כתב הרמב”ם בהלכה יד:
שני דברים, אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו, והם סמוכין זה לזה, או זה על זה, או זה בזה, ובזמן שמטלטל אחד מהם יטלטל השני אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו, מטלטלו ואף על פי שדבר האסור מיטלטל עימו; ואם היה צריך לטלטל דבר האסור, לא יטלטלו באותו דבר המותר.
ולהלן בהלכות הבאות הדוגמאות לטלטול מן הצד.
יש להעיר: החילוק של הרמב”ם הוא החילוק המבואר בראשונים פרק כירה דף מג ע”ב, ברי”ף בתוס’ וברא”ש. והוא משום שמסקנת הסוגיה שם שלכ”ע טלטול מן הצד שמיה טלטול, אבל בכמה סוגיות מבואר שלא שמיה טלטול ומותר. כגון פגה שהיתה טמונה תוחב בכוש ונוטל אע”פ שהתבן והגחלים ננערים, המבואר ברמב”ם בהלכה הבאה. ולכן חילקו הראשונים בין אם הוא טלטול לצורך דבר המותר או טלטול לצורך דבר האסור.
הדוגמה לטלטול לצורך דבר האסור הוא טלטול מת, והוא מבואר ברמב”ם בפרק הבא, פכ”ו הלכה כא. והרמב”ם הביאה רק שם משום ששם מבוארים דינים אחרים כגון היתר ככר או תינוק והיתר לטלטל בדליקה מפני שהוא בהול. ולכן הביאו הרמב”ם בפרק הבא.
וע’ רש”י בגמ’ מ”ג ע”ב שכתב “מן הצד, כלאחר יד”, אם כן לדעתו משמע שטלטול מן הצד הוא דין כלאחר יד. אבל מתוך ניסוח הרמב”ם את דין טלטול מן הצד משמע שאין הכוונה לטלטול כלאחר יד. אלא טלטול בדרך אגב: “ובזמן שמטלטל אחד מהם יטלטל השני”. (ולכן כדוגמא לטלטול כלאחר יד הביא הרמב”ם את התינוק ע”ג האבן שמטלטל בידים את האבן, משא”כ לרש”י היתר של ככר או תינוק למת זהו טלטול להדיא שהותר.)
אלא ששאלה זו, האם טלטול מן הצד הוא טלטול כלאחר יד (והיא נפ”מ האם גם טלטול כלאחר יד מותר רק לצורך דבר המותר), נראה שתלויה בתירוץ הראשונים בסוגיה למה ששאלו על החילוק שמבואר גם ברמב”ם בין טלטול לדבר האסור או לדבר המותר מדין הקש שעל גבי המיטה שמותר לנענעו בגופו (דף קמ”א ע”א).
הר”ן על הרי”ף (כ’ ע”ב באלפס) כתב על זה:
היינו טעמא נמי לפי שאינו מטלטל את הקש מפני שצריך לו אלא מפני שהוא צריך למטה ואי אפשר לו בלא טלטול הקש ומשום הכי כיון דלא מטלטל ליה בהדיא אלא כלאחר יד שרי.
ומשמע בר”ן שדין טלטול הקש שעל גבי המטה הוא הדין הרגיל בדין טלטול מן הצד שהוא מטלטל לצורך דבר המותר. אבל הרא”ש שם כתב (פ”ג סימן יט):
…וכן חילק גם רב אלפס. והקשה על זה ה”ר יונה מהא דתנן לקמן בפרק תולין הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ודייקי מיניה בי רב דטלטול מן הצד ל”ש טלטול והתם לצורך הקש שהוא מוקצה הוא מטלטל.
ולא קשה דהתם אף טלטול אין כאן כמו פגה וחררה ופוגלא שהוא מטלטלן בידו ואגבן מטלטלין דבר אסור. אבל בקש אינו מטלטל אלא בגופו כלאחר יד הלכך אע”ג דלקש שהוא מוקצה הוא צריך מדמה ליה לטלטול מן הצד שהוא לצורך דבר המותר.
הרי שהר”ן והרא”ש נחלקו אם טלטול מן הצד הוא כלאחר יד. בר”ן משמע שטלטול מן הצד הוא טלטול כלאחר יד וטלטול קש הוא מן הצד לצורך דבר המותר. אבל הרא”ש הבין שטלטול של הקש הוא לצורך הקש ומותר יותר מאשר טלטול מן הצד משום שזה טלטול כלאחר יד. ואם כן הם חולקים בשני דברים: א. אם טלטול הקש הוא לצורך דבר המותר או לצורך דבר האסור. ב. האם טלטול מן הצד הוא טלטול כלאחר יד.
וכדעת הרא”ש נפסק בשו”ע, ע’ סימן שי”א סעיף ח’ שטלטול בגופו מותר גם לצורך דבר האסור. וע’ שש”כ פרק כב סעיף לד שטלטול בגופו הוא הנקרא כלאחר יד מותר לטלטל. ובסעיף הבא כתב שטלטל בידים דבר המוקצה שלא באופן ישיר זהו טלטול מן הצד וטלטול זה לא הותר כי אם לצורך דבר המותר.
ומדעת הרא”ש הנ”ל שכתב שטלטול בגופו הוא כלאחר יד, מוכח שאם הטלטול הוא אינו באופן שזה כלאחר יד הרי זה טלטול ממש. ונפ”מ אם מי ששכח בכיס ארנק אם יכול ללכת לחדר להצניע, אם זה טלטול ממש או טלטול כלאחר יד. והרמ”א כתב בסימן רס”ו סי”ב שמותר, ועי”ש ההיתר. וזה שלא כשו”ע הרב סימן רס”ו סעיף יט שכתב בסוגרים שטלטול כזה הוא טלטול בגופו שמותר. וע”ע שבות יצחק פרק יג אות ג’.
אלא שהחזון איש בסימן מ”ז ס”ק יב כתב בדעת הרא”ש שהרא”ש אינו מחלק בין טלטול בגופו לטלטול מן הצד, אלא שטלטול לצורך הקש אינו נחשב לטלטול בכלל משום שהוא משתמש במטה. ובס”ק יג כתב שמשום כך אין היתר כלל לטלטל מוקצה בדחיפת הרגל לצורך המוקצה אף לדעת הרא”ש. ושלא כדעת המשנה ברורה בסימן ש”ח ס”ק יג. אבל נראה לכאורה גם פשטות דברי המחבר שמותר משום שכתב שטלטול בגופו מותר לצורך דבר האסור, וכתב “הלכך” קש שעל גבי המטה וכו’. ומלשון זה משמע שזה רק דוגמא, ולא כמו שכתב החזון איש. וראה במנחת שלמה סימן יד אות ב’ שחלק על החזון איש בענין זה.
מה שכתב בשש”כ פרק כב בסעיף לו לגבי עצמות וקליפין שטלטול על ידי גרירה של סכין שזהו טלטול מן הצד ומותר אם הוא צריך לשולחן נקי (ומקורו במ”ב סימן ש”ח סעיף קטן קטו), לכאורה מהגדרת הרמב”ם נראה שזהו טלטול כלאחר יד שהרי טלטול מן הצד הוא כשמטלטל להדיא שני דברים, אסור ומותר, וצ”ב.
אבל בקוטרס אחרון לשו”ע הרב בעל התניא בסימן רנ”ט אות ג’ כתב שטלטול על ידי שמחזיק ביד דבר אינו טלטול מן הצד אלא טלטול ממש על ידי ידא אריכתא. ובסימן ש”ח סעיף ס’ כתב שניקוי השלחן על ידי סכין וכיו”ב מן הקליפות אינו טלטול מן הצד, משום שטלטול מן הצד הוא רק אם הוא מטלטל את הדבר המותר והדבר האסור מטלטל עמו (וכן מוכח ברמב”ם לפמ”ש). ואילו על ידי סכין אין זה כלאחר יד ולכן אסור.
מכל מקום, לדברים אלו נראה שלדעת הרמב”ם טלטול הקש בגופו אינו שייך לדין טלטול מן הצד, ולכן גם הרמב”ם כתב את דין המטה והקש בהלכה כב לאחר שכתב הלכות שאינן נוגעות לטלטול מן הצד ודין טלטול התרומה.
וכן שאלה זו נוגעת לענין טלטול דבר שיש עליו מוקצה באופן שלא הוי בסיס, האם מותר לטלטל את הכל. ע’ מ”ב סימן שט ס”ק יד ובשע”צ יז, ושש”כ פרק כ’ סעיף מז. ושם בהערה קסז בהערת הגרש”ז על מחלוקת רע”א וב”מ אם יכול לטלטל את הכל באופן שלא יכול לנער כיון שהמוקצה יפסד, אם זה נקרא טלטול לצורך דבר האסור או טלטול לצורך דבר המותר.