כתב הרמב”ם:
יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדין היא שבת, שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט.
ובגמ’ ברכות כז ע”א:
תפלת המנחה עד הערב וכו’. אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, הכא מאי? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום, שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר, עבד, ודעבד כמר, עבד.
רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין.
ושם ע”ב:
אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת, רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. רב צלי של שבת בערב שבת. אומר קדושה על הכוס, או אינו אומר קדושה על הכוס? תא שמע: דאמר רב נחמן אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. והלכתא כוותיה.
רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס? תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת, ואומר הבדלה על הכוס.
לענין תפילת המנחה נפסק בשו”ע סימן רל”ג שדעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, אבל כתב המחבר שאם עושה כרבנן לא יעשה כר’ יהודה, שאם התפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג מנחה:
מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו’ שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט’ שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י”א שעות חסר רביע.
הגה: ומשערי’ שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי”ב שעות והם נקראים שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו (רמב”ם בפי’ המשנה בפ”ק דברכות).
ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר’ יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה.
הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב”א).
אבל יש לדון לגבי שאלה זו בליל שבת: שהרי יש תוספת שבת (מלבד לרמב”ם וע’ להלן). אם כן, האם ניתן להתפלל לפני שקיעה ולקדש על ידי תוספת שבת?
וע’ בשו”ע סימן רס”ז ס”ב שמקדימים להתפלל ערבית יותר מביום חול, וכתב המחבר שבפלג מנחה יכול להדליק ולקבל שבת ולאכול מיד. וע’ מגן אברהם ס”ק א’ על פי בה”ג שאכן בערב שבת הדין שונה משום דין תוספת שבת. ובמ”ב לא פסק כן, ופסק שגם בערב שבת אם מתפלל ערבית מוקדם, לא יתפלל מנחה לאחר פלג מנחה.
וראה את דברי אור זרוע בהלכות ערב שבת סימן יד, שכתב שתוספת שבת דאוריתא:
ואתי נמי שפיר שאנו מקדשים על הכוס ואוכלים סעודת שבת מבעוד יום הואיל וקבלה עליה הוי שבת דאוריתא.
וכן כתבו בתוס’ פסחים צ”ט ע”ב שגם סעודת שבת אפשר לאכול לפני שתחשך. ור’ יהודה בתוס’ שם משמע שס”ל שסעודה אחר שקיעה דוקא.
וע’ מהר”ל גבורות ה’ פרק מ”ח שהביא את הרא”ש בריש ערבי פסחים שדקדק שבשאר שבתות יכול לאכול קודם שקיעה. ודחה את זה המהר”ל, שרק לגבי קידוש יכול לעשות בתוספת שבת, אבל ודאי שהסעודה חייבת להיות בלילה. וכתב: “ולפי זה אותם הממהרים עד שמפסיקים לאכילה קדם קדוש היום לא יפה הם עושים”.
ביאור הקשר בין שאלה זו ובין
צילומים: גמ’ ברכות דף כז, שו”ע סימן רלג, גבורות ה’ פמ”ח ע’ קצח.