שבת יב ע”ב:
אמר רבא ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו שתי מרדעות ואפילו עשרה בתים זו על גב זו, חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי, והתניא לא אחד ולא שנים וכו’.
וכתב רש”י ד”ה ואפילו גבוה: “דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו”. וכן לשון השו”ע סימן רע”ה בפירוש “שלא חלקו חכמים בדבר זה”. והקשה הט”ז סימן רע”ה, ס”ק א’ שדן מדוע בשנים לא אסרו משום לא פלוג, וחילק בין סוגי נרות לאנשים.
אבל ברמב”ם לא משמע שזה משום לא פלוג, אלא גם בגובה שתי קומות האיסור הוא משום שמא יעלה ויטה, ובשני אנשים כתב בהלכה יד שמותר משום שאחד מזכיר ואין חשש. וממילא לא קשה קושית הט”ז. ויש ראיה שגם הרא”ש סובר כן, עיין עירובין צ”ח ע”א בתירוץ הגמ’ “באיסקופא ארוכה”. וכתב הרא”ש סימן ג’ שם, שתירוץ זה לא קיימא שהרי בחשש הטיה אסרו אפילו שתי קומות. ומוכח שהרא”ש פירש כרמב”ם שזה משום חשש ולא משום לא פלוג (מקור הלכה).
האם אמנם לדעת הרמב”ם יש לומר שיש רק איסור במקום שיש חשש מעשי שמא יטה, או שגם לרמב”ם יש גזרה כזו שלא הטעם חשוב אלא העובדה שחז”ל אסרו ולא פלוג. השווה לרמב”ם (ב”ח) בפרק כ”ב הלכות שבת פכב הלכה יד:
אסור לראות במראה של מתכת בשבת, גזירה, שמא ישיר בה נימין המדולדלים מן השיער, ואפילו קבועה בכותל; אבל מראה שאינה של מתכת מותר לראות בה, אפילו אינה קבועה.
הרי שדעת הרמב”ם היא יש איסור אם היא קבועה בכותל, אע”פ שאין הסבר לדבר אלא משום לא פלוג. ולפי זה יתכן שמ”ש הרמב”ם בהלכות אלו, לא באו לומר שאין חשש של הטיה. (וע’ אגלי טל סוף מלאכת גוזז שכתב שלרמב”ם לגבי אין קורין לאור הנר גבוה ב’ אמות אינו משום גזירה על פעם אחרת, אלא חשש שמא יעלה ויטה וע’ להלן שיעור קי”ד).
ומכל מקום יש ליישב את קושית הט”ז באופן אחר הנוגע ליסוד “לא פלוג”: ע’ שיח השדה. וע’ הדוגמה שהביא מגיטין, והראיה מרש”י ביצה. נפ”מ אם יש בגזירה זו יסוד של לא פלוג או לא, אם יש להחמיר בקריאה בשבת לפני מנורה של נפט שדנו האחרונים.
וכיום יש מנורות חשמל עם “דימר” שמעמעם את האור וניתן להגביר או להחליש, האם יש חשש שמא יטה? לכאורה הרי זה בכלל הספק שכתב בית יוסף בשם הגהות אשרי על נר של שעוה. ולפי פשט שיח השדה יש לומר שגזרו רק על נר ורק עליו יש לומר לא פלוג אבל לא בחשמל. (אלא שצ”ב מדוע לגבי חשש חתיה בגחלים אסרו גם בכירים של גז וחשמל, והרי לפמ”ש לא שייך). אלא שאם החשש עצמו שייך גם בחשמל, א”כ לא באנו מדין לא פלוג אלא מעיקר החשש, ומ”מ לפי מהלך שיח השדה יש לומר שאין זה בכלל הגזירה, וגם לא פלוג לא שייך לומר על זה.
רמב”ם סוף הלכה יד: “בשני ענינות מותר” מה הדין כשכל אחד קורא בספר שלו? עיין בית יוסף ולפי הבנתו הרי זה מחלוקת שהובאה בטור.
האם בחשמל שייך שמא יטה? יש לדון אם מדובר על איסור דאוריתא או מדובר על איסור דרבנן. ואם מדובר על איסור דרבנן, צריך עיון אם נאמר שגוזרים גם על איסור דרבנן ואומרים לא פלוג משום איסור דרבנן. ולכאורה הרי זו גמ’ מפורשת להלן קמט ע”א, “והני תנאי כהני תנאי…” ופרש”י שהמחלוקת אם גוזרים ואומרים לא פלוג באיסור דרבנן. ולדעת הרמב”ם צריך לפרש, אם חוששים לאיסור דרבנן וצ”ב. ועיין מקור הלכה שבאר שם את הגמ’ שהמחלוקת היא כתנאי אם אומרים “עד דהכי והכי מדכר”. וע”ש שהוכיח אדרבה שמשם מוכח שהטעם אינו לא פלוג אלא שמא יטה שהרי הגמ’ שם אומרת דאיכא בנייהו דחייק אטבלא ואפנקס, וכ’ רש”י שאדהכי מדכר, ואם יש לא פלוג הרי גם שם יש חשש לא פלוג. אלא מוכח כרמב”ם. וכן תלויה שאלה זו בשאלת מנורת נפט אם מותרת עיין מ”ב בביאור הלכה רע”ה, ואכ”מ.
דבר נוסף שיש לעיין, הוא דברי המשנה ברורה בבאור הלכה שם שכתב האם מועיל מה שכותבים על פתח “שבת” או כיו”ב. ונפ”מ גם לענין כתיבה על כפתורי הגז “שבת”.
מקורות:
שבת יב ע”ב, קמט ע”א; רא”ש עירובין פ”י סימן ג’; שיח השדה, כללים כלל ח’; מקור הלכה שבת ח”ב סימן טו בעמק הלכה; תוספתא כפשוטה, בפירוש, עמוד 10;
ספרים לשעור: שבת, עירובין, ב”י, שו”ע, מ”ב, רמב”ם.