אמירת רצה ויעלה ויבא במוצאי שבת ערב ראש חדש

ב”ה

אמירת יעלה ויבא בברכת המזון במוצאי שבת ערב ראש חודש

 

בראש חדש שחל במוצאי שבת, אם אכל סעודה שלישית ואכל לאחר שחשיכה, האם יאמר יעלה ויבא, האם יאמר יעלה ויבא עם רצה אף שזה תרתי דסתרי? האם יש הבדל בין אם המשיך לאכול לאחר חשיכה או לא?

 

שו”ע אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח סעיף י:

היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בבהמ”ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה.

לכאורה אין כאן חילוק בין אם המשיך לאכול לאחר החשיכה (צאת הכוכבים) או לא, בכל מקרה הולכים אחר התחלת הסעודה.

 

בבית יוסף סוף קפח הביא מחלוקת עקרונית האם הולכים אחר תחילת הסעודה או אחר הסוף. הבית יוסף הביא תשובת הרא”ש שהולכים אחר הסוף, ואם סיים סעודה במוצאי שבת אינו מזכיר של שבת:

אם התחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו כתב הרא”ש בתשובה כלל כ”ב (סי’ ו) שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול מידי דהוי אתפילת מנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצאי שבת שתים של חול כי אין להזכיר של שבת בחול אף על פי שנתחייב תפילה זו בשבת וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דקאמר רבי יוסי (פסחים קב.) גמרו סעודתן כוס ראשון אומרים עליו ברכת המזון [וכו’] בתוספתא דברכות (פ”ה ה”ד) שונה בדברי רבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון אף על גב דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת הכי נמי אף על גב דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת עכ”ל וכן כתב רבינו בסימן תרצ”ה לגבי פורים שאם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה כתב א”א ז”ל (שו”ת כלל כב סי’ ו) שאין אומרים על הניסים:

לדעת הרא”ש הולכים אחר סיום הסעודה, ולדעתו כפי שאומרת התוספתא שמי שסיים בשבת סעודת חול אומר רצה, כך מי שסיים בחול סעודת שבת אינו אומר רצה. וכך לכאורה פוסק טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה, שהולכים אחר סוף הסעודה:

ואם התחיל בסעודתו ביום ומשכה עד הלילה כתב א”א הרא”ש ז”ל שא”א על הניסים

 

אבל הבית יוסף בסי’ קפח הביא את הפוסקים שהולכים אחר התחלת הסעודה:

אבל בהגהות מיימון פ”ב מהלכות מגילה (הי”ד אות א) כתב בשם הר”ם שצריך לברך על הניסים כדאשכחן (ברכות כז.) רב צלי של שבת במוצאי שבת ע”כ.

ומצאתי כתוב בתשובה אשכנזית (שו”ת מהרי”ל סי’ נו) דלסברא זו לא תיקשי מתפילת מנחה דשבת דמייתי הרא”ש דזמן תפילת מנחה עבר ואינו מתפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין האיך יתפלל של שבת ודינו להבדיל בראשונה אבל ברכת המזון אתי על סעודה שסעד בשבת וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון.

וכן מנהג פשוט במדינות בני רי”ת להזכיר על הניסים בכה”ג וכן מוצאי שבתות כשנמשכה סעודתן עד הלילה עכ”ל וכן כתב בארחות חיים וזה לשונו היה אוכל ויצא שבת כתבו התוספות שמזכיר של שבת בברכת המזון שהכל הולך אחר התחלת הסעודה והוא הדין בראש חודש ופורים (וכו’) [וכן] בתפילת נעילה אף על פי שהוא לילה מזכיר בה של שבת עכ”ל:

ולכן פסק השו”ע שהולכים אחר תחילת הסעודה. האם יש חילוק אם אחר לאחר חשיכה או לא אכל לאחר חשיכה?

 

וכן פסק בשו”ע אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ג לגבי על הניסים:

אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ; ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, אומר: על הנסים, דבתר תחלת סעודה אזלינן; ויש מי שאומר שאין לאומרו, (ונוהגין כסברא ראשונה).

 

כתב מגן אברהם סימן קפח ס”ק יח:

ושל”ה פסק דבאלו כיון שאין מצוה בתוספתן [תוספת שבת] לא יזכיר ע”ש, וכ”כ בתשובות רמ”א סי’ קל”ב שקצת נוהגין כן ואנו אין לנו אלא דברי הרב”י ולכן אם חל ר”ח במ”ש אומר של שבת ולא של ר”ח דאזלינן בתר התחלת הסעודה וכמ”ש סי’ ער”א ס”ו בהג”ה (ב”ח) ועמ”ש שם דלא כע”ת שכתב משום תוספת שבת דליתא דהא גם בר”ח פסק כן.

כלומר: דעת השו”ע שבעקרון הולכים אחר התחלה, ולכן גם בראש חודש אם סיים ארוחתו לאחר ראש חדש, הולכים אחר ההתחלה.

אבל דעת השל”ה שעקרונית הולכים אחר הסוף, אלא שתלוי בדין תוספת שבת, ולכן אומר של שבת. ולכן לגבי ראש חודש לא הולכים אחר ההתחלה. וכדעת השל”ה פסק בספר בן איש חי (פרשת חקת אות כ”ב), שרק בשבת הולכים אחר התחלת הסעודה, אבל לא בראש חודש בחנוכה ובפורים, לא הולכים אחר ההתחלה, וכתב בשו”ת יחווה דע ח”ג סימן נה שברור ששיטתו היא כשיטת השל”ה.

 

והוסיף המגן אברהם:

ועמ”ש סי’ ער”א דאיתא ברא”ש ובתוספתא דאם אכל גם בלילה פת צריך להזכיר של ר”ח ומכל מקום צ”ע דאם יזכיר שניהם מחזי כסתרי אהדדי מ”ד למי שהתפלל ערבית וא”כ הי מינייהו לדחי וצ”ל דיזכיר של ר”ח ולא של שבת דהא כמה גדולי’ סוברים דלעולם אינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר השתא ואם אכל בלילה לכ”ע מזכיר גם של עכשיו כדאי’ בהדיא בתוספתא לכן יזכיר של ר”ח וכמ”ש של”ה לשיטתיה.

 

ומה שהזכיר מ”ש בסי’ רע”א ע’ שו”ע אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף ו:

אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שברך בהמ”ז, מברך בהמ”ז על כוס ראשון ואח”כ אומר קידוש היום על כוס שני, וצריך להזכיר של שבת בבהמ”ז, אף על פי שמברך קודם קידוש. הגה: וי”א דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר תחלת הסעודה, וכן עיקר כמו שנתבאר לעיל סוף סימן קפ”ח.[1]

 

כאן פסק המחבר שהולכים אחר סוף הסעודה ולא אחר ההתחלה,  ואילו הרמ”א פסק שהולכים אחר תחילת הסעודה. ולכאורה המחבר סותר את מה שכתב בהלכות ברכת המזון.

 

כתב מגן אברהם סימן רעא ס”ק יד על סתירה זו:

וצריך להזכיר של שבת. אף על גב דבססי’ קפ”ח פסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה י”ל דספוקי מספקא ליה ומספיק’ בכל ענין צריך להזכיר דאין קפידא אם מזכיר שלא לצורך כמ”ש ססי’ ק”ח:

 

ועל דברי הרמ”א שכתב שי”א שהולכים אחר תחילת הסעודה ואינו מזכיר, כתב מגן אברהם סימן רעא ס”ק טו:

וי”א דאינו מזכיר. אף על גב דבתוספתא בברכות קתני בהדיא דמזכיר ש”ה שאכל ג”כ משחשיכה אבל הכא שגמר סעודתו מבע”י לא (הרא”ש ורי”ו) וא”כ אם אכל משחשיכה לכ”ע צריך להזכיר וכ”מ בתשובת מהרי”ל סי’ נ”ו.

זה לשון התוספתא, ברכות פרק ה’ הלכה ג’ מדובר על אורחין שהיו מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהם היום. ובהלכה ד’ בתוספתא:

[מזגו לו] כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ומזכיר של שבת בבהמ”ז ובשני אומר עליו קדושת היום:

וכותב המגן אברהם שהתוספתא מיירי כשאכל גם בשבת. ומכאן הסיק מגן אברהם בסימן קפח שאם אכל בלילה ודאי שמזכיר של ראש חודש. לדעתו זה טעם התוספתא ולא משום שהולכים אחר הסוף. ומקור דבריו שהתוספתא מיירי כשאכל הוא ברא”ש מסכת פסחים פרק י סימן ז שדן אם מברך כשקדש היום:

ויש להסתפק אם צריך להזכיר של שבת בברכת המזון אף על גב דקתני בתוספתא (ברכות פ”ד) בדברי רבי יוסי כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ומזכיר של שבת בברכת המזון מכל מקום איכא למימר שאני התם שאכל משתחשך הלכך דין שיזכיר של שבת אבל הכא שגמר סעודתו מבעוד יום לא. או דלמא כיון שקידש היום צריך לברך ברכת המזון של שבת מידי דהוה אמי שלא התפלל בערב שבת מנחה מתפלל שתים של שבת וכן נראה.

 

אבל הט”ז סובר שאומרים גם יעלה ויבא וגם רצה ולא חוששים לתרתי דסתרי. ומה שבתוספתא מוכח שהולכים אחר סוף הסעודה, זה לא בא לומר שלא הולכים אחר ההתחלה, אלא שהולכים גם אחר הסוף לתוספת אזכרה, אבל אין זה אומר שלא הולכים אחר התחלה, אלא שמוסיפים. ולא חוששים לתרתי דסתרי. וכתב דוגמה שלא חוששים לתרתי דסתרי:

טוב מידי דהוי איקנה”ז שאומר תחלה קידוש השייך ליו”ט ואחר כך הבדלה השייכת אחר השבת קודם שחל יום טוב דסוף סוף יש עליו אז ב’ קדושות ה”נ בברכת המזון שמזכיר של שבת שעבר ושל יום טוב הבא עכשיו וה”ה בר”ח שחל במ”ש שאומר רצה ויעלה ויבא.

 

הכרעת משנה ברורה סימן קפח ס”ק לג:

בתר התחלת הסעודה – ולפיכך אף אם חל ר”ח במו”ש יזכיר בבהמ”ז של שבת לבד ולא של ר”ח ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ר”ח ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי דהיאך יאמר ביום השבת הזה ואח”כ יאמר ביום ר”ח הזה דהא ר”ח הוא ביום א’ א”כ מוטב להזכיר של ר”ח דזה יש חיוב לכ”ע משא”כ בהזכרת שבת דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במו”ש (ואף דאנן פסקינן כאן בש”ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו”ש מ”מ כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ר”ח דהוא חיוב לכ”ע).

אכן במו”ש לחנוכה ופורים אפילו אם גמר סעודתו בלילה אינו מזכיר של חנוכה ופורים רק של שבת לבד כיון דבלא”ה הזכרה מעין המאורע דחנוכה ופורים אינו אלא רשות כנ”ל בסימן קפ”ז ס”ד כ”כ המ”א ועוד הרבה אחרונים.

וי”א דאם חל יום טוב או ר”ח במו”ש יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי דברצה נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום ואח”כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יום טוב או של ר”ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו:

 

ובשמירת שבת כהלכתה ח”ב פרק נז סעיף יג פסק כמו המשנה ברורה:

יג חל ראש חודש במוצאי שבת אם גמר סעודתו מבעוד יום יאמר רק רצה גם כשהוא מברך ברכת המזון בלילה ואם שכח ולא הזכיר אינו חוזר וגם אינו מוסיף את הברכה המיוחדת אבל אם המשיך בסעודתו גם אחרי שהחשיך יש אומרים להזכיר רק יעלה ויבוא כיון שגמר סעודתו בלילה שהוא ראש חודש ואילו אחרים פוסקים שעליו להזכיר גם רצה וגם יעלה ויבוא בברכת המזון מה ומוטב שלא לאכול אחרי שהחשיך כדי לא להיכנס לספק חיוב הזכרת רצה.

 

וע’ ב”ח אורח חיים סימן קפח שפסק שהולכים אחר ההתחלה בלבד:

ומיהו העיקר הוא כדפסק כאן דהכל הולך אחר התחלת הסעודה וכן המנהג פשוט ולפי זה אם היה ראש חודש בשבת ומשכה סעודתו עד הלילה מזכיר של שבת וגם של ראש חודש בברכת המזון ואם בשבת לא היה ראש חודש וביום א’ הוא ראש חודש אין להזכיר אלא של שבת ולא של ראש חודש דבתר התחלת הסעודה אזלינן שאז לא היה ראש חודש אלא שבת ולא אזלינן בתר סוף סעודה דהוא ראש חודש ולא שבת:

וסברתו עיי”ש בגלל שבסי’ רע”א פסק המחבר שהולכים אחר ההתחלה, ובהלכות פורים הביא שתי דעות. לכן הולכים רק אחר ההתחלה.

 

וכן פסק ערוך השולחן אורח חיים סימן קפח סעיף כג הכריע שהולכים רק אחר התחלה:

עוד כתב בסעיף י’ היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברהמ”ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה וה”ה לר”ח ופורים וחנוכה עכ”ל ומפרשי הש”ע האריכו בזה ולדינא העיקר כדברי רבינו הב”י דאזלינן רק אחר התחלת הסעודה ולכן אם חל ראש חודש במוצאי שבת לא יזכיר של ראש חודש אמנם אם התפלל ערבית קודם ברהמ”ז א”א להזכיר של שבת כיון שעשאו כבר חול בתפלה איך יזכיר של שבת והוי תרתי דסתרי וכן בר”ח וחנוכה ופורים וכן אם הבדיל או שאמר המבדיל בין קודש לחול לא יזכיר של שבת וכן להיפך אם אכל ביום ונמשך עד הלילה ובלילה היה ר”ח וקודם ברהמ”ז התפלל מעריב בע”כ שצריך להזכיר יעלה ויבא בברהמ”ז כיון שכבר עשאו ר”ח בתפלה ולאו משום דאזלינן בתר גמר סעודה אלא משום דבע”כ עשאה הזכרה זו לחיוב עליו וכן כל כיוצא בזה ואין חילוק בין אכל פת בלילה או לא אכל דהעיקר הוא התחלת הסעודה [הט”ז והא”ר דעתם לילך גם אחר גמר הסעודה ואין כן דעת הב”ח והמג”א.

והמג”א דעתו דאם אכל פת בלילה יש להזכיר של לילה ע”ש ולהדיא מוכח דאינו כן והנה כל מה שנדחקו בזה הוא מפני הברייתא דפסחים ק”ב. דהיו מסובין וקידש עליהם היום דס”ל לר’ יוסי ראשון אומר עליו ברהמ”ז ושני קדושת היום ותניא בתוספתא דמזכיר בברהמ”ז של שבת כמ”ש הרא”ש בתשובה סכ”ב לענ”ד ל”ק כלל דהתם כיון דמעיקר הדין היה צריך לומר על כוס זה גם קדושת היום כדפריך הש”ס בפסחים שם לר’ יוסי ונמרינהו תרוויהו אחד כסא ומתרץ שאין עושין חבילות ע”ש מיהו החיוב מוטל עליו עכ”פ לקדש מיד והוה כאלו הקידוש מוכן ועומד ואיך לא יזכיר של שבת אבל בכל הסעודות אין לנו רק ההתחלה בלבד וכן עיקר לדינא]:

ערוך השולחן הדגיש שגם אם אכל במוצאי שבת הולכים אחר ההתחלה.

 

ובפסקי תשובות סי’ קפח הביא דעה זו, והוסיף בהערה 94:

ובס’ הנדמ”ח בשם חמדה גנוזה (מהרה”ק רבי סיני מזמיגראד זצ”ל) עמ’ נ”ג שראה עובדא אצל זקינו הד”ח זי”ע מצאנז שבא אליו לבקרו מוהר”י מבעלזא ובניו זצ”ל והתחילו בסעודה בער”ח מבעו”י ועיקר הסעודה היתה בלילה, ואחד מבני הרה”ק מבעלזא כובד בברהמ”ז ושאל את אביו אם לומר יעלה ויבוא וענה לו שיש לו לומר ושמע הרה”ק מצאנז ואמר הלכה שאין אומרים, עכתו”ד, ועפ”י האמור כאן חזינן שאכן מחלוקת הפוסקים הוא, וכאמור הכרעת המשנ”ב סי’ רע”א סק”ל בשם המג”א ושאר האחרונים שיש להזכיר.

 

ולמעשה כן נהגו בישיבה בשבת פרשת תולדות תשפ”ה ערב ראש חודש כסליו, על פי פסק הרב גדעון בנימין. וכן אמר לי הרב זכריה רבינוביץ שכן נוהגים.

 

 

 

 

נספחים:

 

שו”ת הרמ”א סימן קלב

ה. עוד שאלת על מה שנוהגין שבשבת כשממשיכים בסעודה עד מוצאי שבת מברכין רצה, ובר”ח וחנוכה ופורים כשממשיכים בסעודה אין נוהגין לברך יעלה ויבא או על הנסים. לא שמעתי מנהג כזה. ואדרבה הרא”ש כתב בתשובותיו לענין שבת שאם ממשיך סעודתו עד מ”ש אין לברך רצה. ואנו נוהגין לברכו הואיל ומצינו מוהר”ם שכתב לענין על הנסים בפורים, שאם ממשיך סעודתו עד מוצאי פורים מברכין על הנסים. וכן המנהג פשוט בעירנו, שבליל פורים קובעים סעודת פורים סמוך לערב וממשיכים בסעודה הרבה בלילה, ולבסוף מברכין על הנסים בבית האחרון. ואם ראית נוהגים בר”ח או בחנוכה שלא לברכו, איכא למימר דלא חשיבי סעודתייהו כ”כ להיות נקרא קביעות לילך אחר תחילת הסעודה כמו באלו, וסברא נכונה היא

 

 

ט”ז אורח חיים סימן קפח ס”ק ז

מזכיר של שבת. בב”י הביא בשם תשובת הרא”ש וז”ל שאין להזכיר של שבת בחול מידי דהוה אתפלת מנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במ”ש שתים כי אין להזכיר של שבת בחול אף על פי שנתחייב תפל’ זו בשבת וכן בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהם היום דאר”י גמרו סעודתן כוס ראשון אומרים עליו ב”ה בתוספתא דברכות שונה בדברי רבי יוסי ומזכיר של שבת בב”ה אף ע”ג דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת ה”נ אף על גב דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת עכ”ל

אבל בהג”מ כתב בשם הר”ם שצ”ל על הנסים דאשכחן רב צלי של שבת בע”ש ובשם תשו’ אשכנזית שהיא תשובת מהרי”ל כתב ב”י דכ’ דלסברא זו לא תקשה מתפלת מנחה דשבת דמייתי הרא”ש דזמן תפלת מנחה עבר ואינו מתפלל במ”ש אלא לתשלומין והיאך יתפלל של שבת ודינו להבדיל בראשונה אבל בהמ”ז דאתא על סעודה שסעד בשבת וכיון דלא צלי עדיין ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בב”ה וכן המנהג פשוט להזכיר על הנסים בכה”ג. וכן במ”ש כשנמשכה סעודתן עד הלילה עכ”ל ב”י.

ובתשו’ מהרי”ל עצמה סי’ נ”ו כ’ אחר זה אמנם יש תשובת הרא”ש שאין להזכיר מעין המאורע בליל מוצאי היום אפי’ אם התחיל מבע”י עכ”ל משמע דמ”ש תחלה הוא שלא ראה עדיין תשובת הרא”ש בתחלת כתבו או שכתב תחלה סברא דנפשיה ואף על גב דבהעתק הב”י זכר לא תקשה מתפלת המנחה דשבת דמייתי הרא”ש משמע דגם בתחלה היה הפלפול בדעת הרא”ש דהני ב’ תיבות דמייתי הרא”ש אינם בתשו’ מהרי”ל אלא לשון הב”י הוא שהכניס בתוך ל’ התשובה ובזה ניחא מה שי”ל למה כתב שיאמר על הנסים בלילה ותי’ דל”ד למנחה דשבת. והא אכתי קשה מן התוספ’ שמביא הרא”ש שצריך להזכיר של שבת בב”ה וכשמשכה סעודתו עד השבת ש”מ דלא אזלי’ בתר התחלה ולמה נילך בעל הנסים בתר התחלה והלא תרווייהו הם בב”ה ולכאורה היה נראה דבאמת הדר ביה מהרי”ל בסוף כשהביא תשו’ הרא”ש והיינו מטעם שכתבתי אלא דאיך שיהיה לא מצאנו ידינו ורגלינו בזה דמ”ש באמת מההיא דתוספתא שזכר הרא”ש דלא אזלינן בתר התחלה ולמה אנו נוהגים לומר על הנסים בליל מוצאי פורים וכן בליל מ”ש אומרים רצה וכי יש לנו כח לחלוק על התוספתא.

ונלע”ד דהכל ניחא דודאי שפיר אזלינן בתר ההתחלה לענין זה שלא לגרוע למה ששייך להתחלה כגון רצה ועל הנסים אם בא עליו קדושה נוספת בשעת סיום הסעודה ודאי אומר ג”כ מעין אותה קדושה ואין זה ביטול הליכה אחר ההתחלה ע”כ שפיר מזכיר של שבת כשנמשך סעודה שהתחיל בחול ובמנחה בשבת וי”ט ביום א’ ונמשכה הסעודה עד הלילה אזלינן בתר ההתחלה וחייב לומר רצה ואחר כך יאמר גם כן יעלה ויבא וא”ל בזה שזה סותר את זה דהא אין כאן סתירה דתחלה אומר של שבת ואח”כ של יום טוב מידי דהוי איקנה”ז שאומר תחלה קידוש השייך ליו”ט ואחר כך הבדלה השייכ’ אחר השבת קודם שחל יום טוב דסוף סוף יש עליו אז ב’ קדושות ה”נ בב”ה שמזכיר של שבת שעבר ושל יום טוב הבא עכשיו וה”ה בר”ח שחל במ”ש שאומר רצה ויעלה ויבא.

ומו”ח ז”ל כתב דאם חל י”ט ביום א’ ומשכה סעודת מ”ש עד הלילה אינו אומר אלא רצה דבתר התחלת סעודה אזלינן קשה מן התוספתא שזכרתי דאם משכה סעודת חול עד תוך השבת דמזכיר של שבת וה”נ בר”ח ובס’ עמק ברכה ראיתי שכת’ בשם החסיד מהר”ש מלובלין בר”ח במ”ש אומר יעלה ויבא ולא רצה וקשה דמ”ש מעל הנסים שאנו אומרים אותו בלילה ורצה שאומרים בליל מ”ש דהא ודאי לא מועיל כאן קדושת ר”ח להפקיע מעליו חיוב המגיע מחמת שבת ע”כ אני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא בזה אומר שניהם וכמ”ש והכלל בזה דאם מושך סעודת חול תוך ר”ח או תוך שבת למאן דס”ל שצריך ב”ה [שלא כי”א בשו”ע שם שפורס מפה ושוב מברך המוציא וממשיך לאכול] כמ”ש בסימן רע”א ס”ו מזכיר של שבת בברכת המזון כמ”ש שם הש”ע ואף שרמ”א כת’ שם שהעיקר שאינו מזכיר דאזלינן בתר התחלה הא חזינן דהתוספתא היא תיובתיה אלא שי”ל שפירוש דבריו כמש”ל אי”ה דשם אסור לאכול אבל בר”ח נראה דמודה רמ”א ואם חל ר”ח או י”ט במ”ש מזכיר שניהם וכ”ש אם היה ר”ח או י”ט בשבת ומשך תוך הלילה דמזכיר שניהם ובזה ניחא הכל בס”ד כנלע”ד:

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן קפח:

 

כג. התחיל בסעודה בערב שבת ויו”ט, ערב ראש חודש, ערב חנוכה ופורים, והמשיכה ללילה

שם: ואח”כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יום טוב או של ר”ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו. וכל שכן אם אין חששא דתרתי דסתרי, ואכל גם בלילה, שאז לדברי הכל צריך להזכיר מעין המאורע כפי השעה שהוא מברך בו, וכגון מי שהתחיל סעודתו בערב שבת ויו”ט או בערב ר”ח או בערב חנוכה ופורים והמשיך סעודתו עד הלילה, וגם אכל כשכבר לילה (לאחר צאה”כ), שאז מזכיר⁹⁰ רצה או יעלה ויבוא או על הניסים בברהמ”ז, ואם שכח להזכיר ‘רצה’ בשבת או יעלה ויבוא ביום טוב חוזר⁹¹ ומברך ברהמ”ז, ואם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר הברכה המיוחדת בשם ומלכות ובחתימה, ובר”ח בלי חתימה, וכפי כל פרטי הדינים המבוארים בשו”ע סעי’ ו’.

אבל אם לא אכל⁹² לאחר שהחשיך, באנו למחלוקת השו”ע והרמ”א (בסי’ רע”א סעי’ ו’), לדברי המחבר מזכיר מעין המאורע ולדברי הרמ”א בתר תחילת הסעודה אזלינן, וכן⁹³ נוהגין, ואינו מזכיר מעין המאורע.

ומצינו עוד שיטות הסוברים שהאמור לעיל שאם אכל כשכבר לילה לדברי הכל מזכיר מעין המאורע, היינו דווקא לענין שבת ויו”ט שפרס מפה וקידש ואח”כ המשיך אכילתו, אבל בר”ח וחנוכה ופורים אף שהמשיך אכילתו בלילה, אחר⁹⁴ תחילת הסעודה אזלינן ואין מזכירין מעין המאורע בברהמ”ז אלא אם כן התפלל מעריב באמצע סעודתו, אבל מנהג העולם כסברא ראשונה.

 

90. משנ”ב סי’ רע”א סק”ל עפ”י המג”א ושאר אחרונים, קיצור שו”ע סי’ מ”ד סעי’ י”ז.
91. תהל”ד סי’ רע”א סק”י דהא לכו”ע יוצא בסעודה זו שאוכל בלילה ידי חובת סעודת שבת, ודינה כדין סעודת שבת לכל דבר אף על פי שהתחילה בערב שבת, דהא פורס מפה ומקדש וממשיך אכילתו לכבוד שבת (ובלא קידוש אסור לו להמשיך אכילתו משתחשך), קצוה”ש סי’ מ”ז סקכ”א שכן מסתבר שצריך לחזור ולברך אם כי יש עדיין להתיישב בדבר.
92. ואכילת שאר מיני מאכל או פחות מכזית פת בכדי אכילת פרס הוי כלא אכל כלל, ועיין לעיל הערה 80.
93. שו”ע הרב סעי’ י”ז.
94. כדלעיל הערה 82 והערה 83 בשם בן איש חי ודרכי חיים ושלום ועו”פ וכשיטת הב”ח, וכן הוא בהדיא לעניננו בערוה”ש סעי’ כ”ג שאם התחיל אכילתו בער”ח והמשיך לאכול גם בלילה כל שלא התפלל מעריב אינו מזכיר יעלה ויבוא בברהמ”ז, ובס’ הנדמ”ח בשם חמדה גנוזה (מהרה”ק רבי סיני מזמיגראד זצ”ל) עמ’ נ”ג שראה עובדא אצל זקינו הד”ח זי”ע מצאנז שבא אליו לבקרו מוהר”י מבעלזא ובניו זצ”ל והתחילו בסעודה בער”ח מבעו”י ועיקר הסעודה היתה בלילה, ואחד מבני הרה”ק מבעלזא כובד בברהמ”ז ושאל את אביו אם לומר יעלה ויבוא וענה לו שיש לו לומר ושמע הרה”ק מצאנז ואמר הלכה שאין אומרים, עכתו”ד, ועפ”י האמור כאן חזינן שאכן מחלוקת הפוסקים הוא, וכאמור הכרעת המשנ”ב סי’ רע”א סק”ל בשם המג”א ושאר האחרונים שיש להזכיר.

 

 

ע’ שו”ת יחוה דעת חלק ג סימן נה בנדון העושה סעודה בפורים, ונמשכה סעודתו עד הלילה, האם יאמר על הנסים בברכת המזון במוצאי פורים?

[1] ובהמשך כתב המחבר: “וי”א דאף בגמר סעודתו אינו מברך בהמ”ז תחלה, אלא פורס מפה ומקדש, ומברך המוציא ואוכל מעט, ואח”כ מברך ברכת המזון. הגה: והכי נהוג להוציא את נפשיה מפלוגתת סברא ראשונה.”