ב”ה
נוסח לוחות שניים – נאמר בהם טוב
בעשרת הדברות בפרשת יתרו כ, יב, כתוב:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
אבל בפרשת ואתחנן דברים ה, טז כתוב:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
ואומרת הגמרא במסכת בבא קמא דף נד עמוד ב
שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו כלך אצל ר’ תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר’ יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה.
אזל לגביה א”ל ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא הואיל וסופן להשתבר וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל.
א”ר יהושע הרואה טי”ת בחלומו סימן יפה לו מ”ט אילימא משום דכתיב טוב אימא וטאטאתיה במטאטי השמד חד טי”ת קאמרינן אימא טומאתה בשוליה טי”ת בי”ת קאמרינן אימא טבעו בארץ שעריה אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתיב טי”ת
רש”י:
נאמר בהן טוב – גבי כיבוד אב ואם דכתיב בהן למען ייטב לך.
ופתח בו – טי”ת שכתובה ראשון בתורה נאמרה לטובה.
לפי גרסתנו, יש סתירה בגמרא, האם השאלה היתה על לוחות ראשונים שלא נאמר בהן טוב או על שניים שנאמר בהן טוב. מהמילים “עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב” משמע שהשאלה היתה על לוחות שניים מדוע נאמר בהן טוב. ואילו מהתשובה של ר’ תנחום בר חנילאי “הואיל וסופן להשתבר” משמע שהשאלה היתה על הלוחות הראשונים.
פסקה טובה מישראל פירוש, שהרי הראשונים נשתברו, ואם היה כתוב בהם טוב, גם הטוב היה נשבר וח”ו כאילו פסקה טובה מישראל.
מתשובתו של ר’ תנחום בר חנילאי אנו למדים שאכן הנוסח של הלוחות השניים היה הנוסח של פרשת ואתחנן, ואין אלו רק דברי משה. ע’ ספר תפארת ישראל פרק מד:
ויראה כי לדעת רבותינו ז”ל, כתב בלוחות שניות דברות אחרונות שבפרשת ואתחנן, ולא ראשונות שבפרשת יתרו. מפני שהלוחות השניות היו מעשה משה, ולכך ראוי לכתוב שם “שמור” אשר הוא במשנה תורה. וזהו אמרם (ב”ק נד ב), מפני מה לא נאמר “טוב” בדברות ראשונות, שלא יאמרו פסקה טובה חס ושלום מישראל. ואם לא היה “טוב” בלוחות שניות, כל שכן יאמרו חס ושלום אין טובה לישראל, אחר שאין בלוחות שניות “טוב”. וכן מוכח לפי הפירוש אשר אמרנו למעלה כי לא נאמר “טוב” בלוחות ראשונות מפני שהיו “מעשה אלהים” (שמות לב, טז). ומזה נלמד כי הלוחות השניות, שהיו מעשה משה, נאמר בהן “טוב”. כך יראה דברי חכמים, ואין ספק בזה כלל.
וכתב המהר”ל בחידושי אגדות:
ח”ו אפסק טוב וכו’. וביאר זה כמו שאמרנו למעלה כי הלוחות הראשונות לא היו ראוים לפי עולם הזה ולכך לא נאמר בהן טוב כי מלת טוב נאמר על המציאות שהוא ראוי (לעולם) ולכך תמצא בכל מעשה בראשי’ בכל יום ויום וירא כי טוב, לומר כי המציאות הזה הוא ראוי וטוב.
ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראוים [אל] העולם הזה (מפני שהם מעשה אלקים), לכך לא נכתב בהן כי טוב שהיה מורה שהלוחות היו לפי מדריגת האדם מה שנברא עליו ומציאותו הראויה (לו) ולפי בריאתו שנאמר עליו כי טוב.
ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא פסקה טובה ח”ו מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדריגה שהיה להם כבר (הוא הטובה) ופסקה מהם הטובה, רק היו הלוחות (לישראל) במה שהיו ישראל באותה שעה במדריגת המלאכים כשקבלו התורה ואותה המדריגה בודאי בטלה מהם כשנשתברו הלוחות אבל מדריגה הראויה לאדם כפי מה שראוי אל המציאות (של אדם) שנאמר עליו כי טוב לא בטל מהם (רק) פסק מהן המדריגה שאינה ראויה למציאות עולם הזה שהיה ישראל במדריגת המלאכים.
וכתב המהרש”א בח”א:
יראה מלשונו שאמר עד שאתה שואלני למה לא נאמר בהן טוב דעיקר הקושיא היא למה בדברות הראשונות לא נאמר טוב ובכלל זה למה לא נאמר אות הט’ בכל הדברות הראשונות כמ”ש המפרשים אבל על מה שנאמר בדברות האחרונות טוב לא קשיא ליה דידע למדרש מיניה כדדרשינן בספ”ק דקידושין אמתני’ דאלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעוה”ז והקרן קיימת לעוה”ב כבוד אב ואם כו’ למען יאריכון ימיך בעוה”ז ולמען ייטב לך בעוה”ב שכולו טוב.
המהרש”א מבין שהשאלה אינה רק על המילה טוב אלא על האות ט’ בכלל שלא נמצאת בלוחות הראשונים.
אלא שגרסת המהרש”א בגמרא היא שונה. בגרסתנו: “עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהן טוב” לפי זה השאלה היתה על לוחות שניים מדוע נאמר בהם טוב. אלא שלגרסתנו הקושיה עצומה: והרי יודע שכתוב טוב בלוחות שניים, ומדוע אומר שאינו יודע?
אבל גרסת המהרש”א היא” “שאמר עד שאתה שואלני למה לא נאמר בהן טוב”, אם כן השאלה היא על לוחות ראשונים. וראה גרסת מינכן 95:
עד שאתה שואלני איני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו נלך אצל ר’ תנחום בר חנילאי…
ובדפוס ויניציא רפ-רפג:
אמר לו עד שאתה שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו כלך אצל ר’ תנחו’ בר חנילאי…
לגרסאות אלו שאלה אכן היתה על לוחות ראשונים מדוע לא נאמר בהן טוב וגם התשובה היתה על לוחות ראשונים.
מכל מקום, הדבר קשה מאוד שלא ידע אם כתוב טוב או לא כתוב טוב בלוחות ראשונים. וע’ תוספות בבבא בתרא קיג ע”א בראש העמוד שכתבו “פעמים שלא היו בקיאים בפסוקים. ואף על פי כן קשה שלא ידע מה כתוב בעשרת הדברות.
יתר על כן, מדוע “נלך אצל ר’ תנחום בר חנילאי…” ולא פתחו ספר לראות אם נאמר טוב בלוחות ראשונים. והרי מצאנו בקידושין דף ל’:
לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא”ו דגחון חציין של אותיות של ס”ת דרש דרש חציין של תיבות והתגלח של פסוקים יכרסמנה חזיר מיער עי”ן דיער חציין של תהלים והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים בעי רב יוסף וא”ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא א”ל ניתי ס”ת ואימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום א”ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן.
וכיוצא בזה בגמ’ שבת מט ע”ב, לגבי לט פעמים שכתוב מלאכה, מלאכתו ומלאכת. מכל מקום כאן זה לא ענין של חסרות ויתרות!
עוד יותר בגמ’ כתובות דף ח’ ע”ב:
כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בניה דריש לקיש הוה ואמרי לה מתני בריה דריש לקיש הוה.
לדעה ראשונה רב חייא בר אבא, זה שלא ידע בדברות הראשונות, הוא היה מלמד מקרא את בניו של ריש לקיש. ואם כן איך לא ידע?
ורבי חייא בר אבא ידע, כמו שמבואר בגמ’ בבא בתרא קכג ע”א:
בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר’ חייא בר אבא בכללן אתה מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד אמר ליה תאומה היתה עם דינה דכתיב ואת דינה בתו אלא מעתה תאומה היתה עם בנימן דכתיב ואת בנימין אחיו בן אמו אמר מרגלית טובה היתה בידי ואתה מבקש לאבדה ממני הכי אמר ר’ חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים.
וכתב בזה התורה תמימה בפרשת ואתחנן:
ולכן לדעתי כמו ברור הדבר שהשואל והנשאל כונו לענין אחר, לא לפסוק זה כי אם לאגדה אחת בענין זה, והוא במ”ר פ’ תשא פ’ מ”ז, דבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שיתן לו הלוחות האחרונות שמח משה וקרא הפסוק טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ועל זה רמז השואל למה לא קרא משה את הפסוק הזה בעת שהודיעו הקדוש ברוך הוא מנתינת התורה בדברות הראשונות [וכונת הלשון נאמר בהם כלומר נאמר בענינם, ע”י משה] והשיב לו ר’ חייא שאינו יודע כלל אגדה זו, מקריאת משה את הפסוק ההוא, וילך אצל ר’ תנחום שהיה בקי באגדות וימצא מה להשיב לו, והלך והשיב לו מפני שסופן להשתבר ולא יונח הלשון טוב על דבר שעומד להבטל, משא”כ הלוחות מדברות האחרונות הם קיימים לעד ולעולם, ובזה יתיישב ויתבאר הכל טוב ויפה מאד:
בדרכו של המהרש”א מובא בשם הרב חנוך ארנטרוי[1] (הובא בקלמוס 072):
כששאל רבי חנינא בן עגיל מדוע לא נאמר בדברות ראשונות טוב’ הוא התכוון לאות טי”ת ולא למלה ‘ייטב’ כשם שהאות צ’ כונתה ‘צדיק’ כבר בזמן הגמרא מסכת שבת דף קד ויעויין בספר התשבי לר’ אליהו בחור ערך צדיק שמציין כי האשכנזים נוהגים לומר ‘צדיק’ ואילו שאר העדות אומרות צדי’ ודברי ר’ חנינא היו בנויים על מימרתו של רבי יהושע בן לוי שהיתה ידועה לו כי לאות ט’ יש משמעות של טוב. לפיכך תמה ר”ח בן עגיל מדוע אין האות ט’ מופיעה בדברות ראשונות.
קושייתו של רבי חנינא בר עגיל מקבלת משנה תוקף לכשנבדוק ונראה כי כל אותיות הא”ב נמצאות בדברות ראשונות אך ורק האות טי”ת היא שחסרה. תמיהה זו תגדל כשנבדוק את נתוני המסורה האומרים כי בכל התורה יש 304,805 אותיות ומתוכן 10802 טיתין כלומר ט’ אחת לכל 170 אותיות אחרות בדברות הראשונות יש 620 אותיות ואין אפילו טי”ת אחת.
ולענין הקושיא שפתחנו בה מעתה אין זה מופרך שרבי חייא לא זכר אם האות טי”ת מופיעה או לא מופיעה בדברות ראשונות שכן הבדל גדול יש בין אי זכירת מלה שלמה ובין אי זכירת אות וכמו כן הפנייתו לרבי תנחום בר חנילאי הרגיל אצל רבי יהושע בן לוי’ מקבלת משנה תוקף שכן מתאים כי תלמידו של רבי יהושע בן לוי ידע לענות על שאלה שיסודה בדברי ריב”ל כי האות ט’ קשורה לטוב’.
וברור שאין זה הפשט כשאמר שאינו יודע אם נאמר בהן טוב. אבל יש לזה סיוע מפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ט עמוד ב
כל אל”ף בי”ת כתיב בעשרת הדברים האחרונים. טי”ת אין כתיב בלוחות הראשונים שאילו כתב בהם טי”ת לא היתה תקנה לישראל במעשה העגל. כלומר לא נתקנה הכתובה כתיקונה ואינה נידונת כאשת איש אלא כפנויה. בא בלוחות האחרונים שני טיתי”ן ובזרוע נטויה ולמען ייטב לך להשלים הראשונה.
דרך אחרת אומר רבי ראובן מרגליות בספר המקרא והמסורה, סי’ א. לדעתו שאלתו של רבי חנינא בן עגיל אמנם התייחסה לשאלה למה לא נכתב בראשונות. אבל רבי חייא בר אבא הסתפק האם הנוסח של הלוחות השניות היה כמו של הראשונות ורק בתורה כתב משה רבנו בסגנון אחר, או שזה היה אמנם מה שהיה כתוב בלוחות הראשונות, ועל זה אמר שלא יודע אם כתוב בהן טוב.
רמז לזה שיתכן שהלוחות השניים היו כנוסח של הראשונים, ורק משה רבנו שינה, יש ברמב”ן על התורה שמות כ’ ח:
ואמר זכור את יום השבת לקדשו – ובמשנה תורה (דברים ה יב) כתוב שמור את יום השבת לקדשו. ורבותינו אמרו בזה (ר”ה כז א) זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ולא הקפידו בלשונות אחרים שנתחלפו להם [פי’: בשינוים אחרים שבין הלוחות]. והכונה להם ז”ל, כי “זכור” מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, “ושמור” אצלם מצות לא תעשה, שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה (עירובין צו א), יזהיר שנשמור אותו לקדשו שלא נחללהו, ואין ראוי למשה שיחליף דברי השם ממצות עשה למצות לא תעשה. אבל אם החליף בדבור השני וכל תמונה ואמר כל תמונה, בחסרון וא”ו, והוסיף אותה “בועל שלשים”, וכן כל כיוצא בזה בשאר הדברות, אין בכך כלום, כי הכל אחד. והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל בתלמוד:
ומפורש אמרו (ברכות כ ב) נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה, שנאמר זכור ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, שהנשים חייבות בשמירה, שבכל מצות לא תעשה הן חייבות, ולא היו חייבות בזכירה שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, אלא שההיקש הזה מחייב אותן. ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה, למה לא נכתב בלוחות הראשונות. ויתכן שהיה בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו. וזו כוונתם באמת:
הרי שלרמב”ן גם בראשונות וגם בשניות היה כתוב ‘זכור את יום השבת’ אלא ששמור נאמר עמו. ואם כן יש לשאול מהו הנוסח המקורי של לוחות הברית[2].
וכן כתב שו”ת הרשב”א חלק א סימן יב, שהנוסח שהיה כתוב בלוחות שניים הוא שהיה בראשונים:
אבל שאר החלופין שתמצא שם בכתובים בדברים שאין הענינים מתחלפים אינה שאלה. לפי שאין הכתובים שומרים המלות רק הכונות וזה יקרה אפילו בגופי התורה גם בעשרת הדברות קרה כן ולא הקפידה התורה רק בשמירת הענינים.
וכן כתב פני יהושע מסכת בבא קמא דף נה ע”א (וע”ש באריכות)
דמה שנשתנו הדברות האחרונות מן הראשונות בהרבה דברים הוא מכמה טעמים שונים האחד דאותן שנאמר בפרשת יתרו הן הן שנאמר בסיני מפי הגבורה ואותן שנאמר בפרשת ואתחנן הן שנשנו בערבות מואב מפי משה כמו כל משנה תורה והרבה דברים מצינו בשינוי לשון במשנה תורה בספורי המעשים ותפילותיו של משה ודברי הקדוש ברוך הוא אל משה ובענייני המצות רובן ככולם נכתבו במשנה תורה בשינוי לשון וא”כ כמו כן אין לתמוה על הדברות שנשתנה בהם הלשונות נמצא לפי”ז לא נאמרו הדברות מפי הגבורה אלא פעם אחת והם הראשונים
וראה דעת אבן עזרא בשמות כ’:
כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית, לא כאשר אמר הגאון[3] כי זכור הוא בלוח האחד ושמור בלוח השני, ועשרת הדברים הכתובים בפ’ ואתחנן הם דברי משה. והראיה הגמורה ששם כתוב פעמים כאשר צוך ה’ אלהיך.
וז”ל ר”ר מרגליות.
אמנם אם נשחרר עצמינו ממוסרות הרגילות אשר ע”י נסתבכנו עד כה בהבנת דברי ר’ חייא בר אבא אלה נמצא כי חקירה נכבדה העיר ר’ חייא בר אבא שאלה אשר לפתרונה הוצרך בעל אגדה ולא יודע מקרא בלבד.
יודעים אנחנו כי ישנם כמה שינויים מסגנון הדברות הכתובים בפרשת יתרו לסגנון שכתוב בפרשת ואתחנן וידענו שהיו לוחות ראשונים שניתנו בעצרת ושניים שניתנו ביום הכיפורים, ומעתה הן יש לחקור אם נוסח הלוחות עצמן נשתווה בלוחות הראשונים וגם בהאחרונים היה חקוק נוסח פרשת יתרו ואך כאשר כתב משה ספר משנה תורה או נשתנה הנוסח או כי בעצם הלוחות היה שינוי בנוסחאות בראשונים היה חקוק הנוסח אשר בפרשת יתרו ובהאחרונים היה כנוסח שכתוב בתורה בפרשת ואתחנן.
והנה מסגנון שאלת ר’ חנינא בן עגול על טעם השינוי שבדברות ומתשובת ר’ תנחום הואיל וסופן להשתבר נראה שהתכוונו ליתן טעם על שינוי בלוחות עצמם ולא על נוסח הכתוב בספר.
כלומר ברור היה לשואל שבעצם הלוחות היה שינוי בין נוסח הראשונים לבין נוסח האחרונים בראשונים לא היו חקוקים המלים למען ייטב לך כאשר לפנינו בס”ת בפרשת יתרו ובאחרונים כן היו חקוקים כנוסח שכתוב בפרשת ואתחנן, ושאל אך טעם השינוי על זה אמר לו ר’ חייא בר אבא עד שאתה שואלני למה כן הוחקק בלוחות שניים ייטב מה שלא היה בראשונים שאל אם בכלל היו מלים הללו בלוחות אם לא שאיני יודע אם גם בלוחות האחרונים היה כתוב ייטב כי אולי גם בהם היה חקוק כמו נוסח הראשונים ואך בכתיבת משנה תורה הסכימה דעתו של הקב”ה לאלו השינויים ר’ חייא בר אבא.
בידעו בעצמו שאינו בעל אגדה שלחו לר’ תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר’ יהושע בן לוי אשר היה בקי באגדה והוא יוכל לפתור שאלה זו ומתשובת ר’ תנחום אנחנו למדים הכרעתו כי בראשונים היה חקוק נוסח פרשת יתרו ובאחרונים נוסח פרשת ואתחנן וכמבואר בפסיקתא זוטרתא לקח טוב פ’ תשא ל”ד א וכתבתי על הלוחות א ת ה ד ב ר י ם אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת את לרבות למען ייטב לך לפי שבלוחות הראשונים לא היה כתוב בה טוב עד שנכתב בלוחות האחרונים לכן נאמר את הדברים.
בררנו איפוא כי חקירה גדולה חקר ר’ חייא בא אבא ואין זה ספק חסרון ידיעה ויגיעה שלא נוכל לייחס גם לאחד מרבותינו התנאים והאמוראים אשר כל בית ישראל נשען עליהם.
נספחים:
ע”ע מילואים לתורה שלמה, הרב כשר, פרשת כי תישא, מילואים סי’ ד’ פרק ו’.
ע’ מרגליות הש”ס פרלוב, ב”ק, דרך אחרת. (שהשאלה היא האם הקב”ה בדברות אמר ‘למען יטב לך’ כפי שאמר גם שמור יחד עם זכור).
ספר דברים אחדים, החיד”א, דרוש כו לשבת כלה.
וראה בבעל הטורים דברים פרק ה:
י”ז תיבות יתירות דברות אחרונות על הראשונות כמנין טוב. וזהו שכתוב כאן ולמען ייטב לך שאינו בראשונות (עיין ב”ק נד ב):
והגאון מוילנא הסביר (ביאורי הגר”א לאגדות) שבלוחות הראשונות כתוב למען יאריכון ימיך שזו אריכות ימים לעולם הבא אבל ‘טוב’ שזהו השכר בעולם הזה לא נאמר בהם אלא רק בלוחות האחרונות. וזו הייתה שאלתו של רבי חנינא בן עגיל מדוע השכר שבעולם הזה אינו מוזכר גם בלוחות הראשונות אך רבי חייא בר אבא השיב שכלל אינו יודע אם נאמר בהם טוב משום שסבור ש’שכר מצוה בהאי עלמא ליכא’ ואף מה שנאמר בהם למען יטב לך היינו לעולם הבא עולם שכולו טוב כמבואר בקידושין לט ב.
[1] ה’תרי”ד, 1854 – כ”ח בטבת ה’תרפ”ז, 2 בינואר 1927) היה רב גרמני-אורתודוקסי, רב ואב”ד מינכן. למד בישיבתו של הכתב סופר בפרשבורג. חיבר ספר חקר הלכה, מנחת פיתים, עיונים בדברי חז”ל ובלשונם, קומץ המנחה, שיירי המנחה.
[2] וע’ מהר”ל הנ”ל תפארת ישראל פרק מג, שהלוחות הראשונים היו לפי הנותן, והלוחות השניים היו לפי המקבל.
[3] רבי סעדיה גאון, שהזכיר לעיל. הרב י’ קאפח במהדורתו לפירוש רס”ג לתורה עמ’ קע הערה 2 (לדברים פרק ה’): “כתב ר”י בן בלעם: ‘זה הנוסח השני של עשרת הדברות הם לפי הלוחות השניים, וכל מה שיש בהם מן השינוים הוא כפי מה שכתב ה’ בהם. והראשונות היתה נוסחת הלוחות שנשתברו. ורב סעדיה גאון אמר כי ה’ השמיעם פעמיים, וכן הוא סובר במזמורים הכפולים בשינוי לשון… אמר שזה מוכיח כי שתי פעמים ניתנה נבואה זו, וזולתה ממה שיש בו שנוי. והנה נקבעו שתי הנוסחות כפי שניתנו’ “.