע' רפ"א. ושם בשם ישכיל עבדי ופתח הדביר, וע' אנצ' עברית ערך דרכמון. וכן מובא דרהם ביו"ד סימן ש"ה ס"א לגבי פדיון הבן.
ע' בן איש חי פרשת צו אות יט, ומ"ש עליו ביחוה דעת ע' רע"ו שעורי ביצים לא השתנו, תשובת הגאונים מובאת בשע"ת עמ' כו. חזו"א עמוד נח.
וע' יחווה דעת ח"ג עמוד רע"ה מ"ש על הדרהם:
נמצא שדור דור וחכמיו חוזרים על שיעור משקל הדרהם בכל מדות השיעורים של תורה. ואילו היה שינוי בדרהם בתקופה כל שהיא מיד היו רבותינו האחרונים מתריעים ומודיעים על השיעור החדש כדי שלא יכשלו העם בכל עניני שיעורי תורה. אלא ודאי שמעולם לא נשתנה שיעור הדרהם כלל. וכ"כ הרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ד' )חלק אורח חיים סימן ל"ב( להוציא מלב הטוענים שחל שינוי במשקל הדרהם מזמן הרמב"ם ומרן לזמנינו, שזה אינו, שהרי גאוני ישראל דור אחר דור כותבים שיעור כזית וכביצה ושיעור רביעית וחלה, כמו שכתבו הרמב"ם ומרן וכו'. ע"ש שהאריך בזה בדברים נכוחים. וכן כתב הגאון רבי אברהם חיים נאה בספר שיעורי תורה )עמוד צ"ח(, שמדברי גדולי האחרונים הספרדים מתבאר שהדרהם לא נשתנה כלל מזמן הרמב"ם עד זמנינו, וכמו שהעיד גם כן הפתח הדביר חלק ב' )בהשמטות לסימן ק"צ(; ששיעור רביעית שהוא כ"ז דרהם הוא ברור ומוחזק ומורגל בכל תפוצות ישראל, בארץ ישראל וגלילותיה, וערי טורקיה ואיטליא, וערי המערב וסוריה ותימן ומצרים, כמו שנתברר לנו מפי מגידי אמת. והניף ידו שנית בספרו שעורי ציון, שהרבה להשיב על כל דיבור מדברי הספר שיעורין דאורייתא הנ"ל, ועל דברי החזון איש, והעלה שהעיקר כמנהג רבותינו גדולי הספרדים שנהגו במשך כל הדורות כדברי הרמב"ם ומרן, שמעולם לא נשתנה הדרהם כלל. וגם האשכנזים עלו לארץ ישראל לפני מאות שנים, כולם עזבו את מנהג השיעורים שנהגו בהם בחוץ לארץ, וקבלו עליהם מנהג ארץ ישראל בלי שום פקפוק, ואפילו תלמידי הגר"א והחתם סופר שפסקו כחומרת הצל"ח, כולם עזבו את מנהגם והתחילו לנהוג כמנהג ירושלים, כי ידעו את האמת ששרש מנהג השיעורים בירושלים הוא על פי דברי הרמב"ם ומרן השלחן ערוך אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, ומעולם לא נשמע שום פוצה פה ומצפצף נגד קבלתם אשר החזיקו בה גאוני ירושלים ארזי הלבנון אדירי התורה מזמן השל"ה ועד היום. עכת"ד. שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וכן ראיתי הלום לרב אחאי הרה"ג רבי עמרם אבורביע בספר נתיבי עם )סימן תנ"ו( שגם כן העיר שמנהג ירושלים להפריש חלה בברכה משיעור תק"כ דרהם קמח, ומה שכתב בבן איש חי שצריך לומר תשע"ז דרהם, אין הלכה כן, ולא יפה עשו בסידורים החדשים שנקראים תפלת ישרים שכתבו השיעור כדברי הבן איש חי, בניגוד למנהג ירושלים שקבלו עליהם כהוראת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ע"ש.
דרך נוספת למדידה: רמב"ם הלכות ס"ת פ"ט ה"ט:
רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני, וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח, וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו, וכל אמה ששה טפחים.
רמב"ם פירוש המשניות – מסכת בכורות פרק ח משנה ז
חמש סלעים של בן במנה צורי שלשים של כו' – כבר ביארנו פעמים רבות שהסלע הנאמר בתורה קראו הי"ת שקל ונקרא ג"כ כסף כמו שנאמר חמשים כסף ומאה כסף ונאמר כסף שלשים שקלים הוא משקלו כ"ד דרכמונים ומשקל דרכמון י"ו גרגיר, ואלו הן גופי הגמרא ואין ספק בהן וקבלה בידי מאבא מרי זכרונו לברכה שקבל הוא מאביו ומזקנו איש מפי איש ז"ל שהגרגיר הזה שמשערין בו המשקל הזה הוא גרגיר שעורין ואיני יודע לו שום טעם, ולפיכך יהיה משקל הסלע ג' מאות ופ"ד גרגרין,ע ג' מאות ופ"ד גרגרין,
וע' פרוש המשניות לרמב"ם ריש קידושין שהאיסר משקלו שתי שעורות, ועוד.
על שעור השעורים, כתב הרב קלמן כהנא בספר חקר ועיון עמ' רז, על הקושי שעמד ר"ח נאה על שעור השעורים שאם שעור אגודל הוא 2 ס"מ והרי זה רק שש שעורות, ואם נקח שבע שעורות יהיה שעור האצבע שנים ושליש ס"מ. ולכן נדחק הגר"ח נאה לומר שכוונת הרמב"ם היא בשבע שעורות המונחות על צידן הצד ולא על צידן הרחב, וכמובן פירוש זה דחוק.
ועוד כתב הרב קלמן כהנא, שמלבד הדרהם הא"י ששוקל כיום 3.2 גרם ושאותו לקח הגר"ח נאה כיסוד לחישוביו, יש לדברי החוקרים דרהם במשקל 3.75 גרם וכן שקל הדרהם היוני העתיק ששמש כמטבע 4.367 גרם. ועיין אנצקלופדיה עברית ערך דרכמון, שבארצות האסלם נקרראא הדרכמון דרהם והיה מטבע כסף. הראשון הידוע לנו הוא משנת 698 והיה קצת יותר מ2.90 גרם. וכתב שהדרהם כיחידת משקל ערבית היה בדרך כלל שווה ל3.148 גרם. אבל לעיל הובא באנצקלופדיה העברית את משקל הדרכמון לפי המשקל האטי שהוא 4.366 גרם. או התלמאי שהוא 3.64 גרם. מכל מקום ודאי שהשו"ע התייחס לדרהם הערבי, וודאי שכן הבין בדעת הרמב"ם וזה כפי הגר"ח נאה.
הספיקות הם א"כ כמ"ש הצל"ח.
דיון בזה במ"ב סימן רע"א סי"ג, הקושיה ממלא לוגמיו:
ולענ"ד אף דקושיתו היא קושיא גדולה וחמורה על שעורנו אבל לנגד שיטתו יש ג"כ קושיא חמורה והוא דהנה בסוגיא דיומא דף פ' מוכח דשעור כמלא לוגמיו משני הצדדים באדם בינוני הוא יותר מרביעית ע"ש בתוד"ה ה"נ וכ"כ הר"ן וש"פ ואי ס"ד דשעור רביעית בזמננו הוא כפלים דהיינו שעור ג' ביצים שלנו א"כ כמלא לוגמיו באדם בינוני משני הצדדים הוא יותר מג' ביצים [דהא הוכיח הצל"ח דאף בזמנינו לא נתקטן האדם באצבעותיו ממה שהיה מקודם וא"כ פשוט דכה"ג ביתר אבריו] וזה כבר בחנתי ונסיתי בכמה אנשים בינונים המלא לוגמא שלהם משני הצדדים ועלה לכל היותר רק עד שני ביצים בינונים בקליפה שלהם הרי דביצים שלנו לא נתקטנו כ"כ רק איזה שעור קטן לבד
מ"ב פסק בדאוריתא להחמיר. (שעורי ציון סז) ובביאור הלכה שם כתב:
ע"כ צע"ג בענין השעורים שכאשר נבא לבחינה אנו רואים ששני השיעורים סותרים ױוע"כ צע"ג בענין השעורים שכאשר נבא לבחינה אנו רואים ששני השיעורים סותרים היינו השעור רביעית ששיער רב חסדא [בפסחים ק"ט] ע"פ חשבון מ' סאה למקוה והוא מוסכם להלכה בפוסקים ולפי מה שמדד הצל"ח וגם הגאון חתם סופר [בתשובה קכ"ז או"ח] הוא מחזיק ג' ביצים בינונים שלנו עם הקליפה ולפי מה דמוכח בגמ' דיומא הנ"ל לא יחזיק לכל היותר כ"א שני ביצים. ולמעשה נראה דלענין דאורייתא כגון כזית מצה בליל פסח בודאי יש להחמיר כדבריהם וכן לענין קידוש של לילה דעיקרו הוא דאורייתא ג"כ נכון לחוש לכתחלה לדברי הצל"ח הנ"ל וכן בחתם סופר מחמיר ג"כ לענין רביעית כדבריו [ומיהו לענין קידוש שחרית ולשאר כוס של ברכה יש לסמוך על מנהג העולם שנוהגין כמבואר במ"א ופמ"ג וש"א] ועכ"פ יראה לכתחלה שיחזיק הכוס כשני ביצים עם הקליפה וכנ"ל היינו השעור רביעית ששיער רב חסדא [בפסחים ק"ט] ע"פ חשבון מ' סאה למקוה והוא מוסכם להלכה בפוסקים ולפי מה שמדד הצל"ח וגם הגאון חתם סופר [בתשובה קכ"ז או"ח] הוא מחזיק ג' ביצים בינונים שלנו עם הקליפה ולפי מה דמוכח בגמ' דיומא הנ"ל לא יחזיק לכל היותר כ"א שני ביצים. ולמעשה נראה דלענין דאורייתא כגון כזית מצה בליל פסח בודאי יש להחמיר כדבריהם וכן לענין קידוש של לילה דעיקרו הוא דאורייתא ג"כ נכון לחוש לכתחלה לדברי הצל"ח הנ"ל וכן בחתם סופר מחמיר ג"כ לענין רביעית כדבריו [ומיהו לענין קידוש שחרית ולשאר כוס של ברכה יש לסמוך על מנהג העולם שנוהגין כמבואר במ"א ופמ"ג וש"א] ועכ"פ יראה לכתחלה שיחזיק הכוס כשני ביצים עם הקליפה וכנ"ל
ובס"ק סח כתב:
ויש מחמירין מאד בענין השיעורין והוכיחו דהביצים נתקטנו בזמנינו למחצית ממה שהיה בימי הגמרא וע"כ שיעור רביעית הוא בכפלים וכן נ"מ מזה לענין כזית מצה דהוא כחצי ביצה כמבואר בסי' תפ"ו ועיין בבה"ל מה שכתבנו בענין זה דנכון לחוש לדבריהם לענין קידוש של לילה ועכ"פ יראה לכתחלה שיחזיק הכוס כשני ביצים והשתיה אף שהכוס גדול די שישתה כמלא לוגמיו דידיה.
הדיון שבין תשובה מאהבה לבין הצל"ח, ע' יחווה דעת עמ' רע"ה (שערי ציון עמ' מ"ח):
אולם בתשובה מאהבה חלק ג' (דף ס"ח ע"ב), הביא דברי רבו הצל"ח הנ"ל, וכתב, ולפענ"ד נראה שמו"ר הגאון חשב לפי אגודל שלו, והוא היה ארוך בדורו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ורוחב אגודלו היה כפול משל אדם בינוני, כנודע לכל מי שזכה להכירו, ולכן יצא לו שיעור גדול כזה, וכדברים האלה אמרתי למו"ר הגאון בחיים חיותו ונענע לי בראשו ושחק. ע"כ.
וע' בשערי ציון הויכוח עם השעורי תורה האם יש לתמוה על הנודע ביהודה שלא ידע שצריך לשער באגודל הבינוני או לתמוה על תלמידו התשובה מאהבה שהוא היה צריך לשער בבינוני.
שיעור הדרהם: ע"ע דרהם בספר מדות ושעורי תורה ע' ת"ס שהעיר ע"ז שדרהם הטורקי שיצא בזמן הגר"ח נאה הוא כבד ממשקל הדרהם של הרמב"ם, ע'"ש בהערה בשם הגר"ח פלג'י בהגש"פ, אלא שגם הוא הגזים בהבדל, ע' בהערה שם. ופרק ה' סעיף י' ופי"ג סעיף ז'.
בענין שעור כזית מצה, ע' מאמר הרב בן מאיר. על צירוף שני זיתים, ע' שו"ע תע"ה ס"א ובדברי הרב נויבירט במוריה י"ז ניסן תש"ן. (וע' תחומין, מאמר של פר' גרינפלד, ולא מסתבר, עיי"ש. (לוג= 6 ביצים רביעית 1.5 ביצה. דרהם= 3.2 גרם.
ע' מידות ושעורי תורה בפיהמ"ש – דרור פיקסלר