כתב בית יוסף בסימן רנ”ג שדברי הרמב”ם הם שלא כדברי הירושלמי. איתא בירושלמי (פ”ג סוף הלכה א’). בית מאיר סימן ב’ אות ח’
הלכה למעשה כן סומכים על הירושלמי והר”ן: הרמ”א הביאו בסימן רנ”ג סעיף ב’ ובשעת הצורך מצרפים אותו, כדלהלן. ובשש”כ כתב לגבי הורדת סיר מעל סיר למטה לפלטה אחרי שהוריד את הסיר התחתון, שלכאורה הרי זה אסור, שאם אנו מתירים לשים לחמם דבר על גבי מכסה של סיר המונח על הפלטה, הרי א”כ אין זה נחשב כשהייה. וא”כ הרי יהיה אסור להוריד את הסיר למטה. אבל ראה הערה של הגרש”ז שעל פי דברי הר”ן יש להתיר, משום שזה נחשב שהוריד את הסיר לפני שבת, ואף שעבר זמן רב הוא רוצה להחזירו לאש שהיה שם בע”ש, ולר”ן הרי זה חזרה, ובזה כ”ע לא חולקים על הר”ן.
וכן כתב בשש”כ על פי זה באש שכבתה, ובהערה בשם הגרש”ז שגם בלא זה יתכן להתיר, משום שדומה למי שנפלה טליתו באמצע התפילה שלא נוהגים לברך, אע”פ שלכאורה כן הדין צריך להיות פשוט, אם באמצע התפילה נפל משום שדעתו שיהיה עליו כל התפילה, וה”ה הכא. וכל זה כאמור שלא כרמב”ם שודאי לא פסק כר”ן וכירושלמי.
ובדין סמיכה כתב הרמב”ם פעמים: בהלכה ז’ כתב “ומותר לסמוך לכירה מבערב ואף על פי שאינה גרופה וקטומה” ובהלכה י’ כתב “וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת”. פירוש הדברים: יש סמיכה בשהיה ויש סמיכה בחזרה. בשהיה מותר לסמוך ליד כירה שאינה גרופה וקטומה. ובחזרה אסור להחזיר ליד כירה שאינה גרופה וקטומה.
האם סמיכה נחשבת לשהיה ממש? נפ”מ אם מותר לעבור מסמיכה לשהייה. לפי הלכה י’ הרי סמיכה היא כמו שהיה, ולפי הלכה ז’ סמיכה היא קלה יותר משהיה. וצ”ע. וצ”ב מדוע ההבדל הזה לדעת הרמב”ם.
נחלקו האחרונים בדין של סמיכה לכתחילה בשבת. והמחלוקת היא בפשט דברי הרמב”ם בהלכה י’: על דברי השו”ע “ואפילו אינה גרופה וקטומה מותר לסמוך לה קדירה בסמוך חוצה לה”, כתב המגן אברהם בס”ק ה’:
ואין מחזירין לעולם אלא ע”ג כירה גרופה וכו’ וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת עכ”ל הרמב”ם. משמע דבשבת אסור לסמוך באינה גרופה דהאיבעיא בגמ’ לא הוי אלא בע”ש… אבל לסברא השניה שרי אפילו בשבת.
ובפירוש דברי מגן אברהם נחלקו הדגול מרבבה ורע”א. לדעת הדגמ”ר הפירוש ברמב”ם הוא שאסור לסמוך לכתחילה בשבת למקום שאסור להחזיר. אבל אם סמך מע”ש (היינו כמ”ש הרמב”ם בה”ז שמותר לסמוך לאינה גרופה) מותר להחזיר בשבת. והעולה מדבריו שמותר לסמוך לכתחילה בשבת. אבל רע”א כתב שחזרה חמור יותר משהיה, לכן אסור להחזיר לסמיכה באינה גרופה וקטומה, וממילא שאסור גם לסמוך לכתחילה. ולדעת רע”א כוונת הרמב”ם שאסור לסמוך בחזרה.
ולכאורה נפ”מ נוספת היא להעביר מסמיכה לשהיה, שהרי אם מותר לסמוך לכתחילה בשבת הרי אסור להעביר מסמיכה לשהיה. אבל אם סמיכה נחשבת כסוג של שהיה, אז מותר להעביר מסמיכה לשהיה.
נפ”מ למעשה כשיש סיר על פלטה שלא מונח כנגד האש, אלא בצד. גם בחשמלי, וביחוד מעשי בפלטה של גבי כירים של גז. אם מונח סיר בצד, וגדרו הוא כסמיכה, האם מותר להזיזו למעל האש. וזה שוב אותה מחלוקת כנ”ל.
ויש דבר קל יותר מאשר סמיכה: כנגד המדורה. עיין רמב”ם פכ”ב הלכה ד’ שמותר להחם כנגד המדורה ואין הגבלה של גרופה וכיו”ב. וזה משום שזה קל יותר ולא שייך להלכות אלו בפרק ג’ וכל השאלה שם בדיני בישול ולכן הביא הרמב”ם את הדין בפרק כ”ב.
דעת הרא”ש בפרק ג’ סימן י’ שדין סמיכה הוא כדין כנגד המדורה ושרי. ולפמ”ש הרמב”ם ברור שאין דין סמיכה כמו נגד המדורה שהרי היה מותר א”כ לסמוך גם בחזרה לכירה שאין גרופה וקטומה, וכן היה מותר לכתחילה לסמוך בשבת.
העברה מסמיכה לשהיה: דעת החזון איש להתיר (לז ס”ק ט’). וכן כתב המשנה ברורה רנ”ג ס”ק טו. אלא שכל זה הוא לרמב”ם שסמיכה חמורה מאשר כנגד המדורה. וא”כ אסור. אבל לדעת הרא”ש שסמיכה היא כמו נגד המדורה ומותר לכתחילה א”כ אסור להעביר מסמיכה לשהיה.
דין קדירה על גבי קדירה: האם זה כמו סמיכה? אולי יותר קל: שהוי כמו נגד המדורה? ואולי הרי זה כמו שהיה ממש. נפ”מ להוריד מקדירה העליונה על גבי הפלטה ממש. (סתירה בדברי השו”ע רנ”ג ס”ג וסימן שיח ס”ח, תוספת שבת ס”ק מב ופמ”ג חלקו אם הקדירה ריקה או מלאה, מ”ב בבאה”ל ס”ג ד”ה ויזהר, מגן אברהם שי”ח ס”ק טו)
ומה שכתב הרב עובדיה יוסף ביחווה דעת ח”ב סימן מ”ה שדין הפלטה הוא כמו קדירה ע”ג קדירה, דבר זה צ”ע. שהרי יתכן שזה שהייה ממש. ואם לא, הרי זה כמו סמיכה, ולפמ”ש רע”א הרי גדרי חזרה הם גם לגבי סמיכה. ומנין להוריד את זה לרמה של קדירה על גבי קדירה? מה גם שברמב”ם לא מצאנו דין זה של קדירה על גבי קדירה. וכמו כן לפי הבנת האור שמח את המחזי כמבשל של שהיה, שהיינו שמא יבא להחזיר דבר שלא מבושל ממש, הרי חשש זה קיים גם על גבי פלטה שאין דרך לבשל עליה (אלא שיש לבדוק את הבנת האו”ש).
ויש להעיר על סתירה בילקוט יוסף על סימן רנ”ג שכתב בסעיף ט’ שעל גבי פלטה חשמלית מותר להחזיר אפילו הניח על הארץ. ומאידך כתב בסעיף י’ שאם אירע קצר בביתו אסור לו להעביר לפלטה של השכנים.
ובעצם דין חזרה נראה לי לומר בדעת הרמב”ם, שהוא סובר שגם איסור חזרה הוא משום חשש חתיה בגחלים. ולא כמו הר”ן והרשב”א שזה משום מחזי כמבשל אלא כשיטת רבנו תם שזה משום חשש חתיה. שהרי הרמב”ם כתב בהלכה ג’ “יש בדבר זה דברים שהן אסורים גזירה שמא יחתה בגחלים” וזו פתיחה לכל מה שבא אחר כך וגם להלכה י’ “כל שמותר להשהותו על גבי האש כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו”. ואם היה מדובר בגזירה חדשה, ודאי שהרמב”ם היה אומר את טעמה. לכן נראה שהפתיחה בהלכה ג’ היא גם על ענין חזרה. ודעת הרמב”ם היא כדעת רבנו תם בספר הישר סימן רל”ז הובאו דבריו בשער הציון רנ”ג ס”ק לז.
ואם דברים אלו נכונים, הרי נופל כל מה שכתב באור שמח שעשה מחלוקת רמב”ם ותוס’ לשיטתם באיסור החזרה עיי”ש.
מ”מ נוספים: ספר “שומר שבת” סימנים ב-ד;