ב"ה
בענין שנים שעשאוהו
מקור הפטור, ע' גמ' צ"ב ע"ב בעשותה כולה ולא מקצתה
האם זה כמו חצי שעור שאסור מן התורה? ע' באר יצחק סימן יד בתחילה שכתב שלא דומה אלא לזה עוקר וזה מניח שזה דרבנן. וע' לשון החיי אדם, הלכות שבת כלל ט' סעיף ט': "אינו חייב עד שיעשה כל המלאכה לבדו מתחלה ועד סוף אבל אם עשה רק קמצה כגון שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ובא חבירו ולקחה מידו נמצא שהראשון עשה עקירה והשני עשה הנחה שניהם פטורים אלא שאסור לעשות כן מדרבנן. וכן אם שנים עשו מלאכה א' בפעם א' כגון שאחזו בקולמוס וכתבו ביחד ב' אותיות, ונ"ל דה,ה אם אחזו בנר והדליקו דפטורין, דמאי שנא. וכל זה קבלו חז"ל מדכתיב אם נפש אחת תחטא בעשותה, וקבלו דהכי קאמר העושה כולה ולא העושה מקצתה."
הרי ששנים שעשו זה כמו זה עוקר וזה מניח שזה איסור דרבנן.
ע' שו"ע סימן שט"ז ס"ה ומ"ב ס"ק כא, שהובא שם הלימוד של שנים שעשאוה פטורים.
השאלה המעשית: במקומות שמותר על ידי שינוי האם שנים שעשאוהו הוא באותה רמה, והאם עדיף שינוי או עדיף שנים שעשאוהו, או שאי אפשר בכלל על ידי שינוי?
ע' רש"י ק"ו ע"ב שמשמע שהפטור הוא משום שלאו אורחיה, היינו כמו סוג של שינוי. ע' לשון שו"ע הרב סימן שט"ז סעיף ז' שמוכח שם שזה גדר של שינוי.
ולכאורה הנפ"מ אם זה שינוי או לימוד של "בעשותה" לבד בלא שינוי, אם זה שייך בכל התורה כולה, שהרי הפסוק "בעשותה" אינו מדבר על שבת בלבד. אבל אם זה גדר של שינוי, יש לומר שזה שינוי ששיייך רק בשבת, כמ"ש האגלי טל בהקדמת הספר, ששינוי שאין בו נפ"מ בתוצאה אלא רק במעשה הוא שינוי שנוהג רק בשבת ולא בכל התורה כולה.
והרי בכל התורה לא מצאנו היתר של שנים, שהרי הכוהו י' בני אדם במקלות וכו' חייבים, וע' מנחת שלמה ח"ב סימן כה. וע' רמב"ם הלכות כלאים פרק ט' הלכה ט' אם מאה מנהיגים כלאים כולם לוקין.
מקור חיים בהגהות על מ"א רס"ו כתב שדין שנים שעשאוהו נוהג רק בשבת. לגבי מי שהחשיך בדרך אם אין עמו עכו"ם מניחו על חמורו. וע' מ"א שדן על רוכב. וכתב במקור חיים שלכאורה יש עצה בעגלה בשני סוסים, וזה יכול וזה יכול, שהרי כל שבו פטור אבל אסור בבהמתו מותר. וכתב שזה לא נכון, שהרי הפסוק של בעשותה, נאמר בכל התורה, והרי בכל התורה לא מצאנו היתר של שנים שעשאוהו, שהרי שנים שבשלו בשר בחלב ודאי חייבים ושנים שהרגו נפש לומדים מפסוק אחר וכו' ע"כ שהפטור הוא דוקא מקרבן ולא מאיסור תורה.
וע' משך חכמה סוף פרשת בהר ד"ה את שבתותי.
וע' באר יצחק שהוכיח שזה רק איסור דרבנן (במסקנתו חשש לדברי מקור חיים) מרמב"ם בפרק א' הלכות שבת הלכה ט"ו שהביא דין שנים שעשאוה ביחד עם זה עוקר וזה מניח, ע' לשונו שם, ובהלכה שאחרי זה מקלקל, ומשמע שהכל רק דרבנן. והרי הרמב"ם גם כתב שכל מקום שכתב פטור היינו פטור אבל אסור (ע' הלכה ג' שם). ואם כן מרמב"ם מוכח שזה רק איסור דרבנן.
וע' מנחת שלמה ח"ב סימן כה שהוכיח שרש"י גם הוא סובר שזה רק מדרבנן, רש"י צ"ג ע"א ד"ה ר"ש מטהר, שכתב שר"ש מטהר לשיטתו שזה אינו יכול וזה אינו יכול אינו אלא כמסייע ופטור. ואם הפטור הוא רק לקרבן, איך זה קשור לדין הזב.
מקורות: שש"כ פרק לב הערה פז שש"כ ח"ג פרק ב' הערה עז הלכה ורפואה ח"ה עמוד נ-נב מנחת שלמה ח"ב סימן כה
זה עוקר וזה מניח הוא איסור דרבנן, וכתב באבן העוזר סימן שמ"ט כתב שבאיסור דרבנן מותר לכתחילה. ואם כן לדעתו יש להתיר לתחילה בשנים שעשאוהו בדרבנן. (הביאו באבני נזר ח"א או"ח סימן נא).
הרב אבידן חולק על ספרים בהלכות צבא שהתירו הוצאה על ידי שנים שעשאוה ואמר שאין לדמות בשבותין.
ציץ אליעזר ח"ג סימן טז פרק ג'
שו"ת באר יצחק סימן יד שלצוות לשני גויים לעשות יחד אינו שבות דשבות כ"כ שש"כ פ"ל הע' מו והו"ד בשלמי יהונתן סי' ש"ז עמ' רמ"ז ובבאר יצחק שם שעמ' קל"ה אם דומה לכיבוי שעיקרו מן התורה ואם יעשה ע"י אחד יתחייב.
ע' הלכה ורפואה כרך ה' ועמ' נ' מהרב משה הרשלר. עטרת שלמה, קובץ זכרון תשנ"ט מהגרש"ז אוירבך זצ"ל, עמ' טו.
עיין תוצאות חיים סי' ח' ס"ק ב' ע' א"ת ערך חצי שעור הערה 550 585 329 שנים שעשאוהו, האם פטור מן התורה או רק מקרבן. אגלי טל.
ז. שנים שעשאוהו:
שש"כ פרק לב הערה פז שש"כ ח"ג פרק ב' הערה עז הלכה ורפואה ח"ה עמוד נ-נב מקור חיים לנתיבות על הלכות פסח, בסוף הגהות למ"א סי' רס"ו. מנחת שלמה ח"ב סימן כה באר יצחק סימן יד אבני נזר יו"ד שצ"ג ס"ק ט-י, וס"ל שהוא מדרבנן. חיי אדם כלל ט' אות ט' ציץ אלעזר חלק י"ז סי' כ' ס"ק ג' נשמת אברהם שמ"ז א': עדיף בשינוי מאשר שנים שעשאוה, וכן בקונטרס דיני חולה בשבת עמ' 104 זה עוקר וזה מניח הוא איסור דרבנן, וכתב באבן העוזר סימן שמ"ט כתב שבאיסור דרבנן מותר לכתחילה. ואם כן לדעתו יש להתיר לתחילה בשנים שעשאוהו בדרבנן. (הביאו באבני נזר ח"א או"ח סימן נא). משך חכמה סוף פרשת בהר ד"ה את ששנים שעשאוה הוא איסור תורה. יביע אומר ח"ה ל"ב,ז שם אריה אה"ע ס"ס צ"ה. הרב אבידן חולק על ספרים בהלכות צבא שהתירו הוצאה על ידי שנים שעשאוה ואמר שאין לדמות בשבותין.
ציץ אליעזר ח"ג סימן טז פרק ג'
שו"ת באר יצחק סימן יד שלצוות לשני גויים לעשות יחד אינו שבות דשבות כ"כ שש"כ פ"ל הע' מו והו"ד בשלמי יהונתן סי' ש"ז עמ' רמ"ז ובבאר יצחק שם שעמ' קל"ה אם דומה לכיבוי שעיקרו מן התורה ואם יעשה ע"י אחד יתחייב.
ע' נתיבות שבת פרק ו' הערכה סב בשם ט"ז בסימן שמ"ט שלענין הוצאה מרשות לרשות אין היתר של שנים ואפילו בכרמלית.
תורת היולדת פי"ט ( גוי, מתעסק, קטן, שינוי, שנים שעשאוהו.