עשית מלאכה בשינוי במקום הפסד
ע' לשון שו"ע הרב סימן ש"א סעיף ב': "כל המלאכות כולן אינן אסורין בשבת מן התורה אלא לעשותן בשבת כדרכן שעושה אותן בחול אבל אם עושה אותן בשינוי מבדרך החול שאין דרך בחול לעולם לעשותן כן מלאכה זו פטור מן התורה אבל אסור לעשות כן מדברי סופרים שמא יבא לעשותה כדרכה בחול".
האם הפטור בשינוי הוא משום מלאכת מחשבת, (טעם זה נאמר בגמ' חגיגה לגבי מלאכה שאין צריכה לגופה) או שזה פטור אחר? זה תלוי האם מצאנו שינויים גם בכל התורה כולה או רק בשבת.
בשבת מצאנו שינוים לגבי הוצאה בדרך מלבוש, שינוי במי שהחשיך על ידי הכנסה לבית כלאחר יד. שינוי בגונח היונק חלב, בכתובות ס'. שינוי במלאכת טוחן ע' בית יוסף שכ"א בשם שבלי הלקט. ושם כתב שגם בורר ביד זה משום שינוי.
ומצאנו מקומות שיש היתר גמור על ידי שינוי: ע' רמ"א סימן ש"כ סעיף א' ובמ"ב ס"ק י'. ובית יוסף סימן שכ"א לגבי טחינת פלפלין בקת הסכין בשם שבולי הלקט שמותר לכתחילה אף שבשינוי אסור לכתילה משום שהוי שינוי גמור. וכן מצאנו לדעת התוס' שבדבר שאינו בר גיבול יש חומרא גם לריב"י אבל התירו קלי מעט מעט ושתיתא הרבה ורק על ידי שינוי, וצריך לומר לכאורה שגם זה שינוי גמור ולכן התירו.
לכאורה יסוד ההיתר של דבר בשינוי הוא משום שאינו מלאכת מחשבת. ואף שיסוד מלאכת מחשבת מצאנו בגמ' חגיגה י' לגבי מלאכה שאין צריכה לגופה. וכן מצאנו שמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ובשבת פטור משום מלאכת מחשבת אסרה תורה, בכריתות יט ע"ב ובראשונים מצאנו שמושג מלאכת מחשבת שייך גם לגבי דברים אחרים. שיטת התוספות ביומא לד ע"ב שלרבי יהודה דבר שאינו מתכוין אסור בשבת רק מדרבנן אף שבכל התורה אסור מן התורה, וכגון פסיק רישא דלא ניחא ליה לרא"ש שבשאר איסורים הוא דאוריתא בשבת הוא דרבנן.
חיי אדם כלל ט' סעיף ב' כתב שכתיבה ביד כהה, כלומר יד שמאל זה שינוי לענין כתיבה בשבת אבל ביחד לשאחר מאלכות נראה לו שחייבים מן התורה בין בימין ובין בשמאל. ואם כן צריך לומר שזה דין מיוחד בשבת. וההבדל הוא משום שבשבת גם צורת העשיה חשובה משום מלאכת מחשבת.
וע' הקדמת אגלי טל בסוף ההקדמה שבזה מסביר מדוע באבן העזר סי' קכג כתבו הח"מ והב"ש והפ"ח שטעם שמכשירים גט שנכתב בשמאל, משום שרק בשבת כתיב מלאכת מחשבת. והקשה אג"ט, שהרי מצאנו גם בכל התורה שפטור: אכילה שלא כדרכה, נכנס לבית המנוגע דרך אחוריו וכו'. וכתב ששינוי בתוצאה הוא שינוי שמתאים לכל התורה. אבל שינוי רק בפועל ולא בתוצאה, זה שינוי רק לשבת ומשום מלאכת מחשבת. ועיי"ש שהסביר בזה עוד דברים. אלא שמה שכתב שהזורע בעציץ נקוב פטור, בזה מפורש הרמב"ם בתשובה מהד' שילת ח"א עמ' רפז-ח שאסור מן התורה לזרוע גם בעציץ שאינו נקוב משום "דהזורע כל שהוא כתיב". וע' עוד באג"ט מלאכת אופה אות מד שגם כן חזר בזה וכתב שמבשל בחמה מותר לכתילה משום שיש שינוי בנפעל. ולפי זה יתכן גם להסביר את היתר טוחן בקת של סכין שהותר לכתחילה, משום שהשינוי אינו רק במעשה אלא גם בתוצאה שהרי אינו טחון היטב. ואולי זה מה שכתב שבולי הלקט שזה שינוי גמור. ולפי זה מה שהתוספתא שהובאה בבית יוסף שכ"א מתירה לרסק לפני זקנים בקת הסכין הוא מאותו טעם שזה שינוי גמור וכנ"ל. אבל זה לא מסביר את דין גונח יונק, ע' מ"ב בשער הציון תצ"ו בשער הציון אות ט" שגונח יונק הוא שינוי גמור. ולפי זה אין ללמוד מגונח יונק למקום הפסד. אבל גם בשו"ע סימן שכ"ח סעיף לג לא משמע כן.
ובשבת מצאנו הרבה מקומות של שינוי במעשה ולא בתוצאה: כל הוצאה כלאחר יד היא שינוי רק במעשה.
גדר היתר מלאכה על ידי שינוי:
עשיית מלאכה על ידי שינוי קל יותר משאר שבותים, כ"כ רש"י בפסחים ס"ו ע"ב ד"ה שיש לו היתר. שלהוציא סכין בצמרו של גדי הוא מחמר כלאחר יד "ואין כאן אלא שבות ואפילו שבות דידיה לא חמיר כשאר שבות דכל כלאחר יד לא שכיח.
וכן ראיה שהרי איסור דרבנן לחולה אסור לעשות בידים ומותר לעשות איסור דאוריתא בשינוי (ע' שו"ע הרב שכ"ח סעיף יט, אבל בשו"ע משמע שמותר רק איסור דרבנן בשינוי, וע' שש"כ שהביא דעה זו שמותר גם איסור תורה בשינוי).
ומצאנו בגמ' היתר בעשית מלאכה בשינוי במקום מצטער ובמקום הפסד: דין הצינור בגמ' כתובות ס' ע"א:
"תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת. מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן. אמר רב יוסף הלכה כרבי מרינוס. תניא נחום איש גליא אומר צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש. מאי טעמא מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו בה רבנן. אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא"
דין זה הובא בשו"ע סימן של"ו, אך מ"ב כתב שמיירי רק באיסור דרבנן משום שהעשבים תלושים, אבל הרבה אחרונים חולקים על זה וכתבו שמהראשונים משמע שהמדובר הוא באיסור דאוריתא שהותר.
ע' תהילה לדוד סימן ש"ז סעיף ה' וע' ביביע אומר ח"ה סימן לג שמוכיח מהראשונים שההיתר הוא גם באיסור דאוריתא. לוית חן, על משנה ברורה סימן של"ו ס"ק מ"ו. בענין כלאחר יד במקום פסידא, כותב שהיתר הצינור הוא במלאכה דאורייתא, בדין הצינור.
אבל כתבו הראשונים שאין ללמוד מדין הצינור: כ"כ רמב"ן שבת קל: "וכן מצינו במקצת מקומות שאמרו במקום פסידא לא גזרו רבנן בשבות עצמה כי ההיא דצינור דבמסכת כתובות (ס' א') יבשאר מקומות אין אנו מתירין כל שבות משום פסידא ואין אומרים בדברים הללו זו דומה לזו".
וכן מ"א כתב בסימן ש"ז ס"ק ז' שאין לדמות בשבותים וכתב בשם הגמ"ר דגבי צינור שרי כדי שלא יבוא לתקן בידים אבל שאר שבותים אסור.
ולמעשה בעשיה בשינוי במקום הפסד:
כתב בחיי אדם כלל ס"ב סעיף ה' לגבי שינוי במקום הפסד: "מותר לישראל לעשות מלאכה דרבנן כלאחר יד דהיינו על ידי שינוי ודוקא בצנעא".
ובמגן אברהם שם סיים: "לכן נראה לי דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות על ידי עכו"ם אפילו כדרכו ושבות על ידי ישראל שלא כדרכו אבל בלאו הכי אין להקל כלל". ומ"ב שם הביא רק מה שקשור לעשיה על ידי גוי ולא הביא בענין עשיה על ידי שינוי. אבל בסימן רס"ו ס"ק יז התיר אפילו עשה הנחה סמוך לביתו, להכניס לביתו כלאחר יד משום הפסד. האם כוונת המ"ב גם במקום שיש רשות הרבים דאוריתא? נראה שלא משום שבסימן של"ו בדין הצינור הרי כתב המ"ב שההיתר הוא רק בעשבים תלושים ואם כן אין היתר אלא במלאכה כלאחר יד בדרבנן.
ובשו"ע הרב סימן ש"ז סי"ב כתב "דבר שמשנה בעשייתו בדרך חול אע"פ שהוא שבות גמור מותר לעשותו אפילו על ידי ישראל במקום צער. וי"א שה"ה במקום הפסד ויש לסמוך על זה במקום הפסד גדול. וכן כתב הרב בשו"ע סימן ש"א סל"ח.
ואם כן האחרונים הקילו בהפסד גדול גם מלאכה דרבנן על ידי ישראל בשינוי אבל לא דאוריתא. וזה מתאים עם מ"ש בשעור הקודם שאין לדמות בשבותים לגבי עשית מלאכה מן התורה אבל שבות דשבות בזה יש לדמות בשבותים.
אבל התהילה לדוד שם, אחרי שהוכיח שדין הצינור הוא אפילו במלאכה שהיא מן התורה, כתב שכוונת המגן אברהם להתיר שבות על ידי ישראל בשינוי, שהוא שבות משום שזה על ידי שינוי ואף במלאכה דאוריתא. וזה נקרא שבות במקום הפסד. ויתכן שזה תלוי במחלוקת אם לצורך חולה מותר לעשות גם מלאכה דאוריתא בשינוי או רק דרבנן: ע' משנה ברורה שכ"ח ס"ק נז שההיתר בשינוי הוא רק במלאכה דרבנן. אבל באגלי טל טוחן סעיף יח כתב שמותר גם מלאכה דאוריתא על ידי שינוי. (ובשש"כ פרק לג סעיף ב' כתב את דעה זו בסוגרים, ובהערה שהיא דעת אגלי טל ושו"ע הרב שמותר גם כלאחר יד במלאכה דאוריתא לצורך חולה שאיב"ס). – ראה בסוף נספח
ולפי זה יש לדון מה עדיף במקום שאפשר לעשות על ידי גוי, האם עדיף לעשות מלאכה בשינוי או עדיף אמירה לעכו"ם?
ע' רמב"ן בתורת האדם עמ' כא שהשווה דין אמירה לעכו"ם לעשיה בישראל על ידי שינוי. וע' מ"א סימן ש"ז ס"ק ט' שבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות על ידי עכו"ם אפילו כדרכו ושבות על ידי ישראל שלא כדרכו. ועל רמ"א ע' קול מבשר ח"א סי' ע"ט ד"ה אולם כ"ז, וע' בשו"ע הרב סימן שז.
לכאורה מצאנו בדבר מחלוקת ראשונים:
לדעת הרמב"ם, וכפי שעמד על זה בתהלה לדוד סימן ש"ז, בחולי כל הגוף מותר גם מלאכה דרבנן על ידי ישראל (מ"מ פרק ב' הלכה י') במצטער הרבה מותר מלאכה על ידי שינוי, ובקצת צער מותר אמירה לעכו"ם בדרבנן. ומוכח בזה ששבות דשבות על ידי גוי עדיף על עשיה בשינוי.
לעומת זה בר"ן על רי"ף בפרק חבית (ס"א ע"א באלפס), שבדליקה החמירו "כיון שאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה ואין הכל בקיאין לחלוק בין מאלכה הצריכה לגופה לשאינה צריכה מש"ה אסרי רבנן אפיל במקום פסידא ואפילו על יד נכרי נמי אסור לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה על ידי נכרי אתי לכבויי איהו גופיה אי נמי שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד שממעכין ברגליו וחמיר טפי בשבות דשבת הנעשה כדרכו דהיינו על ידי נכרי".
ואם כן לדעת הר"ן מלאכה בשינוי היא קלה מאשר אמירה לגוי? (ולתירוץ שני אם כן אין נפ"מ מדליקה משום שזו מלאכה שאין צריכה לגופה ואין לנו מקור מכאן להחמיר בכל מלאכה שאין צריכה לגופה).
אלא שבתחילת הסוגיה שאל הר"ן מדוע מתירים למצטער שינוי והרי אפשר על ידי נכרי, ותירץ שאי אפשר על ידי נכרי, הרי שנכרי עדיף על כלאחר יד.
אבל בתהלה לדוד סימן ש"ז ס"ק ה' כתב שלא יתכן לומר ששנוי קל מאמירה לעכו"ם. וכן הביא ראיה הפוכה ממה שהקשה הר"ן על גונח יונק, מדוע לא לעשות את החליבה על ידי גוי, ותירץ שהוא צריך חלב רותח. ומוכח שגם לדעתו קל עשיה על ידי גוי מאשר עשיה בשינוי. ושם פרש את הר"ן באופן אחר עיי"ש. אבל פשטות הר"ן כפי שהבין הדרכי משה שהבאנו להלן.
ובחזון איש סימן נ"ו סוף ס"ק ד' הוכיח שאמירה לנכרי קל משינוי שהרי במי שהחשיך עדיף לתת לגוי מאשר להכניס לבית בשינוי, לעומת הר"ן שעדיף שינוי. וכתב החזון איש שאין מדמין בשבותים. אבל יש לדחות את ראית החזון איש, שהרי במי שהחשיך אם עושה על ידי עצמו הרי קרוב לאיסור ולכן יש לומר שעדיף גוי. ודומה להעברת פחות פחות מד"א ברשות הרבים.
וכבר הרמ"א בדרכי משה כתב שזו מחלוקת ראשונים: בדרכי משה שכ"ח אות ט' מר"ן פרק חבית שיותר קל שבות על ידי ישראל בשינוי וכלאחר יד מאמירה לגוי וכתב שאינו נראה כן מדברי ההלכות והרמב"ם.
ושם סיכם התהלה לדוד את החומרות: במלאכה דאוריתא חמיר אמירה לעכו"ם מעשיה על ידי ישראל בשינוי. אבל בשבות, חמור שינוי מאשר אמירה לעכו"ם. (וזה מסתבר לדעת הרי"ף כפי שכתבנו בשעור הקודם שאין דין אמירה לעכו"ם באיסור דרבנן).
להשלמה: אופני השינוי עדיפות שינוי על שנים שעשאוהו שני שינויים אמירה לעכו"ם לעשות שבות דשבות עדיפות קטן או אמירה לעכו"ם כאחר יד במקום כבוד הבריות
מ"מ נוספים: בעינן השאלה אם חמור עשיה בשינוי או אמירה לעכו"ם: ע' עוד בספר מלאכים אומנים פרק א' הערה ב'.
ארץ צבי סימן ו'
אמירה לגוי לעשות דבר כלאחר יד איסור דאוריתא במקום מצוה: הע' שש"כ פרק ל' סעיף מו, אז נדברו ח"ה נ"ד אוסר. וע' שש"כ פ"מ ס"ז והרב זכריה אוסר בזה וע' מ"ב ריש סי' ש"מ לגבי גזיזת צפרנים על ידי נכרית לצורך טבילה וע' מנחת שלמה ח"ב סי' ל"ה סי"ד.
כלאחר יד בגוי אם הוי כשבות דשבות: ע' שלמי יהונתן סי' ש"ז שהסתךפק בזה וכן בשנים שעשאוהו ובמלאכה שאין צריכה לגופה בגוי אם הוי כשבות דשבות. ע"ע שינוי
הצורך בעשיה בצנעה, ע' ר"ן לגבי צינור ש"לאו דוקא בצנעא דאי לא אפשר בצנעא אפילו בפרהסיא נמי שרינן. מיהו כל היכא דמצי עביד בצנעא טפי מעלי". וע' ביאור הלכה של"ו ס"ט. וע' תורה שבעל פה כרך כד עמ' יח מהרב שאול ישראלי. ושם כתב שכלאחר יד עדיף על עשיה על ידי נכרי.
ע' הצבא כהלכה, הרב יצחק קופמן, בענין שינוי באיסור דרבנן, וע"ש הערה 39
הבדל בין שינוי סתם ושינוי גמור: ע' תורת היולדת ע' נט.
שני שינויים: ע' שו"ת היכל שלמה עמ' של על שינוי או שני שינויים.
ע' מגן אברהם סימן ש"ז ס"ק ז' בסוף.
כלאחר יד לצורך מצוה: הרב בן שלמה הלכות צבא פק מה סעיף י' לגבי טלטול. והביא את ההיתרים לחולה לצאת כששם מתחת לכובע וכיו"ב. וע' מ"א סימן ש"ז "ה שמשמע שיש להתיר במקום הפסד גדול שבות דרבנן כלאחר יד.
קובץ תורה שבעל פה כרך יח במאמרו של הרב וולדנברג "חולה לב אם מותר לו ללכת בשבת להתפלל בבית כנסת ולטלטל עמו את כדוריו" ולא התיר בכרמלית כלאחר יד וכן בציץ אליעזר חי"ג סימן לד. אבל שו"ע הרב בעל התניא סימן ש"ג ס"ק כ"ג בקטע המוסגר בסוגרים) כתב בהידא דכלאחר יד בכרמית מצטרף לשבות דשבות כדי להתיר לצורך מצוה וכתב הרב אבידן בשבת ומועד בצהל עמ' רצ"ח שכן דעת הגרשז"א.
האם נוכרי קל מכלאחר יד, ע' חזו"א נו ד' דן בסתירת הגמרא במי שהחשיך
וע' במחלוקת בסימן שא על הוצאה כלאחר יד במקום הפסד
נספח, יום טז חשון תשע"ט – עם יקותיאל:
לדעת הר"ן בשבת ס"א ע"א ברי"ף ד"ה וגרסינן בכתובות, על פי רמב"ן, עדיף לעושות בשינוי מאשר גוי. וכן כותב בד"ה במקום פסידא: "שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד, שממעכין ברגליו [וקיל] טפי משבות דשבת הנעשה כדרכו, דהיינו על ידי נכרי.
אם כן הרי יוצא שלחולה שאין בו סכנה מותר בשינוי גם מלאכה דאוריתא! והרי בשו"ע סי' שכ"ח סעיף יז, כתב לדעת הרמב"ן להתיר רק איסור דרבנן ולא איסור דאוריתא. וז"ל השו"ע:
…ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים, יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר; ויש אומרים שאם יש בו סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין; ויש אומרים שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי; ויש אומרים אפי' יש בו סכנת אבר אין עושין לו דבר שהוא נסמך למלאכה דאורייתא, ודברים שאין בהם סמך מלאכה עושין אפילו אין בו סכנת אבר; ודברי הסברא השלישית נראין.
ואכן בשמירת שבת כהלכתה פרק לג סעיף ב' בסוגריים כתב שיש מגדולי הפוסקים, שמתירים גם מלאכה דאוריתא בשינוי. ובהערה כתב שהם שו"ע הרב סי' שכח יט, אגלי טל טוחן סעיף יח, תהילה לדוד שכח סוף ס"ק כב. ובשם הגרש"ז שלכן אם אי אפשר על ידי נכרי יש להקל לעשות איסור דאוריתא בשינוי לחושאב"ס.