ב"ה
פרשת תצוה – התכלת
שמות כח, ו:
(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב:
במדרש ילקוט שמעוני תהילים צ':
תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע (מנחות מג,ב). תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת.[1]
שני צבעים מוזכרים במדרש זה: ירוק וכחול. רש"י בתחילת פרשת תרומה כתב: "ותכלת – צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק"[2]
האם התכלת של ציצית ושל בגדי כהונה היא אותה תכלת וגם תכלת של בגדי כהונה צריכים להיות מהחלזון?[3]
פשטות הסוגיה בשבת דף עד ע"ב היא שגם בבגדי כהונה צריך להיות מחלזון. לגבי מלאכת קושר ומתיר, שואלת הגמרא שם "קשירה במשכן היכא הואי" ומתרצת: "אמר רבא ואיתימא רבי עילאי שכן צדי חלזון קושרין ומתירין". ומשמע שלמשכן היה צבע מחלזון. אמנם יתכן שזה לגוף התכלת של היריעות, ואין להוכיח על בגדי כהונה.
כמו כן בתוספתא מנחות ט', ו משמע שדין תכלת הוא גם בבגדי כהונה. שם נאמר:
"תכלת אין כשרה אלא מן החלזון, שלא מן החלזון פסולה. שני התולעת מן התולע שבהרים, הביא שלא מן התולעת שבהרים פסולה".
מהתוספתא משמע, שחלזון מעכב בכל צביעה בתכלת, ומתוך הקשר הסיפא, המדבר לעניין בגדי כהונה, מוכח שהתכלת שם מיירי בבגדי כהונה.
באיזה בגדי כהונה צריך תכלת? מלבד בבגדי כהן גדול, שהמעיל היה תכלת, ופתיל תכלת בציץ, וכן הזהב שבאפוד והחושן היה שזור בו תכלת. אבל לגבי כהן הדיוט, יש לדון באבנט של כהן הדיוט, האם הוא עשוי תכלת? נחלקו בו בגמרא יומא ו' ע"א אם האבנט שכ כהן הגדול הוא האבנט של כהן הדיוט. האבנט של כהן הגדול בכל ימות השנה, מצותו שיהיה עשוי מעשה רוקם עשוי מארבעה מינים: שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני.ולכן האבנט היה של כלאים, שהרי השש פשתן, והתכלת צמר, וגם הארגמן ותולעת השני של צמר הם.להלכה האבנט של כהן הדיוט הוא כמו של כהן גדול ועשוי מכלאיים. כן פסק הרמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה א':
בגדי כהונה שלשה מינים, בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר.
השאלות:
- האם יש מקור בחז"ל של לימוד מפסוק או כיו"ב שהתכלת צריכה להיות מחלזון?
- מנין היה לישראל תכלת במדבר, ולא מצאנו שכתוב שהוציאו ממצרים תכלת כפי שמצאנו לגבי עצי שיטים, האמנם לכל כלי המשכן והבגדים היה צריך חלזון?
- הרמב"ם בהלכות ציצית כותב שאת דם החלזון מערבים בסמנים. ולכאורה אם צריך דם חלזון, מנין שאפשר לערב בו דברים אחרים?
לגבי השאלה הראשונה, ע' יראים סימן ת"א:
ומנלן דצבוע בדם חלזון הוי סברא הוא שהרי ציצית לזכרון המצות נצטוו דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' הלכך יש לנו לומר שהצבע זכרון היוצר הוא ואותו צבע ע"י דומה לדומה דומה לכסא הכבוד כדתניא [מנחות מ"ג ב'] היה ר' ינאי אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים לפי שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
ולכאורה דבריו לא מובנים. שהרי אף אם זה בצבע שדומה לכסא הכבוד וכו', אבל עדיין יש לשאול מנא לן שבחלזון? ולהלן נסביר גם את דבריו.
אמנם בדעת הרמב"ם יש להסתפק האם התכלת של בגדי כהונה הם עשויים מחלזון כמו בציצית. בהלכות ציצית פרק ב' הלכות א-ב כתב הרמב"ם:
הלכה א':
תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית, רחל בת עז צמרה פסול לציצית.
הלכה ב
כיצד צובעין תכלת של ציצית, לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין, ואחר כך מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח[4] הוא מצוי, ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית.
ובהלכות כלי המקדש פרק ח' הלכה יג כתב:
ותכלת האמורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כעצם שמים שהוא פתוך מן הכוחל, הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, ותולעת השני הוא הצמר הצבוע בתולעת.
בפשטות. מדברי הרמב"ם משמע שיש דין מיוחד לתכלת בבגדי כהונה ודין אחר לתכלת בציצית. לא רק משום שלא כתב בהלכות כלי המקדש את הדין. אלא משום שבהלכות ציצית הוא מדגיש "כיצד צובעין תכלת של ציצית". וכן כתב במרכבת המשנה הלכות ציצית פרק ב' הלכה א' שפשטות לשון הרמב"ם בהלכות ציצית משמע דתכלת בבגדי כהונה כשר באסטיס.[5] וכן דעת התפארת ישראל בהקדמה לסדר מועד. אבל המשנה למלך בהלכות כלי המקדש כתב:
ותכלת האמורה בכל מקום כו'. כדומה לדברים כתב בריש הלכות ציצית ולא ידעתי למה לא ביאר רבינו שצבע זה צריך שיהיה בדם חלזון ואף אם ימצא צבע אחר שיהא עינו דומה לעצם השמים פשיטא דלא מהני כיון שאינו מדם חלזון ובריש פ"ב מהלכות ציצית ביאר רבינו שתכלת האמור בציצית הוא מדם חלזון ופשיטא שגם כאן הדין כן ואולי סמך על מ"ש בהלכות ציצית.
וכתב התפארת ישראל שם שגם בציצית אין דין דוקא בתכלת של חלזון אלא בצבע תכלת שלא דוהה. והדברים מדוייקים ברמב"ם בהלכות ציצית: בהלכה א' כתב הרמב"ם מהי תכלת האמורה בתורה ולא כתב שזה צריך להיות צבע מחלזון. רק בהלכה ב' שם כתב כיצד צובעין שם כתב שזה "כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין, ואחר כך מביאין דם חלזון…" משמע שאין זה מעיקר דין התכלת אלא דין בצביעה, ועיקר דין התכלת הוא כפי שכתב בהלכה א': "והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית", היינו רק שיהיה צבע שלא משתנה.
יתר על כן: בהלכה א' כתב "תכלת האמורה בתורה בכל מקום", אבל בהלכה ב' כתב: "כיצד צובעין תכלת של ציצית". הרי שבהלכה א' הרמב"ם מדגיש "בכל מקום" כלומר אפילו בבגדי כהונה. אבל בהלכה ב' כתב "תכלת של ציצית". ובפשטות משמע שאכן יש הבדל בין ציצית לבין בגדי כהונה
אם כן יש לשאול, מדוע הרמב"ם כתב את הצורך בצבע העשוי מחלזון רק ציצית ולא בבגדי כהונה (ומצאנו שהגמרא מקישה מאחד לשני, מנחות מב מ"ב)., וכן התפארת ישראל שם מקשה מה ההבדל ביניהם. דעת התפארת ישראל לכן היא שגם בציצית אין צריך חלזון דוקא אלא צריך בשניהם שיהיה מראה שלא משתנה: "הכלל העולה דבין בציצית ובין בבגדי כהונה אי"צ חלזון דוקא אבל צריך בשינהן שיהיה מראה שאינו משתנה מיפיו על ידי בדיקה שהזכיר הש"ס".
ונראה שהתפארת ישראל הגיע למסקנה רחוקה, וניתן לקבל רק את החלק הראשון שבדבריו, שאכן יש הבדל בין בגדי כהונה לבין ציצית. בשניהם צריך צבע שאינו משתנה, וכך מדוייק ברמב"ם שדבר על התכלת "האמורה בכל מקום", גם בהלכות ציצית וגם בהלכות כלי המקדש. אבל דין חלזון נצרך דוקא בציצית, משום שרק בציצית הצבע עלול לבא לידי שינוי. הדין שלא תשתנה, אינו דין שלא יוכל להשתנות, אלא דין מעשי: צריך לעשות צבע שמחזיק מעמד ולא נראה תכלת בגוון אחר. לכן יש הבדל בין בגדי כהונה לבין ציצית: הרי בגדי כהונה לא מכבסים אותם כמ"ש הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ח' הלכה ה', ולכן אין להם אפשרות להשתנות:
כל בגד מבגדי כהונה שנעשו צואין אין מלבנין אותן ואין מכבסין אותן אלא מניחן לפתילות ולובש חדשים, ובגדי כהן גדול שבלו גונזין אותן, ובגדי לבן שעובד בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם שנאמר והניחם שם והם אסורין בהנאה.
ולכן אין צריך
חלזון בבגדי כהונה, כיון שאין מצב שבו בגדי כהונה ידהו כמו בציצית שמכבסים אותה ולכן תתכן שתדהה ולכן רק תכלת של ציצית אין עושין אותה אלא מחילזון. וגם התכלת שביריעות, הרי העליונות הן עשויות מעורות תחשים ולכן התכלת לא היתה חשופה לשמש ולא נתונה לכיבוס. ולפי זה מבואר גם מה שהבאנו לעיל מיראים סימן ת"א:ומנלן דצבוע בדם חלזון הוי סברא הוא שהרי ציצית לזכרון המצות נצטוו דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' הלכך יש לנו לומר שהצבע זכרון היוצר הוא ואותו צבע ע"י דומה לדומה דומה לכסא הכבוד כדתניא [מנחות מ"ג ב'] היה ר' ינאי אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים לפי שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.מתוך התשובה על שאלתו "מנלן דצבוע בדם חלזון" – שזה רק משום שצבע זה הוא הדומה וכו'. משמע שאין צורך בצבע החלזון מבחינה עקרונית אלא רק משום שמבחינה מעשית זה הצבע המתאים. הרבה נכתב על זיהוי התכלת, בעיקר מאז שהאדמו"ר מראדזין רבי גרשון חנוך ליינר זצ"ל, בעל "סדרי טהרה" על מסכת טהרות ניסה למצוא בשנת תרמ"ח את התכלת בדיונון. מסקנתו זו עוררה פולמוס חריף. אחר פטירתו של האדמו"ר נגש הרב הרצוג לחקר מחודש בנושא, והציע לבחון את האפשרות כי התכלת הופקה מחלזון מהסוג סגולית. ראוי לציון מיוחד הוא ספרו של הרב מנחם בורשטיין: "התכלת". לעומת זה ב"שיעורים לזכר אבא מארי ז"ל" (כרך א' עמ' רכח), במסגרת הדיון על תוקפה של מסורת מעשית, כתב הרב סולוביצ'יק ז"ל בשם בית הלוי, שאין ראיות וסברות מספיקות לזיהוי התכלת וצריך דווקא מסורת.כיום טוענים המדענים, שהחילזון המתאים כפי הנראה הוא ארגמון כהה קוצים. גופו אינו דומה לים, אבל גדלים עליו דברים שנראים כים. על הפסוק 'ושפוני טמוני חול' אומרים חז"ל שזהו התכלת, ואכן טוענים שכאשר הולכים בתוך חול הים אי אפשר למצוא אותם, כי הם מתחבאים בתוך חול הים.כתב ד"ר ישראל הכהן זיידרמן (המעיין, תמוז תשנ"ה):בדברי חז"ל, ציידי החילזון פעלו מסולמות של צור (ראש הנקרה) ועד חיפה (שבת כו, א) בתחום נחלת שבט זבולון (מגילה ו, א). בחוף סלעי זה נמצאו שרידים ארכיאולוגיים של מתקנים לצביעה בחלזונות, ולידם מצבורי קונכיות שבורות של ארגמון קהה-קוצים ששימשו לצביעה בימי קדם. בים שלאורך אותם החופים עצמם, עוד חי כיום אותו חלזון קהה-קוצים בהמוניו בבית גידול סלעי או בחול גס המכוסה באבנים, בעומק 1.5-12 מטר. ניתן להפיק ממנו את חומר הצביעה שזוהה באופן כימי בממצא הארכיאולוגי מלפני אלפי שנים. בברכת משה לשבט זבולון "ושפוני טמוני חול", המלה "טמוני" מתייחסת לחלזון התכלת, כדברי תרגום יונתן (דברים לג, יט): "וחלזונא יאחדון ויצבעון מאדמית תיכלא לחוטי גוליתהון". לגבי המסורת בדבר הטמנת חלזון התכלת בחול, יש להזכיר את תצפיתו של שפניר במפרץ עכו בשנת תש"ם שבחודשי הקיץ חלזונות ארגמון קהה-קוצים מתחפרים בחול, ואין למצוא אותם על פני קרקעית הים אלא בחורף. בהקשר לכך מצא ורהקן בקיץ תשמ"ה שהחלזונות אמנם טמונים בחול במשך היום, אולם הם יוצאים לצוד את מזונם במשך הלילה.לדעת רוב הראשונים והאחרונים יש צורך גם בבגדי כהונה תכלת של חלזון, וע' ביד פשוטה על רמב"ם הלכות ציצית. דעת התפארת ישראל שגם בציצית אין צריך תכלת של חלזון אלא משום שזה הצבע היחיד שאינו דוהה. ויש להוסיף עוד, שהרמב"ם בפירוש המשניות בתחילת פרק התכלת כתב:תכלת, ואינו אצלינו היום לפי שאין אנו יודעים צביעתו, לפי שאין כל גון תכול בצמר נקרא תכלת, אלא תכלות מסויימת שאינה אפשרית היום, ולפיכך אנו עושים הלבן לבדו.ולפי התפארת ישראל הדבר ברור מדוע לא כתב שהחזלון לא ידוע, כיון שמה שנצרך הוא אופן הצביעה שתהיה צביעה שאינה משתנה.
- כתב ד"ר ישראל זיידרמן, תחומין: דימוי התכלת לשלל הדברים שבטבע הוא תמוה עד למאוד, מפני שלרבים מהם יש גוונים אחרים במקומות שונים ובזמנים שונים, וכן כקבוצה אין לכל הדברים האלה צבע משותף. היה זה אגיפטולוג אוסטרי בשם אלכסנדר דדקינד שיישב קושיה זו עוד ב-1898. הוא הצביע על כך שהמיץ הנסחט מארגמון קהה קוצים הוא כמעט חסר צבע בתחילה. אולם עם חשיפתו לאוויר ולשמש, נהיה לצהוב, ואז לסירוגין נהפך לירוק, ואח"כ מופיע טורקיז ואחריו כחול עד שלבסוף מתייצב הצבע הסגול הסופי. בתהליך רבגוני זה הכיר דדקינד תיאורי התלמוד הנ"ל לגבי דימויי התכלת השונים, ובזאת ראה הוכחה מכרעת לזיהוי התכלת כצבע הסגול המתקבל מארגמון קהה קוצים. ובהקשר לתכלת נאמר ב"דברי מנחם", וז"ל: "וכבר כתבו המומחים במקצוע זה שצבע "ארגמן" עובר דרך שורת גוונים שונים עד שמתהווים הצבעים הסופיים ולפ"ז נ"ל שאין שום סתירה בין כל השיטות הנ"ל (בנוגע לגוון התכלת). ↑
- ישנן סתירות לכאורה בין תיאורים שונים בגמרא וכן בין תרגומים עתיקים לתורה, שבהם מוגדר כביכול גוון צבע התכלת. ידוע גם כי לקדמונים היה חסר בתחילה שם מופשט לצבעים כחול וירוק, שנחשבו לאחר מכן כגוונים של "שחור" ובהמשך הדורות קיבלו שם אחד משותף. מתברר כי קבוצת הצבעים ירוק כחול סגול בקצה הספקטרום נחשבו בימי קדם כגוונים של "שחור". ↑
- יש לציין שלדעת הרבה אחרונים, הבעיה העיקרית לגבי שאלת חידוש הקרבנות בזמן הזה הוא התכלת שבבגדי כהונה. ↑
- עיין ביד פשוטה שם, שכתב שהרמב"ם מתכוין לם התיכון. וכן משמע בפרוש המשניות בכלים טו, א, על ספינה אלכסנדרית שכתב שהיא האניה שנוסעין בה מארץ ישראל לאלכסנדריה, ותרגם הרב קאפח: "הים הגדול" אבל במקור: "אלבחר אלמלאח" שפירושו ים המלח. וכן בתשבות הרמב"ם בענין ההליכה בימים (בלאו שח-שי). וזה שלא כמו שהבין בתפארת ישראל שם שאכן המדובר בים המלח. ↑
- וע' דרישת ציון במאמר קדישין. ↑