ב"ה
"ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים" במדבר כח כא
א. האם האמור כאן הוא מצוה או אפשרות? ב. מהות אורים ותומים האם זו נבואה או רוח הקדש.
כתב הרמב"ן בהוספות לסה"מ בסוף מצות לא תעשה: "ויש לי ענין מצוה מסתפק עלי, והוא שיראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים לותומים ועל פיהם יתנהג בענין, והוא אמרו יתעלה ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה וכו' וזו באמת מצוה לא עצה בלבד והיא לדורות".
ואין להתפלא אם אמנם אין מצוה לישאל באורים ותומים האם יתכן דבר שהוא רשות בתורה ולא מצוה, שהרי כיוצא בזה מצאנו בתחילת מסכת סוטה, ג' ע"א: "וקנא את אשתו , רשות, דברי רבי ישמעאל. ורבי עקיבא אומר חובה. לה יטמא, רשות דברי רבי ישעמעאל ור"ג אומר חובה, לעולם בהם תעבודו, רשות דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה". הרי שאין לשלול אפשרות של רשות בניגוד לחובה.
ואילו הרמב"ם בסוף הלכות כלי המקדש פ"י הלכה יב כתב "ואין נשאלין בהן להדיוט אלא או למלך או לבית דין או למי שצורך הציבור בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו'. הוא זה המלך. וכל בני ישראל זה הוא משול מלחמה או מי שצורך הציבור בשאיתלו. וכל העדה אלו ב"ד הגדול". ובהלכות מלכים פרק ב' הלכה ה' כתב הרמב"ם שהיחיד שלא עומד בפני המלך זה כהן גדול, אלא המלך הוא זה שעומד לפני הכהן, ומביא הרמב"ם פסוק זה. הרי שהרמב"ם למד מפסוק זה את פרטי מצות אורים ותומים. ועיין רמב"ן שם שאכן הביא את דברי הרמב"ם האלו להוכיח שאכן יש מצוה.
ובגמרא סנהדרין ט"ז ע"א ישנם שני פירושים לפסוק זה: במשנה שם שנינו "אין מוציאין למלחמת רשות אלא על פי בי"ד של שבעים ואחד". ובגמ' "מנהני מילי, אמר ר' אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו'. לפירוש ראשון לפני אלעזר הכהן יעמוד הוא זה מלך וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין. וא"כ משוח מלחמה צריך לימלך גם בסנהדרין. ולפי פירוש זה הפסוק מדבר על מלחמה: "על פיו יצאו ועל פיו יבואו". ודוחה הגמ' שסנהדרין מוזכרים שם משום שאין נשאלין אלא לסנהדרין ולא משום שצריך סנהדרין להוצאה למלחמה. ולפי פירוש ראשון בפסוק הרי ממילא מוכח שצריך אורים ותומים למלחמה, אבל לפי פירוש שני הלימוד הוא רק למי נשאלין באורים ותומים.
ובעצם הלימודים שהרמב"ם הביא הם לפי הפירוש של הגמרא בדחיה. ואכן הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' הלכה ב' כתב שמלחמת מצוה אינו צריך ליטול רשות בית דין אבל מלחמת רשות צריך ליטול רשות בית דין, ולא כתב שצריך אורים ותומים. וברור שלמד את הפסוק כפי הדחיה של הגמרא. ראה לשון הרמב"ם שם.
ואילו לפי הרמב"ן קשה שהרי לכאורה הוא מפרש את הפסוק כפי האופן שנדחה בגמ' שממנו ממילא נלמד שצריך אורים ותומים למלחמה. וצריך לומר שלרמב"ן בכל אופן נלמד שצריך אורים ותומים למלחמה, שהרי סנהדרין צריך לאורים ותומים.
אבל צ"ע ברמב"ן, שהוא אמר שהחיוב הוא גם במלחמת מצוה, וכן מסתבר שהרי הציווי בפסוק הוא ליהושע, וביהושע המלחמות היו מלחמות מצוה. אבל קשה שהרי הגמרא רוצה ללמוד מכאן רק את הצורך בסנהדרין למלחמת רשות?
ויתכן שזה הפשט: הגמרא הבינה שהפסוק מיירי דוקא במלחמה, (וכן פרש"י שם בפסוק: "ושאל לו: כשיצטרך לצאת למלחמה") ולכן הצורך בסנהדרין הוא כדי לכוף את העם, ולשם כך צריך סנהדרין. אבל אם כן הרי למלחמת מצוה ברור שלא צריך שהרי יש לכוף אותם משום המצוה להלחם. אבל בדחיה של הגמ' שהפסוק מיירי לאו דוקא במלחמה אלא בשאלה למי נשאלין, וא"כ הצורך לישאל הוא רק כדי לקבל עצה בכל מילי, א"כ סובר הרמב"ן שאין הבדל בין מלחמת רשות למלחמת מצוה ובזה שאלת האורים ותומים היא כמ"ש רש"י ברכות ג' "אם יצליחו" ואם לאו יתכן שאין לצאת גם למלחמת מצוה. ועדיין צ"ב.
ונראה להסביר את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן על פי ביאור בענין החמשה דברים שחסרו בבית שני: בגמ' יומא כ"א ע"ב תניא: "אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים". והובא בכסף משנה. והרי אין כאן חמשה אלא שבעה? אלא שבדבר זה נחלקו הרמב"ם וראב"ד. ונראה לפי זה שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם הראב"ד בהלכות כלי המקדש פרק י' הלכה י' "עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואע"פ שלא היו נשאלין בהן. ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש וכל הכהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו". וכן כתב בהלכות בית הבחירה פ"ד הלכה א': "ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא היא מחוסר בגדים". ועל זה השיג הראב"ד "א"א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים". כתב רש"י בגמרא יומא שם: "ארון וכפורת וכרובים חדא מלתא היא". ולכן מקשה הראב"ד בהלכות בית הבחירה פ"ד ה"א, הרי אורים ותומים חסרו בבית שני? אלא שלדעת הרמב"ם צריך לומר כמ"ש כס"מ שם שלרמב"ם שכינה רוח הקדש ואורים ותומים לא חשיב אלא בחדא. וא"כ יש מחלוקת רמב"ם וראב"ד האם היו אורים ותומים בבית שני. ובזה תלויה השאלה איך למנות את החמשה דברים.
ושאלה זו תלויה בשאלה מה הם האורים ותומים: עיין רש"י על התורה שמות כ"ח ל', "את האורים ואת התומים" "האו כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן ששעל ידו הוא מאיר וכו' ובמקדש שני היה החושן וכו' אבל אותו השם לא היה בתוכו". אם כן לשיטת רש"י האורים ותומים אינם מכלל הבגדים. בדעת הרמב"ם צריך עיון: עיין בפ"ט בהלכות כלי המקדש, שם הוא מתאר את עשית החושן והאפוד, לא מזכיר הרמב"ם את עשית האורים ותומים. לכן כתב ה"כתב וקבלה" על התורה שם: "והרבה תמהתי שלא מצאתי בדברי הרמב"ם כלום כי בפ"ט מכלי מקדש שמבאר שם כל פרטי מעשה חדשן ואפוד ולא הזכיר כלל מאורים ותומים, ואיך ישמט מקרא מפורש. לכן נראה לי דלדעתו אין אורים ותומים שמות קדושים כדעת המפרשים רק שנים עשר האבנים שהיו שכתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל הם עצמם קראן הכתוב כאן בשם אורים ותומים". היינו, לדעת הרמב"ם על פי מה שאמרנו בשם בעל הכתב והקבלה, האורים ותומים הם החושן והאפוד והם חלק משמנה בגדים. ולכן יתכן שאין מצוה מיוחדת לשאול באו"ת, ואעפ"כ יש מצוה לעשותם. אבל לדעת הרמב"ן י"ל שסובר כראב"ד שאורים ותומים אינם מן הבגדים ולכן אם התורה ציותה לתת אורים ותומים בחושן היינו משום שיש מצוה לשאול. ואורים ותומים אינם מן הדברים שעליהם נחלקו ר' עקיבא ורבי ישמעאל אם הם רשות או חובה, וא"כ אליבא דכ"ע הם חובה.
דבר נוסף שיש להבהיר: מדוע צריך אורים ותומים כשיש נביא? האם אורים ותומים הם דרגה בנבואה? ראה לשונו של רבנו בחיי פרשת ברכה, (בגדי כהונה עמוד רנ"ה) שנבואה היא למעלה מאורים ותומים. אבל מדעת הרמב"ם במו"נ ח"ב פמ"ה משמע שאורים ותומים הם אותה דרגה כמו נבואה. ואם כן קשות יותר שאלות האברבנאל בפרשת תצוה, מדוע הוצכו לאורים ותומים כשיש נביא שיכול לישאל? (הובאו בבגדי כהונה עמודים רנ"ז-ח). ותירוצו שם שהרי כל הנביאים לא יכלו להתנבא בכל שעה שירצו, מלבד משה רבינו. ולכן יש אורים ותומים שעל ידם שורה הנבואה בכל עת שירצה ויוכלו לקבל תשובה מיד כשצריכים.
סיכום: הפשט בפסוק תלוי ברמב"ם וראב"ד. זה תלוי בשאלה מה הם האו"ת. לראב"ד זה השם, ואינו ממנין הבגדים, וזה ציווי מיוחד לעשות או"ת וא"כ מסתבר שזו מצוה לישאל. לרמב"ם האו"ת הם אבני החשן, לכן חמשה דברים לא חסרו בגד, ואין מצוה מיוחדת לשאול באו"ת. (עיין עוד, עינים למשפט ברכות ג' ע"ב, ותורת המלך הלכות מלכים פ"ה ה"ב, ובספר בגדי כהונה.)