הלכה, משפט עברי ואיסור ערכאות
הקדמת הרב יעקב אריאל בתחומין כרך א' ע' 319:
אחת הבעיות הכואבות ביותר לשוחרי התורה במדינת ישראל היא מעמדו הנחות של משפט התורה בישראל. המשפט הרשמי המוכר במדינה הוא או נכרי, או "ישראלי", המורכב מחוקי עמים שונים, ובלחץ קואליציוני הוא מכיל פה ושם גם כמה סעיפים ברוח השולחן הערוך. אולם רוחם הכללית של המשפט, ורוב שופטיו, זרה לרוח התורה. חומרת האיסור להזדקק לערכאות הישראליות הקיימות לא חדרה לתודעת הציבור הדתי הרחב, הסבור לתומו ש"דינא דמלכותא" תופס גם במקרה זה. יתרה מזאת, מחוסר מודעות לחומרת הנושא מוצגים בני תורה המודעים לו כ"קיצוניים", ומזוהים עם מתנגדי המדינה והכופרים בשלטונה, כביכול.
מהלך הר"ן בדרשות דרוש יא שחטאם של ישראל בדבר המלוכה ששאלו משמואל היה משום שרצו שכל המשפט יהיה במשפט המלך ולא רק מה שלא קשור לדיני תורה.
רמב"ם סוף הלכות סנהדרין, שולחן ערוך חו"מ סי' כו.
שו"ע סימן ח' ברמ"א שכשאין אחרים אפשר גם הדיוטות.
ע' סנהדרין כד ע"א נאמן עלי אבא וכו'
שם כג ע"א בענין ערכאות שבסוריה
מאירי שם ע' ס"ז בבאור ערכאות שבסוריה, שמשמע משם שדנין "לאומד הדעת ובחוקים ונימוסים" ומשמע שמאמצים חוקים קבועים. אבל הר"ן בחידושים כתב שהם דנים לפי אומד דעתם. והטעם שאליבא דרבנן אי אפשר לפוסלם, משום שמירי במקומות שאינם בני תורה כל בני העיר קבלו על עצמן כל אותן שנתמנו להיות ערכיים שלא יוכלו לפוסלן".
חזון איש סנהדרין סי' טו שבגמ' משמע שהוא דיין בדיני התורה אלא שהוא פסול מפני מעוט ידיעתו בתורה ועלול לטעות. וברשב"א משמע שאינם דנים כלל בדיני תורה. וכתב שמכל מקום אינם רשאים לקבל על עצמם חוקי העמים.
ומה שכתב בהערה ל"המשפט העברי" ע' 31הערה 105שבהלכה מעולם לא השוו בתי דינים של הדיוטות לערכאות, דבר זה נסתר כמובן מלשון הרמב"ם בסוף הלכות סנהדין הנ"ל.
ע' תשובת הרשב"א המובאת בבית יוסף ס"ס כ"ו.
הרב אריאל ע' 326לגבי השאלה מדוע הרמב"ם בתחלת דבריו לא כתב הדיוטות ורק בסוף דבריו הביא את דין ההדיוטות.
חלוקה עקרונית בין משפט אזרחי ובין משפט פלילי (ע' מאמרי על המשפט הפלילי בחוברת ספרא וסייפא) האם יש חשיבות לשלב את ה"משפט העברי" בחוק המדינה? הרב הרצוג (הבאתי במאמר בספרא וסיפא במאמר "הרהורים על מערכת המשפט בארץ"). דעתו חיובית בענין. נוסח חוק יסודות המשפט. (ונראה שצודק פרופ' ברק ולא פרופ' אילון בהבנת החוק). האם צודק הרב הרצוג בגישתו?