רמב”ם שבת פרק טז - בענין יותר על בית סאתים שלא הוקף לדירה

עיין ברמב”ם הלכה א’ שמקום שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד’ אמות, ודין זה מבואר בשו”ע בסימן שנ”ח.

דין מחיצה גרועה: בהלכה יב מביא הרמב”ם דין יחיד ששבת בבקעה עד סאתיים מותר לטלטל ואם יתר על בית סאתים אינו מטלטל אלא בד’ אמות וכ’ ושיירה מותר לטלטל כל צרכן אפילו כמה מילין והוא שלא ישאר מן המחיצה שהקיפו בית סאתים פנוי בלא כלים. דבר זה הובא בשו”ע סימן ש”ס אלא שלדעת השו”ע הכל מיירי רק במחיצות גרועות דהיינו שתי בלא ערב או ערב בלא שתי. אבל לרמב”ם אין חילוק בין סוגי המחיצות כפי שכתב בפירוש בהלכה יח שאף אם הקיף בקנים ואין בין קנה לחברו ג’ טפחים או בחבלים ואין בין חבל לחברו ג’ טפחים “הרי זו מחיצה גמורה אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי”.

אם כן לדעת המחבר כל המגבלה אמורה במחיצה גרועה, אבל לרמב”ם אין מושג “מחיצה גרועה”, אלא יש בעיה עם כל היקף שלא לדירה של קבע שלא יהיה בית סאתים פנוי. וע’ בית יוסף שהביא את רש”י שכתב על המימרא “יחיד נותנין לו בית סאתיים: במחיצה זו אבל במחיצה מעלייתא כמה דבעי” (ט”ז ע”ב).

דין מקום פנוי בישוב: יש לברר מה הדין בישוב, האם כשיש בית סאתיים מקלקל את הערוב או לא? ועיין ברמב”ם פט”ז הלכה ו’ שזרעים מבטלים דירה. אם כן יתכן אמנם מקום שהוא מוקף לדירה ומתקלקל משום שיש בו מקום שאי אפשר לדור שם. וכן בשיירה של שלשה, אף שהקיפו לדירה אם יש מקום פנוי הרי אוסר את הכל, ואם כן מה הדין בעיר כשיש בה מקום פנוי בית סאתיים.

עיין שונה הלכות סימן שנח סעיף ז’:

אם יש מגרש פנוי תוך העיר כמו שמצוי בעיירות שנחרבו בשרפת אש וכו’ נראה שיש להן דין קרפף שאין דרך בני העיר להשתמש שם וא”כ אם הוא יתר מב”ס אוסרים על כל העיר אבל אין אנו נזהרין בזה, ואולי כיון שפרוץ במלואו אין מחלקת רשות לעצמה אפי’ הן של יחידים ועדיף מזרע (חזון איש או”ח פ”ט ס”ק ז’).

חזון איש זה הובא גם בנתיבות שבת פרק יג הערה מא.

ואולי יש לומר שהדין שלא יהיה מקום פנוי זה רק בשיירה, ולא בעיר ובישוב עדיף משיירה וכיון שיש מחיצות קבועות שהקיפו לדירה אין קפידא על מקום פנוי. (בדומה לזה יש להוכיח מתוס’ עירובין י”א ע”א ד”ה אילימא לגבי צורת הפתח שכתבו בתירוץ אחד שצורת הפתח מועילה רק בישוב ולא בשיירה. הרי שישוב קבוע עדיף על שיירה לגבי צורת הפתח. אמנם מתוס’ גם חומרא לגבי צורת הפתח בבקעה כמבואר בשו”ע.

ואכן סברא זו מובאת בנתיבות שבת פרק טו סעיף יח בהערה נב בשם שו”ת ברית אברהם סימן כ”א בענין היקף עיר במחיצות גרועות, שנשאר שם בית סאתים פנוי. וכתב שכל שנעשה לדירת קבע לא איכפת לן אפילו נשאר בית סאתים פנוי. ובפנים כתב בנתיבות שבת שבדירת קבע או שאינם יכולים להקטין את ההיקף מותר.

ולכאורה לפי דבריו אם במחיצות גרועות אין נפ”מ במה שנשאר שם מקום פנוי, הרי כ”ש במחיצות טובות, וכן צורת הפתח שיתכן שזו מחיצה טובה שלא אכפת לן אם נשאר שם מקום פנוי.

ולדעת השו”ע אם יש מחיצות טובות או צוה”פ, יתכן ששוב אין נפ”מ ממקום פנוי אם מוקף לדירה, ודין מקום פנוי נאמר רק לגבי שיירה, ולכאורה כן יוצא לפי סברת ברית אברהם שם.

דין זרעים בעיר: וכן השאלה גם לגבי זרעים בעיר, האם מבטלין דירה. ברמב”ם הנ”ל בהלכה ו’ משמע שהשאלה היא בכל היקף לדירה. וברא”ש בעירובין פ”ב אות ב’ כתב:

ומיהו מסתבר כיון דלא אשכחן ליה אלא בקרפף דאין ללמוד מיבטול הירף שדריה דרחבה וחצר מקרפף וצ”ע.

היינו הרא”ש מסתפק אם דין זרעים אוסר רק בקרפף או לא. ועיין נתיבות שבת פרק יג אות טו בהערה נ’, שכל ספרי האחרונים מלאים בשאלה זו. ושם כתב שבירושלים בתקופת האדר”ת להקל בזרעים. וע”ע אורח משפט סימן ע”ח שכתב שיש להתיר רק בשעת הדחק ולהציל ממכשול. וע”ש בנתיבות שבת מקורות בתשובות.

דין מחיצה גרועה בישוב, לדעת השו”ע: עיין משנה ברורה סימן ש”ס לגבי יחיד ששבת בבקעה, שכתב בס”ק א’ שהוא הדין בישוב שמותר עד סאתים, אלא נקט בקעה משום שאפילו בבקעה שאין מצוי לו ממה לעשות מחיצות מעולות אפ”ה החמירו רבנן ואסרו אם הוא מחזיק יותר מסאתים. וכן כתב בשו”ע סימן שס”ב סעיף ה’:

בכל עושים מחיצה בכלים ובאוכפות בין של ערב לבד כגון חבלים או של שתי לבד כגון קנים נעוצים בארץ ומותרים עד סאתיים אפילו ליחיד בישוב.

ומשמע שיותר מבית סאתים אסור גם ליחיד בישוב. ושלשה, שהם גדר שיירה, לכאורה אם ההיקף יותר משש סאין ויש מקום פנוי הרי זה אוסר את הכל. וראה לעיל בשם ברית אברהם שכתב שאם זה מקיף דירת קבע מותר אף אם יש מקום פנוי (פרק טו סעיף יח, עמוד קסה).

צורת הפתח אם היא נחשב למחיצה גרועה לדעת השו”ע: עיין בדין צורת הפתח ברמב”ם פרק טז הלכה טז שצורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר והוא שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד. ושו”ע סימן שס”ב כתב שצורת הפתח מועילה אפילו לפרצה יותר מעשר אלא כתב:

והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין אבל בבקעה לא מהני בשכל הרוחות ע”י צורת הפתח.

ואח”כ הביא דעת הרמב”ם לגבי צורה”פ שבעומד מרובה על הפרוץ דוקא. וע’ בביאור הלכה שם שמשמע בשו”ע שלפי שו”ע בבקעה לא מהני אפילו בצו”הפ לפחות מעשר. ואם כן צורת הפתח לכאורה אפילו גרע ממחיצה גרועה.

על דברים אלו הביא בשו”ת נפש חיה סימן ל’ את דברי פרי מגדים, שמהם עולה שצורת הפתח לא עדיף על מחיצה גרועה. ועי’ בספר “שבת ומועד בצה”ל” עמוד רנג שאין הדבר ברור ומוחלט. וע’ מנחת יצחק ח”ו סי’ לג ד”ה נמצא לדעת.

וברמב”ם כמובן לא מצאנו חילוק לגבי צורת פתח אם בבקעה או במקום שיש דיורין. ומקור החומרא של המחבר היא מתוס’ עירובין י”א ע”א ד”ה אילימא, שם כתבו התוס’ מדוע אין היתר צוה”פ בפסי ביראות ובשיירה, ותי’ ראשון כתבו התוס’ שלא נתנו עצה זו משום הגמלים שיפילו את צוה”פ. ותי’ שני כ’ התוס’ והרא”ש שבבקעה לא התירו צורת הפתח. והטעם כתב המשנה ברורה בסימן שס”ב אות נו שבמקום שיש דיורין “דרך להיות שם פתחים הרבה”. (ועיין מאמרו של הרב א. שרמן בתחומין ד’ עמוד 188.) וע”ש פסקו של הרב גורן ז”ל, שמועילה צוה”פ בשדה ודעת הרב אלישיב שליט”א, שלא מועיל אלא אם יושבים במקום ל’ יום. ויסודו של הרב גורן הוא מרמב”ם עירובין פ”א ה”ג ומגיד משנה שם שחילק בין יושבי אוהלים שצריכים לערב לשיירה שלא צריכה לערב, משום ששיירה נחה שם רק לשבת. לפי זה אמר הרב גורן שבמחנה שנמצא כמה ימים אינו מקום ארעי שלא מועילה צורת הפתח. ולכן פסק שמועילה צורת הפתח.

לסיכום: לרמב”ם נראה שבעית בית סאתיים פנוי הוא בשיירה ולא בעיר. וכ”כ בנתיבות שבת פרק טו סעיף יח שאם יש דירת קבע בתוך ההיקף מותר. ושם הוא עוסק אליבא דשו”ע שמיירי במחיצה גרועה, ונראה שה”ה לרמב”ם יש הבדל בין שיירה ומקום קבע. ובית סאתים פנוי אוסר רק בשיירה. וע’ ע”ז ב”שבת ומועד בצה”ל” עמו’ רמז. ויש לעיין בשו”ת ברית אברהם סימן כ”א ובחזון איש ע”ז ס”ק ד’. למעשה יש אחרונים שמתירים אפילו בזרעים בעיר שזרועים ביותר על בית סאתיים (האדר”ת שלא כרש”ס והרב קוק באורח משפט כתב להקל רק כשיש חשש מכשול). ובשונה הלכות ס’ שנ”ח סעיף ז’ הביא חזון איש שמחמיר במקום פנוי בעיר וגם הוא כתב שנוהגין להקל.

לגבי צורת הפתח ישנן שתי בעיות: א. צורת הפתח בבקעה, ומחלוקת הפוסקים האם מחנה שגרים בו כמה ימים נחשב לבקעה או לא. ב. צורת הפתח בכלל אם נחשבת למחיצה גרועה או לא. ואף אם נחשוב למחיצה גרועה, הרי יש מקום להקיל בעיר כמ”ש בנתיבות שבת.