ב”ה
אמירת תשעים פעם משיב הרוח בשמיני עצרת כדי להרגיל את לשונו
נפסק בהלכה על פי ירושלמי בתענית, בשו”ע אורח חיים הלכות תפילה סימן קיד סעיף ח:
בימות החמה, אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא, עד ל’ יום בחזקת שהזכיר הגשם, וצריך לחזור. הגה: וה”ה לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה, אם נסתפק לו אם אמר מוריד הגשם בימות הגשמים, כל ל’ יום, חוזר, דודאי אמר כמו שרגיל והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם; לאחר ל’ יום אינו חוזר (ד”ע).
ובסעיף ט:
אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ’ פעמים, כנגד ל’ יום שאומר אותו ג’ פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור. הגה: וכן לדידן, אם אמר עד מכלכל חיים בלא משיב הרוח ומוריד הגשם שמזכירין בימות הגשמים, וכן אם אמר בשמע”צ צ’ פעמים אתה גבור עד מוריד הגשם, אם נסתפק אח”כ אם הזכיר או לא, חזקה שהזכירו (ד”ע).
ובטור שם מביא בשם מהר”ם מרוטנבורק:
והר”ם מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל’ יום שאומר אותו ג’ פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א”צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ”ש ה”נ כיון דאחר ל’ יום אם הוא מסופק א”צ לחזור כ”ש צ’ פעמים ביום אחד וה”ר פרץ ז”ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג’ רחוקות כ”ש בג’ קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא”א הרא”ש ז”ל היה נוטה לסברת הר”ם:
במשנה ברורה סימן קיד ס”ק מא כתב שצריך לומר לפי מספר הפעמים המעשי שאומר במשך תשעים יום ולא שהראשונים נקטו מספר ממוצע כסברא המובאת במגן אברהם.
ובתשובת חתם סופר חא”ח סימן כ’ מורה ובא לכתחלה לאומרו מאה פעמים ואחד אמנם בדיעבד מי שאמר רק תשעים פעמים אין בידינו לפסוק שיחזור ויתפלל נגד פסק השו”ע:
אמנם מהר”ם דיבר דוקא על שמיני עצרת ולא על פסח שבו מפסיקים לומר משיב הרוח, יתכן שסברתו היא כמו שכתב אליה רבה סימן קיד:
וכן לדידן וכו’ בלא משיב הרוח וכו’. אבל של”ה דף רנ”ה [שם] כתב דדוקא בעשייה דהיינו עקימת שפתיו שאומר צ’ פעמים משיב הרוח בשמיני עצרת מסתבר כן, אמנם בשב ואל תעשה דהיינו לומר אתה גבור צ’ פעמים בפסח ולדלג משיב הרוח זה אינו כלום ע”כ. ולא הזכיר מדברי רמ”א ולבוש דפסקו גם לענין דילוג הכי. ומ”מ העליתי באליה זוטא [סק”ז] לדינא כדברי של”ה. גם נ”ל סמך ראייה לדבריו דעדיף עשייה להחזיק משב ואל תעשה, מש”ס ב”ק דף כ”ג [ע”ב] דנעשה מועד בג’ ימים, ותם אינן עושה בג’ ימים, אלא כל שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח.
ולסברתו זה יתכן רק בשמיני עצרת. ומעצם דינו של מהר”ם לגבי שמיני עצרת מוכח שמנהגו לא היה לומר מוריד הטל בקיץ, שאם כן לא צריך את העצה אלא בכל שכחה אינו חוזר. ולכן מוכח שלשיטתו, אם רוצה להרגיל לשונו לאחר פסח, הרי צריך להרגיל להפסיק לגמרי, וזה לא ס”ל ולכן הביא את דינו רק לגבי שמיני עצרת.
הסיבה שבשו”ע לא מובא דינו של מהר”ם אלא רק לגבי הפסקת משיב הרוח בפסח, יתכן שזה בגלל שאלת המגן אברהם בס”ק יג:
וצ”ע דהיכי מייתי ראיה מר”מ הא קי”ל כר”י דלא נעשה מועד עד שיגח ג”פ בג’ ימים ולא ג”פ ביום א’ [אח”כ ראיתי שהקשה זה בשל”ה] וכ”פ לקמן סי’ תקע”ו ס”ב דדוקא ג’ מתים בג’ ימים אבל ג’ מתים ביום א’ אין זה דבר וזה דלא כר”מ כדאמרי’ בגמ’ וא”כ חזי’ דאין זה ק”ו וי”ל דש”ה דאמרי’ דבאותו יום תונבא הוא דנקט ליה וכן גבי דבר אמרי’ אותו היום האויר משונה משא”כ הכא אם הורגל כשאומר’ מפוזרין ק”ו ברצופי’ וה”ק כיון דלר”מ אפי’ בשור סובר ק”ו וכ”ש הכא ואף על גב דלא קי”ל כר”מ בשור בהא מיהו קי”ל כוותיה:
והתורה תמימה כתב שכיון שלענין להיות תם קיי”ל במשנה בבא קמא כג, ב שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח:
מתני’ איזהו תם ואיזו מועד מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזור בו שלשה ימים דברי ר’ יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח:
תורה תמימה הערות שמות פרק כא הערה רח
…בזה קיי”ל כר’ מאיר דלענין חזרה ממועד לתם הוי השיעור כל שממשמשין בו התינוקות ואינו נוגח ולא בעינן לזה שלשה ימים כדעת ר’ יהודה, ולא נתבאר הטעם והסברא מפני מה קיי”ל לענין חזרה כר”מ נגד ר’ יהודה, ובגמרא אמרו בזה רק פסק הלכה כר”י במועד וכר”מ בחזרה. ויתכן לומר הסברא בזה, דכיון דכפי הטבע קשה להבדל מן ההרגל בשלילה יותר מלהתרגל אל הדבר בחיוב, לכן כשמתרגל ליגח כיון שעשיית מעשה בפועל אינו מורה על ההרגל ההחלטי, לכן אין מחזקינן אותו לנוגח בפעם ושתים כי אם בשלש פעמים בשלשה ימים כי בפחות מזה אפשר לומר דמקרה הוא, משא”כ כשמפסיק מליגח שדבר קשה הוא להבדל ממה שהורגל, ואנו רואים כי בכ”ז בדל הוא מזה, ש”מ שחזר כולו מטבעו שהיה לו מקודם ליגח וליגח, ולכן די רק בשיעור שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח בפעם אחת וביום אחד כדעת ר”מ.
וע”פ סברא זו נוח ורצוי מאד לתרץ מה שהקשו האחרונים באו”ח סי’ קי”ד ס”ט על מהר”ם מרוטנבורג שכתב אם ביום א’ של פסח חוזר צ’ פעמים ברכת אתה גבור עד מכלכל חיים ומשמיט לומר משיב הרוח, חזקה הוא דכך יהיה אומר והולך, ולכן אם נסתפק אח”כ אם אמר או לא מוקמינן אחזקתיה שלא אמר, אחרי דכבר חזר צ’ פעמים כנגד שלשים יום שבהם מחזיקים להרגל כמבואר בירושלמי, והביא ראיה משור המועד דס”ל לר”מ דלא בעינן שלשה ימים ודי ביום אחד, ותפסו עליו כל האחרונים הלא אנו קיי”ל כר’ יהודה דבעינן ג’ ימים, ודחו דבריו.
ולפי מש”כ דברי מהר”מ מרוטנבורג מאירים, כי הלא הוא חידש דינו לענין הבדל מאמירת משיב הרוח, ובזה באמת קיי”ל כר”מ דלענין חזרה די ביום אחד, וע”פ הסברא שכתבנו דמפני שקשה להבדל מן ההרגל, וא”כ מכיון דחזינן שבדל לומר משיב הרוח די ביום אחד, וראיה לזה שהרי לא צייר דינו במי שרוצה להרגיל בשמיני עצרת לומר משיב הרוח, וזה הוא מפני שבזה באמת אינו די ביום אחד, וכמבואר.
וממוצא דבר תראה דמש”כ הרמ”א בסימן הנ”ל לדון מדעת עצמו ע”פ סברת מהר”ם מרוטנבורג באם הרגיל עצמו בשמיני עצרת לומר משיב הרוח אז אם אח”כ נסתפק מחזקינן אותו בחזקת שאמר, צ”ע גדול, כי לפי מש”כ לא חידש מהר”מ מרוטנבורג רק במפריש עצמו מלומר, ולא במרגיל עצמו לומר, והם שני ענינים שונים שסברותיהם הפוכות, והענין מבואר ודי בזה:
ולכן קיי”ל כמהר”ם מרוטנבורג דוקא לגבי פסח ולא לגבי שמיני עצרת, אבל כמובא לעיל, ולכן בשו”ע הביא את הדין רק לגבי ל’ יום לאחר הפסח שהסתפק אם אמר מוריד הגשם ולא לגבי שמיני עצרת כמקור דינו של מהר”ם מרוטנבורג
אלא שבתורה תמימה פרשת משפטים טעה בזה, וחשב שמהר”ם מרוטנבורק עצמו דיבר על פסח ולא על שמיני עצרת, ובזה ישב את שאלת המגן אברהם
אבל הטעם שהשו”ע לא הביא את דינו של מהר”ם לגבי שמיני עצרת, משום שאנו נוהגים לומר בקיץ מוריד הטל, ולכן מי שטעה ולא אמר משיב הרוח אינו חוזר, ולכן לא צריך לנקוט את עצתו של המהר”ם מרוטנבורק. ברור שמהר”ם מרוטנבורק נהג כמנהג אשכנז שבקיץ לא אומרים מוריד הטל, שאם כן, הרי מי ששכח משיב הרוח ומוריד הגשם לא צריך לחזור. אבל לשיטתנו הנפ”מ היא רק בקיץ שיכול להרגיל את לשונו שלא לומר משיב הרוח ומוריד הגשם.
מדוע רבנו פרץ חולק? ע’ בית יוסף שכתב שתי סברות. סברא אחת שזה משום שכשהוא אומר תשעים פעם אתה גבור עד משיב הרוח ומוריד הגשם, הרי לא אמר ברכה ראשונה ולכן לא מועיל להרגל לשונו.
סברא נוספת כתב הבית יוסף בשם מהר”י אבוהב, בית יוסף אורח חיים סימן קיד
ורבינו הגדול מהר”י אבוהב ז”ל כתב שטעמו של ה”ר פרץ משום דלא דמי דהתם שהוא לטבע רע שזה השור [הוא נגחן] הנה כשיעשה הנגיחה בקרוב מורה שהוטבע בו זה בקנין מה שאין כן אילו היה עושה אותו בהרחקה שיש לנו לומר בכל אחד מהם מקרה הוא אבל כאן הדבר תלוי בהרגל הלשון והלשון אינו מורגל כל כך כשיעשה דבר אחד בקירוב.
ופירוש סברת הבית יוסף היא על פי חקירת קהילות יעקב בבא קמא סי’ כט:
בהא דמבואר בכל דוכתי דבהוחזק ג’ פעמים הוי חזקה שכן דרכו אם הוא בתורת ראי’ והוכחה שדרכו בכך דבג”פ לא אמרי’ שהי’ מקרים יוצאים מהרגיל או דע”י עשיית או התהוות ג’ פעמים מכח זה גופא נעשה לו טבע לדבר זה דכל שמתרגל בו ג”פ הוקבע לו וסת וטבע לזה…
וכתב שם שזו המחלוקת בין מהר”ם מרוטנבורק לבין רבנו פרץ, לדעת מהר”ם על ידי חזרה נוצר מנהג כזה. אבל לרבנו פרץ בשור שנוגח, על ידי חזקה הוברר שזה טבעו של השור, מה שאין לומר כן לגבי אמירת צ’ פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם. וז”ל הקהילות יעקב שם:
והיינו דרבינו פרץ ז”ל סובר דענין ג’ פעמים הוא ראיה והוכחה על טבעו ואם טבעו ברחוקות כש”כ בקרובות אבל ענין ל’ יום דמשיב הרוח הוא מפאת שעי”ז הוא דמתרגל ולענין שיתרגל בכך יותר מועיל כשהוא בזמן ארוך מכשהיה הכל בב”א אבל דעת מהר”ם מרוטנברג ז”ל נראה שגס ענין הנגיחות הוא משום שעי”ז התרגל והתלמד לזה ולכן מדמי לה שפיר ג”כ לענין להתרגל לומר משיב הרוח.
ובמנחת אשר ב”ק סימן סג, הביא דברי הקהילות יעקב ודחה משום שלגבי נגיחות יש לתלות יותר שאם הם רחוקות זו מזו יש לתלות במקריות או שנגח מסיבות שונות. מה שאין כן בהרגל הלשון שיש לומר שבאמירות תכופות לשונות לא נעשית מורגלת יותר.
סיכם את הדברים בפסקי תשובות אורח חיים סימן קיד
ומצינו בכמה מגדולי האחרונים116 שכתבו שאכן נכון לימנע מלעשות עצה זו, וכמה מגדולי המלקטים117 נמנעו מלהביא עצה זו בספריהם, ויש118 שהעידו שחסידים ואנשי מעשה אכן היו נמנעים מכך, זולת מי119 שיודע בעצמו שטבעו ורגילותו לבוא הרבה לידי ספק, שאז ראוי יותר שיעשה עצה זו ובכך ימנע ממנו לחזור ולהתפלל שוב ושוב תפילותיו, כי לאחר שכבר עשה עצה זו הסכמת הפוסקים ששוב120 אין לו לחזור תפילתו כשנסתפק אם הזכיר כהוגן, כי כן עיקר.
- 116. שו”ע הרב סעי’ י”א (ובכה”ח סקס”ב הבינו דקאי על השל”ה וא”ר שחולקים על הרמ”א לענין אלו שאין מזכירין מוריד הטל בקיץ לומר צ’ פעמים עד מכלכל חיים דלא יועיל, אמנם סידור דבריו משמע בהדיא שכוונתו לחשוש לשיטת רבינו פרץ ודו”ק), שו”ת הלכות קטנות ח”א סי’ רס”ג, דרך החיים (ובמשנ”ב ציינו לענין דברי הרמ”א, כנ”ל, אך בהדיא מוכח בדבריו דכוונתו לחשוש לרבינו פרץ), פתחי עולם סקכ”ד, וכן ס”ל להיעב”ץ בסידורו וגם במו”ק הכא ובתשובותיו שאילת יעב”ץ ח”א סי’ פ”א.
- 117. קיצור שו”ע סי’ י”ט וקצות השלחן סי’ כ”א.
- 118. ס’ הליכות שלמה פ”ח אות כ”ו בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בשם זקני ירושלים, ועיי”ש שרק לענין להרגיל אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם משמיני עצרת ואילך היו אומרים צ’ פעמים, כי בזה אף אם לא הזכירו אין חוזרין התפילה לדידן שנוהגים לומר מוריד הטל, ואף כי אין חוזרין התפילה מ”מ הרגילו עצמם לומר כהוגן (וכ”כ לנהוג באשל אברהם בוטשאטש) ועיי”ש שהיו שנהגו תוך כדי ההקפות דשמח”ת לשורר לעצמם צ’ פעמים משיב הרוח וכו’.
- 119. ברכת הבית שער מ’ סקל”ח, ועיי”ש שיאמר ק”א פעמים וכדברי החת”ס.
- 120. וכדכתב בשועה”ר שם וש”א, וכמבואר בביה”ל שכמעט כל האחרונים העתיקו דברי השו”ע בשם מהר”ם מרוטנבורג להלכה. וחלקם פלפלו ונו”נ להסיר תלונות הר”פ והט”ז (סקי”ג) על שיטה זו, עיין מג”א סקי”ג ומקו”ח לחו”י סק”ט, שו”ת נודע ביהודה קמא סי’ כ”ו ותנינא סי’ פ”ה, ישועות יעקב סק”ג, מגן גיבורים סק”ו, שו”ת האלף לך שלמה סי’ מ”ט, שו”ת מהרש”ם ח”ג סי’ שנ”ה, שו”ת פני מבין סי’ י”ז, וע”ע אשל אברהם בוטשאטש סי’ קי”ז שמעיד על עצמו שנהג לעשות עצה זו. ולהשלמת הענין יש לציין מש”כ בס’ מאור השבת ח”ב עמ’ תקצ”ו תשו’ הגרשז”א זצ”ל שאין איסור לשנן צ’ פעמים ‘ותן ברכה’ ביום טוב א’ דפסח או ותן טל ומטר לברכה בשבת כשחל ז’ חשוון במוצ”ש, ואין בזה משום מכין משבת ויו”ט לחול, כיון שהוא צורך היום לקנות הרגל לעצמו להתפלל כהוגן עיין שם, וכ”כ להקל בזה בשו”ת צי”א חי”ט סי’ י”ד, אולם בשו”ת קנה בושם ח”ב סי’ י’ מאריך בזה ומסיק להחמיר.
ובנוסף, כתב משנה ברורה סימן קיד ס”ק מ שגם לגבי ותן טל ומטר לברכה אפשר להשתמש בעצה זו:
הוא הדין לענין שאלה אם אמר צ’ פעמים ברכת השנים עד אחר תיבת ותן ברכה בימות החמה או עד אחר תיבת ותן טל ומטר בימות הגשמים די ולא יתחיל מתחלת ברך עלינו רק מואת כל מיני תבואתה וכו’: