ב"ה
פרשת ויקהל – ששת ימים תעשה מלאכה
שמות לה
(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ד' לַעֲשֹׂת אֹתָם: (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַד' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:
האם בשבת מותר שתֵּעָשֶׂה מלאכה, מאליה או שרק ששת ימים מותר ולא בשבת? הרמב"ן כאן מביא מכילתא שממנה עולה שיש אסמכתא לאיסור אמירה לגוי בשבת משום שכך תעשה המלאכה:
כל מלאכה לא יעשה בהם, לא תעשה אתה, ולא יעשה חברך, ולא יעשה גוי מלאכתך. אתה אומר לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך, או לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתו, תלמוד לומר ששת ימים תעשה מלאכה (ויקרא כג ג), הא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך אבל יעשה גוי מלאכתו. דברי ר' יאשיה.
אבל כבר כתב הרמב"ן שדרשה זו היא אסמכתא בעלמא. והבית יוסף בסימן רמ"ד הביא סמ"ג:
כתב סמ"ג במצוות לא תעשה סימן ע"ה (כד ריש ע"ד) תניא במכילתא (בא פרשה ט) כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הגוי מלאכתך משמע מכאן שאסור לישראל להניח לגוי לעשות מלאכתו בין ביום טוב בין בשבת דאורייתא אבל אם מסר לו הישראל [המלאכה] מערב שבת מותר ובלבד שיהיה בביתו של גוי כאשר ביארנו בהלכות שבת (יט ע"ג) אמנם י"ל שהיא אסמכתא בעלמא שאם היתה מן התורה לא היו חכמים מתירין לעשותה אף בביתו של גוי ואף (חסרה מעשה) [מסרה מע"ש] ולשון לא יעשה הכתוב בתורה מוכיח קצת שהיא דרשה גמורה ע"כ:
האם מותר לעשות מלאכה על ידי גרמא בשבת? אומרת המשנה בשבת קכ ע"א:
ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.
ואומרת הגמרא שם בע"ב שמחלוקתם אם גרמא מותר בשבת. לרבנן "לא תעשה [כל] מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי", ולרבי יוסי מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי.
ובשו"ע סימן של"ד סכ"ב כתב המחבר שמותר לעשות מחיצה, דגרם כיבוי מותר, והוסיף הרמ"א "במקום פסידא". וההוספה במקום פסידא הוא ממרדכי פרק כל כתבי סימן שצט.[1] ובביאור הלכה שם כתב כתב "דגרם כיבוי מותר לאו דוקא כיבוי דהאו מלאכה דאינה צריכה לגופה דאפילו בכל מלאכות הדין כן וכנ"ל".[2]
לעומת זה מהסוגיה בב"ק דף ס' ע"א עולה שגרמא בשבת אסור. הגמרא מביאה בריתא שאם ליבה ולבתה הרוח, פטור לגבי נזיקין, ושואלת הגמרא: "ליהוי כזורה ורוח מסייעתו", ומתרצת:
רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור.
ופרש"י שם: "מלאכת מחשבת נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו" ולפי זה יוצא שגרמא בשבת אסור.
ולכאורה יש לומר שהחילוק הוא כמו שכתב הרא"ש (ב"ק פרק הכונס סימן יא) בחילוק שבין נזיקין בליבה וליבתה הרוח, לבין שבת:
ולא אמרינן [אע"פ] שסייעו הרוח בעשיית האש הוי כאילו הוא עשהו לבדו מידי דהוה אזורה ורוח מסייעתו דחשבי' ליה כאילו עשה המלאכה לבדו. דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אע"פ דלא הוי אלא גרמא בעלמא בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע"י רוח. אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור.
לפי משמעות דברי הרא"ש לכאורה שזה דין מיוחד במלאכת זורה, כיון שמלאכה זו עיקר עשיתה על ידי רוח. אבל לפי זה בשאר אופנים של גרמא, אף שנעשית מחשבתו, יחשב לגרמא שמותר.[3]
אבל לכאורה יש להוכיח שדין זורה ורוח מסייעתו אינו דין מיוחד לשבת, שהרי בגמרא בב"ב מחלוקת רבינא ומרימר בזה:
דבי בר מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דיליה הני מילי דקא אזלא מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי לה מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו.
הרי שלדעת מרימר, דין זורה ורוח מסייעו נאמר לא רק לגבי שבת אלא גם לגבי נזיקין. ואם כן יש לדון אולי כלל זה יהיה נכון אפילו בדברים אחרים.[4] אלא שצריך בירור אם מרימר מודה לרב אשי, שהרי לדעתו אין זה משום מלאכת מחשבת.
ולכאורה מדעת רש"י בב"ק שם משמע שזה דין בכל מלאכה ולא רק במלאכת זורה:
מלאכת מחשבת – נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו.
ומשמע שאין זו מלאכה מיוחדת אלא רק היתר של נתקיימה מחשבתו ואם כן בכל מקום שנתקיימה מחשבתו יהיה מותר.
מצאנו מחלוקת בנושא בין המגן אברהם לבין אבן העוזר, בדין רחיים של מים. המגן אברהם בסימן רנ"ב ס"ק כ' כתב שאפילו מי שנותן חיטים לתוך רחיים של מים אינו חייב עד שיטחון ברחיים של יד.
ולעומת זה כתב באבן העוזר בסימן שכ"ח ותמצית דבריו הובאו בכמה אחרונים. ודעתו, כיון דלענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וזורה ורוח מסייעתו חייב, ולענין מלאכת צידה פסק הרמב"ם פרק י' הל' כ"ב משבת עמד בפני הצבי והבהילו עד שהגיע הכלב ותפשו הר"ז תולדת הצד וחייב אם כן בשבת, אם כוונתו ומחשבתו לעשות מלאכה, כשנעשית מחשבתו אפי' בסיוע דכח אחר, כמו זורה ורוח מסייעתו, או צידה שע"י עשייתו הכלב תפשו כמו שכתב הרמב"ם, או שהחי' נכנסה מאליו למצודה שפירס, כתוספות (שבת דף יז ע"ב ד"ה אין פורסין), בכולם חייב, א"כ בנותן חטים לריחיים אף שנטחן מאליו מחמת כח אחר לא מחמת כחו, וכן כששם על גב אדם עלוקה שמוצצת דם ונמשך הדם מחמת העלוקה, כיון שהוא עשה המעשה שהוא צריך לעשות למלאכה זו ומחשבתו נגמרת חייב בשבת.[5]
הרי שודאי שלדעת המגן אברהם זורה ורוח מסייעתו הוא דין מיוחד רק במלאכת זורה. ואדרבה, כל גרמא אין בה איסור, אף שזו דרך העבודה. ולכן לדעתו הטוחן ברחיים של מים גם זה גמרא.[6] ולכאורה גם כיבוס על ידי מכונת כביסה לדעתו לא יהיה איסור דאוריתא.
וכתב באחיעזר ח"ג סימן ס' שכתב ביחס למחלוקת המגן אברהם ואבן העוזר:
ונראה בדעתם דמה שאמרו בזורה ורוח מסייעתו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא אמרו שזהו עצם המלאכה, היינו דכל שהוא מלאכת מחשבת והמלאכה מתעביד באופן זה חשוב מלאכת מחשבת ועל כן גם בנותן חטים ברחיים של מים, שזהו דרך הטחינה אף שבאפשרי לעשות ע"י טחינה ביד מ"מ זוהי מלאכת מחשבת שאסרה תורה. ולא דמי להא דשבת ק"כ בגרם כבוי שהוא בא במקרה ובכה"ג אמרינן לא תעשה כל מלאכה, דגרמא שרי דבכה"ג לא חשוב מלאכה, אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע"י גרמא זהו חשוב מלאכת מחשבת.
כלומר, שאם דרך המלאכה היא כך שזה על ידי גרמא, לגבי שבת זו מלאכת מחשבת. אבל אם הגרמא בא בדרך מקרה ולא כחלק בלתי נפרד מהמלאכה, הרי זו הגרמא ששרי.
על פי האחיעזר, בדעת אבן העוזר, יש מקום לאסור את כל המכשירי גרמא למיניהם, שהרי אם זו דרך המלאכה, אף בגרמא יש איסור. ודעת הרב אלישיב לאסור להשתמש בכל מכשירי גרמא משום שמכשירים אלו נעשו לשם מטרה זו וזה קבוע כך ואין זו גרמא מותרת כי צריך שהפעלה או כיבוי אלה לא יהיו כדרכם בכך (שבות יצחק בדיני מקרוגל, דוד שמש, גרמא, חשמל פרק טו עמ' קלח). וכתב בשבות יצחק שם ששימוש במתקן גראממ שפועל על ידי מניעת המונע אינו בגדר גרמא אלא הוי מעשה גמור גם לענין נזיקין ובודאי הוא בכלל מלאכת מחשבת. לדבריו גם טלפון גרמא מעיקר הדין הוא כמו טלפון ממש. וכן וכן בשנת תשמ"ה התפרסמה בעתונות החרדית דעת תורה באוסרת מהרב שך, הגרי"י קנייבסקי, הגרי"י וייס זצ"ל ויבלח"א הרב וואזנר (ע' ספר קדושת השבת, הררי, עמ' 207-206).
ואכן מצאנו לשון מסופקת בענין זה גם אצל הרש"ז אוירבך זצ"ל. במנחת שלמה ח"א סוף סימן ט' כתב, בסוף דיון על שימוש בטלפון:
כל זה נראה לענ"ד אי לאו שמצינו לומר דבכה"ג שדרך המלאכה בכך שרגילין לעשותה על ידי גרמא הרי זה חשיב כמעשה בידים ולא כגרמא, וכמו"ש בב"ק ס' א' שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, וגם כתבנו במקום אחר שלדעתנו נראה דהאי כללא דגרמא שרי האמור לענין שבת לא שייך לגרמא דרציחה ונזיקין, כי בשבת אזלינן בעיקר בתר מחשבתו ומשום כך סובר הגר"א ז"ל בסי' שי"ד סעיף א' דטעמא דמסיקין בכלים שלמים ולא אסור משום סותר הוא משום "דגרמא מותר", אף דלענין נזיקין ורציחה אין זה חשיב כלל גרמא. ולא פה המקום להאריך בזה, אבל חקירה זו גדולה וחשובה למאוד לענין כמה דברים הנוגעים למעשה, כגון חליבה בשבת וכדומה מהדברים שאפשר לעשותם תמיד על ידי חשמל בדרך של גרמא.[7]
לעומת זאת, בקובץ עטרת שלמה (קובץ זכרון תשנ"ז לכבודו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהוצאת מכון מדעי טכנולוגי להלכה) כתב להוכיח שגם אם דרך המלאכה כך הרי זה מותר, מגמרא בעירובין דף פ"ח ע"א שאם שופך מים ברה"י והמים יוצאים מאילהם לרה"ר חשיב גרמא. וכתב שאין לומר שהוצאה שאני משום שהיא מלאכה גרועה ולכן צריך שההוצאה תעשה ממש מכוחו. וכתב:
דנלע"ד דהא דיליף המג' מקרא דלא תעשה דרק עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, היינו אפילו בכה"ג שדרך המלאכה בכך, דאי לאו הכי תיפוק ליה דשרי מדאורייתא משום דהוי כלאחר יד, וחושבני שזה ודאי דוחק לומר – דכין שלאולם נעשה רק ע"י גרמא ה"ז חשיב כמעשה בידים.[8]
אלא שבשבות יצחק שם כתב שהדברים הללו נכתבו לפני חמישים שנה ולא נמסרו לדפוס (עיי"ש בהערה ע' קמ"א). וכתב שם שגם בקונטרס חליבה בשבת כתב להחמיר וכתב ששאני הוצאה משום שהיא מלאכה גרועה.[9]
ובשו"ת זרע אמת ח"א סימן מד (הובא במנחת אשר שם סימן ס"ה) וכדבריו כתב בבית יצחק או"ח סימן נז כתבו שהחילוק בין גרמא בכיבוי ובין זורה ורוח מסייעתו, אינו בגלל שזורה זו המלאכה, אלא משום שבכיבוי המלאכה היא נעשית לאחר זמן.[10] ואם נאמר שהפרש הזמן הוא קובע, הרי זה נותן יותר אפשרויות של מכשירי גרמא (אם לא נתייחס לפקפוק הנ"ל העקרוני לגבי כל מכשירי גרמא משום מלאכת מחשבת).
ובמכשירי המכון המדעי טכנולובי בנו גרמא על ידי מניעת המונע. כח אחד הגורם מלאכה, כח אחר המונעו וכח שלישי שעל ידו האם מסיר את הכח המונע, ולדעתם אין בזה אפילו גרמא. ע' אנציקלופדיה תלמודית (כרך יח, [נספח לערך חשמל] טור תרנט):
לאחרונה פותח "מפסק גרמא" הבנוי על עיקרון של "מניעת מונע" לפעולת מיתקן חשמלי. מפסק זה מורכב משני מיתקנים: מיתקן חשמלי המופעל מבעוד יום באופן שאם לא יופרע הוא עושה את הפעולה הנדרשת, ומיתקן שני המייצר פולסי אור קצרצרים כל מספר שניות ושולחם לעבר תא פוטו-אלקטרי שבמתקן החשמלי המונע ממנו את עשיית הפעולה. בלחיצה על מפסק הגרמא יורד באופן מכני מכסה על מיתקן הפולסים ומונע מן הפולסים העתידים להווצר מלהגיע למיתקן החשמלי, ובכך נמנעת המניעה המפריעה למיתקן החשמלי לפעול, ונמצא שאין האדם מתערב בעצם פעולת המיתקן החשמלי, אשר עשוי לפעול מצד עצמו, אלא שהוא מונע את הדבר העשוי להפריע לו מלפעול.[11]
אבל הרב ישראל רוזן בונה את מכשיר הגרמא על ידי המשכת מצב. כשיש מכשיר שנותן כל פרק זמן זרם לחלקיק שניה, והאדם רק גורם למצב להמשך שלא יכבה שוב אלא המצב הדלוק ימשך, לדעתו זה מותר ואין בזה שום גרמא. וראה באנצקלופדיה תלמודית שם:
כן פותח "מפסק גרמא" מסוג אחר, הבנוי על עיקרון של "המשכת מצב". למיתקן החשמלי יש מנגנון המחבר ומנתק את המעגל החשמלי שבו במחזורים קבועים: מחברו, לדוגמא, בכל שתי דקות ומנתקו כעבור שנייה, ושוב מחברו בעוד שתי דקות למשך שנייה אחת, וחוזר חלילה. לחיצה על מתג שאין בו לא זרם ולא מתח בזמן שהמעגל מנותק גורמת שלאחר שהמעגל יחובר לא ינותק כעבור שנייה אלא, לדוגמא, כעבור דקה וחצי, או שגורם לשנות את המחזוריות, דהיינו שהחיבור יימשך למשך שתי דקות, וינותק אז למשך שנייה אחת ושוב יחובר למשך שתי דקות וחוזר חלילה. ואם יש צורך להפסיק את פעולת המיתקן, לוחצים על המתג – שאין בו זרם ולא מתח – בזמן שהמעגל שבמיתקן מחובר ולחיצה זו גורמת שלאחר שהמעגל ינותק לא יחזור ויחובר אלא כעבור שתי דקות, ונמצא שהוא חוזר ופועל במחזוריות הקודמת.[12]
אלא שלאור האמור לעיל, צריך לדון האם למרות כל האפשרויות הנ"ל הדבר לא יחשב כמלאכת מחשבת, כיון שלמעשה זו פעולת המכשיר. אלא שאחת הסברות לקולא, כפי שכתב הגרשז"א באחר המאמרים, שאם המכשיר בנוי רק לשבת, הרי שאין זו דרך הפעולה של המלאכה.[13] למעשה הרי גם היתר החליבה של החזון איש בנוי ממכשיר גרמא דומה לנדון. וידוע שגם הגרש"ז אוירבך זצ"ל סמך ידו על מכשירי הגרמא של מכון צומת (מפי הרב ישראל רוזן).
-
ובשער הציון סימ תקי"ד אות לא, על דבריו במ"ב בטעם שמותר ביו"ט לשים נר במקום שיכול לשלוט הרוח כשיכבה, וכתב הטעםמשום דאינו אלא גרם כיבוי בעלמא, וכתב על זה בשער הציון:
הגר"א [ומה שהקשה מ"א ע"ז מס"ב כונתו במש"כ שם בסק"ה דלא שרי גרם כיבוי אלא במקום פסידא כמ"ש סימן של"ד סכ"ב בהג"ה באמת אותה הג"ה אין לה מקור וכמו שכתב הט"ז בסוף סק"ו בסימן זה דלא מצינו חבר לשיטה זו וגם המ"א בעצמו סק"ז כתב דהרא"ש לא ס"ל שיטה זו.
ובשער הציון שם כתב שביום טוב יש הרבה שמתירים גרם כיבוי. ↑
-
ובשמירת שבת כהלכתה פרקיג סעיף כח כתב שבשעת צורך גדול מותר אף להכניס את התקע לשקע, וכמובן כלאחר יד, כדי שהאור ידלק עם חיבור זרם החשמל, ובאר בהערה קג* שזה ככל גרמא שמותר לעשותו במקום פסידא וצורך גדול. ↑
-
וע' ספר "מעשה וגרמא בהלכה" לרב לוי יצחק היילפרין, חלק שמיני, דרך המלאכה, פרק ב'. ↑
-
וע' מנחת אשר כאן סימן סד וסימן סה שמנה בקיצור שלש דרכים לחלק בין הסתירה לכאורה בין היתר גרמא ובין דין זורה ורוח מסייעתו. ↑
-
ע' שו"ת יבקש תורה (הרב יצחק קויפמן, רמות ירושלים) ↑
-
ע' שו"ת יבקש תורה סימן א', דיון במחלוקת המגן אברהם ואבן העוזר. ↑
-
הובא בשמירת שבת כהלכתה פרק יג הערה נח ובשבות יצחק כרך על דיני מיקורגל דוד שמש גרמא וחשמל, פרק טו עמ' קמ. ובדומה לזה לגבי גדר אינו מתכוין, האם פתיחת דלת מקרר כשנדלקת נורה הוא פס"ר דלא ניחא ליה, או שזה מתכוין ממש כיון שכך דרך עשית המקרר, ע' שש"כ פרק י' הערה מה וצריך עיון אם ניתן להשוות בין גדר אינו מתכוין לבין הנדון בגרמא. ↑
-
וע"ע מנחת שלמה תניינא ב-ג סימן כז בענין זה. ושם משמע שמיקל:
גם נכון להזכיר דעת רש"י בסו"פ כיצד משתתפין שהשופך מים ברה"י והם יוצאים לרה"ר שאף אם מתחלה נתכוין לכך הו"ל גרמא, וכ"ש הכא דאין דרך המלאכה להדליק ולכבות ע"י גרמא, כי רק משום איסורי שבת ויו"ט רגילים להשתמש במכשירים כאלה שהם גורמים למלאכה שתיעשה מאליה, וגם נראה דאף להמג"א בסי' שט"ז שהבין בדעת התוס' דרק משום שאינו יודע אם יצוד הוא דפטור מחטאת אבל אם ודאי יצוד חייב, מלבד שיש חולקים על זה גם נראה דשאני התם שדרך צידה בכך, וכמ"ש בב"ק לענין זורה דמלאכת מחשבת אסרה תורה, משא"כ בנד"ד. ואיך שהוא נראה דאי נקטינן שגם מחיצה של מים רק מדרבנן הוא דאסור, שפיר מסתבר כדאמרן. ↑
-
ע' ציץ אליעזר חכ"א סי' יג ס"ק א' ↑
-
וע' תוספת שבת יז ע"ב ד"ה אין פורסין וחזו"א או"ח לח ס"ק א' וחזו"א ב"ק סי' יד ס"ק יב שאין כוונת התוספות לחלק בין מיד ולאחר זמן. ↑
-
עי' מעשה חושב עמ' סה וכשרות ושבת עמ' רעט ואסיא תשמ"א עמ' 167 ואספקלריה תשמ"ב עמ' 23. מפסק זה פותח ע"י מכון מדעי טכנולוגי לעניני הלכה, ירושלים. (הערת האנצקלופדיה התלמודית). ↑
-
עי' קובץ מורשה ח"י עמ' 59 ותחומין ב עמ' 81, 95. מפסק זה פותח על ידי מכון צומת. (שם). ↑
-
מקורות נוספים: מערכי לב, לר' זאב לב, עמ' רמ"א תאור מתג גרמא; ע"ע ספר קדושת השבת (הרב משה הררי) הלכות חשמל בשבת סעיף כב הערה כז- אריכות בדעות הפוסקים כיום בנושא הגרמא, בפסקים בכתב ובעל פה; שבות יצחק ח"ו פרק יד-טו; שו"ת יבקש תורה סימן א'; ספר מעשה וגרמא בהלכה; מנחת אשר פרשת ויקהל. ↑