ב"ה רמב"ם הלכות שבת פרק א' הלכות ג-ד: חייב פטור ומותר
שלשה ענינים בהלכה זו הטעונים ברור:
א. האמנם כל מקום שהרמב"ם כותב פטור פירושו פטור מן התורה? ב. בירור המושג "דברי סופרים" ברמב"ם, האמנם דרבנן? ג. מהי מכת מרדות שכתב הרמב"ם?
א.עצם הכלל שכל פטורי שבת אסור מדרבנן, המקור המקור בגמ' שבת ג' ע"א "כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת". מכל מקום משמע ברמב"ם שהפטור הוא מן התורה ואסור מדברי סופרים.
אלא שיש לבדוק את הכלל בכמה מקומות שכתב הרמב"ם "פטור". פרק י"ח הלכה כג: "המוציא חצי שעור פטור, וכן כל העושה מ לאכה מן המלאכות חצי שיעור פטור". והרי קי"ל חצי שעור אסור מן התורה? וכן כתב הרמב"ם בפי"ב ה"ט על עקירה בלא הנחה.
ראיה שיש מושג של חצי שעור שאסור מן התורה, ראה גמ' ע"ד ע"א וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וכ'. ומשמע שיש איסור בשבת חצי שיעור. וע' רש"י ד"ה וכי מותר לאפות, שכתב "נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיימא לן חצי שיעור אסור מןהתורה בפרק בתרא דיומא" א"כ מדוע לדעת הרמב"ם לא יהיה איסור של חצי שעור בכל מלאכות שבת?
אלא שגם לדעת רש"י לא כל חצי שעור אסור: ראה רש"י דף ג' ע"א ד"ה אבל אסור שכתב שעקירה בלא הנחה אסור רק מדבריהם. א"כ אין חצי שעור? אלא שיש לחלק בין חצי שעור בכמות וחצי שעור באיכות (וע' תוצאות חיים סימן ח' אות א' שהביא זה בשם מאירי שבת, אבל ל"מ שם בנתיים). ועיין בית מאיר סי' שמז שחילק בין חצי שעור לחצי מלאכה.
על פי חילוק זה יש לתמוה על החזו"א שכתב שהמחמם מתכת יש בו איסור חצי שעור אם מחמם עד שתהיה יד סולדת, ואע"פ ששיעור המחמם מתכת הוא עד שיתלבן, כמ"ש רמב"ם בפרק ט' הלכה ו'. והרי זה חצי שעור באיכות ובמלאכה ולא בכמות? עיין שש"כ מה' ראשונה פ"א הערה ל, שתמה על החזו"א.
מכל מקום, מרמב"ם משמע שאין חצי שעור בכלל בשבת, כפי שכתב להלן בפי"ח שהבאנו לעיל.
ויש להסביר בכמה אופנים את הרמב"ם שאכן אין דין חצי שעור במלאכות שבת (כדעת החכם צבי סימן פו, כתב שאין חצי שיעור כלל במלאכת שבת, והביאו המשנה למלך פי"ח הלכה א' ודחה מרש"י בדף ע"ד).
ויש להקדים שאם זו דעת הרמב"ם הרי שכך מפורש בתוספתא ביצה פ"ד מפורש כרמב"ם: "והכותב אות אחת… וחכ"א אינו אלא משום שבות".
אם כן, יש להסביר בכמה אופנים:
.1מצד מלאכת מחשבת, וזה מיוחד לשבת ולכן אין בשבת דין חצי שעור. מצאנו שבשבת יש דין של מלאכת מחשבת, ולכן לדעת ר"ש מלאכה שאי"צ לגופה פטור עליה. א"כ יש לדון, האם גם חסרון בשעור יכול להיות חסרון במלאכת מחשבת. כתב הרשב"ם ב"ב נ"ה ע"ב (תוצאות חיים סימן ח' אות ד' הביאו) ששיעורי שבת הם משום מלאכת מחשבת. א"כ כל חצי שעור הרי הוא אינו מלאכת מחשבת והרי הוא חצי שעור. ולכן אין דין של חצי שעור במלאכות שבת.
.2אין דין חצי שעור בדברים שאינם קשורים לאכילה, אלא שלהסביר דבר זה צריך לעיין במסכת יומא. גמ' יומא ע"ד ע"א מחלוקת ר' יוחנן ור"ל. ובדעת ר' יוחנן יש שתי דעות בגמ' מדוע אסור, משום דחזי לאיצטרופי, או משום "כל חלב" (ונחלקו הראשונים אם משום כל חלב חייב על כל שעור, באיסור חצי שלו,או שעל כל האיסורים חייב משום כל חלב?) ונפ"מ אם למשל אוכל חצי שעור בסוף יום הכפורים, שלא חזי לאצטרופי. או אם נשבע שלא לאכול מפירות אלו,ונשאר מהם חצי שעור בלבד וע' הרב קאפח בהלכות שבת שכתב שהרמב"ם פסק שחצי שעור אסור משום "כל חלב" ולא משום שחזי לאצטרופי. וראיה מהלכות מאכלות אסורות פרק ג' הלכה ו' שהשווה הרמב"ם אוכל חלב טמאה לאוכל חצי שעור (וכן בפרק ז' הלכה ט"ז), בע"כ שאין טעם חצי שעור משום שחזי לאצרופי, שא"כ הדימוי של הרמב"ם לחצי שעור אינו מובן. ואם כן כל דין חצי שעור לרמב"ם שייך דוקא בדברים שהם איסורי אכילה בלבד ולא באיסורים אחרים.
.3ויש לומר באופן אחר: שאמת היא שלרמב"ם יש איסור תורה, ודבריו שזה דברי סופרים נכון ע"פ מ"ש בכמה מקומות שכל מה שלא מפורש בתורה נחשב לדברי סופרים, אלא אם כן הגמ' אומרת שזה דאוריתא. אבל אכן אין כוונת הרמב"ם לומר שזה מדרבנן.
וראיה לכך: רמב"ם הלכות אישות פ"א ה"ב "בכסף מדברי סופרים". ועיין בגרסת הרב קאפח לא כתוב כן אלא גרס "ושלשתן מן התורה", אבל הרמב"ם בתשובות פאר הדור סימ' קכד כתב בפירוש שאמר שקידושי כסף הם מדברי סופרים. לכן ודאי הגרסא הנכונה ברמב"ם היא כמו שכתוב לפנינו. וא"כ הרי לא נכון מה שכתב הרב קאפח שכל מקום שהרמב"ם מתכיון "דברי סופרים" היינו דרבנן.
ועיין דבר מעניין בקשר לכך: רמב"ם הלכות ממרים פרק ו' הלכה טז פסק שחייב לכבד את אשת אביו ואת בעל אמו, "ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו". וקשה, הרי בגמ' לומדים את כולם מאותו פסוק, ראה כתובות קג ע"א "בשעת פטירתו של רבי… הזהרו בכבוד אמכם, דאוריתא היא, ו' יתירה לרבות אחיך הגדול" וא"כ מנין לרמב"ם החילוק בין אשת אביו שהיא דאוריתא ובין אחיו הגדול? אלא הפשט הוא כמו שכתב הרמב"ם בספר המצות בשורשים, עיין שורש שני, שכתב שזה תלוי אם הגמ' אומרת בפירוש שזה מן התורה או לא. ועיין שם שהרמב"ם הביא דוגמא מאחיו הגדול. לכן כיון שחצי שעור לא מפורש בתורה, הרי שאיסורו "מדברי סופרים", וא"כ הרי זה בדיוק מ"ש הרמב"ם שכל מקום שכתב פטור, היינו שאיסורו מדברי סופרים.
וכן סובר בדעת הרמב"ם, המשנה ברורה בסי' שמ בביאה"ל סק"א.
עיין תוצאות חיים סי' ח' ס"ק ב' ע' א"ת ערך חצי שעור הערה 550 585 329 שנים שעשאוהו, האם פטור מן התורה או רק מקרבן. אגלי טל.
דין מכת מרדות על דרבנן: עיין שושנת העמקים כלל ט' עמ' ,62אבן האזל, משנה למלך. ועיין רמב"ם הוצאת הרב קאפח אות טז שציין לכללים בזה. מחלוקת רמב"ם ורמב"ן בספר המצות, לרמב"ם בכל דרבנן, והשגות הרמב"ן ( .)11דעת תורה למהרש"ם אגו"ח תצ"ו ס"א. תולדות זאב עמודים: נו,נט,ס,סא.