כח. מנחה גדולה ומנחה קטנה

ב”ה

זמן תפילת המנחה

במשנה ברכות כו, א שנינו:

משנה: תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום (רבי יהודה אומר עד שבע שעות):

המדובר כאן הוא על סוף זמן תפילה, אך מתי תחילת זמן התפילה. לכאורה כפי ששחרית מתחילת זמן שחיטת התמיד, כך מנחה צריכה להיות מתחילת זמן השחיטה שהוא שש וחצי שעות ומעלה.

ובעמוד ב’ שם:

איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית[1] שנאמר ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:

ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה… ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה…

נימא תיהוי תיובתיה דרבי יוסי ברבי חנינא אמר לך רבי יוסי ברבי חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לרבי יוסי ברבי חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות:

אבל יש לדון האם תפילת המנחה עיקר זמנה הוא בזמן הראוי לשחיטת התמיד, או בזמן הקרבת התמיד שהוא תשע ומחצה, או בכלל זמן המנחה הוא נתן לפי קרבן המנחה שהיה קרב לאחר תמיד של בית הערבים, או בכלל תפילת המנחה היא כנגד הקטורת של בין הערבים?

ע’ רמב”ם תמידין ומוספין א, ג

תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך, והוא משש ומחצה ומעלה עד סוף היום, ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה וקרב בתשע ומחצה, ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו, מפני הקרבנות של יחידים או של צבור, לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר…

בתוספות פסחים משמע שהתפילה היא כנגד המנחה הקריבה לאחר התמיד, תוספות פסחים קז, א ד”ה סמוך למנחה:

סמוך למנחה – תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי”ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ו:) הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון.

משמע שלדעתם התפילה היא כנגד המנחה, אלא שבשחרית יש שם אחר ולכן לא קבעו על שם המנחה הבאה לאחר תמיד של שחר.

ויש נפ”מ הלכתית בין אם התפילה נתקנה לשחיטת התמיד או כנגד קרבן המנחה, והיא האם עדיף להתפלל מנחה גדולה בתחילת הזמן או להתפלל בתשע וחצי ואילך. כפי שכתב מגן אברהם סימן רלב הקדמה:

תימא אמאי קרו ליה מנח’ אי משום שהקריבו מנחה הלא גם בשחר הקריבו מנחה, וי”ל משו’ דעיקר עת רצון הוא בשעת הקרבת מנח’ עכ”ל התוס’, וא”כ מוכח דעיקר היא מנחה קטנה כמ”ש סי’ רל”ג דאז היא זמן הקרבת המנחה אחר התמיד אבל בשש ומחצה היה זמן שחיטת התמיד ועמ”ש שם ובירושלמי פ”ג דברכות איתא שנתקנה בזמן הקרבת הקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת וגו’:

לדעת הירושלמי זמן תפילת המנחה הוא כנגד הקטרת קטורת. וז”ל הירושלמי ברכות ד, א:

אמר רבי יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב צא שעה אחת לעיסוקו ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום אמר רבי יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מה טעם על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא מהו לעת מצוא לעת מצויין של יום.

הרי שאם זה זמן הקטרת הקטורת, הרי מדובר על שעה לעיסוקו ולכן זמן מנחה שעה לאחר שעת השחיטה שהיא שמנה ומחצה, דהיינו זמן מנחה קטנה שעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה.

ויתכן שמה שהכריח את הירושלמי לפרש שזה נגד הקטורת, משום שלמעשה הרי הקרבת תמיד של בין הערביים הסתיימה לפני פלג מנחה, והרי לרבנן תפילת מנחה היא עד הערב, לכן לירושלמי זה כנגד הקטורת.

השאלה האם תפילת מנחה היא כנגד תחילת זמן הראוי לקרבן מנחה, או שהתפילה היא כנגד ההקרבה עצמה שנעשית בתשע וחצי, היא השאלה האם עדיף להתפלל מנחה גדולה או עדיף להתפלל מנחה קטנה.

בגמ’ יומא כח, ב משמע שזמן התפילה הוא משש ומחצה:

אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש וגו

ופרש”י:

מכי משחרי כותלי – חומות הפונות למזרח, שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן, ובתחילת שבע שעות, שהחמה באמצע הרקיע בראש כל אדם – אינה עושה עמוד, אלא תחתיהן משחירין אותן הכתלים לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו, ומיצל חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת, מההיא שעתא נוטים צללי ערב , וקרוי ערב.

אנן מאברהם ניקום ונגמר – באת ללמדנו להיות זריזין כאברהם?

אבל בגמ’ שהבאנו לעיל משמע שאם כנגד תמידים תקנו משמע מרש”י שעיקר המנחה היא מנחה קטנה, רש”י ברכות כו, ב:

מנחה גדולה – אם בא להקדים תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דבין הערבים כתיב ביה מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, דאמר מר: חצי שש וחצי שבע – חמה עומדת בראש כל אדם, באמצע הרקיע (פסחים דף צ”ד א’).

מנחה קטנה – זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן בתמיד נשחט (דף נח א): נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, והתם מפרש טעמא.

ברמב”ם משמע שעיקר תפילת המנחה היא מנחה קטנה, רמב”ם תפילה ונשיאת כפים פרק ג’:

הלכה ב: כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.

הלכה ג: נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.

הלכה ד: הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.

ומפורש כן בהגהות מיימוניות תפילה ונשיאת כפים ג, ד:

ואף על גב דשעת תפלת מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הערב מאן דמצלי מפלג מנחה קטנה ולמעלה טפי עדיף ובלבד שלא ידחה השעה עכ”ל [ר”ח].

וכדעת הרמב”ם כן פסק בשו”ע או”ח סי’ רלג סעיף א’:

מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו’ שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט’ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י”א שעות חסר רביע.

הגה: ומשערי’ שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי”ב שעות והם נקראים שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו (רמב”ם בפי’ המשנה בפ”ק דברכות)…

מנהג הישיבות להתפלל מנחה גדולה, דהיינו לפני תשע ומחצה, משום טעם מעשי, שלפי סדרי הלימוד עדיף להתפלל בסוף הסדר או בתחילת הסדר ולא להתפלל באמצע הסדר. והדבר נוגע לביטול תורה (ע’ פסקי תשובות רלג). אבל נוסף לזה גם טעם הלכתי, לחשוש לטעם המחבר (ודאי לנוהגים כמרן שכן צריך לכתחילה) שאסור לאכול גם סעודה קטנה לפני מנחה גדולה. שו”ע אורח חיים רלב, ב:

לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות), ולא לדין ולא לאכול אפי’ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה[2].

ובדעת הגר”א לכאורה יש סתירה, בהגהות על השו”ע כתב:

ופי’ הרמב”ם דזמן מנחה גדולה הוא לענין דיעבד אבל רש”י מפרש אף לכתחלה אלא דעיקר זמנה מזמן מ”ק וכ”ד הטור וש”פ:

ולכאורה משמע שדעתו כמו שכתב ששאר פוסקים סוברים שעדיף מזמן מנחה גדולה.

אבל בשנות אליהו ברכות פ”ד משנה א’ משמע אחרת:

ומה שקראו לאותה תפלה מנחה נראה מהכא שזמנה בשעת זמן מנחת תמיד של בין הערבים… שלא אמרו תפלת המנחה בזמן הקרבת התמיד אלא הקרבת המנחה והקרבת המנחה היה אחר הקרבת התמיד דהיינו ט’ ומחצה ומה שקבעו זמן תפלת השחר משהאיר היום כמ”ש הרא”ש שאז הוא זמן שחיטת התמיד ותפלת המנחה קבעו בשעת הקרבת המנחה ולא בשחיטת התמיד היינו מפני שכתוב ייראוך עם שמש וקאי על ב’ תפלות אלו כמ”ש בגמרא ותפלות כנגד תמידין תקנו ותמיד היינו עם כל מה ששייך לו לכך בבוקר שהיו צריכים להקדים כל מה שיכול כדי שיהיה עם השמש קבעוה בזמן שחיטת התמיד שאז הוא התחלת התמיד אבל בלילה שהיו צריכין לאחר כל מה שיכול כדי שיהיה עם שמש קבעוה בזמן הקרבת המנחה שהוא סוף התמיד אבל בשעת הדחק יכולין להתפלל בזמן מנחה גדולה שהוא זמן שחיטה שאז הוא זמן התחלת התמיד.

ומפורש כאן שזמן מנחה הוא בזמן מנחה קטנה ולא מנחה גדולה.

למעשה דעת המשנה ברורה סימן רלג ס”ק א:

וע”כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט’ ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ”מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ”פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ”ק לא יהיה לו מנין לכו”ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה: (וע’ שעה”צ אות ה’).

אבל יחווה דעת ד יט כתב שלא כמשנה ברורה אלא מוטב להתפלל מנחה קטנה ביחיד מאשר מנחה גדולה במנין.

דעת ערוך השולחן סימן רלג סעיף י משמע שמיקל יותר שכתב אחר שמביא את הרמב”ם הנ”ל:

ולפ”ז אף לכתחלה יכול להתפלל מנחה גדולה כשצריך לה כגון שרוצה לאכול וכיוצא בזה ואין זה כלכתחלה ודיעבד שבכל הדברים דלכתחלה אסור ובכאן אינו כן אלא כלומר דאם אין לו איזה דבר שטוב לו יותר המנחה גדולה טוב שיתפלל יותר מנחה קטנה אבל אם יש לו איזה סיבה קלה יתפלל לכתחלה מנחה גדולה.

ובבית יוסף אורח חיים סימן רלג הביא:

ומדברי רבינו נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא משש שעות ומחצה ולמעלה וכן נראה מדברי תשובת הרא”ש (כלל ד סי’ ט) שכתב רבינו בסימן שאחר זה אבל הרמב”ם כתב…

סיכם את הדברים בפסקי תשובות אורח חיים סימן רלג אות ב:

אבל כשאין סיבה מהסיבות הנ”ל מהנכון לחשוש לדברי הרמב”ם והשו”ע והמג”א ועו”פ ולהקפיד על מנחה קטנה, וכן מצינו אצל רבים מגדולי הדורות להקפיד בכך, והיו מהדרים להתפלל סמוך לשקיעת החמה, וכפי מנהג האר”י ז”ל, אם כי מאידך מצינו לגדולי עולם שהיו מתפללים דווקא מנחה גדולה, וכל הלבבות דורש ה’.

ע’ אתר עולמות על זמן המנחה שהביא את רץ כצבי סי’ כא.

[1] וברמב”ם הלכות מלכים: “…בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית…” וע’ שיעור קודם שי”א שתפילת ערבית רשות כי גם יעקב לכתחילה לא חשב להתפלל כמ”ש רש”י ריש פרשת ויצא.

[2] ודעת הרמ”א שם: . הגה: וי”ח וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם ר”ת); וי”א דאפילו סעודה גדולה סמוך למ”ג שרי (בעל המאור והג”מ פ”ק דשבת); וי”א דסעודה קטנה אפי’ סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר”י); ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה; ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ”ק דשבת), (וע”ל סי’ פ”ט); מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת, צריך לקום ולהתפלל (טור וב”י בשם הפוסקים).