ב"ה
גרמא בשבת
הקדמה בענין גרמא: אין הכוונה כאן לדון בגדרי הגרמא. והאם הגדרים שוים לנזיקין או אינם שוים לנזיקין, ומה בדיוק ההגדרה של גרמא. אך רק שתי נקודות כן יש ל
הקדים לענין זה:
א. יש מכשירים שעצם פעולתם עונה על גדרי גרמא, ואף על פי כן ברור שאין כאן גרמא: למשל מכונת כביסה שמפעילים אותה והיא מתחילה רק אחרי דקה אחת לעבוד, ברור שאין זה גרמא, משום שזה דומה לזורה ורוח מסייעתו משום שכך הדרך לעשות ולכן חייבים. ומטעם זה יתכן שכל מכשירי הגרמא, ע' להלן, אין בהם תועלת כיון שכך השימוש בהם. ע' ציץ אליעזר חכ"א סי' יג ס"ק א' והובא בספר קדושת השבת, הררי, עמ' .)219כדוגמא יש להביא אחת השאלות שהפתרון יכול להיות באופן של גרמא: פתיחת דלתות אינטרקום בבתי חולים, כשהדבר פועל קבוע באופן של גרמא.
ב. בענין ההשואה בגדרי גרמא בין שבת וכל התורה: בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב – ג) סימן כז ד"ה א) כתב שלגבי שבת גם מה שנחשב לגבי נזיקין כחיציו, לגבי שבת הוא גרמא. חוץ ממלאכת זורה שדרכה להעשות על ידי גרמא. וכן כתב שם לגבי ריחים של מים ודאי שלענין רציחה ותשלומים ודאי נחשב כעושה בידים, ואפ"ה יש מגדולי הפוסקים שסוברים שזה דרבנן. וכ"כ בסימן לא (ד"ה ולעומת זה) שאותו גרם כיבוי שמותר בשבת לגבי רציחה ודאי חשיב חיציו לר"י שאשו משום חיציו.
וע' שו"ת אחיעזר חלק ג סימן ס שכתב בעניינים אלו:
"והנה בעיקר הדין לגבי גרמא בשבת דעת האבן העוזר באו"ח בסוף סי' שכ"ח בנותן חטים לתוך רחיים של מים חייב ולא כמו שכתב המג"א בסי' רנ"ד, וכל האחרונים השיגו על המג"א על מה שהביא ראי' מדברי התוס' שבת י"ז. ודעת האה"ע דחייב כמו שאמרו בב"ק דף ס' זורה ורוח מסיעתו דאף דלנזקין הוי גרמא ופטור לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומכ"ש מה שחייב בנזקין. ולכאורה ד' האה"ע תמוהים מאי ראי' מזורה דזהו מלאכתו כמו זורע ואופה וצד, אלא דגם ד' המג"א בסי' רנ"ד שהוכיח מצידה אינו מובן, דשאני צידה דזהו מלאכתו, אבל ברחיים של מים הא אפשר מלאכת הטחינה ברחיים של יד. ונראה בדעתם דמה שאמרו בזורה ורוח מסייעתו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא אמרו שזהו עצם המלאכה, היינו דכל שהוא מלאכת מחשבת והמלאכה מתעביד באופן זה חשוב מלאכת מחשבת ועל כן גם בנותן חטים ברחיים של מים, שזהו דרך הטחינה אף שבאפשרי לעשות ע"י טחינה ביד מ"מ זוהי מלאכת מחשבת שאסרה תורה. ולא דמי להא דשבת ק"כ בגרם כבוי שהוא בא במקרה ובכה"ג אמרינן לא תעשה כל מלאכה, דגרמא שרי דבכה"ג לא חשוב מלאכה, אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע"י גרמא זהו חשוב מלאכת מחשבת."
יסוד הגרמא בשבת:
משנה ק"כ ע"א מחלוקת רבנן ור' יוסי. לרבנן עושים מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ישנים בשביל שלא תעבור הדליקה. ולר' יוסי אסור בכלי חרס חדשים מלאים מים "לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה". גמ' ק"כ ע"ב שכתוב לא תעשה מלאכה עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי. ולר' יוסי אסור משום שאדם בהול על ממונו ויבא לכבות.
ובשו"ע סימן של"ד סכ"ב כתב המחבר שמותר לעשות מחיצה ,דגרם כיבוי מותר, והוסיף הרמ"א במקום פסידא". וההוספה במקום פסידא הוא ממרדכי פרק כל כתבי סימן שצט.
ובבאור הלכה כתב "דגרם כיבוי מותר לאו דוקא כיבוי דהאו מלאכה דאינה צריכה לגופה דאפילו בכל מלאכות הדין כן וכנ"ל".
אם כן כל גרמא מותרת במקום פסידא. וממילא משמע שזו שבות קלה שהרי שבות אחרת לא הותרה במקום פסידא.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקיד סעיף ג:
"נר של שעוה שרוצה להדליקו בי"ט וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. הגה: ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באור, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן נוהגין; אבל ע"י סכין, אסור, (הגהות מיימוני פ"ז והגהות אשירי ומרדכי ותוספות פ"ק דביצה). ומותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט, כדי שיכבה; אבל אסור להעמידו שם, אם כבר הרוח מנשב (מהרי"ל)."
על הגהת הרמ"א כתב בשער הציון תקי"ד ס"ק לא, שביום טוב לפחות מותר גרם כיבוי לכתחילה. ובמאמר מרדכי כתב שאפשר שביום טוב לכ"ע שרי גרם כיבוי משמעות התוס' ביצה כ"ב. וכתב שהט"ז כתב שהגהת הרמ"א אין לה מקור אלא במרדכי והרא"ש לא ס"ל אותה. ומ"מ משמע שביום טוב הקיל.
ונראה שזו במחלוקת תוס' והרא"ש לגבי יום טוב:
תוספות מסכת ביצה דף כב עמוד א
"והמסתפק ממנו חייב משום מכבה – אינו ר"ל מפני שממהר כבוי דלא הוי אלא גרם כבוי וגרם כבוי ביום טוב שרי אע"פ שממהר כבויה ובשבת נמי אינו חייב אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ולכך נראה ככבוי ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך למטה ממנה כיון דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל אע"ג שהוא גורם לגרום כבויה שרי ודוקא לחתוך אותה באור אבל בסכין אסור אליבא דכולי עלמא דאמר לקמן במתני' (דף לב.) חותכה באור בפי שתי נרות."
אם כן לדעת התוס' גרם כיבוי ביום טוב מותר. וכפסק הרמ"א בסימן תקי"ד ס"ג שמותר גרם כיבוי ביום טוב.
אבל הרא"ש שם פרק ב' סימן יז כתב לאחר שהביא את דברי התוס':
"ומיהו ההיא דשפופרת על פי הנר דאסור (שבת דף כט ב) דלמא אתי לאיסתפוקי מניה היינו על כרחך מפני שממהר כיבוי שאינו מכחיש מאור הנר כלל שהרי הנר לעולם מלא שמן כי מן השפופרת מטפטף תמיד לאור הנר אף אם יסתפק מעט משמן שבתוך השפופרת אינו מכחיש מאור הנר. הלכך נראה לי טעמא דמסתפק מן הנר משום שממהר כיבויו. ואף רבנן דרבי יוסי מודו בהאי גרם כיבוי דחייב. דעד כאן לא פליגי התם אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע שמה הדליקה. אבל הכא השמן והפתילה שתיהן גורמים את הדליקה והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי חייב והיינו טעמא דנותן שמן בנר משום דמאריך בהבערתו. דאילו לא נתן שמן בנר היה כבה כשיכלה השמן שבנר. ומה שהוא דולק מכאן ואילך הוי כאילו הוא הדליקו. וכן לענין כיבוי נמי ממהר הכיבוי על ידי שנסתפק מן הנר הוי כאילו כבה הוא.
אם כן לרא"ש אסור למהר את הכיבוי אם נוגע בנר, וזה פסק המחבר שרק קודם שהדליק מותר לשים עליו מים.
וכתב המ"א בהלכות יו"ט סימן תקי"ד ס"ק ז על מה שהתיר המחבר לשים דבר סביב הנר קודם שידליקנו:
"קודם שידליקנו – דהרא"ש כ' אע"ג דגרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סכ"ב היינו כשאינו נוגע בדבר הדולק אבל השמן והפתיל' שניהן גורמין הדליקה והממעט מא' מהם ממהר את הכיבוי ע"כ ולכן אסור ליתן סביביו דבר המונע אחר שידליקנה עכ"ל ב"י וצ"ע מ"ש מטלית שאחז בו האור שמותר ליתן עליו מים כמ"ש סי' של"ד סכ"ד, וא"ל דהתם משום פסידא דהא הרא"ש ס"ל דאפי' בלא פסידא שרי דאל"כ לא הוי קשה כלום מגרם כיבוי ע"ש, לכן נ"ל דלא אסר הרא"ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי וכ"מ שם מלשונו ומל' הטו' שלא כ' תיבות קודם שידליקנה משמע אפי' אחר שהדליקה שרי".
וע' נתיב חיים שם.
ולכן לדעת המ"א לרא"ש אסור רק לקחת מדבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לו מותר.
לפי זה לכבות גז על ידי סגירת הברז הראשי, אף שלא נכבה מיד, לדעת התוס' יתכן שאין זה גרמא משום שמיד הלהבה מונמכת. ולדעת הרא"ש אסור לקחת מהחומר הדולק.
ועוד: דעת המ"א שהרא"ש חולק וסובר שמותר גרמא גם שלא במקום פסידא. וע' מ"א ס"ק יט. וכן משמע שגרם כיבוי מותר לכתחילה. וע' רע"א בשו"ע סי' של"ד סכ"ב וחזו"א סל"ח ס"ק ו' שאין מלשון הרא"ש ראיה להתיר לכתחילה גרם כיבוי ביום טוב.
אלא שהמ"א תקי"ד ס"ק ה' משמע שמחלק בין גרם שאסור אף ביום טוב לבין מניעת הדלקה, שרק בזה התירו ביום טוב: חתיכות חלב המונחים בנר מותר ליקח א' מן החתיכו' הרחוקות מן הפתילות ואף דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום הפסד כמ"ש סי' של"ד סכ"ב שאני שם דכשמגיע האש שם מתכבה ממש אבל הכא שמונעו רק מלשרוף שרי אפילו להרא"ש (יש"ש סי' כ"ח) ואע"פ שהב"ח כ' בשם רש"ל לאיסור בתר ספרו אזלי' דבתר' הוא וכ"מ ס"ג בהג"ה וסי' תק"ב: ולחתוך את הנר עצמו, אף שבס"ק ז' משמע שלדעת הרמ"א מותר, כתב המ"א בס"ק יט שאסור לחתוך מן הנר כמו להסתפק מן השמן המטפטף.
ואם כן אין כאן מקום להקל בכל גרמא, לכאורה. ולמעשה ע' שש"כ פרק יג הערה צט שאין להקל בגרמת כיבוי ביום טוב על ידי שעון כי זה כמו לתת את המים בזמן שהנר דולק שאסר המחבר (וצ"ב שהרי הרמ"א ודאי מתיר, ולמ"א גם לרא"ש מותר). וכן בתיקונים ומילואים לפרק יג הערה סא כתב שאנו מחמירים שלא כמ"א ולא לתת דבר המונע מלדלוק בשעה שהנר דולק. ובהקדמת הדלקה על ידי שעון שבת, כיון שזה מדרבנן ביום טוב התיר לגרום להדליק מוקדם יותר.
ולכאורה המשמעות היא שכל הדיון לגבי יום טוב הוא גם לגבי שבת. ע' לשון הרא"ש. ולדעת הרא"ש הממהר את הכיבוי חייב. ע' הערה במבוא להלכות שבת של הרב נויבירט פרק א' סעיף כו הערה קיא. ומ"ב תקיד ס"ק כג להחמיר כדעה זו. וע' שער הציון אות כט ראשונים נוספים הסוברים כן.
המקילים שלא במקום הפסד:
רא"ש שהביא המגן אברהם שמותר גם בשבת, שאם לא כן מה שאלת הרא"ש מר' יוסי. וע' שער הציון לסימן תקי"ד אות ל"א ומשמעות התוס' ביצה כ"ב ע"א לגבי יום טוב, (ובט"ז סוף ס"ק ו' כתב שלא מצאנו חבר לדעה זו של רבנו יואל שגרמא מותר רק במקום הפסד, והמ"א כתב בס"ק ז' שלרא"ש מותר גם שלא במקום הפסד). וע' מנחת שלמה ח"ב סי' כ"ב אות ב' שהעיר שהמרדכי אוסר שלא במקום הפסד אבל לא הובא ברמב"ם וברי"ף.
ולכאורה גם פשט הסוגיה משמע שגרמא מותר גם שלא במקום פסידא. הרי מקשים ממחיקת השם שלר' יוסי כדרכו ולרבנן צריך גמי, ואם גרמא מותר רק במקום הפסד הרי מה הקושי לשים גמי, ע"כ שאם מותר מותר בלא פסידא (ראית הרב ישראלי). וע' אבני נזר או"ח סימן רל"א שתירץ "ולשיטת רבינו יואל הא דמדמי הגמרא לגרם מחיקת השם. היינו משום מצוות טבילה שרי כמו משום פסידא. דהתם נמי איכא הפסד. שאסור בתרומה וקדשים וליכנס למקדש. ותדע דהא תנן הרי זה לא ירחץ. הרי דבלא מצוות טבילה ודאי אסור גרם מחיקה. ולדעת המתירין גרם כיבוי בלי פסידא צריך לומר הא דלא ירחץ משום דבשם הקודש מצוה לשומרו שלא ימחק. כמו שהתירו להציל כתבי הקודש בשבת מפני הדליקה"
עוד ראיה מגמ' שבת מ"ז ע"ב שם הקשו מדוע אסור לשים כלי עם מים תחת הנר כדי שיקלוט הנצוצות, והרי רבנן מתירים גרם כיבוי. והרי אם רק במקום פסידא, יכול לשים כלי בלי מים, וכמ"ש התוס' שם. אלא שבזה כבר שאל ותירץ האור זרוע הלכות ע"ש סימן כח: "ונ"ב דהא דפליגי רשב"ג ור' יוסי בגרם כבוי היינו דוקא להציל מפני הדליקה אבל גרם כבוי שלא להציל מודו כ"ע דאסור והיינו שמשמע מדברי ריב"א ומדברי ערוך דגרם כבוי אסור היינו בגרם כבוי שאינו להציל ]וקשה[ לי על סברתי מהא דפריך פ' כירה לימא תנן סתמא כר' יוסי דאמר גרם כבוי אסור דהוה לי' למימר אפי' תימא רשב"ג ע"כ לא שרי ר' שמעון בן ננס אלא בגורם הכבוי להציל מן הדליקה אבל שלא להציל אפי' ר"ש מודה ונראה בעיני דהתם נמי להציל מיירי בדנותן מים בכלי להגן מפני הנצוצות וכן פירש"י ]בפ' כירה[."
האם לדעת המחבר מותר גם שלא במקום פסידא? ע' יחווה דעת ח"א סימן לד שהביא שגם למחבר צריך לומר שמותר רק במקום פסידא: אמנם מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סי' תקי"ד סעיף ג') כתב: נר של שעוה שרוצה להדליק אותו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול לתת סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלהשרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. מבואר שאין להתיר גרם כיבוי לאחר הדלקתו, וכאן הרי הגרמא נעשית כשהגאז דולק. אולם המגן אברהם שם הקשה על זה ממה שפסק מרן השלחן ערוך /א"ח/ (בסי' של"ד סעיף כ"ד), טלית שאחז בה האור, מותר לתת עליה משקים לגרום לה כיבוי כשיגיע האור לשם. ועיין בספר נהר שלום ובספר מאמר מרדכי שם שתירצו, שלא התיר מרן בסימן של"ד גרם כיבוי אלא משום הפסד, אבל שלא במקום הפסד, כגון נר, אסור. וכמו שכתב בבית יוסף סי' תקי"ד לחלק כן בשם המרדכי.
וע' שו"ת זרע אמת סימן ס"ד שכתב דשרי גרמא בשבת אפילו במקום שאין הפסד והובא בילקוט יוסף סימן רנ"ג סעיף ה' עמ' צט אלא שזה נראה שלא לדעת הרמ"א.
ע"ע אמרי בינה שבת כז.
גרמא לצורך חולה: מג"א שכ"ח ס"ק נג. ומשמע שזה כשאר שבותים.
גרמא באיסור דרבנן:
בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן י כתב שכל מה שאנו אוסרים גרמא שלא במקום פסידא הוא בדאוריתא אבל בדרבנן מותר גם שלא במקום הפסד: "ומעתה כיון דנתבאר ודאי שאין כאן מלאכה דאורייתא, מסתבר שאין שום חשש בפתיחת הדלת, שהרי גם לענין גרם מלאכה דאורייתא אמרו בגמ' שבת ק"כ ע"ב, שרק עשייה אסורה הא גרמא שרי, ומבואר שלאו דוקא גרם כבוי הוא דשרי, אלא אף גרם הבערה נמי שרי, כמו"ש שם להדיא המאירי עיי"ש. הן אמנם שהרמ"א בסי' של"ד סעיף כ"ב כתב דלא שרי גרם כיבוי כי אם במקום פסידא, מ"מ נלענ"ד שכל זה דוקא בגרם מלאכה דאורייתא משא"כ בדרבנן לא מצינו שאסור שהרי אפילו לענין יו"ט כתבו התוס' במס' ביצה כ"ב ע"א דגרמא שרי לכתחלה אפילו שלא במקום פסידא, ואף שהמג"א כתב בסי' תקי"ד סק"ה דאסור, מ"מ בדרבנן ממש לא מצינן שאסור, וזה שגרם כבוי אסור אע"פ שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כבר מבואר בראשונים שמשאצל"ג חמורה יותר ונחשבת כדאורייתא, וחושבני שגרם כבוי גחלת של מתכת מותר גם שלא במקום הפסד."
(לפי דבריו אלו יש להקל יותר בפעולה של שעון שבת.)
גרמא בצירוף פסיק רישא:
הרבה אחרונים כתבו שכל איסור גרמא במקום הפסד הוא כשמכוין לכך אבל לא כשאינו מיכוין, ע' שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן י: "וגם אפשר שכיון שמעיקר הדין אמרו בגמ' שגרמא מותר, לכן אף שהרמ"א הביא דעת המרדכי דלא שרי אלא במקום פסידא, מ"מ אפשר שדוקא בכה"ג שמכוין להדיא לגרמא, אז הוא דאסור שלא במקום הפסד, אבל בכה"ג דנידון דידן שאינו מכוין אלא לפתוח הדלת, ורק פס"ר הוא שיצא מזה גרמא בכה"ג לא מצינן שאסור אף להמג"א בסי' שי"ד שאוסר פס"ר אפי' בדרבנן. וקצת דוגמא לכך מזה שבשבות של אמירה לעכו"ם לא אסור בפסיק רישא כמבואר שם במג"א ובסוף סי' רנ"ג עיי"ש, והשבות של אמירה לעכו"ם חמורה יותר מגרמא, דנפישי רבוואתי הסוברים שמותר לכתחילה אפילו שלא במקום פסידא, וכיון שכן אפשר שכמו כן יש לחלק בנידון שלנו בין מכוין להדיא ובין פסיק רישא."
וע' נתיבות שלום סימן נח.
והדברים מפורשים במאירי על מסכת שבת דף קכ/ב: "מי ששכח נר דולק ע"ג טבלא מנער את הטבלא בנחת והיא נופלת ואם כבתה כבתה שהרי אינו מתכוין ופסיק רישיה אין כאן שאפשר שלא תכבה אחר שהוא עושה בנחת ופירשוה גדולי הדורות כשאין שם שמן ואפשר שתפול ולא תכבה שאם יש שם שמן אי אפשר שלא תכבה בשפיכת השמן וי"מ אותה בנר של שעוה וכיוצא בה וי"מ שמאחר שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו מתכוין אף בפסיק רישיה מותר ועוד שהוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה שאינו רוצה בהפסד השמן וי"מ שמאחר שאינו מכבה אלא גורם אף בפסיק רישיה מותר".
ובענין זה של גרמא באינו מתכוין ופסיק רישיה, ע' תורה שבעל פה כרך ט' עמו ע"ו בשם הגרש"ז, וע' שבט הלוי חלק ח' סימן קע"ז בשם מאירי, וע' מאמרו של הרב נויבירט בהמעין תשרי תשכ"ז, בשם הרב פראנק (הר צבי או"ח סימן קפ"ח ובשם הגרש"ז. ובשש"כ פרק א' הערה קיח שהגרש"ז הסתפק בגרמא ופסיק רישא בדאוריתא.
עדיפויות:
ע' מ"ש הרב ישראלי בתורה שבעל פה כרך כד שעדיפות הראשונה היא גרמא שהרי לדעת רוב הראשונים לא נאסרה בכלל. ואחר כך כלאחר יד, ובזה התנאי של פסידא הוא לעיכובא. ויש להעדיף בצנעא. והדרגה השלישית היא עשיה על ידי גוי.
לענין גרמא ואמירה לגוי: שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב – ג) סימן כח ד"ה לענין גרם "לענין גרם מלאכה בשבת נלענ"ד פשוט דקיל טפי משבות דאמירה לנכרי, שהרי לענין גרמא מפורש אמרו בגמ' שבת ק"כ ע"ב עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, ונפישי רבוואתי דסברי דשרי נמי מדרבנן אפילו שלא במקום הפסד, ואף שהרמ"א הכריע בסוף סי' של"ד דשלא במקום הפסד אסור, מ"מ איסורו ודאי קיל טפי מאמירה לעכו"ם כיון שאין איסורו מפורש בש"ס. וגם מצינו במס' ביצה כ"ב ע"א בתוד"ה והמסתפק, שכתבו דגרם כבוי ביו"ט שרי ואילו בשבות של אמירה לעכו"ם נוהג לכו"ע גם בחוה"מ וכ"ש ביו"ט (מסופקני לדידן דקיי"ל שגרמא אסור גם ביו"ט איך הדין בחוה"מ). וחזינן נמי דגרם כבוי שרי לכתחלה במקום פסידא ואילו אמירה לעכו"ם מפורש תנן ]שבת קכ"א ע"א[ דאסור לומר לעכו"ם לכבות דליקה בשבת.".
האם מותר בקביעות להשתמש בהיתר גרמא?:
ע' שש"כ פרק יג הערה נח שכל ההיתר של גרמא הוא לנהוג כן בדרך מקרה ולא בקביעות. ולכן כתב שלא לנהוג להדליק אש ביום טוב על מנת לכבות על ידי שימת כלי עם מים רותחים על האש. וע' גם מנחת שלמה ח"א עמ' ע"ו וח"ב עמ' פ'. ולכן לא יתכן לעשות פתרון לפתיחת דלתות חשמליות וכיו"ב באופן של גרמא. אולם יתכן שכיון שבחול לא משתמשים במכשירים אלו כיון שיש בהם גם השהיה ואין זה נוח, אולי כן נחשב לגרמא, ע' תחומין י"א עמ' .173 ומשמע בהערה בשש"כ הנ"ל שגם אם נאמר שמותר שלא במקום הפסד (ביום טוב או בשבת באיסור דרבנן), גם כן קיימת ההגבלה הנ"ל.
ויש להעיר על מכשיר גרמא של מכון "צומת", שמבוסס על המשכת מצב, וזה פחות מגרמא, וכמו שמתיר הגרש"ז לגרום לשעון שבת לכבות מאוחר יותר גם לכתחילה ושלא במקום פסידא (ע' שש"כ פיג הערה צ), אם כן אולי היה כן מותר להשתמש באופן קבוע בכך משום שזה קל יותר מגרמא, וצ"ב.
יש מכשיר נוסף של גרמא של המכון המדעי טכנולוגי שבנוי על עיקרון אחר של "מניעת מונע", ע' הסבר למכשיר זה בספר קדושת השבת ע' קצט, וע' תחומין. ובכלל, יש פוסקים המתירים את השימוש בהם בשבת, לעיתם רק לצורך חולים וזקנים, ולעיתים אף לצוך כלל האוכלוסיה ולעומתם רבים מגדולי הפוסקים בדורינו שאוסרים את השימוש בהם או מהצד ההלכתי גרידא (כולל זילתא דשבת, ע' תחומין יא עמ' 173ושות עשה לך רב ח"ג סי' כ"ג וח"ו סי' כז) או משום חשש של פירצה בחומת השבת (בשימוש למשל בקלנועית עם מכשיר גרמא עבור מי שאינו זקוק לזה). ודעת הרב אלישיב לאסור להשתמש בכל מכשירי גרמא משום שמכשירים אלו נעשו לשם מטרה זו וזה קבוע כך ואין זו גרמא מותרת כי צריך שהפעלה או כיבוי אלה לא יהיו כדרכם בכך. וכן בשנת תשמ"ה התפרסמה בעתונות החרדית דעת תורה באוסרת מהרב שך, הגרי"י קנייבסקי, הגרי"י וייס זצ"ל ויבלח"א הרב וואזנר (ע' ספר קדושת השבת, הררי, עמ' .)206-7וע"ע תחומין ח"ב עמ' 81-2
גרם כיבוי לפני הדלקה: ע' מנחת שלמה ח"א סימן י' אות ג', וע' שש"כ פי"ג הערה צה.
מקורות נוספים:
ע' שביתת השבת בקונטרס מעשה חושב פרק ד' בתחילת הספר.
גרם כיבוי בשבת וביו"ט, ע' אורייתא כרך ז' שבת, עמ' קט. וע' קונרס גרם המעלות לר' ישעי' קוטנר, בסוף שו"ת…
גרמא באיסור מוליד מותר: גרש"ז במנחת שלמה.
יש להעיר שבא"ת יש ערך גרמא בנזיקין לבד ולא גרמא בכלל, ורק הפניה מגרם כיבוי לערך מכבה.
שש"כ פי"ג הערה קג*
נספח:
מתוך http://www.zomet.org.il/?CategoryID=208&SubjectID=14&Search=1
גבולות השימוש במנגנוני 'גרמא' של מכון 'צומת'
בשבת האחרונה יצא לי לשהות בבית חולים 'קפלן', וראיתי שבכניסה לחדרי לידה ולמחלקת יולדות, שם הדלת נפתחת באופן חשמלי באמצעות לחיצה על כפתור, ורשום שם שהדלת נפתחת באמצעות פיקוד שבת של 'צומת'. ברצוני לשאול האם התקן זה מבוסס על גרמא, ואם כן – מכיוון שהרמ"א פסק שגרמא מותרת רק במקום הפסד, מתי מותר לאדם שאיננו איש צוות רפואי להיכנס ולצאת מבעד לדלת (כאשר איננו מנצל את העובדה שהיא ממילא נפתחת עבור איש צוות). לדוגמא: על מנת לצאת מחדר-לידה (שם הייתי עם אשתי) לשירותים ישנו צורך לעבור דרך הדלת הזאת, האם הבד מותר? כמו כן הכניסה למחלקת יולדות היא לכאורה מותרת כיון שזה לצורך מצוות ביקרו חולים, וגרמא מותרת במקום מצווה, אך האם מותר לצאת, שהרי באופן תיאורטי אפשר להישאר שם כל היום?!
שלום רב לשואל.
אכן 'שאלת חכם' בהחלט, ואנו נשאלים על כך פעמים רבות. קשה לתת קיצבה מדויקת לדבר, ואציין את אשר אנו נוהגים לומר, לאור התייעצות עם פוסקים מובהקים.
אין מנוס – וזה אפילו לכתחילה, מליצור הכללות בנושא השימוש ב'גרמא'. מכיוון שעל פי דין 'גרמא שריא', ולדעת הרמ"א רק "במקום פסידא" (כמו דליקה, פסידא כספית בלבד) – פוסקי דורנו הורו לנו כי כל המיגזר הרפואי והביטחוני והמסתעף מהם נכללים תחת היתר זה.
לא ניתן בבית חולים לבודד בין המקרים, ובין הפרסונל לבני המשפחות וכדו'. מכיון שהגרמא הואדרך המותרת – לכן אין צורך לחשוב פעמיים-שלוש ולהימנע, ולהתאפק משירותים, וכדו'.
יש בידי מספיק הנחיות הלכתיות לפיהן האדם צריך לחשוב לא רק על עצמו, ואם הוא יחמיר אזי גם מישהו שיראה או ישמע… ו"נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" לאחרים בסיטואציות שונות.
על כן, אנו שלמים לחלוטין עם סידורי גרמא בכניסה ויציאה, למרות שהזיקה לפיקוח נפש היא רחוקה מלכתחילה. ואם כבר קיים הציוד – ניתן להשתמש בו ללא עוררין וללא היסוס.
והיה ברכה, הרב ישראל רוזן
שימוש במנגנון 'גרמא' לצרכים שאינם חיוניים
בכניסה ליישובי התוקן מנגנון 'גרמא' לפתיחת השער השמלי. לצערי רוב תושבי היישוב אינם שומרים מצוות, והשימוש העיקרי במנגנון זה כרגע מיועד עבורם. שאלתי: לשם מה פיתחתם מגנון זה? – האם לצורך 'חילונים' שאינם שומרים שבת כלל? אני מודע לכך שכלי רכב ביטחוניים עוברים במקום במהלך השבת, האם לשם נסיעתם שמוגדרת כפיקוח נפש הותקן המנגנון?
התלבטנו קשות בנידון בשעתו. סידור השבת לשערי יישובים הוצע רק למען נסיעות חשובות, כמו ביטחון ורפואה. העניין הוא שבמקומות רבים מוצבים אנשי מילואים בשערים, והם אינם רשאים להפר פקודה וחייבים לפתוח לכל אחד, ולכן ראינו צורך למעט ילול שבת ע"י מנגנון גרמא.
וזאת לדעת, בעצם גרמא שריא לכתחילה, רק החמירו הקדמונים (הראשונים) שלא להשתמש אלא במקום פסידא, וזה מובא ברמ"א בלבד (ואולי המחבר אינו סובר כך ומתיר תמיד) – לכן יש ערך רב לסידור זה.
הרב ישראל רוזן
'גרמא' בשבת ו'מניעת המונע'
האם יש הבדל בין גרמא למניעת המונע. כלומר: בהנחה שאני פוסק שגרמא מותרת מהתורה אך אסורה מדרבנן! האם לכתחילה מותר להסיר מונע לפעולה בשבת? דוגמות: מעלית שבת שלא עולה בלי שהדלת נסגרת והיא לא נסגרת אוטמטית (מותקנת בבניינים של משהב). וכן מדיח כלים שלא מופעל ללא סגירת הדלת ברם סגירת הדלת לא גורמת לפעולה אלא השעון החיצוני פועל תמיד וסגירת הדלת הכרחית כדי שהמדיח יעבוד. ועוד דבר חשוב שלכאורה מותר להרים את כפתור האור ואח"כ כאשר הזרם מחודש הוא נדלק וזה לא גרמא אלא מניעת המונע (ראה מקור חיים לרח"ד הלוי זצ"ל ח"ג עמ' 308 סעיף ה). השאלה היא לספרדים שלכאורה לא פוסקים 'מקום פסידא' (של"ד,כב).
כל הדוגמאות שהזכרת הן גרמא ברורה ולא מניעת המונע. הזזת המתג, או סגירת הדלת, זו פעולה חיובית ישירה של חיבור מעגל חשמלי שכרגע אין בו זרם והוא יגיע ע"י השעון לאחר זמן. אין לך גרמא גדול מזה. מניעת המונע זו דוגמא שכמעט לא קימת בישום ביתי רגיל. למשל, אם יש מכשיר אוטומטי השואף לחבר את המתג החשמלי בשעה שאין זרם, ויש מכשיר אוטומטי אחר המונע בעד המכשיר הראשון מלפעול, והאדם עוצר את הגורם השני ומונע בעדו מלמנוע ואז הגורם הראשון יעשה את פעולתו האוטומטית ובבוא העת של השעון האור ידלק.
מכל מקום לדעתנו גם מניעת המונע זו גרמא שנאסרה מדרבנן, ואיננו שותפים לכל האבחנה הזו, ובפרט שמדובר מדרבנן בתורת סייג למלאכה ישירה.
ע' מנחת שלמה ח"ב סימן לא בענין חליבה בשבת וכוחו וגרמא. שם סימן כח בגדרי גרמא.
וע' שש"כ פ"א הערה קלה בחדש בשם הגרש"ז שיש להסתפק בהיתר זה של גרמא בפ"ר בדאוריתא.
ע' שעור פרשת ויקהל.
גרמא במתכוין, ע' רש"י עירובין פח ע"א ד"ה שופכין לתוכו:
שופכין לתוכו – דתיימי מיא, ואי נמי לא תיימי, דיש בו מים מבעוד יום, כיון דרוב ימות השנה עשוין ליבלע – הכי נמי כי נפקי לבראי לאו להכי איכוון, וכיון דלא נתקיימה מחשבתו – שרי דאפילו מתכוין לאו איסורא דאורייתא איכא הכא, דהא לאו ברשות הרבים זריק להו איהו גופיה, אלא מאיליהן יוצאין הלכך כי לא מיכוין שרי לכתחלה.
ומבואר שבמתכוין גם כן מותר מן התורה גרמא בהוצאה ומדרבנן מותר כשלא מתכוין וכמ"ש בהערה בשש"כ. וע' תחילת ספר מעשה וגרמא בהלכה שהביא הלומדים ברש"י ב"ק ס' שבמתכוין אסור מן הדין.
ראה תשובה של הרב עמר נגד מכשירי גרמא (ספרית לא שלי)
נושאים:
שש"כ סעיף כה וסעיף כח:
היתר גרמא בכלל, גמרא שבת שגרמא מותר, גמרא בב"ק שגרמא אסור, ישוב הראשונים.
גרמא והסרת מונע: ע' באמונת עיתך 109 במאמר על הכושר סוויטש, ושם ממנחת יצחק שאין הסרת מונע פחות מגרמא.
גרמא ביום טוב – קובץ גרמא בשבת.
גרם כיבוי דוקא במקום פסידא ראה קובץ גרמא בשבת בספרית הפסיקה בהלכות שבת
שש"כ הערה קז הביא שאין מקור להתיר רק במקום פסידא (שאלת הכושר סוויטש)
פוסקי דורנו הסכימו כי צרכי רפואה וביטחון יכולים להיחשב בהכללה כשקולים למקום הפסד, והתיר למענם הפעלת 'גרמא' בשבת. ראה נתיבות שלום סימן נח.
הערה קיא ואילך: רחיים של מים
הערה קטו בדין מתבשל במוצאי שבת
הערה קכב בדין מסתפק מן הנר.
גרמא באיסור צידה, רמב"ם לגבי משסה כלבים, מגן אברהם, אבן העוזר שכח.
מגן אברהם שכח סקנ"ג לגבי עלוקות
מכשירי גרמא ע' אורחות שבת חלק ג' פרק כט סעיף כז, עמ' רמ"ג:
בענין השימוש במכשירים המכונים בשם מכשירי גרסא נתפרסמה דעת גדולי ישראל שאין להשתמש בהם בשבת אף לא במקום מצוה או חולי שאין בו סכנה והיינו אף מכשירים הבנויים על עקרון של מניעת המניעה או המשכת מצב קיים וכיוצ"ב וראה הערה
וראה בשעורים על מבוא הרב נויבירט לשש"כ, שעור 24 ואילך.