כתב הרמב”ם “אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת שהרי מבטל הכלי מהיכנו”. עיין מגיד משנה שהיה מוכן ועכשיו עשאו מוקצה. וכיו”ב עיין שש”כ פכ”ב סעיף כד.
ובטעם המבטל כלי מהיכנו, כתב הרמב”ם בפרק כ”ה הכ”ג שהוא משום סותר. ושם עיקר דין מבטל כלי מהיכנו, במסגרת הלכות איסורי טלטול כלים.
וברש”י ישנה סתירה: במשנה מ”ב ע”ב משמע שהאיסור הוא משום שהוא בונה. ובדף קנ”ד ע”ב ד”ה והא מבטל כתב שהוי כסותר. ועל סתירה זו עמדו התוס’ דף מג ע”א ד”ה דמבטל. אלא שיש לחלק (פני יהושע והובא גם בראש יוסף) שבכלי לא שייך סותר משום שעדיין ראוי למלאכה לשים בתוכו בלא טלטול - ומוקצה מותר בנגיעה. אבל בכרים וכסתות שייך סותר.
אלא שבטעם זה יש לדון לכאורה בדין סותר ובונה בכלים, שהרי אם האיסור הוא משום בונה וסותר הרי צריך לומר שיש בונה בכלים? אלא שדעת התוס’ שבבנין גמור וסתירה גמורה יש סתירה. וכן כתב המ”מ בדעת הרמב”ם בפרק י’ הלכה יג. אבל בכל זאת צריך עיון: שהרי דעת רש”י שגם בנין גמור אין בכלים, וכן גם לתוס’ ורמב”ם צ”ע אם הפיכת דבר למוקצה נחשב כבנין גמור או סתירה גמורה. ויותר נראה היה לומר שיש כאן גזירה דרבנן, ובגדר גזירה לגזירה, שאין לבטל דדומה לסותר דרבנן או בונה דרבנן.
וע’ אור זרוע ח”ב הלכות ערב שבת סימן כט שהביא את שתי הדעות. והקשה מה מסיקין ביו”ט בכלים והרי מבטל כלי מהיכנו? ועי”ש תרוצו וצ”ב. ועוד דן שם האו”ז אם אחד יכול לבטל כלי של חברו, ונראה בביאור הספק שהוא משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. (ועיין עוד בתורת רפאל הלכות שבת סימן יט).
האם ביטול כלי מהיכנו הוא משום שבחינה הלכתית הוא מופקע להיות כלי או גם אם במציאות יופקע גם אז יחשב לביטול כלי מהיכנו? לכאורה דבר זה מחלוקת הרמב”ם ורש”י: בגמ’ קכ”ח ע”ב בדין בהמה שנפלה לבור, שמביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, ושואלת הגמ’ “והא קמבטל כלי מהיכנו”. ולדעת רש”י הביאור הוא שמשום שהבהמה עליהם לא יוכל לטלטלם, אבל רמב”ם בפרק כ”ה הלכה כו, פירש שהאיסור משום שהכרים והכסתות מתמלאים מים ולכן אסור לשימם. אע”פ שזה אינו איסור הלכתי.
אבל מדברי המגיד משנה משמע לכאורה שמחלוקתם היא בדבר אחר: האם יש בעיה בביטול כלי מהיכנו לשעה בלבד, שרשב”א ישב דין זה לרש”י מאי שנא מכופין את הסל לפני האפרוחים, וכתב שכאן יתכן שהבהמה לא תעלה אלא תשאר על הכרים ודלמא מבטל. וכתב המגיד משנה שלרמב”ם לא קשה. א”כ משמע שלרמב”ם אין זה מבטל כלי בגלל הבהמה, שהרי בזה דומה לאפרוחים וסל שלפי שעה אין בעיה של ביטול כלי מהיכנו.
אלא שעצם הנחה זו צ”ב: אם גם ביטול מציאותי יחשב כסותר, א”כ איך מותר להשתמש במגבת ניר כשזורק את הניר? ויש לומר שסוף סוף עיקר האיסור הוא מה שאינו מוכן. וזה הרי מוכן לכך, ומותר אע”פ שסותר. ועיין שש”כ עמוד רפ, הע’ מז.