ב"ה
בענין מגילת תענית
(בהקשר לט"ו באב: ע' פתיחה לאיכה רבתי, לג. ובהערות למדרש רבה המבואר וקושיות הראשונים. ובתוס' ב"ב קכ"א ע"א ד"ה יום שכלו בו מתי מדבר, ובתוס' תענית ל' ע"ב)
משנה תענית פרק ב' משנה ח': כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יוסי אומר, לפניו ולאחריו אסור. דלא להתענאה בהון, לפניו ולאחריו מותר. רבי יוסי אומר, לפניו אסור, לאחריו מותר. רמב"ם פירוש המשניות: כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד כו' – היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית, והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם נסים ונתבטלו מהם הצרות, והיו משבחים אותן הימים מהן ימים, כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית, וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם, והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית, ולפניהם ולאחריהם מותר: וע' גמ' תענית י"ז ע"ב שמביאה ממגילת תענית ימים שלא למספד ולא להתענות בהם, עיי"ש.
זמן כתיבתה: גמ' שבת יג ע"ב: "תנו רבנן מי כתב מגילת תענית אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות. אמר רבן שמעון בן גמליאל אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין. דבר אחר אין שוטה נפגע. דבר אחר אין בשר המת מרגיש באיזמל. איני והאמר רב יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל. אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה העלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן"
וכתב רש"י שם שהיא נקראת מגילה, משום שאסור לכתוב תורה שבעל פה, אבל את הימים הללו שהם ימים לזכרון הימים האסורים בתענית, כתבו. ולכן קראו לה מגילה. ובעירובין ס"ב ע"ב כתב רש"י שבימיהם לא היתה כתובה שום דבר הלכה חוץ ממגילת תענית.
ע' בינו שנות דור ודור.
אם בטלה מגילת תענית: בגמ' ראש השנה יח ע"ב: "אתמר רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית רבי יוחנן ורבי יהושע בן לו אמרי לא בטלה מגילת תענית. רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום. והנך נמי כי הני. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בית המקדש אבל הנך כדקיימי קיימי. רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית. רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום. והנך נמי כי הני. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בית המקדש אבל הנך כדקיימי קיימי. מתיב רב כהנא מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד רבי אליעזר ורחץ ורבי יהושע וסיפר. ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם אמר רב יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה. אמר ליה אביי ותיבטיל איהי ותיבטל מצותה אלא אמר רב יוסף שאני חנוכה דמיפרסם ניסא."
האם בטלה גם לימים שלא נתקנו על ניסים?
דעת בעל המאור בתחילת פרק מקום שנהגו שכיום אין איסור מלאכה בערב פסח לאחר חצות. ורק בזמן המקדש אסור כמו שאמר בירושלמי "אינו בדין שהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב". אבל הרמב"ן במלחמות שם כתב שממה שהרי"ף הביא את המשנה משמע שזה לעולם והטעם הוא משום שזה דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו. וכתב רא"ש מסכת פסחים פרק ד סימן א: "…והשתא נמי אע"פ שאין הפסח קרב כיון דבזמן הפסח היה אסור השתא נמי אסור כדאיתא במגילת תענית (פרק ה) ומייתי לה בשילהי בכל מערבין (דף מא א) אר"א בר צדוק אני ממשפחת סנאב בן בנימין ופעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת ונדחה עד לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה פירוש שאבותיו היו מקריבין קרבן עצים בו ביום כדאיתא בפרק בתרא דתענית (דף כו א) בעשרה באב בני סנאב בן בנימין ורבי אלעזר ב"ר צדוק אחר חורבן היה אלא כיון שאבותיו היו מקריבין קרבן בו ביום ועשו בו יום טוב כל משפחותיו נוהגין בו יו"ט לעולם".
אבל תוספות מסכת תענית דף יב עמוד א, בסוגיה שם לגבי תענית שעות, האם נחשבת לתענית, והוכיחה הגמ' מראב"צ שלא השלים: ומתרצת הגמ': "התם לצעורי נפשיה בעלמא" וכתבו התוס': "ואע"ג דאמרינן (ר"ה דף יח:) משחרב בית המקדש בטלה מגילת תענית והאי עובדא דרבי אליעזר בר צדוק היה לאחר חורבן דאי קודם החורבן אמרינן (שם) כיון שיש שלום אין שם גזירות המלכות האי תנא סבר דלא בטלה."
ואם כן נדחתה גם ראית הרא"ש ממעשה של ראב"צ. ולכאורה הרא"ש סובר שלא בטלה מגילת תענית לגבי הימים שלא נקבעו על הנס. תורת רפאל סימן צט דן בשאלה זו. וכתב שלכאורה הרא"ש סובר כן. אלא שלא יתכן, שהרי בתוספתא תענית פרק ג' לגבי זמן עצי כהנים שנשנו שם, בפרוש נחלקו תנאים גם לגבי יום טוב של ר"א בן צדוק: "אותן ימים אסורים בהספד ]ובתענית בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית[ רבי יוסי אומר משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם אמר רבי אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין וחל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והיינו מתענין ולא משלימים."
הוספת ימים אחרים: בגמ' בראש השנה שם מוכחים שלא בטלה מגילת תענית: "מותיב רב אחא בר הונא בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב. ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין הכא במאי עסקינן בזמן שבית המקדש קיים."
חתם סופר או"ח קצ"א.
הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, רקובר, עמ' נד.
מראי מקומות נוספים:
יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מגילת תענית עמ' 307-322
מראי מקומות בענין מגילת תענית תורת רפאל סימן צט. נ.ד. רבינוביץ, בינו שנות דור ודור, עמ' כח "מגילת תענית וי"ח דבר". בנוגע לאיסור תענית בראש חודש, שאגת אריה סימן קא
טור אורח חיים סימן תקעג
הלכתא בטלה מגילת תענית שכל הימים הכתובים במגילת תענית שלא להתענות בהם מותר להתענות בהם חוץ מבחנוכה ופורים וכתב הראב"ד דדוקא יחיד יכול להתענות בהן אבל צבור אסורין לגזור תענית בהן ואפי' לפניהם ולאחריהם נמי אסור ושבתות וימים טובים מותרין לפניהם ולאחריהם:
בית יוסף אורח חיים סימן תקעג
ומ"ש רבינו בשם הראב"ד (ס' האשכול ח"ב עמ' .)29כך כתבו בשמו הרא"ש (סי' כד) והר"ן בסוף פרק ב' דתעניות (ז. ד"ה אבל) והביא ראיה מדאמרינן בגמרא (יח:) דרב נחמן גזר תעניתא בי"ב באדר ואמרו ליה ]יום[ טוריינוס הוא אלמא משמע דאע"פ דבטלה אין גוזרין בו תענית לכתחלה על הציבור והר"ן דחה דבריו וכתב דאינם נראים מדאמרינן בפרק קמא דראש השנה (יח:) שגזרו תענית בחנוכה ואמר רבי אליעזר צאו והתענו על מה שהתעניתם ופשטינן מהא דלא בטלה מגילת תענית אלמא מאן דאמר בטלה אף לגזור בו תענית ומאי דאמרי ליה רבנן לרב נחמן והא יום טוריינוס הוא בעו למיקם אדעתיה אי עביד הכי משום דסבר בטלה ואהדר ואמר להו דאפילו למ"ד לא בטלה דיום טוריינוס בטולי בטלוה עד כאן. וכן המנהג שלא לדקדק כלל בימי מגילת תענית לא ליחיד ולא לציבור ויש לתמוה על רבינו ורבינו ירוחם (ני"ח ח"א קסג.) שכתבו דברי הראב"ד בלא חולק עליהם ולא כתבו שאין המנהג כן:
בית יוסף אורח חיים סימן קלא אות ד (ב), ה – ז ד"ה כתב הרוקח
ד (ב), ה – ז כתב הרוקח סי' שי"ב (עמ' קפא) בט"ו באב נופלים בתחנונים וכן נוהגים לפי שבטלה מגילת תענית ע"כ. ועכשיו נהגו העולם שלא ליפול על פניהם בו ולא בט"ו לשבט שהוא ראש השנה לאילנות: וזה לשון שבלי הלקט (עמ' כח) בראש חודש אין נופלים על פניהם דאיקרי מועד (תענית יז:) ואפילו במנחה שלפניו אין נופלים דהא קיימא לן (ר"ה ל:) אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש. בחנוכה אין נופלים על פניהם דקרינן ביה הלל ויש אוסרים גם במנחה שלפניו. בפורים אמר רב עמרם (בסדורו ח"ב סי' עב) שנופלים על פניהם וגאון אחר אמר שאין נפילת אפים בפורים וכן מנהג פשוט אצלנו אך לפניו ולאחריו מותר. בחודש ניסן מצאתי בשם רש"י (ספר הפרדס עמ' שמב, סידור רש"י עמ' קע) יש מקומות שאוסרים ליפול על פניהם משנכנס ניסן לפי ששנינו במגילת תענית (ריש פ"א) מריש ירחא דניסן וכו' וגם במסכת סופרים פרק אחרון (פכ"א ה"ג) אמרינן לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן ולא היא דבטלה מגילת תענית (ר"ה יט:) וכן מנהג אצלנו שאין חוששין בכך ונופלים על פניהם.
בית יוסף אורח חיים סימן תיח אות א, ב ד"ה ואסור בתענית
א, ב ואסור בתענית דתנן אין גוזרין תענית על הציבור וכו'. משנה בפרק ב' דמסכת תענית (טו:) אין גוזרין תענית על הציבור בראש חדש בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין ובגמרא (יח:) וכמה הויא התחלה רב אחא אמר שלש רבי יוסי אומר אחת וכתבו הרי"ף (ז.) והרא"ש (סי' כה) דהלכה כרבי יוסי וכן פסק הרמב"ם (תענית פ"א ה"ז): ומ"ש רבינו ומתענין ומשלימין. מסקנא דגמרא שם: כתב רבינו ירוחם בנתיב י"א (ח"א סד.) אסור להתענות בראש חדש כך פשוט במגילת תענית ונראה דכיון דבטלה מגילת תענית דאינו אסור עכ"ל ואין כן דעת הרמב"ם (שם) והתוספות (ד"ה ואם יב. וד"ה הלכה יח:) ורבינו וכן נראה מדאמרינן ריש פרק ב' דתעניות (יז:) ראש חדש דאורייתא הוא וכן נראה מהירושלמי שכתב רבינו בסוף סימן זה:
בית יוסף אורח חיים סימן תרפו אות ב ד"ה אפילו הכי
ב אפילו הכי נוהגין להתענות בשלשה עשר דלא עדיף לפניהם דחנוכה ופורים משאר ימים דמגילת תענית. כן כתב הרא"ש בפרק קמא דמגילה (סי' ח) וכן כתבו התוספות בפרק ב' דתעניות (יח. ד"ה רב) דהא דאמרינן חנוכה ופורים לא בטלו רוצה לומר הדינים שלהם לעשותן יום טוב ודלא להתענאה בהון אבל בדינים שלפניהם בטלו ותירצו עוד דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל מיום טוב דידיה שהיו רגילים לעשות בו ונתבטל יום טוב שלו הכי נמי יש לנו לומר שיתבטל משום טעם יום שלפני הפורים דהכי נמי אמרינן בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו' וכן גבי יום טוב טוריינוס דכיון דבטלו מיום ]טוב[ שלהם לא יאסרו משום יום טוב הבא אחריהם. והר"ן הקשה על זה בפרק שני דתעניות (ז. סוף דיבור ראשון) וכתב שהרז"ה (המאור מגילה ד.) תירץ דכיון דפורים דברי קבלה ודברי קבלה כמו דברי תורה והוי ליה כשבתות וימים טובים דתניא (ר"ה יט.) הם אסורים לפניהם ולאחריהם מותרין לפי שהם דברי תורה ודברי תורה אין צריך חיזוק ובשם הרב אלברגילוני אמרו דכיון דקיימא לן דבטלה מגילת תענית אלמא דעתן של חכמים להקל ולבטל ולפיכך אף על פי שלא בטלו חנוכה ופורים אין לנו להחמיר בהם ודי לנו לפסוק כשמואל שפסק בגמרא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל דאמר לפניהם ולאחריהם מותר עד כאן. והרא"ש כתב בפרק ב' דתעניות (סי' כד) כדברי הרז"ה:
מגן אברהם אורח חיים סימן תקצז ס"ק ז
דמצוה להתענות – צ"ל דס"ל כמ"ש רסי' תי"ח בשם רי"ו דהאידנא דבטלה מגילת תענית אין איסור להתענות בר"ה ועי' בר"ה דף י"ט ובב"ח כאן ושם:
שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן לח ד"ה לאור האמור
והגאון הראגצ'ובי בספר צפנת פענח (בפרק ג' מהלכות חנוכה הלכה ג') כתב לחדש, שעכשיו שבטלה מגילת תענית, לא נהגו לברך ברכת הרואה על נרות חנוכה. ע"ש. והביאו הגרש"י זווין בספר המועדים בהלכה (עמוד קמ"ט). אבל אין כן דעת הפוסקים, ומה שלא ראינו שמברכים ברכת הראיה, אין לא ראינו ראיה, שמכיון שצריך להיות שלשה תנאים: שלא להדליק נר חנוכה,
ע' תורת רפאל על מגילת תענית
מגילת תענית – הנוסחים, פשרם, תולדותיהם/ ורד נעם (אליצור). תשס"ד. 451 עמ'
ע' בספרית "לא שלי" על המרד הגדול.