ב"ה
לפרשת מסעי העוסקת בגבולות הארץ
רמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכה ט בענין איסור יציאה לחוץ לארץ
כתב הרמב"ם: " אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".
דברי הרמב"ם "אבל לשכון" מקורם בגמ' בבא בתרא צ"א ע"א-ע"ב, ושינוי הלשון מורה שקודם מיירי לצאת באופן זמני, ובזה מותר ללמוד תורה או לישא אשה וכו'. אבל לשכון רק מפני הרעב, וזה מדוייק בגמ' בבא בתרא שם שאין שם את ההיתרים האחרים של ללמוד תורה ולישא אשה. משום ששם מיירי לשכון ולא באופן זמני ולכן אין את ההיתרים הנ"ל.
ואם מותר כדי ללמוד תורה ולישא אשה, הרי צריך לומר שהאיסור לצאת לחו"ל הוא איסור דרבנן. וראיה, שהרי המקור לכך שמור לצאת ללמוד תורה ולישא אשה, הוא מפ"ק דע"ז, ושם מיירי בכהן היוצא לחו"ל לכך, והובא ברמב"ם הלכות אבל פרק ג' הלכה יד, והותר בבית הפרס או בחו"ל. ומשמע ששניהם הם רק דרבנן. ואילו בטומאה ממש אסור. ואם כן אפילו לכהן לצאת לחו"ל הרי זה איסור דרבנן בלבד (וע' מקורות וציונים לרמב"ם פרנקל, שציין לשדי חמד שדן בזה, ולדברינו אין ספק בדבר).
ע' בסוגיה במו"ק י"ד ע"א, על המשנה, ואלו מגלחין במועד: "ממדינת הים: מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות. אמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרויחא. מר מדמי ליה כלשוט ומר מדמי ליה כלמזונות". ורש"י לא פירש "שלא ברשות" שיצא מחו"ל לארץ ישראל, אלא פירש "מפני שיצא שלא ברשות, כלומר הואיל ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון עצמו לאו אנוס הוא". והטעם שכך באר, הוא משום שהבין שהמשנה מיירי לא רק בבא מחו"ל לארץ ישראל אלא גם בהולך ממדינה למדינה במדינת הים.
אבל הרא"ש שם הביא את דברי הראב"ד שפירש שמיירי דוקא ביוצא מארץ לחו"ל. ולדבריו הבא ממדינה למדינה במדינת הים מותר לגלח גם ביוצא לשוט. וכן נפסק בשו"ע תקל"א סעיף ד'.
בגר"א שו"ע תקל"א סעיף ד' כתב הגר"א שם שמה שכתב הרא"ש שכן משמע בירושלמי, בירושלמי משמע ההיפך, וטעמו של ר' יהודה הוא משום סכנה, ולכן אסור גם בחו"ל, וע' שער הציון למ"ב אות יב שהביא את הגר"א.
ועוד כתב הגר"א שיש מחלוקת בין בבלי לירושלמי ולדעת הירושלמי רק לכהן אסור לצאת משום טומאת ארץ העמים. וכתב הגר"א "אבל בגמ' שלנו סוף כתובות לא משמע כן". ואם כן הביא הגר"א שהשאלה אם מותר לצאת לחו"ל לטייל היא מחלוקת בבלי וירושלמי. אלא שלפי גרסת הרא"ש שהיא שונה מהגר"א, עולה שאין מחלוקת: עיי"ש ברא"ש שגרס "מעתה כיון שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח" אבל הגר"א גרס, וכן בירושלמי שלפנינו גרס "מעתה כהן שיצא חו"ל" משמע כמ"ש הגר"א שרק לכהן אסור. מכל מקום לדעת הגר"א שאלה זו תלויה בבלי וירושלמי.
ואגב במשנה ברורה כתב שם לכאורה דבר תמוה: "אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חברו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצלאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח". וע' מגן אברהם שם שמקורו מהרמ"א בסימן רמ"ח לענין יציאה בשיירה בערב שבת, שכתב הרמ"א "י"א כ"מ שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל וע"כ נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך ג' ימים כי חשובים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו". אבל צ"ע להשוות איסור דרבנן יציאה בשיירה לאיסור יציאה מארץ ישראל. ומקור דבר זה הוא במרדכי שבת סימן רנ"ח. וכן מצאנו שלענין עירוב תחומין שאפשר לערב רק לדבר מצוה, לראות פני חברו נחשב למצוה, וע' שו"ע סימן תטו סעיף א'.
מכל מקום ברור שדעת הרמב"ם אינה כך שהרי התיר רק לישא אשה וכו'. ועוד, לגבי הלכה זו של הבא ממדינת הים, כתב המ"ב בסימן תקל"א ס"ק יב בדעת הרמב"ם שלא תלוי באיסור לצאת מא"י אלא אפילו מא"י לא"י ומחו"ל לחו"ל גם כן יש יציאה שלא לצורך ולא התירו לו. דעת השלטי גיבורים על מסכת שבועות (ח' ע"א ברי"ף) "כשם שהיוצא מארץ ישראל על מנת לשוב לחוץ לארץ לא עבר עבירה, כך ההולך לארץ ישראל על מנת לשוב לחוץ לארץ לא קיים מצוה". ומשמע שאין איסור לצאת על מנת לשוב. אלא שזה לא מתאים למ"ש הרמב"ם.
בטעם האיסור ע' רשב"ם ב"ב צ"א שזה משום שמפקיע את עצמו מהמצות. וע' עינים למשפט קידושין ל"א ע"ב, הרב עובדיה יוסף בתושב"פ כרך יא עמ' לו. ולכאורה לטעם הרשב"ם, יש לכאורה הסבר לדעת שלטי הגבורים.
יש לדון על גבולות הארץ לענין האיסור לצאת לחו"ל (ע' בית יחזקאל רע"ג), ולכאורה על פי הגמ' בגיטין, כל מה שמחוץ לעכו לצפון אסור לצאת. וע' ספר ארץ ישראל לר' מיכל טוקוצ'ינסקי סי' כ"ו ס"ק ז-ח שכתב שכל שבתחומי ארץ ישראל בסוף ספר במדבר מותר, אף שעזרא לא כבש.
לצאת לחו"ל כשדעתו לחזור, ע' שות רדב"ז המובא בהלכה הקודמת, ובמקורות לרמב"ם פרנקל בהלכה ז'.
מאמרו של אלי שנקולבסקי ב"מספרא לסייפא" ע' יחווה דעת ח"ה סי' נ"ז וע' רסג. ר' חנינא שמא זה ג"כ יתעכב שם גם אפשר שאחיו כבר היה נשוי אשה אחרת בא"י ולא היה צרי' לצאת לישא ולכך אמ' אחיו נשא גוייה ואס' גם לזה מפני שכבר היה נשוי אשה ואם מפני היבמה היא תבא אחריו לא"י.