זמן שאילת גשמים

 

זמן שאילת גשמים בתפילה בארץ ובחוץ לארץ

 

הזכרת הגשם בתפילה היא נקראת ברכת גבורות, שמסיימת במחיה המתים. וכתב הריטב”א בתחילת תענית:

מאימתי מזכירין גבורות גשמים. מפרש בגמ’ דלהכי קרי להו גבורות גשמים לפי שיורדים בגבורה, שמפתח של גשמים לא נמסרים ביד שליח אלא [בידי הקדוש ברוך הוא] כדי לרדות בהם את הבריות שחיי בני אדם בעוה”ז תלויים בהם, וקבעוהו חכמים בתחיית המתים לפי ששקולה כתחיית המתים שהוא ענין דומה לו שהזרעים נקברים תחת הקרקע וצומחים על ידי הגשמים ויוצאים בכמה לבושים, והוא ג”כ לראיה על תחיית המתים כדאמרינן בכתובות (קי”א ב’) ק”ו מחטה לענין שאמר הכתוב (תהלים ע”ב) ויציצו מעיר כעשב הארץ, וגם שבני אדם כשהגשמים נעצרים ומזונותיהם נמנעים הם נחשבים למתים והקב”ה מחיה אותם על ידי הגשמים, ועוד שכל ענין החסדים שבברכה זו מבטל מערכת הכוכבים ולפיכך נקראת ברכת גבורות, וכן ענין ירידת גשמים, ולפיכך קבעוה בברכת תחיית המתים,

 

מתי מתחילים להזכיר גשמים, והאם שאילת גשמים בברכת השנים היא באותו זמן? מצאנו בזה מחלוקת תנאים במשנה ראשונה במסכת תענית:

משנה: מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב ראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר.

 

גמ’ ד’ ע”ב:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה אמר ליה רבי זירא לרבי אסי ומי אמר רבי יוחנן הכי והתנן בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו ואמר רבי אלעזר הלכה כרבן גמליאל אמר ליה גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר והאמר רבי יוחנן במקום ששואל מזכיר ההוא להפסקה איתמר והאמר רבי יוחנן התחיל להזכיר מתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר אלא לא קשיא הא לן הא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי אית להו עולי רגלים כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים.

 

בענין עולי רגלים, שמעתי מהגרש”ז אוירבך זצ”ל, שסיפר ששאל אותו ילד: אם מתחילים שבועים לאחר סוכות לבקש גשם משום עולי רגלים, אם כן מדוע לא מפסיקים שבועיים לפני פסח כדי שיוכלו להגיע. ואמר הגרש”ז שענה לילד, שכיון שבסוכות באים למקדש בבגדים קייציים, וכשיהיה גשם לא יכולו להתגונן. אבל לפסח אם יבואו עם מעיל ומטריה, לאחר פסח יקחו אותם ביד…

 

שלח לי הרב מאיר שלזינגר שליט”א: מה שאנחנו ממתינים בשאילת גשמים עד ז חשוון אין זה משום מהרה יבנה המקדש וכ’ו שהרי היום מגיעים תוך שעות לנהר פרת אלא זיכרון למה שאבותינו  היו מתחשבים באחיהם שעלו לרגל ולכן. המתינו לבקש גשם. וע’ להלן מהר”ן שאנו שואלים בז’ במרחשון משום שגם היום עולים לרגל למקום המקדש.

 

מתי אומרים ותן טל ומטר בחו”ל?

 

תענית י’ ע”א:

משנה בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת

גמרא אמר רבי אלעזר הלכה כרבן גמליאל תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים בתקופה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה.

 

מכל הסוגיה משמע שזמן שאילת הגשמים, בניגוד לאזכרת גשמים, היא דבר שתלוי במציאות. ולכן כנראה בחוץ לארץ שישים יום אחר התקופה[1]. תאריך התקופה – תקופת הסתיו – הוא נמדד לפי תאריך לועזי. וכתב בית יוסף בסימן קי”ז:

וכתב ה”ר דוד אבודרהם (עמ’ קי) ויום ס’ יבוא בכ”ב מנובימברי אם היה אותו פיברי”ר מכ”ח יום אבל אם היה פיברי”ר מכ”ט יום תהיה השאלה בכ”ג נובימברי כי תקופת תשרי לעולם שבעה ימים קודם אקטוברי:

 

כתב בהגהות והערות בטור:

התאריכים הכתובים באבודרהם הם לפי מנין הנוצרים בזמנו [התאריך היוליאני] אולם בשנת שמ”ג שינו חכמי הנוצרים ברומא את סדר חשבון השנים שלהם [התאריך הגראוגוריאני[2]]…  וכבר תיקנו בדפוסים האחרונים וכתבו זמן השאלה לפי החשבון החדש. אלא שמתחלת המאה התשע עשרה למספרם נשתנה שוב זמן השאלה לפי חשבונם והוא בלילה שאחר ארבעה בדצמבר אם חדש פברואר שאחריו יהיה בן כ”ח יום ואם יהיה פברואר שאחריו בן כ”ט יום זמן השאלה בלילה שאחר חמשה בדצמבר וכן יהיה עד שנת אלפיים ומאה למספרם שאז יתקדם שוב ביום אחד.

אם כן, במאה ה-20 וה-21, שאילת גשמים בחוץ לארץ חלה ב-5 בדצמבר (כשחודש פברואר שאחריו 28 יום), וב-6 בדצמבר (כשחודש פברואר שאחריו 29 יום),

 

ובעצם, לפי התאריך הגראוגוריני, אכן התקופה כמו שכתב בית יוסף, שהרי יום השויון הוא בסביבות כב בספטמבר. ותיקון הלוח על ידי גריגוריוס שהוריד עשרה ימים, הוא משום שהוקדמה התקופה ולכן הוריד עשרה ימים, ולאחר התיקון זמן התקופה הפך להיות נכון.

אלא שלגבי זמן שאלת גשמים כתב התשב”ץ:  “קבלה היא ביד הגאונים ז”ל דששים בתקופה לתקופת שמואל אנו מונים ולא לתקופת רב אדא.” כלומר התאריך הוא לתקופת שמואל שהוא הלוח היוליאני.

 

אבל צריך עיון: האם אחר שישים יום של התקופה זה זמן לכל העולם? והרי האקלימים הם שונים?

לכאורה משמע בגמרא שהדברים תלויים באופן מעשי, אם יש עולי רגלים או לא, אם יש ‘פירי בדברא’ או לא. ומשמע לכאורה שכל מקום צריך לשאול לפי צרכיו.

 

ולכאורה גם בארץ ישראל לא צריכים כיום לנהוג על פי המצב כשבית המקדש היה קיים, אלא להתחיל לשאול גשמים עם ההזכרה מיד לאחר יום אחרון של חג.

 

ואכן כתב הר”ן דף ב’ ע”א ברי”ף שלכאורה יש על פי הסוגיה שלשה תאריכים:

בשאלה נחלקו לג’ דינין כפי חלוק המקומות שבארץ ישראל ובכל המקומות הצריכין למטר כיוצא בה ואין להן פירי בדברא שואלין ומזכירין ביום טוב האחרון של חג והיכא דאית להו פירי בדברא מאחרין השאלה עד ז’ במרחשון ובבל שהיא טובעני הרבה עד ס’ בתקופה וזהו הדרך היותר מתחוור בעיני וכבר נהגו ג”כ בקצת מקומות לשאול בז’ במרחשון.

אבל מה אעשה והרב אלפסי ז”ל לא הזכיר בהלכותיו פירי דדברא כלל וכתב הא דאמר ר’ אלעזר הלכה כר”ג וכתב ג”כ בגולה עד ס’ בתקופה נראין שאין לו אלא שני זמנים הללו ושבארץ ישראל מאחרים לשאול אפי’ בזמן הזה עד שבעה במרחשון. ואף הר”ם במז”ל כתב בפ”ב מהלכות תפלה בז’ ימים ממרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים כ”ז שמזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בד”א בא”י אבל בשנער וסוריא ומצרים ומקומות הסמוכות לאלו והדומים לאלו שואלין את הגשמים ביום ס’ אחר תקופת תשרי וכבר פירשתי סוגיית הגמרא בחדושי ע”פ דרכם ומדבריהם צריך לומר דכי אפסיקא הלכתא כר”ג היינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה אבל לא סגי כל כך שנאחר את ההזכרה ולפי זה אין לנו דין שלישי של פירי דדברא כלל ועמדנו על שני דינין בלבד דבא”י בזמן הזה נקיטינן בהזכרה כר’ יהודה ובשאלה כר”ג ובגולה כר’ יהודה בהזכרה ובשאלה עד ששים בתקופה ומה שתלוי מזה בדקדוק סוגיית הגמרא מפורש בחדושי:

 

וז”ל הרמב”ם בהלכות תפילה פרק ב’ הלכה טז:

משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי.

 

ומשמע ברמב”ם ששישים יום אחר התקופה זה רק במקומות הדומים לבבל. אבל במקומות אחרים צריך להיות אחרת. ולכאורה זה מה שכתב הרמב”ם שם בהלכה יז:

מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפילה.

 

ולכאורה מקורו בגמ’ תענית יד ע”ב:

שלחו ליה בני נינוה[3] לרבי כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן אמר ליה מתניתא רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת השנים רב ששת אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה.

 

לפי זה, במקומות שאינם דומים לבבל, שואלים על הגשמים בשומע תפילה. אלא שזה סותר למה שכתב הרמב”ם בפירוש המשניות בתענית:

וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה. וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון, ואם נתאחרו הגשמים אחרי אותו הזמן לפי יחס זמנים אלו האמורים כאן, הרי אלו מתענים כמו שנזכר כאן, לפי שיש ארצות שאין זמן הגשמים מתחיל אלא מניסן, ויש ארצות שבמרחשון יהיה בהם קיץ, ואין הגשמים בו לברכה אלא מאבד ומשמיד, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. זה דבר נכון וברור.

לפי זה במקומות שצריכים גשם בתאריכים אחרים, ישאלו בברכת השנים ולא בשומע תפילה.

 

שני תירוצים עיקריים נאמרו בישוב שאלה זו, הרא”ש בתשובה, וכסף משנה. ולהלן נביא גם את תשובתו של הרב קאפח.

 

הרא”ש נזקק לנושא זה בתשובה בכלל ד’ אות י’, (חלקה הובא בטור סי’ קיז):

ויהי בשנת חמשת אלפים ושבעים ושלש לבריאת עולם נעצרו הגשמים ולא המטיר כל החורף אלא מעט מזעיר ויקראו צום להתחנן לה’ לתת מטר על פני האדמה. ויהי בליל ראשון של פסח אחרי תפלת ערבית ואדוני אבי הרא”ש היה יושב על פתח ביתו ואנחנו קצת מהחברים עומדין עליו מימינו ומשמאלו. ויאמר עתה היה טוב לעורר הדבר אשר מעולם תמהתי עליו למה לא יזכירו וישאלו הגשם עד שבועות, ויענוהו קצת מהחברים טוב הוא שתודיע הדבר לזקנים ויעשו כן, וישר בעיניהם וישלחו לחזן הכנסת להזכיר למחר הגשם. ויעשו כן ויזכירו בני הכנסת הגדולה הי”ג מדות, ויהי קול כהזכירו והנה רעש מקצת החכמים אשר לא היה הדבר בעצתם ויוציאו קול לאמר שלא היה ראוי להזכירו שסימן קללה הוא. ויתאפק א”א הרא”ש ולא דבר ביום ההוא מאומה עד ליל חולו של מועד. ויכתוב מגלת ספר לחזק דבריו וזה תרפה. על כי שמעתי כי יש תמהים על דברי באתי לפרש מה שאמרתי שאין ראוי לפסוק מלהזכיר ולשאול עתה ביום טוב הראשון של פסח. ולא מן כדו אלא מכבר ימים רבים באשכנז נתרעמתי על שני דברים שראיתי שנוהגים בימים הללו. האחד שאינן שואלים הגשמים כתיקון. ואף על גב דאמרינן בפרקא קמא דתענית (דף י) תניא חנניא אומר ובגולה עד ס’ יום לתקופה, ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה. ואנן בכל מילתא אזלינן בתר חכמי בבל ועבדינן כוותייהו היכא דפליגי אהדדי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל דתלמוד בבל חשבינן עיקר, ה”מ בדבר איסור והיתר וחיוב ופטור טומאה וטהרה. אבל דבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן. דבבל שוכנת על מים רבים ולא היו צריכין גשמים עד ס’ לתקופה, או היה זמן הזרע מאוחר בבבל. אבל בארץ אשכנז שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך הדבר ידוע שאם לא ירדו גשמים מיד אחר הזרע שהוא מתקלקל שהעופות והעכברים יאכלוהו כלו למה לא נעשה כבני ארץ ישראל ששואלין הגשמים במרחשון כרבן גמליאל, כי בדבר הזה אין מחלוקת בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל שיתנו אלו טעם לדבריהם שראויים לעשות כך ואלו נותנין טעם לדבריהם שראוי לעשות כמותן, אלא שבבבל היו עושים כפי הצריך להם… השתא הדברים קל וחומר אם בני בבל עושים כפי מקומם וכפי צרכם בשינוי המשנה כל שכן שבני אשכנז יעשו כפי צרכם שלא בשינוי המשנה. וכן מצינו שכל המשנה לא נשנית אלא לבני ארץ ישראל ולפי צרכם…

כל אלו הדברים דנתי לפני רבותי באשכנז ולא היה אדם מערער לדברי, אלא שאמרו אין אנו צריכין לשנות המנהג באשכנז כי אין עצירת גשמים מצוי שם והרבה פעמים התבואה מתקלקלת מפני רוב הגשמים. כשיצאתי מאשכנז ועברתי דרך פרובינצא שמעתי במונפישליר שהיו מזכירים הגשמים בז’ במרחשון וישר מאוד בעיני. ואמרתי לחכמי מונפישליר תרצתם לי קושיא אחת, ולענין הפסקה מה אתם עושין, ואמרו שעושין כמשנה מיום טוב הראשון של פסח פוסקים, אמרתי להם שמא אינכם צריכים מטר בין פסח לעצרת, אמרו לי שהרבה הם צריכים ואי אפשר לתבואה להתקיים בלא מטר. ואמרתי להם כל דברי כאשר הם כתובים למעלה וישרו מאד בעיניהם. אלא שאמרו מה שאנו שואלין בשבעה במרחשון כך הנהיגו חכמים הראשונים. ועל ההפסקה לא נוכל לעשות דבר בשנוי מנהג אם לא שיתקבצו חכמי הארץ…  אמר לי לבי עתה הגיע העת לתקן מה שנתאויתי זה ימים רבים כי בודאי שישמעו לך בעת צרה כזאת, ואם יקיימו עליהם בשנה הזאת יערב עליהם ולא ישובו ממנה. וכן בודאי היו עושים אלא שהטו את לבבם והסבו את דעתם אחורנית.

 

אלא שגם הרא”ש שם הזכיר את הסתירה ברמב”ם ותירץ הרא”ש:

ולפום ריהטא משמע שפירוש המשנה סותר מה שכתב בחבורו. כי בפירוש המשנה כתב ובשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהן צריכין לגשם באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאלו הוא שבעה במרחשון, אלמא ששואלים בברכת השנים. ובחבורו כתב שאיי הים שואלים הגשמים בשומע תפלה. והמדקדק בדבריו ימצאם מכוונים, כי בפי’ המשנה כתב ארצות לפי שיש חלוק בין ארץ ישראל לבבל לענין שאלה והזכרה מזה נלמוד שאין נקראין רבים אלא ארץ אחת ואותם אומרים בזמן הצריך להם שאלה בברכת השנים. אבל בחבורו כתב ומקומות שהם צריכין גשמים בימות החמה כגון איי הים ואינם נקראים ארץ בפני עצמן הילכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה.

 

אבל הכסף משנה על הרמב”ם שם חולק על הסבר הרא”ש בסתירה שבין פירוש המשניות לבין ההלכות, וכותב:

 ואני בעניי לא נראה לי פירוש חילוק זה שביאר רבינו דאיי הים למה לא יקרא ארץ אבל כוונת רבינו בפירוש המשנה שהזמנים שנשנו במשנה לשאלת גשמים אינו אלא בארץ ישראל ובארצות שאוירם כאוירה אבל שאר ארצות שאינם צריכים גשמים אז אלא בזמנים אחרים אין שואלים את הגשמים אז אלא בזמן הצריך להם ויעשו אותו הזמן כאילו הוא ז’ במרחשון בארץ ישראל לענין ששואלים גשם בזמן צריך להם לא בזמן שאינו צריך להם אדרבא הם ממיתים ומאבדים ומיהו לא נחית שם כדי לפרש באיזו מקום מהתפלה ישאלו ופה בחיבור ביאר שבשומע תפלה ישאלו וכההיא דאנשי נינוה. ומה שכתב רבינו כגון איי הים הרחוקים לא בא לומר שאינם נקראים ארץ אלא לפי שהוא דבר תימה לומר שיש מקומות שהם צריכים גשמים בימות החמה לזה אמר שזה ימצא באיי הים הרחוקים. ואל תשיבני ממה שאמרו ובגולה עד ס’ בתקופה והם שואלים בברכת השנים דשאני התם שהוא זמן שאלת גשמים גם בא”י:

לדעת הכסף משנה הרמב”ם בפירוש המשניות לא כתב היכן אומרים את שאילת הגשמים במקומות שצריכים בזמנים שונים, והם צריכים לשאול בשומע תפילה כפי שכתב הרמב”ם ביד החזקה.

אבל דבר זה קשה, משום שבפירוש כתב גם בפירושו למשנה שהם שואלים גשמים כמו שבארץ ישראל שואלים בז’ בחשון, ומשמע שהכל בברכת השנים.

 

הרב קאפח במאמר בחוברת ‘מאורות’ א’. לגבי הרמב”ם בהלכות תפילה כתב הרב קאפח:

והנה דברי רבנו ברורים ופשוטים שמדובר כאן באקלימים שהמצב בהם הפוך לגמרי היינו חדשי חשון כסלו טבת קיץ וחדשי אייר סיון ותמה חורף כך שבחדשי כסלו טבת התבואה בשלה לגמרי והוא זמן קציר החטה והשעורה והגשמים בתקופה זו משמידים את היבולים ומאבדים אותם כפי שהדבר בארץ ישראל בחדשי אייר וסיון על ארצות הללו מעורר הרמב”ם את תמיהתו והיאך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון האם אין זה שקר?

לעומת זה את דברי הרמב”ם בהלכות תפילה שכתב שמקומות שהן צרכים לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים וכו’ מדובר לא במקומות שהאקלים הפוך, אלא שהאקלים כמו אצלינו אלא שצריכים גשם גם בימות החמה, ולכן רק בשומע תפילה:

והדברים ברורים בדקדוק לשונו שהם צריכים לגשמים בימות החמה כלומד שהחורף אצלם הוא חורף והקיץ הוא קיץ. ימות הגשמים הם ימות הגשמים הטבעי לרוב העולם וימות החמה הם ימות החמה לרוב העולם, אלא שהם צריכים לגשמים גם בימות חמה נוסף על ימות הגשמים הטבעי והדברים שוב פשוטים וברורים שכך היא כוונתו גם ממה שאמר בימות החמה.

ובהמשך דייק את זה בגמ’ מאנשי נינווה “כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא”, היינו שהם צריכים בקיץ גשם, אבל הקיץ הוא קיץ והחורף הוא חורף. ורק בזה אומר בשומע תפילה, מה שאין כן במקומות שבהם האקלים הפוך, כמו בברזיל, יאמרו כשהם צריכים, ובברכת השנים.

 

אלא שנראה שדבריו דחוקים, כיון שהלכה יז היא המשך להלכה טז, ושם דיבר על ארץ ישראל, על מקורות הקרובים לארץ ישראל, ומסתבר שבהלכה יז דיבר על שאר המקומות בעולם.

 

ובשו”ע סימן קי”ז סעיף ב’ כתב:

יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה, ואפי’ עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה; ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה, טעה בה יחיד ושאל מטר בברכת השנים, (אם רוצה) חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (אבל אינו מחויב לחזור כלל), (ב”י בשם מהרי”א והרמב”ן והר”ן סבירי להו כהרא”ש).

 

השו”ע פסק כרמב”ם וכהבנתו בכסף משנה. ומה שכתב השו”ע לגבי דיעבד אם טעה, היינו שבמקרה כזה יכול לסמוך על הרא”ש שצריך לומר בברכת השנים, ע’ ביאור הלכה למשנה ברורה שם.

 

שו”ת הר צבי אורח חיים א סימן נו

שאלה: אנו תושבי זילאנדיא החדשה שהיא בחלק הדרומי של כדור הארץ ומשונה אצלנו זמני הקיץ והחורף משל מדינות אירופה, כי הקיץ מתחיל מימי חג הסוכות והחורף מתחיל מחג הפסח ואילך, ואנו מזכירים גשם אחרי הסוכות כמו בארץ ישראל. אבל לענין שאלת הגשמים אנו מסופקים אימתי לומר ותן טל ומטר… ולכן במדינת ניו זילאנד אל תשנו ממנהג ישראל בכל התפוצות שאחרי סוכות תאמרו ותן טל ומטר ואחרי הפסח תאמרו ותן ברכה ולא ותן טל ומטר, וכן לא תזכירו משיב הרוח ומוריד הגשם כמבואר בשו”ע (סימן קיז).

 

 

נספח.

 

הלכה למעשה במקומות שהאקלים הפוך לגמרי, מתוך פסקי תשובות על שו”ע סי’ קי”ד:

בחצי כדור הארץ הדרומי הכולל את מדינת ברזיל אורוגוואי וארגנטינה וכל שאר מדינות יבשת אמריקה הדרומית וכן דרום אפריקה ואוסטרליה ושּׁאר האיים הנמצאים שם, ששם ימי החורף הם ימי הקיץ שלנו מפסח עד סוכות, ואז הימים קצרים והלילות ארוכים והקור שולט, אמנם בכל המדינות הנ”ל הגשמים יורדים כמעט בכל עונות השנה, ואדרבא עיקר ורוב הגשמים יורדים בימות הקיץ שלהם.

ובראשונים לא מצינו לדון מה דינם של מדינות אלו לענין הזכרת ושאלת הגשמים, וגם גדולי האחרונים והמשנ”ב לא הזכירו בזה כלל, כי בזמניהם לא היה שם ישוב של יהודים מסודר, וראשון המדברים בזה הוא הגהת אשל אברהם (אופנהיים) שעל גליון השו”ע בשם תשובת תורת חיים (ח”ג ס’ ג’) והכרעתו עפ”י הרמב”ם (בפירוש המשניות תענית פ”ג מ”ב) שאין להם להזכיר ‘משיב הרוח ומוריד הגשם’ ולא לשאול ‘ותן טל ומטר לברכה’ לא בימות הקיץ ולא בימות החורף, כי בימות הקיץ שלהם שהוא ימות החורף שלנו הגשמים מזיקים להם וגורמים לחלאים רעים ולקלקול בגידולי התבואה ושאר הצמחים והנטיעות, ואיך ישאלו אנשי זה המקום גשם הלא זה מן השקר והאיוולת, ובחורף שלהם שהוא הקיץ שלנו ג”כ אין מן הראוי להזכיר גשם ולשאול מטר הפך תקנת חכמים שקבעו זמן הזכרה ושאלה כפי מנהג כל הארצות, וכמבואר הכא בשו”ע, אלא בימות החורף שלהם ישאלו טל ומטר בברכת שומע תפילה, וגם זה רק בתפילת לחש ולא בחזרת הש”ץ.

ובמרוצת הדורות, ככל שגדל והתפתח הישוב היהודי במדינות אלו, הלך וגדל הפולמוס בין גדולי הרבנים שישבו על מדין שם, והריצו מכתביהם לשאר גדולי ישראל המפורסמים, ונחלקו הדיעות אם לנהוג כהנ”ל בשם תשו’ תורת חיים וכפי שנתקבל בזמניהם אצל רוב קהילות הספרדים.

אבל בהרבה מקהילות האשכנזים נהגו עפ”י פסקיהם של הגרי”א מקאוונא (בעל תשו’ באר יצחק) והגר”ש סלנט (רבה של ירושלים) להזכיר שם גשמים כפי ימות החורף שברוב המדינות דהיינו בין שמיני עצרת לפסח ולשאול על הגשמים מס’ יום לתקופת תשרי עד פסח, כי כפי מה שמסרו בידם גשמי הקיץ שלהם נהי שאינם מועילים, מכל מקום גם אינם מזיקים, לכן הסכימו שיזכירו וישאלו כפי הזמנים שקבעו חז”ל, אף על פי שאין זקוקים לגשמים בימות הקיץ שלהם, שהוא ימי החורף שלנו, ובימות החורף שלהם ישאלו על הגשמים בשומע תפילה.

ויש שהוסיפו עוד לומר שאפילו במדינות אשר גשמי הקיץ דשם מזיקים להם, מכל מקום יזכירו וישאלו על הגשמים אז שהוא זמן חורף שלנו כי מדברי הרטב”א (תענית י’ א) מוכח שחולק על הרמב”ם (בפי’ המשניות שם) ולדבריו אין רשאים להוסיף על הזמנים שקבעו חז”ל לענין ההזכרה והשאלה על הגשמים, וכל שאר המדינות וארצות נגררים אחר רוב ישוב העולם, וכיון שנוסח חז”ל הוא “ותן טל ומטר לברכה” הרי כוונת האדם הוא לאותן מקומות שהגשמים אכן המה לברכה, אלא שרשאים לשאול על הגשם בשומע תפילה בימות הגשמים שלהם.

והנה בימינו עקב התפתחות והתקדמות הטכנולוגיה למדו ברוב מדינות אלו לנצל היטב את גשמי הקיץ שלהם לזריעה ולנטיעה (שכאמור הם רוב גשמי השנה), ויש בגשמים אלו ברכה מרובה לגידולי השדות, וגם למדו לשלוט על הגשמים שלא יהיו הצפות וביצות וכדומה, ואין בהם משום נזק לבריאות האדם ולגרימת חלאים, וכל כך השכילו לנצל ימים גשומים אלו עד שבמקרה של עצירת גשמים בימי קיץ אלו אצלם (שהוא חורף שלנו) יש בזה משום נזק לחי ולצומח, וגשמי החורף פחותים אצלם במעלתם על גשמי הקיץ.

ועקב כך הסכימו פוסקי זמננו שלכל הדעות יש להם לנהוג לעניין הזכרת “מוריד הגשם” ושאלת “ותן טל ומטר לברכה” כפי זמני תקנת חז”ל והשו”ע בין סוכות לפסח, כי אין אנו שואלים על קור וחום אלא על הגשם כדי שתצמיח האדמה, ואף אם ימי הזרע אצלם הוא גם בימי החורף שלהם דהיינו לאחר הפסח, מכל מקום גם במדינות שלנו נמצא כזה, ובכל זאת נפסק בשו”ע הכא ובסימן קי”ז שאין להזכיר ולשאול אלא כרובא דעלמא, אלא רשאים להזכיר בשומע תפלה ותן טל ומטר לברכה בעונה שזקוקים לו, וכמבואר בשו”ע סי’ קי”ז סעי’ ב’.

אלא דין אהניא ליה במדינות אלו שבדיעבד אם שאל טל ומטר בברכת השנים בין פסח לסוכות אין חייב לחזור התפילה אלא רשאי לחזור בתורת נדבה.

 

 

         

 

 

מקורות נוספים:

אתר דעת

אתר ישיבה

[1] תקופת אביב מתחילה ביום השויון האביבי, תקופת הקיץ מתחילה ביום הארוך ביותר, הסתיו מתחיל  ביום השיון הסתוי, ותקופת החורף מתחילה ביום הקצר ביותר. התקופה היתה חשובה ביותר בזמן שקדשו את החודש על פי הראיה, והתקופה היתה קובעת אם לעבר  את ניסן, דהיינו שפסח יצא בתקופת האביב. התקופות אינן שוות באורכן משום שמסלול כדור הארץ סביב השמש הוא מסלול אליפטי ולא עגול.

[2] יועציו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 גילו כי הטבלאות שנועדו לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי אינן יעילות, כיוון שיום ההשתוות האביבית חל עשרה ימים לפני 21 במרץ. חג הפסחא אמור לחול ביום הראשון בשבוע אחרי יום מילואו של הירח שחל אחרי 21 במרץ, הוא יום ההשתוות האביבית. תצפיות במצפה האסטרונומי של הוותיקן, שנערכו בשנת 1582, הראו בבירור כי 21 במרץ חל 10 ימים אחרי שוויון היום והלילה (וקיפדיה ערך הלוח הגריאוגוריאני). זה נוצר כיון שלפי הלוח היולאני אורך השנה גדול בשיעור של יותר מ-11 דקות ממידת שנת השמש. במשך השנים הצטבר הפרש זה.

הוא ביטל את עשרת הימים שהצטברו עד ימיו בזה שממחרת ה 4 באוקטובר 1582 עברו ליום ה-15 שבו. בזה תיקן את העבר. ובעתיד תיקן שבכל 400 שנה יהיו רק 97 שנים שבהם נוסף יום לפברואר והוא בן 29 יום במקום 28 ימים. לעומת הלוח היוליאני שבו נקבע שכל שנה רביעית, שנה שמתחלקת לארבע בלא שארית, תהיה שנה “כבושה” שבה נוסף יום לפברואר, כלומר השנה היא בת 366 ימים.

[3] היום העיר מוסול שבעירק.