פרשת נצבים

ב"ה

פרשת נצבים

דברים פרק ל פסוק יא: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא" וכתב הרמב"ן:

וטעם כי המצוה הזאת – על כל התורה כולה. והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום:

וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו – שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך – כמו שפירשתי (שם):

השוואת מצות התשובה לרמב"ם ולרמב"ן. ברמב"ם המצוה היא מצות הוידוי. בכלל מצות הוידוי היא שיתוודה ויעשה תשובה:

כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה

וכבר האריכו האחרונים להסביר את דעת הרמב"ם שלא מנה מצות תשובה בפני עצמה. אבל לרמב"ן יש וידוי בפני עצמו ותשובה בפני עצמה.

הרמב"ם מסביר את פסוק ב' בפרק ל' בהלכות תשובה פרק ז' הלכה ה':

כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'.

כלומר שיש כאן הבטחה שיעשו תשובה ולא מצוה. וגם הרמב"ן הנ"ל אומר שנקט כאן לשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר לעשות כן. ומה שכתב הרמב"ן "והטעם…" כוונתו לא להבטחה שיעשו תשובה, אלא הטעם לחיוב התשובה, כי אף אם תהיה בקצה השמים תוכל לעשות תשובה ככל אשר אנוכי מצוך היום. והרמב"ם לשיטתו שאין מצות תשובה אלא יש רק מצות וידוי.

ואילו את הפסוק "כי המצוה הזאת" הרמב"ם מפרש על כל התורה ועל תלמוד תורה, כפי שמבואר בהלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה ח':

כתוב בתורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לא בשמים היא לא בגסי הרוח היא מצויה ולא במהלכי מעבר לים היא לפיכך אמרו חכמים לא כל המרבה בסחורה מחכים וצוו חכמים הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה:

(וע' מה שכתב הרב קאפח בסיני סיון תמוז תשמ"ב בשיטת הרמב"ם).

מה מקור הרמב"ם שהגאולה קשורה לתשובה, ע' כסף משנה שכתב:

ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה. בפ' יוה"כ (דף פ"ז:) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה:

אבל לכאורה מקור הרמב"ם וגם הרמב"ן, בסנהדרין דף צז ע"ב במחלוקת ר' אלעזר ור' יהושע. ומחלוקתם, כמו מחלוקת רב ושמואל אם הגאולה הסופית תלויה בתשובה או אינה תלויה בתשובה.

אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר (ירמיהו ג') שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ישעיהו נ"ב) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם – בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם. אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ירמיהו ג') כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו ל') בשובה ונחת תושעון! אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו מ"ט) כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו ד') אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל י"ב) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה וגו'. ושתק רבי אליעזר.

מסקנת הגמרא: "שתק ר' אליעזר" ואם כן משמע שהודה לר' יהושע (וע' ספר אילת השחר על הגאולה השלישית שמנה דעות המפרשים בזה). ובירושלמי תענית א' א' נאמר: "אסתלק ר' אלעזר", וע' לנתיבות ישראל, שם הרצי"ה דן בזה.( וצריך עיון מדוע האחרונים לא הביאו את המקור לדברי הרמב"ם מגמ' זו? ולכאורה לפי הרמב"ם הלכה כר' אלעזר, ולכן "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה".)

הסבר הראיה האחרונה שאמר ר' יהושע, כתב המהר"ל בנצח ישראל סוף פרק לא:

…והביא רבי יהושע ראיה, והא כתיב "ואשמע את האיש וגו'", ואם כן נשבע שיגאל אותם, אף על גב דאף לרבי אליעזר אי אפשר שלא יגאל את ישראל, כמו שאמרנו למעלה, מכל מקום כיון שהתשובה תולה בישראל, לא שייך בזה שבועה, כי אם דבר שהוא תולה בו יתברך בלבד, ולא בישראל כלל. ואז שתיק רבי אליעזר, והודה שהגאולה היא הכרחית, כמו שבארנו גם כן בראיה ברורה מן השכל, ודי בזה:

אלא שהשאלה האם הרמב"ם פסק כר' אליעזר ולא כרבי יהושע, תלויה בגרסה בגמרא סנהדרין וז"ל הגרסה שלפנינו:

אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומח1זירן למוטב.

אבל לפי הגרסה שרשומה בצד מירושלמי, במקום "אלא", צ"ל "א"ל", וכ"כ ר"ר מרגליות:

אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? (אלא) [א"ל], הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

ולכאורה הדברים מוכרחים בגמרא, שהרי הגמרא מביאה מחלוקת רב ושמואל ואומרת "לימא כתנאי", ומביאה מח' ר"א ור"י, ולגרסתנו הרי גם לר' יהושע צריך תשובה, אלא שהקב"ה מביא מלך קשה וכו'. והלימא כתנאי חייב להתייחס לברייתא הבאה שבה יש מחלקות ר"א ור"י. אבל לפי גרסת הירושלמי הדברים ברורים: לדעת ר' יהושע הגאולה אינה תלויה בתשובה לכ"ע.

והנ"פ היא האם גם לדעת רבי יהושע יש הכרח לתשובה אלא שהקב"ה מביא את התשובה, ואם כן הרמב"ם יכול לפסוק גם כרבי יהושע, או שאלו דברי ר' אליעזר, ואם כן בהכרח פסק הרמב"ם כר' אליעזר?

המחלוקת היא כנראה בפשט הפסוקים. האם התורה אומרת שכאשר "יָבֹאוּ עליך כל הדברים האלה… וְשַׁבְתָּ" אז "ושב ה' אלקיך את שבותך וְרִחֲמֶךָ", או שהתורה אומרת "והיה כי יָבֹאוּ עליך" ואז "וְשַׁבְתָּ", שבהכרח יעשו תשובה, או שכלל אין כאן ענין של תנאי, אלא שהקב"ה מודיע שזה מה שיהיה, שהרי הכל גלוי וידוע לפניו, ואם כן הוא מודיע לנו שזה מה שיהיה, שלבסוף יעשו ישראל תשובה ויגאלו. (ר"א נבנצל). אלא שזה פשט דברי הרמב"ם שכך מסביר את הפסוקים שישראל מובטחים שיעשו תשובה שנא' וכו'.

ועוד למד הרמב"ם מפרשה זו את כל ענין המשיח, שלדעתו נאמר בפרשה זו, ע' הלכות מלכים פרק יא הלכה א':

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

ואם זה המקור למשיח, הרי שענין המשיח הוא לאו דוקא הגברא אלא הזמן שבו יחזרו ישראל בתשובה ויחזו לארץ ישראל ויבנה המקדש ויחזרו הקרבנות, זהו זמן המשיח.

ולענין התשובה, מכל מקום דעת הרמב"ן בכמה מקומות שאין צריך תשובה לגאולה. בפרשת האזינו "ואין בשירה הזאת תנאי בתשובה". וכן בספר הגאולה, ובפירושו לפרק הנה ישכיל עבדי (כתבי הרמב"ן ח"א עמ' שכד) שם כתב:

כי המשיח בתשובה יבוא מיד, ואם לאו, מתאחר עד הקץ בא עליו בשבועה כדכתיב וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם.

וז"ל בפרשת האזינו, לב,מ:

והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין. וכך הזכירו בספרי (האזינו מג), גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.

הרמב"ן לשטתו שיש וידוי שאינו תלוי בתשובה, ולכן באר שבימי בית שני רק היה וידוי, וזה מה שנאמר בפרשת כי תבא וכמ"ש הרמב"ן שם. ובית שני אמנם לא היה גאולה שלימה. וזה משום שהיה רק וידוי ולא תשובה. אבל לרמב"ם הרי לא יתכן מצב של וידוי לבד. שהרי הוידוי לפי הרמב"ם הוא מצות התשובה.

וקצת צ"ע מהרמב"ן בפרשת בחוקותי רמב"ן ויקרא פרק כו פסוק טז:

אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו. כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה.

ואולי רק גאולת בית שני תלויה בתשובה. (ע' מ"ש ר' יואל בן נון, דף קשר 130).

וכ"כ הרס"ג ספר האמונות והדעות מאמר ח

אבל (ירחמך האל) הדבר אשר נאמין, שהוא שם לשעבודנו ב' זמנים, אחד מהם זמן התשובה, והב' זמן הקץ. ואי זה בהם שיקדים תתחייב בו הגאולה, ואם תשלם תשובתנו אין מביטין אל הקץ, אבל יהיה כמו שאמר הכתוב בתורה (שם ל' א – י) והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ושב יי' אלהיך וגו', ושאר הי' פסוקים. ואם תקצר תשובתנו, נעמוד עד השלמת הקץ, ויהיה קצתנו ענושי' וקצתנו מנוסי'

ואכן פשט הפסוקים בספר יחזקאל פרק לו הוא שהגאולה תבא לפני התשובה:

(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:

(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:

(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:

(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:

(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:

(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:

(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:

וע' רד"ק שמסכם את ענין הגאולה והתשובה (ישעיה פרק נט פסוק טז):

וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ:

וירא כי אין איש – הנה מצאנו בתורה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ואמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, וכן אמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, הנה ע"י התשובה יהיה קבוץ גליות, וישעיה אמר וירא כי אין איש ותושע לו זרועו וגומר, וכן אמר ואביט ואין עוזר, וכן אמר דרכיו ראיתי וגומר, כמו שפירשנו למעלה, ואמר יחזקאל לא למענכם אני עושה בית ישראל וגו', ואמר והוצאתי אתכם מן העמים וגומר ואומר וברותי מכם המורדים והפושעי' בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו, וגם בתורה אמר וזכרתי להם ברית ראשונים וגו' נראה כי בחסד האל ובזכות האבות יצאו לא בזכותם וגם בדברי רז"ל ראינו שהיו נבוכים בזה אם יצאו על ידי תשובה אם לאו, ואמרו אמר ר' יוחנן אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, והדר ותושע לו זרועו, בדור שכלו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ועוד אמרו רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אניש אתא הוי, וכתיב עני ורוכב על חמור הא כיצד זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור, ועוד בדבריהם רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה מיד נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה ומעשים טובים, הנה אנו רואים כי מסופקים היו אם יהיה קבוץ גליות על ידי תשובה או לאו וזה מפני מחלוקת הפסוקים ואפשר לתרץ הפסוקים כי רוב ישראל ישובו בתשובה אחר שיראו סימני הגאולה ועל זה נאמר וירא כי אין איש כי לא ישובו בתשובה עד שיראו תחילת הישועה ועדין יהיו בהם פושעים ומורדים ויצאו מהגלות בכלל רוב ישראל השבים בתשובה ויכלו בדרך שלא יבאו לארץ ישראל, ובאמרו וירא כי אין איש רוצה לומר על כלל ישראל שלא ישובו בתשובה שלמה ולא יפגעו לאל בלב נכון עד שיראו סימני הגאולה, ואיש אומר על כלל ישראל כמו ואיש ישראל נשבע במצפה שהיו שם כל ישראל, כי לא יתכן שלא יהיה איש ואנשים בישר' צדיקים וטובי' שיהיו ראוים לגאולה אבל לא לגאול כל ישר' בזכותם, וכן מה שאמרו רבותינו ז"ל דור שכלו חייב ר"ל רובו כי לא היה מעולם בישר' דור שכלו חייב שלא היו בהם אנשים צדיקים וטובים, וגם החייבים לא אמר שיהיו חייבים כליה חס ושלום אלא שאין ראוין לגאולה:

(דברי הרד"ק מתאימים לזמנינו שרוב ישראל יחזור בתשובה לאחר שיראו סימני הגאולה.)

ולסיום, ע' רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה שבאר את הפסוק בהמשך לפסוק שדברנו לעיל, פרק ל' פסק ג' "ושב ה"א את שבותך":

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים

נספח (למחשבה):

כ"ח באב ה'תשנ"ה

גאולה מביאה לידי תשובה

הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א

לעתים נשמעת כנגדנו טענה, שאנחנו נאבקים על שלמות הארץ יותר מכל המצוות, בשעה שברור שהגאולה תלויה במעשיהם של ישראל, וכל עוד ישראל אינם חוזרים בתשובה ומקיימים את כל המצוות, לא תהיה גאולה. לכן אפילו למען ארץ-ישראל צריך לרכז את המאבק על קיום תורה ומצוות. הטוענים כך מביאים ראיה לדבריהם מהתורה, האומרת (דברים יא, כב-כג): "כי אם שמר תשמרון את כל המצוֶה הזאת אשר אנֹכי מצוה אתכם לעשתהּ, לאהבה את ד' אלקיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. והוריש ד' את כל הגוים האלה מלפניכם". ורש"י מפרש: "עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי".

מההפטרה ביחזקאל פרק לו, דוקא משמע, שסדר הדברים יהיה, שקודם תהיה גאולה, ואחר-כך תשובה. הנביא אומר, בני ישראל חטאו ועל-כן יצאו לגולה, ושם הם מחללים שם השם. לכן אמר ד' אלקים: "לא למענכם אני עֹשה בית ישראל, כי אם לשם קדשי": "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טֻמאותיכם וגו'. ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו.' ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחֻקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם".

משמע שקודם ד' יגאל את ישראל ואחר-כך הוא ישיב אותם בתשובה; מתוך הגאולה תהיה תשובה. ואיך אפשר להסביר זאת, הרי בפסוקים בתורה ראינו שאם יעשו תשובה ייגאלו? בשאלה זו כבר נחלקו גדולי התנאים, רבי אליעזר ורבי יהושע (סנהדרין צז, ב)…. ומסקנת הגמרא שהגאולה היא שתביא לידי תשובה.

אמור אם כן, שכל המאבק למען ארץ-ישראל הוא בעצם מאבק למען השבת ישראל לאביהם שבשמים, שעל-ידי ארץ-ישראל, על-ידי קיבוץ-הגלויות, על-ידי חזרה לארץ הקודש, למקום השכינה לירושלים, על-ידי זה ישובו ישראל בתשובה. במאבק על ארץ-ישראל אין אפוא הזנחת שאר המצוות חס-ושלום, אלא להיפך, כל כולו של המאבק הוא להשיב את ישראל לאביהם שבשמים, והלכה כרבי יהושע, שהדרך לתשובה היא על-ידי הגאולה. המאבק על ארץ-ישראל, על גאולת ישראל, הוא שיביא את התשובה השלמה לאבינו שבשמים.

נספח ב', מהרב יואל בן נון, דף קשר 130:

נותר לנו לדעת מהו המוטל עלינו בפרק זה של גאולה בעיתה. לזה נדרשים אנו לדברים הנוקבים של הרב חרל"פ זצ"ל בספרו "ממעיני הישועה" (עמ' ק"ט):

"וראוי לעמוד על קושט אמרי אמת, שכל גילוי הבא מלמעלה למטה, גם הוא נתון ברז הבחירה, ויש כח להטותו לכל צד שנרצה, ועל כן בידינו להטות את ההתעוררות לטוב ולגאולה, שתהיה לברכה ולרוממות עוז לנו ולארצנו, לקדושת תורתנו ולגילוי כבוד מלכותו עלינו. והטיה זאת היא האמונה והציפיה אליה, כמו שאמרו בפסיקתה רבתי (פל"ה ה') 'לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי'.

הוא עניין שתי הגירסאות על דבר השבועה שהשביע הקב"ה את ישראל (כתובות קיא.) 'שלא ירחקו את הקץ' ו'שלא ידחקו את הקץ' (עיין רש"י שם) ואלו ואלו דברי א-להים חיים, שבשעה שעדיין קיימת השבועה שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות – לא ידחקו את הקץ, ובשעה שאומות העולם מרשים להם לעלות ואין בזה שום מרידה בהם לא ירחקו את הקץ, שכן עוז וכוח לנו להטות את הפקידה השמימית לאיזה צד שנרצה".

חידוש מרחיק לכת כלול בדברים אלו של הרב חרל"פ – הבחירה אינה רק בין שתי דרכים מקיפות בגאולה – אחישנה או בעיתה – גאולה שבאה כתגובה מאת ה' על שיבת העם לעומת גאולה למען קידוש שמו הגדול, אלא שבחירה זו היא תדירית, בכל עת של גילוי פקידה כלשהי יש כח בידינו להטותה לברכה, להחיש את הופעתה, וממילא למלאה חסד ורחמים יותר מאשר דין וייסורים. הציפיה האקטיבית, שהרב חרל"פ כה מרבה לדבר בה (ערכה של הציפיה לישועה הוא יותר עליון מהערך של גילוי הישועה עצמה – שם עמ' י"א), היא הקובעת בכל גילוי של ישועה איך יופיע.

המסקנה הגדולה והנוראה העולה מכאן היא כי מידת היסורים שבמהלך הגאולה תלויה גם בנו. בכוחנו לקרב ולרחק, להגביר חסד ורחמים או לעכב ולהגדיל ייסורים.

הבחירה בידינו עם כל הנורא והנשגב שבה, הידיעה הגדולה כי ביד ה' אנו נתונים וברצונו אנו נגאלים והולכים, יש בה כדי להחריף ולהגדיל את העול המוטל עלינו, לא היגררות אחרי המאורעות הפוקדים אותנו תכופות מתוך אדישות וחוסר יכולת תגובה, כי אם ציפיה דרוכה לגילוי מלכות ה' בימינו, כוננות נפשית למאורעות גדולים הצפויים לנו, והחדרת האמונה בגאולה ללבותיהם של ישראל, בכל מקום ובכל מצב שבו הם נמצאים. ככל שהיד מגעת נתבע מאתנו להגביר את הציפיה לישועה, מתוך הכרה כי כל התעוררות כזאת מטה את הישועה שתופיע ביתר רחמים ופחות ביסורים – "ולירושלים עירך ברחמים תשוב".