האמנם אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב

קישור לזום:  yoel.amital.com/zoom

ב”ה

 

טו. האם אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב?

ב”ה

האמנם אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב?

 

1. משנה יומא פג ע”א:

מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו.

 

2. גמ’ ברכות לג, א

אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק.

 

3. רמב”ם פירוש המשניות שם:

ודין זה הוא בנחש בלבד לפי שאינו נושך ברוב המקרים, אבל מה שדרכו לשוך תמיד כגון העקרב והאפעה מפסיק כשיראם באים כנגדו מפני שהיא סכנת נפשות.

 

4. רש”ש ברכות לג, א

גמ’ ל”ש אלא נחש. לשון הרמב”ם בפי’ שאינו נושך ברוב פעמים וכ”כ הרע”ב אחריו ואף על גב דקי”ל דאין הולכין בפק”נ אחר הרוב לאו כללא הוא עי’ בשו”ע או”ח סי’ שכ”ט ס”ב וסי’ תרי”ח ס”ג:

 

5. קובץ שעורים חלק ב סימן מז:

ובברכות ל”ב אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק דרוב נחשים אינן ממיתין, ומקשין כיון דמיעוט נחשים ממיתין אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב, וי”ל דלכאורה גם בעקרב אין לפסוק דשלוחי מצוה אינן ניזוקין, וצ”ל דבעקרב מיקרי שכיח היזיקא, אבל בנחש כיון דרוב נחשים אינן ממיתין הוי לא שכיח היזיקא).

 

6. שמירת שבת כהלכתה פרק כה הערה טו על דברי קובץ שעורים:

…והעיר הגרש”ז זצ”ל, דמכיון שמותר להרוג אותם בשבת אף כשאינם רודפים אחריו, מסתבר דאין לסמוך בזה אהא דשלוחי מצוה, וגם מה טעם לא יפסיק, הרי יש לחוש שמא לא יכוין מחמת הפחד בתפילתו וחמירא סכנתא, וכמו שאמרו שם בגמ’ שמא יחפש אחר מחט שאבדה לו וכ”ש כשהנחש כרוך על עקבו, וכיון דגם אפשר שהוא ארסי, הרי אין הולכין בפיקו”נ אחר הרוב. אלא צ”ל כמו שכתבו, דכיון שרואה שאין הנחש כועס, הרי הוא מובטח שלא יזיקנו, ואפ”ה שלא בשעת התפילה אמרינן דשפיר רשאי להורגו אפי’ בשבת. אך עדיין צ”ע להרמב”ם דמחייב במשאצל”ג, מ”ט מותר להרוג אותם לפי תומו גם כשאינן רצין אחריו, וכמבואר סי’ שטז סע’ י בביה”ל ד”ה ואפילו, ואילו להפסיק בדיבור באמצע התפילה אסור, עכ”ד.

 

7. שו”ת בנין ציון קלז:

דאע”ג דכלל בידינו דאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש ואין הולכין בפ”נ אחר הרוב זה דוקא ביש ודאי סכנת נפש לפנינו כגון בנפל עליו הגל דאז חוששין אפילו למיעוטא דמיעוטא אבל בשעתה אין כאן פקוח נפש רק שיש לחוש לסכנה הבאה בזה אזלינן בתר רובא כמו לענין איסורא דאל”כ איך מותר לירד לים ולצאת למדבר שהם מהדברים שצריכין להודות על שנצולו ואיך מותר לכתחלה לכנוס לסכנה ולעבור על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם אע”כ כיון דבאותה שעה שהולך עדיין ליכא סכנה הולכין אחר הרוב.

 

8. יבמות יב ע”ב:

שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ושמא תמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול בנה וימות ואיזו היא קטנה מבת י”א שנה ויום אחד עד י”ב שנה ויום אחד פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי ר”מ וחכ”א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר שומר פתאים ה’.

 

9. רמב”ם שבת יא, ד

חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי כגון זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדיב ונחש שבא”י וכלב שוטה בכל מקום מותר להרגן בשבת כשיראו, ושאר כל המזיקין אם היו רצין אחריו מותר להרגן ואם היו יושבין במקומן או בורחין מלפניו אסור להרגן, ואם דרסן לפי תומו בשעת הילוכו והרגן מותר.

 

10. אגרות ראיה ח”ג סימן תתנ”ב עמ’ קלב:

ע”ד עצם ההליכה לטייל במקום יש אפילו חשש רחוק של סכנה ח”ו, כבר גליתי את דעתי כמדומה באיזה ממכתבנו, שאינה מהראוי… דכל דבר שיש בו חשש סכנה, אע”פ שמנהג העולם להכנס בכך לצרכן של בריות, אין היתר כ”א לפרנסה, ולפי מה דקיי”ל כרבנן גם להרוחה מותר, אבל לא לשם טיול בעלמא. ונראה לע”ד דה”ה בכ”מ שיש בו חשש סכנה, אפילו בדרך מיעוט ורחוק מאד.וד’ ישמרך מכל פגע ותאושר בכ”ט לאוי”ט.

 

11. רמב”ם בהלכות שבת פרק ב’:

הלכה יח: מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו, מצאוהו חי אף על פי שנתרוצץ ואי אפשר שיבריא מפקחין עליו ומוציאין אותו לחיי אותה שעה.

הלכה יט: בדקו עד חטמו ולא מצאו בו נשמה מניחין אותו שם שכבר מת. בדקו ומצאו עליונים מתים לא יאמרו כבר מתו תחתונים אלא מפקחין על הכל שאפשר במפולת שימות העליון ויהיה התחתון חי.

הלכה כ: היתה חצר שיש בה גוים וישראלים אפילו ישראל אחד ואלף גוים ונפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל, פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותה חצר מפקחים עליו שמא זה שפירש היה ישראל והנשארים גוים.

הלכה כא: נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי הוא אין מפקחין עליו, שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל קבוע וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב, לפיכך אם היה הרוב ישראל אף על פי שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין.

 

12. ר”ן (על הרי”ף) יומא ה, א באלפס:

והוי יודע שיש חולקין על הרי”ף ז”ל דס”ל דלא קי”ל כשמואל אלא אף בפקוח נפש הולכין אחר רוב וכן דעת הר”ם במז”ל בפ”ב מהלכות שבת וטעמייהו משום דסבירא להו דרב ורבי יוחנן פליגי עליה דשמואל וזה תלוי בדקדוק הסוגיא השנויה כאן בגמרא וכבר כתבתי בחדושי בארוכה הרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין שם שאין כאן מקום להאריך.

 

13. רמב”ם הלכות איסורי ביאה פרק טו:

הלכה כה: האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו”ם בין שהיה רוב עכו”ם או רוב ישראל ה”ז ספק עכו”ם לענין יחוסין קידש אשה צריכה גט מספק, מי שהרגו לא היה נהרג עליו.

הלכה כו: …היה רוב העיר עכו”ם מותר להאכילו נבילות היה רובן ישראל מחזירין לו אבידתו כישראל מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת והרי הוא לענין נזקין ככל ספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה.

 

14. כסף משנה הלכות שבת הביא תשובת הרמב”ם לחכמי לוניל:

…השיב תמה אני על דבר זה שקבלתם וכי יש באותו המקום ספק בעולם והלא דברים ברורים הם שם שכך הם דברי שמואל דסבר שאפי’ רוב העיר עובדי כוכבי’ ומזלות מפקחין אבל אנו אדברי ר”י סמכינן דאמר ט’ עובדי כוכבים ומזלות וישראל אחד ביניהם באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין ואוקימנא בשפירשו כולם שהרי לא נשאר שם קבוע ולפיכך אם פירש אחד מהם לחצר אחרת אין מפקחין דכל דפריש מרובא פריש וה”ה לזה שפירש מעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות שאין מפקחין עליו גם רב חלק על שמואל בדוקיא זו שדק מעיר שהיא מחצה על מחצה שאמרנו שתינוק שנמצא בה ישראל ואמר שזה להחיותו ולא ליחסו ולא איירי בפיקוח נפש כלל.

 

15. בית יוסף שכט:

וכן פירש הר”ן (ה. ד”ה לא הלכו) דברי הרי”ף וכן פירש הרב המגיד דברי הרמב”ם (שבת פ”ב ה”כ וכא) ואף על פי שנוסחתו בהרמב”ם אינה מכוונת מכל מקום פירושו מכוון ועולה כפי נוסחת ספרי הרמב”ם שבידינו שהוא כדברי הרי”ף והרא”ש והר”ן ויש לרש”י ז”ל גירסא אחרת ופירוש אחר בשמועה זו וגם הרב המגיד כתב שיש מפרשים שגורסים כן והאריך בפירוש השמועה לדעתם ולא ראיתי להאריך בזה מאחר שהרי”ף והרא”ש והרמב”ם קיימי בחד שיטה הא ודאי כוותייהו נקטינן:

 

16. משנה ברורה סימן שכט ס”ק ה

ואף על גב דבעלמא אמרו כל דפריש מרובא פריש אפילו היכא דהקביעות נשאר במקומו גבי פיקוח נפש אקילא רחמנא דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם משמע שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

 

17. שו”ע או”ח שכט, ב – ד

סעיף ב:אין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב. אפילו היו ט’ עכו”ם וישראל א’ בחצר, ופירש א’ מהם לחצר אחרת ונפלה עליו שם מפולת, מפקחין, כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה כמחצה על מחצה. אבל אם נעקרו כולם ובשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו, אין מפקחין עליו; שכיון שנעקר קביעות הראשון ממקומו, אמרינן: כל דפריש מרובא פריש.

 

18. שו”ע אה”ע ד, לד:

היה רובן ישראל, מחזירים לו אבידתו כישראל. מחצה על מחצה, מצוה להחיותו (פירוש לפרנסו) כישראל, ומפקחין עליו את הגל בשבת, והרי הוא לענין נזקין ובכל ספק המוציא מחבירו עליו הראייה. הגה: וי”א דאפילו ברוב עובדי כוכבים, מפקחים עליו הגל בשבת ואין מצווין להחיותו (פירוש לפרנסו) אלא ברוב ישראל (טור).

 

19. משנה ברורה סימן שכט ס”ק ו:

כמחצה – וספק נפשות להקל ועיין בא”ע סימן ד’ סל”ד דתינוק שנמצא בעיר שרובה עו”ג אין מחללין עליו את השבת כיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב ורמ”א בהג”ה פליג שם וס”ל דמפקחין עליו את הגל דבני העיר חשיבי כקביעי ודמיא לדינא דהכא ודעת הגר”א שם לפסוק כהרמ”א עי”ש ואם נמצא בדרך ורוב העוברים עו”ג לכו”ע אזלינן בתר רובא [פמ”ג].