ב"ה
שכח המלך הקדוש בראש השנה
א
גמ' ברכות יב ע"ב:
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר (ישעיהו ה') ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים וקאמר האל הקדוש מאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה.
שתי אפשרויות להבנת הפשט בגמרא, האם יש מחלוקת בין רבה ורבי אלעזר או לא. האם מחלוקתם מה צריך לומר לכתחילה או מה הדין בדיעבד. (ע' הערה 1 למטה (סיכום מועתק מתקליטור הלכה ברורה).
התוספות שם ד"ה והלכתא כתבו שצריך לחתום המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים מחזירים אותו. אבל בסוף כתבו בשם ר"ח שאין מחזירין מכל אותם דברים.[1] לפי התוספות ורבנו יונה המחלוקת בין רבה ורבי אלעזר היא לגבי דיעבד. אלא שדחוק בסוגיה, היכן אמר רבה שלא יצא בדיעבד, וצריך לומר שזה רק משום לשונו של ר' אלעזר "יצא" ואם כן לרבה לא יצא. וכן קשה נוסח הגמרא "מאי הוי עלה" שמשמע שמחלותם לכתחילה אם צריך לומר המלך הקדוש או שיכול לומר גם האל הקדוש. ובגלל שאלות אלו יש ראשונים שלמדו אחרת, ושיטתם מובאת גם היא ברבנו יונה:
ורבני צרפת ז"ל חולקין על זה הפסק ואומרים דאם אמר בדיעבד האל הקדוש והאל המשפט יצא משום דס"ל דפלוגתא דרבה ורבי אלעזר הוו בהכי דרבי אלעזר סבר דאפי' לכתחלה יכול לומר האל הקדוש אם ירצה כדכתבינן ורבה ס"ל דלכתחלה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט אבל בדיעבד אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא ונמצא שכשפסק התלמוד אליבא דרבה לא פסק אלא לענין לכתחלה בלבד אבל בדיעבד יצא והוצרכו לפרש כן משום דלא שמעינן ליה לרבה דאמר דלא יצא בדיעבד ואין זה נראה דמדברי ר' אלעזר שאמר יצא שמעינן לרבה שהיה אומר דאפי' דיעבד לא יצא כדכתבי' לעיל הלכך בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ אם לא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט צריך לחזור:
ויש לברר, האם המלך הקדוש הוא תוספת מעין הזכרת היום כמו יעלה ויבא, או שנוסח התפילה נתקן כן? מדברי התוספות שם משמע שאם לא אמר המלך הקדוש הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים ולכן אינו יוצא ידי חובתו. אבל מאידך היה אפשר לומר שחוזר משום שצריך להזכיר מעין המאורע. וז"ל תוספות שם:
והלכתא כותיה דרבה – דצריך לחתום המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו. וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים מחזירים אותו אם לא אמר. דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אינו יוצא ידי חובתו… ור"ח כתב דאין מחזירין אותו מכל אותן דברים דלא פסק בספר בפירוש והביא ראיה לדבריו.
ואנו חוזרים רק על המלך קדוש והמלך המשפט. ולכאורה הרי זו מחלוקת ראשונים אם המלך המשפט הוא תוספת שחז"ל הורו להוסיף מלכות, או שזה נוסח של ימים נוראים שצריך לשנות בגלל ענין היום. והוא הנפ"מ אם שינה מנוסח אבל אמר מלכות, כתב בית יוסף סימן תקפ"ב:
כתבו תלמידי ה"ר יונה (ברכות ז. ד"ה ומיהו) נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור הואיל ומזכיר [לשון] מלכות אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות צריך לחזור מה שאין כן בשאר ימות השנה מפי הרב מורי נר"ו עכ"ל. וארחות חיים (הל' תפלה אות קד) כתב בשם הראב"ד אפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט או מלך המשפט חוזר עכ"ל וכן נראה מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם:
אם זה נוסח של ימים נוראים והוא משנה מהנוסח, מאי נפ"מ שמזכיר מלכות ב"מלך אוהב צדקה ומשפט" והרי מכל מקום משנה נוסח. אם נסבור, וכן להלכה שאין צריך לחזור, הרי זה משום שחז"ל רק תקנו להוסיף מלכות ולכן אם אומר באופן אחר הרי מכל מקום קיים תקנת חכמים. ואם כן שאלה זו, האם התוספת היא אמנם תוספות או שזה נוסח של ימים נוראים, תלוי במחלוקת שהביא רבנו יונה.
ולהלכה ע' שו"ע סימן תקפ"ב סעיף א:
בעשרת ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט; ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש; ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (ע"ל סוף סימן קי"ז), חוזר לראש ( ע"ל סימן קי"ח).
ובסימן קיח כתב המחבר:
השיבה שופטינו, חותם בה מלך אוהב צדקה ומשפט; ומר"ה ועד יום הכפורים חותם המלך המשפט. הגה: מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אין צריך לחזור, ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט (הר"י ספ"ק דברכות וטור והגהות מנהגים), וע"ל סימן תקפ"ב.
ואלו שתי השיטות כמ"ש ולדעת המחבר צריך לחזור, ולמ"ש הרי שתי שיטות אלו הן שתי הסברות האם האזכרה של המלך המשפט היא גדר של אזכרה או שזה לשון שהוא חלק מן התפילה.
אלא שיש להוכיח בפשטות שזה שייך לנוסח מיוחד לימים נוראים ולא מעין המאורע, שהרי אם בנוגע לנוסח הרי הכלל הוא שרק בימים שיש בהם מוסף חוזר, והרי המלך הקדוש אומרים גם בעשרת ימי תשובה ובהם הרי גם כן חוזר. ע' גמרא שבת כד ע"א:
דתני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי (ושני) ותעניות ומעמדות שני וחמישי מאי עבידתייהו אלא שני וחמישי ושני של תעניות ומעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ואין בהן הזכרה בברכת המזון.
אבל הראבי"ה ע"כ שסובר שזה גדר של הזכרה מעין המאורע, ולכן פסק שלא חוזר משום הגמרא בשבת ע' ראבי"ה ברכות סימן מ':
וקיימא לן כל ימות השנה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת ימי תשובה שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, דפסקינן הילכתא כרבא. ונ"ל דאם טעה אינו חוזר. ואין לשנות ולומר מדקאמר ר' אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב לא יצא, דהא קיימא לן בפ' במה מדליקין דימים שאין בהם קרבן מוסף טעה ולא אמר וכו' אין מחזירין אותו, ואין לחלק דהתם רק דילג וה[כ]א אמר בטעות, דהכא נמי אינו בטעות אלא שלא אמר מלכות ותו אי בדיעבד פליגי מאי קמיבעיא ליה מאי הוי עלה, [הא] לדברי שניהם צריך לכתחלה לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, והוה ליה לאתויי הפלוגתא שפליגי בדיעבד, והך דמייתי פלוגתא דר' יוסף ורבא [משמע] דלכתחלה פליגי. והלכך ראוי לומר על כורחיך דלכתחילה פליגי ולכתחילה אין מחזירים אותו, דלא עדיף מגברא שמתחיל באתה חונן בשבת, דאמרי' לקמן שמסיים אותה ברכה, ומטעות דמשיב הרוח שאינו חוזר. והכי פירושא ר"א אומר אפי' אמר האל הקדוש יצא, כלומר הבא לימלך אמרי' ליה שכך יצא בהאל הקדוש כמו בהמלך הקדוש ושניהם כאחד טובים, אבל לרב עדיף המלך הקדוש לומר והכי [מורינן] ליה. ובכל זה הוצרכתי להאריך כי רבינו אלפסי כת(ו)ב שחוזר:
על פי ראבי"ה זה תלוי בכלל של הגמרא בשבת כד ע"א שימים שיש בהם קרבן מוסף חוזר וימים שאין בהם קרבן מוסף אינו חוזר. ואם כן הרי זו תוספת כמו מעין המאורע.
וזו גם המחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד בהלכות תפילה פרק י' הלכה יג:
עשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש חוזר לראש, טעה וחתם בעשתי עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחלת הברכה וחותם בה המלך המשפט ומתפלל והולך על הסדר, ואם לא נזכר אלא עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש, אחד יחיד ואחד שליח ציבור.
עשרה ימים וכו'. כתב הראב"ד ז"ל יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ"ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא ידי חובת ברכה כתקנה ומצאנו בענין ק"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתקנה וגם זה כמו זה עכ"ל.
נפ"מ נוספת משאלה זו היא לגבי מחלוקת בענין מי שטעה בכל ימות השנה ואמר את הנוסח של עשרת ימי תשובה. הרשב"ץ כותב שחוזר, שנקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ולכך מסכים גם הנמוקי יוסף אשר כותב שיש מחלוקת בדבר. בשערי תשובה (סי' קיח) מביא את דעת הרמ"ע מפאנו שחוזר, אך מביא גם את דעת בעל תפארת שמואל (על הרא"ש אות מ) ובעל מטה יהודה שאינו חוזר. בעל תפארת שמואל מוסיף שמנהג המהר"ם היה לומר 'המלך הקדוש' בהושענא רבה אף על פי שלא נזכר בגמרא, מכאן שאין זו טעות בנוסח התפילה. ושאלה זו תלויה במה שכתבנו. אם יש נוסח מיוחד לימים נוראים והמשנה הוא משנה ממטבע שטבעו, הרי שהוא הדין ההיפך, אם בשאר ימות השנה אמר הנוסח של ימים נוראים הרי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים. אבל אם אינו צריך לחזור, הרי זה רק משום שאמר הזכרה מיותרת שאינה צריכה אבל לא שינה מנוסח המטבע.
והנה, בשדי חמד מערכת ראש השה סמן ג' סט"ו הביא מחלוקת אם שכח המלך הקדוש צום גדליה, וחוזר ומתפלל, האם צריך שוב לומר ענינו. והשאלה היא האם מי שלא הזכיר המלך הקדוש נחשב כלא התפלל בכלל, או שהתפלל אבל חזרה לו אזכרה (וע' ביכורי ארץ ברכות פ"א סימן סח שדן בזה) וזה תלוי במה שאמרנו, האם זה נוסח שחז"ל תקנו לימים אלו או שזו אזכרה שחסרה, ונפ"מ אם נחשב שלא התפלל כלל או שהתפלל אלא חסרה לו אזכרה.
ב
לאור זאת יש לדון במה שמביא בחיי אדם כלל כד סעיף י' חידוש בשם מהר"ר אבלי:
הגאון מוהר"ר אבלי פסוועליר נ"י אמר כאן דין מחודש, שאם טעה בליל ראש השנה ולא אמר המלך הקדוש, אינו צריך לחזור, כדין טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בליל ראש חודש שאינו צריך לחזור, מחמת שאין מקדשין את החודש בלילה, אם כן גם בליל ראש השנה הדין כן שאין צריך לחזור. עד כאן לשון הגאון הנ"ל:
וברור שלפי דעה זו זה הזכרה של מעין המאורע כמו יעלה ויבא. ולכן אין חובה להזכיר כשעדיין אין קדושה גמורה. אבל קשה, שהרי להלכה צריך לחזור, ולפי מה שאמרנו הרי צריך לחזור משום שזה נוסח תפילה מיוחד לימים אלו.
וכתב בספר בית הלוי ח"א סימן מב:
מה שכתב בספר חיי אדם הלכות תפלה (כלל כ"ד סעיף י') דין מחודש דאם לא אמר המלך הקדוש בערבית לילה הראשונה של ר"ה דאין מחזירין אותו וכמו ביעלה ויבא בר"ח דאין מקדשין החודש בלילה. דע דסברא זו לא שייך אלא בהתפלל תפלה של חול לגמרי אבל בהתפלל של ר"ה ולא אמר המלך הקדוש ודאי דחוזר דלא שייך סברא זו דא"כ היה לו להתפלל של חול. ועיין ברבינו יונה סוף פרק תפלת השחר (י"ט ע"א ד"ה שאין מקדשין) נזכר שם סברא זו והוא כתב שם בלא הזכיר של ר"ה י"א דאין מחזירין דאין מקדשין כו' וגם שם הוי מחלוקת יעו"ש והח"א סתם הדברים.
וזה לשון רבנו יונה שם:
ומדחזינן שמפני שאין קדוש החדש בלילה אין מחזירין אותו כשלא הזכיר של ר"ח שמעינן דשבתות וי"ט שקדושתן ג"כ בלילה אם טעה ולא הזכיר של י"ט או של שבת בערבית מחזירין אותו ואית דמפרשי דדוקא בשאר ימים טובים אבל ביום טוב של ר"ה כיון שתלוי בר"ח אם טעה ולא הזכיר של יום טוב בערבית אין מחזירין אותו דכר"ח דיינינן ליה ונוכל לומר שאע"פ שתלוי בר"ח כיון שהוא יו"ט ומצות י"ט אלימא טפי שיש בה איסור מלאכה משא"כ בראש חדש ובתפלה ג"כ אין אנו מזכירין ענין ר"ח כלל אלא ענין י"ט יותר יש לנו לדון אותו כמו י"ט מלדון אותו כמו ר"ח ואם לא הזכיר בערבית מעין י"ט מחזירין אותו:
וכן בשער הציון תקפב כתב:
ולעניות דעתי לא נהירא, דזה היה שייך רק אם היה מתפלל תפלת חול, מה שאין כן בזה שמתפלל תפלת יום טוב ממה נפשך אינו יוצא, ואולי דהוא מיירי שנזכר תכף שסים האל הקדוש [לאחר כדי דיבור], ולדידיה צריך לסיים בשל חול, ואף בזה צריך עיון גדול, דאף דבתלמידי רבנו יונה מסתפק דאפשר דיוצא בשל חול בדיעבד, אבל להתיר לכתחלה לסיים בשל חול זה לא מצינו:
והנה, בגמרא ראש השנה ח' ע"ב מובאת בריתא:
תנו רבנן כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש
אם כן הדין תלוי בקידוש החדש, ולכן אם אין מקדשים בלילה, ז"א שהדין הוא רק ביום ולא בלילה. כן מובא בשם בנין שלמה בהוספות לסימן יז. וכן כתב באגרות משה ח"א סימן קע:
והנכון לע"ד דודאי בלא הזכיר של יו"ט בערבית יסברו גם הר"א פאסוועלער והח"א כהר' יונה שמחזירין אך בהזכיר של יו"ט ולא אמר המלך הקדוש בזה חידשו דאין מחזירין כמו בר"ח. והטעם דהא איתא בר"ה דף ח' מלמד שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין אא"כ קידשו ב"ד של מטה את החדש ולכן מאחר שאין מקדשין את החדש אלא ביום אין נכנסין לדין אלא ביום למחר, וזה שאמרינן בעשי"ת המלך הקדוש איתא ברש"י ברכות דף י"ב לפי שבימים אלו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם, וא"כ לא שייך זה אלא למחר שנכנסין אז לדין ולהלן כל י' הימים אף בלילות אבל בליל א' של ר"ה שעדיין לא נכנסו לדין דהא לא קידשו החדש עדיין אין צורך בעצם לומר המלך הקדוש ורק לכתחלה אומרים כמו שמזכירין בר"ח ערבית את של ר"ח כדי שלא לשנות הלילה מהיום וחשו לזה רק לכתחלה ולא להחזירו בשכח ולא הזכיר וכן הוא בר"ה ערבית לענין המלך הקדוש. וזהו דין מחודש ממש שלא הוזכר בתר"י והוא נכון ונמצא לדינא שאם לא הזכיר של יו"ט בערבית ר"ה חוזר כהר' יונה ואם הזכיר של יו"ט רק לא אמר המלך הקדוש אינו חוזר.
וכתב שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב – ג) סימן ס
כז. שכח המלך הקדוש או יעו"י בברהמ"ז בליל ר"ה
המשנ"ב בסימן תקפ"ב בשער הציון סק"ד העיר על החידוש של הגאון רבי אבלי זצ"ל המובא בחיי אדם דבליל ר"ה אם אחד שכח המלך הקדוש א"צ לחזור, דדינו כמו בכל ר"ח שבלילו א"צ לחזור שאין מקדשין החודש בלילה, והקשה עליו בשער הציון דלא יתכן דיצא דהוי תרתי דסתרי, דמצד אחד התפלל תפלה של ר"ה ומצד שני אמר האל הקדוש, וא"כ ממ"נ לא יצא עיי"ש. דלפי"ז נלענ"ד דכל זה דוקא לענין תפילה, משא"כ בברכת המזון אין לחזור, מטעם שאין מקדשין את החודש בלילה, ואף אם נחשוב שיש לחלק קצת בין ערבית לברכת המזון, מ"מ מהרא"ש בפרק ז' דברכות סימן כ"ג מוכח דאין לחלק ביניהם.
אמנם רבים תמהו על החידוש של הגאון הנ"ל [ועי' שעה"צ שם] מדברי רבנו יונה בברכות ל' ע"ב שסובר דאם לא הזכיר של יו"ט בליל ר"ה צריך לחזור ולהתפלל, אולם בשו"ת בנין שלמה בסי' י"ח שבהוספות כתב שם ליישב עפ"י הגמ' בר"ה ח' ע"ב דאין בי"ד של מעלה דנין אלא א"כ קידשו בי"ד של מטה, דלפי"ז מסתבר שרק לענין תיבת "המלך" הוא דפסק שאינו חוזר בלילה, משא"כ לענין תפלה שפיר צריך להיות גם בלילה רק של יו"ט ולא של חול, וכ"כ גם האגרות משה בחלק או"ח סי' ק"ע, וכיון שכן נראה הואיל ונקטינן (משנ"ב תקצ"ז סק"ה) שבלילה אסור לצום בר"ה מסתבר שגם בברהמ"ז אם שכח יעלה ויבוא אע"ג שאינו חוזר מחמת ר"ח, מ"מ בגלל י"ט של ר"ה שפיר צריך לחזור.
מקורות נוספים:
ציץ אליעזר ח"ט סי' כט, ח"י סי' כח
שואל ומשיב מהדו"ד ח"ג סימן קכה
בית הלוי ח"א סי' מ"ב
שו"ע תקפ"ב מ"ב שם שעה"צ ס"ק ד'
בנין שלמה, תיקונים והוספות סי' יח.
חיי אדם כלל כ"ד ס"ק י'
גליא מסכת או"ח סי' א' דף ע' ע"ב.
מנחת אריאל על מסכת שבת כ"ד ע"א אות יא
- הרי"ף (ז, א), התוספות (ד"ה והלכתא), הרא"ש (סי' טז), הרשב"א והמאירי כותבים שפסיקת ההלכה כרבה מלמדת שאם טעה ולא הזכיר 'המלך הקדוש' או 'המלך המשפט' – חוזר. כך משמע מלשון הגמרא שרבי אליעזר אמר שיצא, משמע שהמחלוקת היא על הדין בדיעבד, אבל לכתחילה הכל מודים שצריך לומר 'המלך'. בעל המאור חולק על המסקנה זו וטוען שיש להסביר את דברי רבי אלעזר שלא בא לחלוק אלא לומר את הדין בדיעבד שיצא, ולפי זה אין בגמרא שום אמורא שאומר שלא יצא, אבל הרמב"ן (במלחמת ה') מצדיק את מסקנת הרי"ף משום שמשמע שחולקים עליו ממה ששאלו אחרי דברי רבי אלעזר "מאי הוי עלה", כלומר מהי ההכרעה במחלוקתם (מברור הלכה ברכות יב). ↑