הקדמת הרמב"ם למשניות – שעור ג'
"וכותבים המקרא במגלות":
בגמרא נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש על סדר כתיבת התורה:
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנא' אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי רבי שמעון בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת ואידך נמי הכתיב לקוח ההוא לבתר דאידבק ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה דכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה אי נמי לכדרבי לוי דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה.
ופרש רש"י שם:
מגילה מגילה ניתנה – כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן:
חתומה ניתנה – לא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן:
האם כוונת הרמב"ם שהיו כותבים במגילות, לדעת רבי יוחנן שתורה מגילה מגילה נתנה? נראה שאין הדבר מוכרח:
ע' בתוספות שם הקשו על רש"י מהפסוק "ויקח את ספר הברית ויקרא באוזני העם" בשמות כד,ז. ופרש"י שם: "מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצוות שנצטוו במרה. ולדעת ריש לקיש איך כתב את המצות האלו. ולכן פרש התוספות באופן אחר: חתומה נתנה, פרושו שהפרשיות נכתבו כסדר ולא נכתבה על שנאמרה לו אותה פרשה שכתובה לפניה.
אבל בדעת רש"י צריך לומר (כ"כ כמה ראשונים ואחרונים, ע' רשב"א גיטין ס' ע"א וגור אריה ובתפארת יעקב גיטין שם כתב כן, והובאו כל הנ"ל במילואים לתורה שלימה פרשת משפטים פרק ד'. וע' הרב גורן בתורת המועדים ע' 391 במאמר על כתיבת התורה ועריכתה) שגם לריש לקיש כתבו מן התורה גם קודם, אלא שלא חל על ספר שכתבו קודם קדושת ספר תורה על כל ההלכות הקשרות בזה. ולענין זה בלבד היה לזה דין תורה שבעל פה. ולריש לקיש, ביחס להיתר הכתיבה, היה זה תורה שבכתב, אבל ביחס לחלות קדושת ספר תורה היה עליהם דין תורה שבעל פה.
ממילא יש לומר שמה שכתב הרמב"ם שהיו כותבים במגילות, אין הכוונה דוקא לשיטת רבי יוחנן. והדברים מפורשים ברשב"א בגיטין שם שכתב שאפילו למ"ד חתומה ניתנה "פרשיות שהיו צריכות לשעה היה כותבן כדי שיראו וילמדו מתוך הכתב.
על פי זה ניתן להבין את הירושלמי במגילה פרק ג' הלכה ד': "משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טבים ובר"ח ובחול המועד". וכן כתב הרמב"ם בפרק א' הלכות תפילה הלכה ד':
- משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.
ולמ"ד חתומה נתנה, הרי לא נכתבה עד שנת הארבעים? אלא צריך לומר כמ"ש, שגם קודם כתבו אלא שלא היה לזה קדושת ספר תורה.
שיטה אחרת אנו מוצאים אצל המבי"ט בבית אלוקים פרק כה:
וגם למי שסובר מגלה מגלה ניתנה הכוונה הוא שניתנה למשה מגלה מגלה אבל לא הועתקה שום מגלה לישראל עד שנשלמו כל המגלות, שאז נאמר (דברים ל"א) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם וגו', וממנו העתיק ביום מיתתו ספר אחד לכל שבט ושבט:
ושם במבי"ט בפרק לד גם כותב את התאריכים שבהם נכתב כל ספר מחמשה חומשי תורה עי"ש. וראה גם במילואים לתורה שלימה פרשת משפטים פרק ד'.
ב
משה כתב את התורה: באיזה כתב כתב את התורה, האם כתב בכתב עברי קדום או בכתב אשורי.
גמ' סנהדרין דף כא ע"ב:
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה במשה הוא אומר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית וכתיב לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות למה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל כיון שחטאו נהפך להן לרועץ כיון שחזרו בהן החזירו להם שנאמר שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך למה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד
וע' רש"י שם ד"ה וכתב הנשתוון וד"ה את משנה התורה. דבר זה ברור שהכתב שלנו אינו כתב עברי, אלא כתב אשורי, ראה משנה מסכת ידים פ"ד מ"ה: "כתב עברי אינו מטמא את הידים"
וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות:
עברית. הלשון העברית, וכתב העברי כתב עבר, והוא כתב אשר כותבין בו התורה העם הנקראים אל סמירה. והכתב הזה אשר נכתב בו אנחנו התורה הוא כתב אשורי, והכתב אשר כתב יתברך התורה נקראת אשורי מן הגדולה והתפארת כמו (בראשית ל) באשרי כי אשרוני בנות, והוא אמרם אשורי. שהוא מאושר שבכתב, לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם, לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו ואין כזה שאר הכתובות.
והר"ח פירש בסנהדרין כב: "אשורי שמיושר באותיות", והסבר זה מוכח משום שהאמת שהכתב שלנו לא היה מעולם בשימוש באשור הקדומה.
ובפסקי התוספות במגילה פ"א אות כג כתב: "אשורית לשון הקודש ולא עברית, ומה שקורין ללשון הקודש עברית משום אברהם שסיפר לשון עברי והוא לשון הקודש ונמסר לאשור שיצא מעצת הפלגה".
והרמב"ן בסוף התורה כתב:
ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכה ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים כמו שמוזכר בסנהדרין, וקראו מן הצד האחד שקל השקלים, ומן הצד השני ירושלים הקדושה. ואומרים כי הצורות מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, והצורה השני צנצנת המן.
לפי מאן דאמר שהתורה נתנה בעברית, יש לשאול איך מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין?
וכתב מהר"ם אל אשקר בתשובה, שאכן זו מחלוקת.
וז"ל שו"ת מהר"ם אלשקר סימן עד
גם עמדתי על מה שכתבת בענין השקל שבא ליד כ"ת כתו' בכת' עברי ונפלאתי הפלא ופלא על אותן דברים דמה שייכות איכ' להך שקלא וטריא עם השקל. ומה לי יהיה השקל כתוב באשורי או בעברי לענין אם ניתנה תורה בעברי או באשורי דכתיבת השקל אינה מחייבת דבר דכבר יהיה שניתנה תורה באשורי ויהיה השקל כתוב בעברי או בהפך. וידוע הוא ומפורסם כי היה לישראל כתב עברי וכתב אשורי. ואותן ספקות שהעיר כ"ת שייכי להנהו רבנן דפליגי התם אם נתנה תור' בעברי או באשורי. אבל לגבי השקל לא שייכי כלל. ובראש דברך כתבת זה לשונך ואי הכי איכ' למתמה טובא אם הכתב שבידינו היום אינו כת' עברי היאך מצינו רבותי' שכתבו גדולות ונפלאות על צורת האותיות שבידינו היום.
…וידוע הוא דאף למר זוטרא דאמר בכתב עברי ניתנה תורה לא תקשי מידי דאותן סימנים שנתנו חכמים בצורת האותיות נתנו אותן בכתב שניתנה בו תורה בימי עזרא דהיינו כתב אשורית שלנו. והנהו רבנן דנתנו אותן סימנין אחר עזרא היו.
…אבל לפי האמת דאותו כתב ניתן אז וניתנה בו תורה ע"י עזרא אין שם קושיא כלל דמה לי ניתנה בו תורה ע"י משה או על ידי עזרא לענין שלא ידרשו בו חכמים ויתנו סימנים בצורת האותיות שלו. וכ"ש לדברי כל אותן שאמרו באשורי ניתנה תורה. הילכך לדברי הכל אין מקום להסתפק ולא להקשות כלל. מיהו אי קשיא הא ודאי קשיא למאן דאמ' בכתב עברי ניתנה תורה היכי קאמ' רב חסדא פר' הבונה מ"ם וסמ"ך שבלוחו' בנס היו עומדין ועל כרחין דלא נמצא זה אלא בכתב אשורי אבל בכתב עברי אינם כך ואפי' בשאר האותיו' של אותו כתב אין בהן אות שדומה לאלו כלל. ואע"פ שקושיא זו קושיא ישנה היא. נרא' לי בתירוצה דרב חסדא אליבא דמאן דאמ' באשורי נתנה תורה ואיהו נמי נראה דהכי סבירא ליה. ויודע אני שנתעורר כ"ת לדברים אלו ממה שראית לבעל ספר העקרים שכת' במאמר שלישי פר' י"ו. וכל דבריו שם בזה אין להם לא מלח ולא תבלין לא ריח ולא טעם כעקר.
אלא שעל שאלה זו עונה הירושלמי במגילה פ"א הלכה ט' שעי"ן בלוחות בנס היה עומד. ובכתב העברי העיי"ן היא כמו סמך שלנו.
ועוד כתב בתשובת מהר"ם אלשקר שם:
…ומה שהעולם אומרי' בכאן הוא כי התורה וספרי הקדש היו כותבים באשורי ודברי' של חול ושטרי הדיוטו' והמטבעו' היו כותבין בכתב עברי. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה הובאה באורחות חיים בהלכות ת"ת ז"ל ואסור לכתוב בכתב אשורי שבו נתנה תורה באמת אלא כתבי הקדש בלבד ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה ואמנם אגרותיהם וספרי חכמותיהם וספרי חול שלהם הכל בכתב עברי וכל מה שחוקקים על המטבעות ועל שקלי הקדש. הכל בכתב עברי ובעבור זה נהגו הספרדיים וציירו צורות אחרות באותיות עד שחזר כלו כתב אחר כדי שיהיה מותר להשתמש בו ע"כ. ואמנם הכותיים ספר תורה שלהם וכל ספריהם כתובים באותו כתב עברי. ועוד היום מתעצמים ואומרים שבאותו כתב ניתנה תורה ושיש להם ספר תורה בשכם כתוב מימות פנחס בן אלעזר וכאלה רבות עמם עד יבא מורה צדק:
ובספר העיקרים מאמר שלישי פרק טז הביא את כל הנ"ל וכדי להוכיח שיתכן שמצוה אחת מן המצות תשתנה. ועיי"ש ששינו את הכתב זכר לגאולה כפי ששינו את החודשים. לדעתו הלכה כרבי יוסי, אבל המהר"ם אל אשקר כתב בשם הגאונים, רב שרירא גאון ורב האי גאון שהלכה שהתורה נתנה בכתב אשורי. ומהר"ם אלשקר כתב על דברי בעל העיקרים: "וכל דבריו שם בזה אין להן אל מלח ולא תבלין לא ריח ולא טעם כעיקר.
ומהר"ל בתפארת ישראל פרק סד כתב על דברי בעל העקרים:
ספר תפארת ישראל – פרק סד
ועוד הקשו על זה דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי ועזרא היה משנה הכתב ואיך אפשר זה והלא כתיב אלה המצות ואמרו ז"ל (שבת שם) שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ואפילו אותיות מנצפ"ך אמרו בפרק קמא דמגילה (ג' ע"א) אמר רבי ירמיה ואי תימא רבי ירמיה בר' אבא מנצפ"ך צופים אמרו ותסברא והכתיב ואלה המצות מכאן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ע"כ, הרי אפילו אותיות מנצפ"ך אין שנוי בהם כל שכן הכתב לגמרי. אמנם קושיא זאת לאו כלום היא דכיון דכתיב וכתב את משנה התורה הזאת הרי כאלו אמרה תורה בפירוש שיש לשנות הכתב אחר כמה דורות ולא שייך בזה אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר כי אין דבר זה חדוש כיון שכתוב בתורה, וכמו כן שלא תסוב נחלה ממטה למטה ודרשו מן המקרא שלא שייך זה רק ליוצאי מצרים וכי בשביל זה נאמר שיש שנוי לתורה דבר זה אינו כלל וכן בדבר זה מה ששינו הכתב לא נקרא זה שנוי כיון שכתוב בתורה. לכן בעל העקרים שהאריך בדבר זה ורצה להוכיח מזה שאפשר שמצוה אחת מן התורה תהיה בטלה כמו שנשתנה הכתב שמתחלה היה הכתב עברי ולבסוף נשתנה לכתב אשורית, דבר זה דברי הבאי וצריך הוא כפרה על דבור זה, ולא מצאתי דבור זר כמו זה שיאמר שתהא מצות התורה בטילה, רק נאמר כי מתחלה לא היה המצוה רק לזמן מה כל זמן שלא גלו ישראל. וכי נאמר בשביל שנאסר להם בשר תאוה במדבר ואח"כ הותר להם בשר תאוה וכך המצוה נאמר בזה שמצוה אחת בטלה דבר זה אין לומר כלל, רק נאמר שכך היה המצוה מתחלה שכל ימי היותם במדבר נאסר להם בשר תאוה, וכך המצוה הזאת שהתורה בכתב עברי הוא כל זמן היותם על הארץ היה הכתב כתב עברי, וכל דבריו של בעל עקרים אין בהם ממש.
והנה המהר"ל הביא ראיה שהתורה נתנה בכתב אשורי מגמרא מנחות דף כט, שבשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר וכו' (ע' להלן בציטוט מהגרי"ז). אבל לפי דברי הגרי"ז המובאים להלן, אדרבא משם מוכח שהתורה לא נתנה בכתב אשורי.
הגרי"ז על מסכת מנחות דף כט ע/ב
בגמ' אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך א"ל אדם אחד יש וכו' ועקיבא בן יוסף שמו וכו' רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני, ולכאורה הלשון מי מעכב על ידך מחוסר הבנה, ונראה דהנה הרמב"ן (דברים כ"ז ח') מביא בשם ספר תאגי שבימי עזרא העתיקו את כל התגין מהאבנים שכתב עליהן משה את התורה באר היטב ומאותן אבנים היו יודעים האיך לכתוב את התגין בספרי תורות,[1] וקשה דאמאי היו צריכין להעתיק מהאבנים הא היו כמה ספרי תורה מימי קדם שבודאי היו להם ספרי תורה כשירים ולמה לא העתיקו מהם, ונראה דהנה בסנהדרין (דף כ"א ע"ב) מבואר שעד עזרא היתה התורה כתובה בכתב ליבונאה ומעזרא ואילך היתה נבואה מה' שהתורה תיכתב אשורית, ולפי"ז אפשר שהדין מה שהאותיות צריכין תגין היינו דוקא כתב אשורית אבל כתב ליבונאה אין צריך תגין, ולפיכך בימי עזרא שהיו צריכים לכתוב אשורית לא היו יכולים להעתיק התגין מהספרי תורה שהיו מקודם שהרי היו כתובות כתב ליבונאה ולא היה בהם תגין כלל, אבל מהאבנים של משה שהיו כתובים בשבעים לשון והיינו באר היטב כמבואר במדרש, נמצא שהיה כתוב שם גם אשורית ולפיכך היטב העתיקו מהם התגים, ונמצא שכל הדרשות שהיה רבי עקיבא דורש מהתגין אימתי הם היו ניתנין להידרש היינו דוקא מעת שהעידו להם שהתורה תיכתב אשורית והיו צריכין לכתוב תגין, אבל קודם זה שהיתה התורה כתובה רק ליבונאה לא היו יכולים כלל לדרוש אותם, ובזה יתישב הגמרא הנ"ל כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר תגין לאותיות היינו לאותיות אשוריות ולו לא נתן התורה רק בכתב ליבונאה בלא תגין וא"ל משה מי מעכב על ידך פירוש מי מעכב אותך מליתנם תן מיד את התורה בכתב אשורית עם התגין ואנו נדרוש אותם, א"ל אדם אחד עתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו והוא ידרוש אותם ולא אתה אמר לפניו מעכב על ידך א"ל אדם אחד יש וכו' ועקיבא בן יוסף שמו וכו' רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י א"ל שתוק כך עלה רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, פירוש תן מיד לרבי עקיבא את התורה גם בכתב אשורית עם התגים כדי שידרוש אותם א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני שהתורה תינתן בכתב אשורית לעתיד בסוף כמה דורות ולא עכשיו ע"כ:
ודעת המהר"ל שם (ע' קצ"ה) שהלוחות ודאי נכתבו בכתב אשורי, כי לא נחלקו אלא בכתב של ישראל. וכשיטתו כתב הריטב"א במגילה ב' ע"ב (אלא שיתכן שלדעת הריטב"א גם הס"ת שבארון נכתב בכתב אשורי) וטעם הדבר כי בכתב אשורי השתמשו רק לדבר המקודש ביותר. וכיוצא בו בגמרא סנהדרין ל"ח שאדם הראשון בלשון ארמי סיפר, היינו בדברי חול בלשון ארמי. וכן ע' כוזרי מאמר א אות סז על אברהם.
על הקדושה שבכתב אשורי ע' רמ"א יו"ד קל"ז סעיף ו', ומשמע שיש קדושה. וע' חוות יאיר סימן קט ושאילת יעבץ סימן י'.
[1] ומקורו בספר תאגיןהובא במחזור ויטרי סימן תקכ"א עמ' 674 וע' שו"ת הרמב"ם סימן ס"ח שספר תורה של משה היה עם תאגין וע"ש באור התאגין.