רמב"ם הלכות שבת פרק ג' הלכה א' בענין שביתת כלים
כתב רמב"ם: "מותר להתחיל במלאכה מערב שבת אע"פ שהיא נגמרת מאליה בשבת שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום. אבל כשתעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו ליהנות במה ששנעשה בשבת מאליו"
ועוד כתב הרמב"ם בפרק ו' הלכה טז: "מותר להשאיל כלים ולהשכירן לגוי ואע"פ שהוא עושה בהן מלאכה בשבת, מפני שאין אנו מצווים על שביתת הכלים".
לפי זה, מותר להתחיל כל דבר בערב שבת, כפי שמותר להדליק את הנר. וכן מותר לכוון שעון מעורר, לפתוח ממטרות, להשאיר מזכירה אלקטרונית, לתת למחשבים של בנק לעבוד בשבת וכן להשאיר רדיו פתוח לחדשות של ,BBCאו לכיון שעון שבת שידליק טייפ עם קלטת בשבת עצמה בזמן האוכל (אלא שבזה יש כבר איסור אחר משום תיקון כלי שיר)ד. אלא שהדברים לא פשוטים כ"כ כפי שיתבאר.
משנה שבת י"ז ע"ב: "בית שמאי אומרים אין שורין דיו וכרשינין וכו'". ובגמ' יח ע"א: "ת"ר פותקין… אבל אין נותנין חיטין לתול הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום" ומחלוקת בגמ' האם הטעם של איסור חיטים לרחים של מים הוא כרבה משום השמעת קול, או משום שביתת כלים וגם לבית הלל כרב יוסף, אלא שמותר כשלא עושה מעשה. ויש עוד אוקימתא שם "והשתא דאמר רב אישעיא אמר אב אסי מאן תנא שביתת כלים דאורייתא ב"ש היא ולא בית הלל…" וא"כ הבריתא היא משום שביתת כלים ולבית שמאי.
ובטעמם של בית שמאי, כתב באור שמח פרק כ"ה הלכה כו, "למ"ד אף בכלים מוזהר בשבת היכא דהכלי עבדי מעשה ע"כ המצוה היא משום האדם שיהיו כל עניניו נפסקים ושובתים בשבת שלא יהא לבו טרוד בהן וכאלו כל מלאכתו עשויה".
וכיון שהלכה כבית הלל, הרי יש שתי אפשרויות: או שנאסור השמעת קול, או שנאסור שביתת כלים כשעושה מעשה. (אלא שבפשט דברי רב יוסף, לרש"י הבריתא היא כב"ה ולתוס' הבריתא כב"ש, ועיין רשב"א שדן בזה)
ההלכה בענין: מה שיטת הרמב"ם בזה? ניתן ללמוד ממה שלא הביא הרמב"ם את דין הריחים של מים ומשמע שלא חושש להשמעת קול. ולפי האוקימתות זה יתכן רק אם הבריתא היא כבית שמאי, וב"ה לית להו
שביתת כלים כפי שמשמע ברמב"ם שאין שביתת כלים. ואם הבריתא אינה לשיטת בית הלל, אם כן אין מקור לשביתת כלים. לעומת זה שיטת ר"ח, הביאה בתוס' על אתר, שהלכה כרבה שהבריתא בית הלל ואסור משום השמעת קול. וכן דעת הרא"ש והמאירי. והרי"ף הביא שתי דעות ולא הכריע בזה.
ובגמ' כאן לומדים שביתת כלים מ"בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לרבות שביתת כלים". ובתוספתא פרק א' הלכה ט' מובא: "…אלא שב"ש אומרים ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא כל מלאכתך גמורה מע"ש וב"ה אומרים ששת ימים תעשה מלאכה עושה אתה כל ששה".
וכן בירושלמי פ"א הלכה ה': "ומה ועמהון דבית שמאי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כל מלאכתך גומרה מבעוד יום. ומה טעמהון דב"ה, ששת ימים תעשה מעשית וביום. מה מקיימין ב"ה טעמון דבית שמאי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, בעובדי בידן. ומה מקיימין ב"ש טעמון דב"ה ששת ימים תעשה מעשיך וביום…"
והעיר באבן האזל שטעמו של הרמב"ם בהלכה זו כשמסביר מדוע מותר להתחיל בערב שבת, הוא לפי טעמו של הירושלמי והתוספתא. אלא שצריך בירור מדוע הביא הרמב"ם דבר שלא כבבלי?
האם יש מחלוקת בבלי וירושלמי בדבר זה?, עיין רשב"א כאן שכתב שטעם זה של תוספתא אינו טעם של הבבלי, ואחר שהביא הרשב"א את התוספתא כתב: "אלמא לאו בשביתת כלים פליגי כדברי רב יוסף אלא במלאכות הנגמרות בשבת כדברי רבה". אם הרמב"ם היה סובר כרשב"א א"כ צריך עיון, שהרי להלן בפ"ו הביא טעם שביתת כלים וכאן משמע שהתיחס לטעמו של הירושלמי? ויתכן לומר שלרמב"ם גם דרשת שביתת כלים שבגמ' שלנו, באה לאסור שביתת כלים משום שהמלאכה אינה עשויה מע"ש וכירושלמי. ולא ס"ל כרשב"א שאלו שני דברים שונים. (ותתכן דרך אחרת, שהרמב"ם מבדיל בין דין שביתת כלים שהזכיר בפרק ו', ודין מלאכה המתחילה בע"ש שאינו משום שביתת כלים. אלא שזה דוחק).
ולהלכה זו מחלוקת השו"ע והרמ"א בסעיף ו' השו"ע מתיר בריחים של מים, וכתב הרמ"א שלא חיישינן להשמעת קול. וכתב הרמ"א שיש אוסרים מיהו במקום פסידא יש להקל. וכתב הרמ"א שאף אם אוסרים השמעת קול "מותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגר מע"ש אע"פ שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול" וראה גר"א שהוכיח כאוסרים מתוספתא שאומרת שחולקים בפסוק, ואם כן אין זה שביתת כלים, ובע"כ הבריתא מתפרשת כרבה שאסור לב"ה משום השמעת קול. וצ"ב. ולמעשה כתב הרב עובדיה יוסף בתשובה ביחווה דעת ח"ג שמותר גם
לאשכנזים בשעת הדחק אם בא מהצבא בע"ש להפעיל מכונת כביסה עם כניסת השבת והיא תגמור בשבת.
וצריך לדון בממטרות שמרעישות, האם מותר להשאיר ממטרות פתוחות? ובעצם הענין שזה בפרהסיא וא"כ אפילו ממטרה שקטה תהיה לה דין של השמעת קול, נראה לי שלא ניתן לומר שהרי סוף סוף לא גזרו חז"ל על זה. וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ח' ובהערה כו. אלא שלפי זה בממטרת פטיש שעושה רעש נראה שיהיה אסור, אלא שבשש"כ שם לא העיר ע"ז.
אגב מחלוקת זו עולה כאן עוד מחלוקת: בירושלמי בהלכה ו' כתב, "ב"ה ילפון מלאכת היתר ממלאכת איסור. אילו עשה כן בשבת שמא אינו אסור, ודכוותה עשה כן מבעוד יום מותר" והפשט הוא לכאורה, שאם עשה כן בשבת, היינו שם על האש לפני מוצאי שבת חייב. ולכן אם עשה כן לפני שבת מותר (ודוחק לומר שכוונת הירושלמי היא על עשיה בשבת של כל המלאכה (וכ"כ בצפנת פענח רפ"ט הלכות שבת, ועיין תוספתא כפשוטה על עמוד ,5בעמוד .)20 ועיין ע"ז באגלי טל מלאת זורע סימן ב' ס"ק ח' אות ח' בהגהה.
דרשת הירושלמי, וממנה יוצא שהמניח על האש לפני מוצאי שבת הדבר אסור. ועיין תסופתא כפשוטה עמוד 21
לאוסרים השמעת קול איך מתירים שעון מעורר? ערוך השלחן.
האם הולכים אחר התחלה או אחר גמר, ראה ילקוט יוסף עט.
מראי מקומות: יחווה דעת ח"ג סימן יח; ילקוט יוסף שבת סימן רנ"ב; מקור הלכה ח"ב סימן ל'; יסודי ישורון מערכת הלכות שבת, עמוד 21והלאה;