ב"ה
ז. הלכות יסודי התורה פרקים ג-ד, תפיסת המציאות של הרמב"ם
כפי שבארנו כבר, הרמב"ם מפרש את המשנה בחגיגה המדברת על מעשה בראשית, כהבנת מדעי הטבע. וכפי שכתב בפירוש המשניות חגיגה ב, א:
ושמע ממני אני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים, והוא שהם מכנים 'במעשה בראשית' למדעי הטבע וההעמקה בהתחלות המציאות.
חשיבות לימודי הטבע מוכר לנו מתוך "קול התור" המיוחס לגר"א (מפי ר' יוסי אביבי שמעתי שדברי הקבלה המופיעים בקול התור אינם תואמים את שיטת הגר"א). יתר על כן בהקדמה ל"ספר אוקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי הרב ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם – 1780), מובא בשמו:
כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות – לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה… וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל.
כמו כן יצא ספר "אורות המדע" שבו קטעים מהרב קוק על חשיבות חכמת הטבע, והביא שם:
כל מי שאפשר לו לעסוק בחכמות העולם כולן ואינו עוסק מפני איזה רפיון בנפש הרי זה ממעט את הצלם, שנאמר כי בצלם אלוהים עשה את האדם.
אבל אצל הרמב"ם חכמת הטבע היא משולבת עם חכמת האלוהות, כל מדעי הטבע אינם מחולקים וזו ידיעה אחת, ותתברר בהמשך.
המיוחדות של מעשה בראשית כפי שהובא במסכת חגיגה וברמב"ם כאן הרי אסור לדרוש אותם אלא ביחיד, ומוכח שזה משהו שונה מסתם ידיעות טבעיות. הסיבה שאסור לדרוש אותם רק ביחיד, ספר מורה הנבוכים פתיחה:
ודע כי הענינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלמד [הרב קאפח: 'ללמד'] קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור. וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשנים. ואילו באר שום אדם הענינים ההם כלם בספר יהיה כאלו דרשם לאלפים מבני אדם. ולזה הביאו הענינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים ודברו בהם רז"ל בחידות ומשלים להמשך אחר דרך ספרי הקדש בעבור שהם ענינים ביניהם ובין החכמה האלהית קורבה גדולה והם ג"כ סודות מסודות החכמה האלהית.
ולא תגיע החכמה האלהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלהות, וקודמת לה בזמן הלמוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת ספרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שבארנו. ולעוצם הענין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם הענינים כפי מה שהם, הגיד לנו הענינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלהית. להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שארז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים וכו'.
ועוד נדון בזה בשעור הבא.
ההתבוננות במציאות לדעת הרמב"ם היא חובה והכרח כדי לדעת את ה'. וכן כתב הרמב"ם בחלק א' פרק לו כתב:
ואתה יודע כי אלו העניינים נקשרים קצתם בקצתם, והוא שאין במציאה זולתי השם יתברך ומעשיו כלם, והם כל מה שכללה אותו המציאה בלעדיו, ואין דרך להשיגו אלא ממעשיו, והם המורים על מציאותו. ועל מה שצריך שיאמין בו, רוצה לומר מה שיחויב לו או ישולל ממנו יתברך, יתחייב אם כן בהכרח לבחון הנמצאות כלם כפי מה שהם עליו עד שנקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות, יועילונו בבקשתנו האלהיות, וכמה הקדמות ילקחו מטבע המנין [מתמתיקה] ומסגולות צורות התשבורת [גיאומטריה], יורה לנו על ענינים נרחיקם ממנו ית', ותורנו הרחקתם על הרבה ענינים. אמנם עניני התכונה הגלגלית [אסטרונומיה] והחכמה הטבעית [פיזיקה, בוטניקה, זיאולוגיה], איני רואה שתספק בהיותם דברים הכרחיים בהשיג ערך העולם להנהגת השם איך היא על האמת, לא כפי הדמיונות.
ויש ענינים רבים עיוניים, ואף על פי שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה, אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קניין עשות המופת וידיעת האמת בענינים העצמיים לו, ויסירו השבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות הענינים המקריים בעצמיים… אי אפשר אם כן בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההגיון ואחר כן בלימודיות על הסדר, ואחר כן בטבעיות, ואחר כן באלהיות.
וראה במורה הנבוכים א, עא:
וכבר הודעתיך שאין שם זולת ה' יתעלה והמציאות הזו. ואין למידות עליו יתעלה כי אם מן המציאות הזו – מכללותה ומפרטיה. ולכן חובה בהחלט להתבונן במציאות הזו כפי שהיא, ומניחים את ההקדמות ממה שרואים בטבעה. ולפיכך חובה לדעת צורתה וטבעה הנראים, ואז אפשר ללמוד ממנה על זולתה[1].
אם כן, ידיעת הטבע יש בה יותר מאשר מה שתיאר הרמב"ם בפ"ב ה"א: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב… נרתע לאחוריו ויפחד…" אלא יש כאן מהות שממנה ניתן להבין יותר טוב דברים עליונים.
ובמו"נ חלק ב' פרק כט כתב הרמב"ם (להלן בתרגום הרב קאפח):
שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו ברבים, לפי שאותם הפשטים מביאים או להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה', או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה.
ולכן הנכון להימנע מלבארם כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים המסכנים שהם מדמים כי ידיעת פירוש המילים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות. אבל הבנתם בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים הרי הוא חובה.
הרי שיש חובה לדעת את מעשה בראשית, כדי שניתן יהיה להבין את הלימודים האלוהיים, ואת דרכי ההוכחה שלהם.
חשיבות מדעי הטבע היא גם כיום, כפי שכתב הרב דרור פיקסלר[2]:
כל התקדמות בהבנת נפלאות הטבע פותחת לפנינו גם אופקים להרחבת ההכרה הדתית. התעצמות כוח השכל מחד וגילוי מהלכי העולם מאידך מחזקים את אופיו הרוחני של האדם, ומכשירים אותו להגשמת ייעודו כעובד ה'. קידום המדע מהווה ערך רוחני חשוב לא מפני שהמדע עשוי לאשר מה שכבר ידענו בלעדיו – אלא משום שכל גילוי נוסף של סודות הבריאה חושף לפנינו עוד טפח מנפלאות הבורא יתברך. הכרת המידע המדעי של דורנו חשובה ביותר על מנת לפתח את עולם האמונה, כמו גם את מחשבת ההלכה.
בהמשך אותו מאמר מסביר הרב פיקסלר את המשמעות של תורת היחסות ותורת הקוונטים להבנת מושגים פילוסופיים, להבנה של הבחירה החופשית, ובעיות של זמן ועוד.
שיטת הרמב"ם[3] בהבנת הטבע היא שיטת אריסטו, ראה ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק כב:
והכלל ההוא הוא שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו, או מי שקדמו לו דעות ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם, או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה, אמנם כל מה שידבר בו אריסט"ו מגלגל הירח ולמעלה, הוא כדמות מחשבה וסברא, מלבד קצת דברים, כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלהיות אשר יאמינם… ואין מופת לו עליהם.
התיאורים של הרמב"ם, הרמב"ם מזכירם כשתיאר את הדרך לאהבתו ויראתו, ואומר שהם דברים שנאמרים לפי דעתו. רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ב הלכה ה"ב, הלכה שנדונה בשיעור הקודם:
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
זוהי הבנתו של הרמב"ם עצמו, ולא דברים שהם הלכה למשה מסיני. כתב הרמב"ם בפרק ב' הלכה ג':
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו נחלק לשלשה חלקים, מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות, ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו, והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות, ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו.
את הגלגלים תיאר הרמב"ם בתחילת פ"ג בהלכה א:
הגלגלים[4] הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות, והם תשעה גלגלים, גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה, וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל ששי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע, וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל, וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הם כולם בגלגל אחד ואף על פי שיש בהן זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר לפיכך נראים הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון.
אריסטו יחס לגלגים של אדוכסוס (מתמתיקאי מזמנו של אפלטון) שלא היו אלא מושגים גיאומטריים, ממשות חומרית ורוחנית יותר מאשר מבנה העולם. תפיסת הגלגלים תפסה במשך כאלפיים שנים.
המודל של העולם אצלם הוא מודל גיאוצנטרי, היינו שהארץ היא המרכז והיא יציבה ואינה נעה וכל הכוכבים והיקום נע מסביבה. המודל של הגלגלים השונים, נוצר משום שהקדמונים לא ידעו על מסלול אליפטי, ולא היו חישובים שיכולים לחשב מסלול כזה, לכן בנו דגם של גלגלים שלפיו הצליחו בנוסחאות מסובכות לחשב את השינויים שאנו רואים בכיפת השמים.
הם משתמשים במה שנקרא בזמנן "אפיציקלים", אפיציקל – ביוונית "על המעגל", והכוונה היא לגוף שנע במעגל סביב גוף אחר שגם הוא נע במעגל. באסטרונומיה אפיצקלים שימשו במודל הגאוצנטרי לצורך חישוב מיקום כוכבי הלכת.
הפלא הוא שתיאור מודל לא נכון נתן להם חישובים שבסופו של דבר הביא לתוצאות נכונות ולחישוב נכון של זמני הליקויים והופעות של הכוכבים בשביל החלב.
בהמשך אומר הרמב"ם שכל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים שבהם הכוכבים נחלק לגלגלים הרבה זה למעמה מזה כמו גלדי בצלים. וכן כתב הרמב"ם בהלכה ד':
כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם הן עגולין ככדור והארץ תלויה באמצע, ויש למקצת מן הכוכבים גלגלים קטנים שהן קבועים בהן ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף.
רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ג הלכה ה"ט שהגלגלים הם בעלי נפש:
כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.
הסיבה שהרמב"ם בעקבות אריסטו, מייחס לגלגלים נפש, משום שעל פי ההקדמות שבתחילת חלק שני של המורה, לא יתכן שהגלגל נע בתנועה טבעית כמו אבן שנופלת מגובה לארץ או כמו אש ששואפת למלעלה, כי אלה הם תנועות סופיות. ואם הגלגל מסתובב לא הפסקה, הרי שהגלגל הוא בעל נפש.
גם זה מסביר מדוע לרמב"ם יש חשיבות מרובה לידיעת הטבע: משום שהטבע הופך ליותר ויותר רוחני ככל שעולים במעלות הגלגלים והמלאכים וחיות הקודש, וזה חלק מידיעת ה'!
בספר מורה הנבוכים חלק ב פרק ה טוען הרמב"ם שיש ראיות מן המקרא לכך:
אמנם שהגלגלים חיים משכילים, ר"ל משיגים, זה אמת נכון ג"כ מצד התורה, ושאינם גשמים מתים כאש וכארץ כמו שחשבו הסכלים, אבל הם כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול ומהללים עצומים, אמר השמים מספרים כבוד אל וגו'.
אלא שאפשר להבין את הפסוק גם באופן שאנו משבחים כשאנו רואים כבוד האל בשמים.
ריה"ל לועג לפילוסופים בנושא זה של הבנת סיבוב הגלגל, ספר הכוזרי מאמר ה אות יד
ולהם בהתחלות ['התחלות הנמצאות' – הסיבות הראשונות של המתרחש בעולם] דעות מפסידות השכלים, יבזם השכל, כהעללתם בסבוב הגלגל שהוא יבקש שלמות יחסר לו כדי שיהיה נכחי לכל צד,
ומסכם את הדברים הרב שילת שם: "התיאור הזה של העולם הוא תיאור אריסטוטלי הרואה בגרמי השמים עצמים חומריים בלתי משתנים שחומרם שונה ונעלה מחומר הנמצאים שבכדור הארץ והם בעלי נפש ודעה והשכל (ע' בתיאורו של הרמב"ם שם ג א-ט), ומעליהם השכלים הנבדלים או (הנפרדים) שהן ישויות רוחניות טהורות ללא חומר במו"נ (ח"ב פ"ה פ"ו) טורח הרמב"ם להוכיח כי זוהי גם תפיסת העולם של המקרא וחז"ל "אלא שהנה התחלפות שם הוא יאמר שכלים נפרדים' ואנו נאמר מלאכים"'
על החלוקה של המציאות לשלשה חלקים, חוזר הרמב"ם בספר מורה הנבוכים חלק ב פרק י:
וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול בתלמוד, כי הנבראות כלם שלשה חלקים, השכלים הנפרדים הם המלאכים, והשני גופות הגלגלים, והשלישי החמר הראשון, ר"ל הגופות המשתנות תמיד אשר תחת הגלגל, כן יבין מי שירצה להבין חידות הנבואה, ויעור משנת השכחה, וינצל מים הסכלות, ויעלה אל עליונים למעלה, אמנם מי שייטב לו שישוט במי סכלותו וירד מטה מטה, לא יצטרך שיטריח גופו ולא לבו, יניח התנועה והוא ירד למטה בטבע, והבן כל מה שנזכר והשתכל בו:
את העולם החומרי שבכדור הארץ מתאר הרמב"ם בדרך של ארבע היסודות, רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ג הלכה ה"י:
ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים, וברא ארבע צורות לגולם זה ואינן כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה, צורה ראשונה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהן גוף האש, וצורה שניה צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח, וצורה שלישית צורת המים נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים, וצורה רביעית צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ…
כל התיאור הזה היה מקובל כאמת מדעתית ברורה מאז ימי הפילוסופים ועד העת החדשה. אבל כבר באותו זמן, הכוזרי פקפק בהבנות אלו של המציאות:
ספר הכוזרי מאמר ה אות יד:
יד. אמר החבר: וזהו מה שהייתי מפחד עליך מהפתוי ומנוחת הנפש על דעותם, למה שנתברר מהם המופת בחכמות ההרגליות וההגיון, בטחו הנפשות על כל מה שאמרוהו בטבע ובמה שאחר הטבע, וחשבו שכל מה שאמרוהו מופת. ולמה לא תספק בטענותם ביסודות הארבעה ראשונה, ותתבע אותם בעולם האש אשר יטענו ששם האש העליונה אין גוון לו, שימנע גוון השמים והכוכבים, ומתי השגנו אנחנו אש יסודית, אבל איכות חמה בתכלית אם תחול בארץ תהיה גחלת, ואם תחול באויר שלהבת, ואם תחול במים תהיה מים רותחים. ומתי ראינו גשם אשי ואוירי נכנסים בחומר הצמח והחי, עד שנגזור שהוא מורכב מהארבעה כלם אש ואויר ומים וארץ…
בעצם הכוזרי בא בטענה מודרנית: כל ההנחות על ארבע היסודות הם הנוחות ספקולטיביות שלא אומתו בנסיון. וכתב הר"י שילת, שהכוזרי הקדים במאות שנים את החשיבה המדעית.
דבר נוסף מדגיש ר"י שילת, שדברי הרמב"ם על הגלגלים והכוכבים התלויים בהם, אין להם קשר לחכמת הכוכבים, אסטרולוגיה, שהרמב"ם רואה אותה דברי הבל[5]. ראה פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק ד משנה ז:
ממה שראוי שתדעהו, שהפילוסופים השלמים אינם מאמינים בטליסמאות, אלא צוחקים מהם ומאלה החושבים שיש להן השפעה. וביאור זה יארך, ואמנם אמרתי זאת ליודעי שרוב בני האדם ואולי כולם מרומים בהם תרמית גדולה מאד, ובהרבה דברים מסוגם, ויחשבום דברים אמיתיים, ואינם כך. עד שהטובים החסידים מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים אמיתיים אלא שהם אסורים בגלל התורה בלבד, ולא ידעו שהם דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר. והם דברים שזכו לפרסום רב אצל האומות, ושורש זה, הצאבה, והם העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר ה' בליבו מן החכמה, והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים… ואלה הדברים כולם אשר בדו הצאבה אין מהם בפילוסופית יוון לא מעט ולא הרבה. וכבר הארכתי גם כאן, אבל בענין של תועלת ותיקון אמונה, לפי שהאמונות התפלות של בני אדם בכוכבים ובטליסמאות אינן מעטות, וכבר נטשו בהן את התורה לגמרי בהאמינם באמיתותן.
אבל את האסטרונומיה, הרמב"ם מפאר, ראה אגרתו על גזירת הכוכבים:
דְעוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁחָכְמַת הַכּוֹכָבִים שֶׁהִיא חָכְמָה וַדָּאִית, הִיא יְדִיעַת צוּרַת הַגַּלְגַּלִּים וּמִנְיָנָן וּמִדָּתָן וְדֶרֶךְ הִלּוּכָן, וּזְמַן סְבִיבַת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד, וּנְטִיָּתָן לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם, וּסְבִיבָתָן לַמִּזְרָח אוֹ לַמַּעֲרָב, וּמַסְלוּל כֹּל כּוֹכָב וְדַרְכּוֹ הֵיאַךְ הוּא, בְּכֹל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ חִבְּרוּ חַכְמֵי יָוָן וּפָרַס וְהֹדּוּ חִבּוּרִים, וְהִיא חָכְמָה מְפֹאָרָה הַרְבֵּה, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע לְקוּת הַמְּאוֹרוֹת וּמָתַי יִלְקוּ בְּכֹל מָקוֹם, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע מֵאֵי זוֹ עִלָּה יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ כְּקֶשֶׁת, וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּדֵּל עַד שֶׁיִּשְׁלַם, וְיַחְזֹר וְיֶחְסַר מְעַט מְעַט, וּמִמֶּנָּה יִוָּדַע מָתַי תֵּרָאֶה הַלְּבָנָה אוֹ לֹא תֵּרָאֶה, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יִהְיֶה יוֹם אָרֹךְ וְיוֹם קָצָר, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יַעֲלוּ שְׁנֵי כּוֹכָבִים כְּאֶחָד וְלֹא יִשְׁקְעוּ כְּאֶחָד, וּמֵאֵי זֶה טַעַם יִהְיֶה יוֹם זֶה בְּמָקוֹם זֶה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּבְמָקוֹם אַחֵר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, אוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, אוֹ עֶשְׂרִים, וְהוּא יוֹם אֶחָד, וּבְמָקוֹם אֶחָד הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין לְעוֹלָם, וּבְמָקוֹם אַחֵר הַיּוֹם כְּמוֹ חֹדֶשׁ, אוֹ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אוֹ שְׁלוֹשָׁה, עַד שֶׁיִּמָּצֵא מָקוֹם שֶׁתִּהְיֶה כֹּל הַשָּׁנָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים יוֹם וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לַיְלָה. וְכַמָּה עִנְיָנוֹת הַמַּתְמִיהִין יִוָּדְעוּ מֵאוֹתָהּ חָכְמָה, וְהַכֹּל אֱמֶת בְּלֹא סָפֵק. וְזֶהוּ חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהִיא חָכְמָה וּבִינָה לְעֵינֵי הָעַמִּים. אֲבָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם* הַטִּפְּשִׁים אֵינָן כְּלוּם.
לסיכום:
תפיסת הרמב"ם את המציאות היא התפיסה האריסטוטלית, דברים שהיום נחשבים בעינינו למוזרים. עם זה, לרמב"ם חשוב לעסוק במעשה בראשית משום שלרמב"ם הקשר שבין מעשה בראשית ובין מעשה מרכבה, היינו תורת האלוקות, הוא קשר שאי אפשר לנתקו, מבחינת צורת החשיבה, ההוכחות שלהן וכו'. מדע הטבע ומה שמעבר לטבע בזמנו של הרמב"ם היה מדע אחד ומכאן הקשר האמיץ שבין מעשה בראשית ומעשה מרכבה.
מקורות נוספים:
המעין גליון תשרי תשס"ח: לתיחומו של 'מעשה בראשית' במדע המודרני / הרב דרור פיקסלר
[1] דרור פיקסלר, באתר דעת, מביא שני טעמים נוספים לחובה ללמוד את מדעי הטבע: "על כן ניתן לומר ששתי מטרות הציב הרמב"ם באתגר ללימוד מדעי הטבע:
להסביר ולהדגים שכל היקום מהווה מערכת הקשורה בחוק הסיבתיות. חוקי הטבע הם איתנים ואינם ניתנים לערעור שהרי הם מגלמים את רצונו של הקב"ה. מי שאין לו שום מושג בחוקיות הטבע, הדברים הנמנעים נעשים אפשריים, ואז נראה שאין תוקף לגזרותיו של הקב"ה.
להצביע על נפלאות מעשי ה' שניתן לכל אדם לראות אותם. בתקופת הרמב"ם מדע האסטרונומיה היה החלק המרכזי בפיסיקה והשמים והחלל פתוחים לעין כל. אדם שיש לו ידע בסיסי על הכוכבים בשמים, גודלם מרחקם מאתנו ותנועתם – לבו מתמלא אהבה ויראה.
[2] המעין גליון תשרי תשס"ח: לתיחומו של 'מעשה בראשית' במדע המודרני / הרב דרור פיקסלר
[3] הדברים שבשיעור זה, הם על פי ספרו של הרב יצחק שילת, כין הכוזרי לרמב"ם, סוגיה יד. ע' גם "מבנה היקום ויסודותיו" באתר דעת.
[4] וראה עוד על הגלגלים באתר דעת שמצויין בהערה קודמת.
[5] ראה בתחומין יט, דרור פיקסלר, אסטרונומיה ואסטרולוגיה במשנת הרמב"ם (תשנ"ט) ע' 447-439, וראה פיקסלר באתר דעת