ב"ה
שעור יב – עריכת המשנה
ועם מות יהושע מסר לזקנים מה שקיבל מהפירושים, ומה שנתחדש בזמנו ולא היה בו מחלוקת, ומה שהיה בו מחלוקת ונפסקה הלכה כדעת הרוב, והם שאמר בהם הכתוב וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואותם הזקנים מסרו מה שקבלו לנביאים ע"ה, והנביאים מסרו זה לזה. ולא היה דור שלא היו בו דברי עיון וחדושים. וכל דור היה עושה דברי קודמיו ליסוד, ומהם לומד ומחדש. והיסודות המקובלים לא היה בהם שום מחלוקת. וכך נמשך הדבר עד אנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ועם אלו הנביאים תשלום מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם, וגם הם עסקו בעיון כמו שעשו קודמיהם וגזרו גזרות ותקנו תקנות, ואחרון אותה החבורה הטהורה הוא ראשון לחכמים שנזכרו במשנה, והוא שמעון הצדיק, והוא היה כהן גדול באותו הדור. וכאשר עבר הזמן אחריהם עד רבינו הקדוש ע"ה והיה יחיד בדורו ומיוחד בתקופתו, איש שכלל בו ה' מן המדות הטובות והחסידות מה שזכהו בעיני אנשי דורו לקרותי רבינו הקדוש, והיה שמו יהודה, והיה בתכלית החכמה ורום המעלה, כמו שאמרו מימי משה ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית הענוה ושפלות הרוח והרחקת התאות כמו שאמרו משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. והיה צח לשון ובקי בשפה העברית יותר מכל אדם, עד שהיו החכמים ע"ה לומדין ביאור מלים שנסתפקו להם בלשון המקרא מפי עבדיו ומשרתיו, וזה מן המפורסמות בתלמוד. והיה לו מהעושר וההון עד שאמרו עליו אהריריה דרבי עתיר משבור מלכא. ולכן היטיב לחכמים ולתלמידים, וריבץ תורה בישראל, ואסף כל הקבלות והשמועות והמחלוקות שנאמרו מימות משה רבינו ועד ימיו, והוא בעצמו היה מן המקבלים, שהוא קבל משמעון אביו, מגמליאל אביו, משמעון אביו, מגמליאל אביו, משמעון אביו, מהלל אביו, משמעיה ואבטליון רבותיו, מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, מיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, מאנטגנוס איש סוכו, משמעון הצדיק, שקבל מעזרא, לפי שהוא היה משיירי כנסת הגדולה, ועזרא מברוך בן נריה רבו, וברוך בן נריה מירמיה, וכך קבל ירמיה בלי ספק מן הנביאים שקדמוהו, נביא מפי נביא עד הזקנים שקבלו מיהושע. ממשה.
וכאשר אסף כל הסברות והשמועות החל בחבור המשנה הכוללת ביאור כל המצות הכתובות בתורה, מהם קבלות מקובלות ממשה ע"ה, ומהם למידיות שלמדום על פי הדין ואין בהן מחלוקת, ומהם למידיות שנפלה בהם מחלוקת בין שני הדנים, וקבעם כפי מחלוקתם פלוני אומר כך ופלוני אומר כך, ואפילו יחיד החולק על רבים קבע דברי היחיד ודברי הרבים. ועשה כן לכמה ענינים מועילים מאד נזכרו במשנה עדיות, והנני מזכירם, אבל אחרי שאזכיר כאן יסוד גדול שנראה לי להזכירו כאן. והוא, יש לטוען לומר אם היו פירושי התורה מקובלים ממשה כפי הכללים שאמרנו כשהזכרנו אמרם כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אם כן מה הם אותם ההלכות המיוחדות שאמרו בהם שהם הלכה למשה מסיני?
(את הדברים שלהלן יש לסדר, לא ברורה החלוקה בין הוכחת המשניות הקדומות לבין הראיות על הסידור הקדום של המשניות. בשיטת רש"י יש להוסיף ולהוכיח שלדעתו הדברים היו בעל פה. להשתמש ב"יסוד המשנה ועריכתה" של ר' ראובן מרגליות.)
עריכת המשנה:
מתי נכתבה, כיצד נכתבה, ומה היו הגורמים לכתיבתה. השאלות שנשאלות לגבי עריכת המשנה, נשאלו מרב שרירא גאון על ידי רב ניסים גאון בשם זקני קירואן. אגרת זו כתובה בארמית, ויש בה שני נוסחאות, הצרפתי וספרדי. וראה באגרת רש"ג בהוצאת רבינוביץ שכתב שכיום מקובל אצל החוקרים שהנוסח הצרפתי יותר מקובל, כדעת פרו' י.נ. אפשטיין והנוסח הספרדי הוא פירוש של האגרת (ע"ש עמוד 3).
חכמי קירואן השואלים, מזכירים בשאלותיהם את התשובה שהיתה מקובלת, ככל הנראה בימיהם, לפיה אנשי כנסת הגדולה התילו לכתוב את המשנה וחכמי הדורות המשיכו לכתוב אותה, עד שבא ר' יהודה הנשיא וחתם אותה. אלא שחכמי קירואן מערערים עליה וטענים שהתיאוריה הזאת עומדת בסתירה לכלל הקיים בידינו "סתם משנה רבי מאיר" ואינה מתיישבת עם העובדה שרוב החכמים הנזכרים במשנה הם תלמידי רבי עקיבא, שפעלו כידוע אחרי חורבן בית שני, שני אלה מוכיחים ללא ספק שהספרות הזאת מאוחרת לבית שני.
התשובה שחכמים אלה דוחים כאן ידוע לנו היום מתוך "ספר הגלוי" לרב סעדיה גאון, אלא שיתכן שיש ממש גם בדעה זו.
רב שרירא אומר שרבי יהודה הנשיא תירץ ותיקן את ההלכות שבמשנתנו, ואין להוסיף עליהן או לגרוע. ההלכות הן קדומות בהרבה, ואלה היו קיימות הרבה שנים קודם לרבי יהודה הנשיא. אמנם שמותיהן של מוסרי ההלכות לא נסמרו לנו, וזאת בשל העובדה שלא היתה מחלוקת ביניהם, אבל חכמים ידעו יפה לא רק את ההלכות אלא אף את מקורותיהן, את טעמיהן ואת אשר ניתן לחדש מתוכן. דברים אלו מוכיח הרש"ג מתוך הספרות התלמודית (מתוך ספר ווים לעמודים)
עד המשניות הדברים היו מסודרים באופן של דרשות הלכתיות – ראה ע.צ. מלמד ע' 17
ראיות שיש משנה קדומה (חלק מן הדברים שלהלן הם מחוברת שערך דניאל הרשנזון משעורי הרב אוריה מנת):
רש"ג[1] מביא ראיה למשניות שקדמו לר' ממשנה שנסדרה במתכונתה הסופית עוד בזמן היות ר' יוחנן בן זכאי תלמיד היושב לפני רבו:
ולאו מליבא חיברונון ר', אלא מילי דהוה גרסין להי הנך קצת ראשונים דקמיה. ומנא לן מדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאינים…
רש"ג רומז למסופר בגמרא[2], אשר דבריה מתייחסים למשנה בסנהדרין תחילת פרק חמישי "מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים". אלו הם דברי הגמרא:
תא שמע מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה… מאן בן זכאי. אילימא רבי יוחנן בן זכאי מי הוה בסנהדרי, והתניא כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה, ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד, ותניא ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות… ותנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. אלא בן זכאי דעלמא, הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי קרי ליה רבי בן זכאי. והתניא מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים. אלא תלמיד היושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא ומסתבר להו וקבעוה בשמיה. כי הוה למד בן זכאי הוה קרי ליה כתלמיד היושב לפני רבו כי הוה לימד הוה קרי ליה רבן יוחנן בן זכאי. כי קרי ליה בן זכאי על שם דמעיקרא, וכי קרי ליה רבן יוחנן בן זכאי על שם דהשתא.
מוצאים אנו גם דעות בראשונים כי ישנה משנה שנערכה עוד בזמן בית ראשון:
כתוב במשנה (בבא קמא דף קי):
הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר 'ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו'[3]… נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה…
יהויריב וידעיה היו שתיים מכ"ד משמרות הכהונה. אלא, שמצינו בגמרא (ערכין יב ע"ב,יג ע"א), שמשמרת יהויריב בכלל לא עלתה מבבל בזמן בית שני:
"והתניא ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים פשחור ואימר. עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חברו שש. בא חרים ונטל חלקו וחלק חביריו שש. וכן פשחור וכן אימר. התקינו נביאים שביניהם שאפילו יהויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו."
על שאלה זו עומדים התוספות (ערכין יג. ד"ה "ומשמרתו"):
"הקשה רבינו אלחנן, דהא אמרי' ב"ק[4] נתן הכסף לידעיה ואת האשם ליהויריב, אלמא שהיה בבית שני. ויש לומר דהא מתני' מיתניא סמוך לבית ראשון אי נמי לא יהויריב דווקא אלא המשמר תחת יהויריב."
בעל השיטה מקובצת (ערכין יג ע"א אות יא) מעצים עוד יותר את החידוש של התוספות:
"מתניא בזמן בית ראשון."
הרב חנוך אלבק[5] מביא ראיה מהמילים היווניות המופיעות תדיר במשנה, על אף שהיוונים עזבו את הארץ עוד באמצע תקופת בית שני, לכך שהמשניות הראשונות נערכו זמן רב לפני ר':
ונמצאות מלות יווניות רבות במשנה, ובייחוד מונחים משפטיים, והן באות מזמן שארץ ישראל נכנעה תחת מלכות יון, ואף זו ראיה על זמן ההלכות וקדמותן.
אלא שדומני שקשה להוכיח מקיום מילים יווניות, כיון שיתכן שם נשארו בשימוש זמן רב לאחר תקופת יון.
כידוע, ר' יוסי חי בדור שקדם לר', ואעפ"כ מעיד הוא על מסכת כלים.
"אמר רבי יוסי, אשריך כלים, שנכנסת בטמאה, ויצאת בטהרה (כלים פרק ל' משנה ד')
ניתן לומר כי ר' יוסי מתייחס למה שנשנה בתחילת המסכת ובסופה (אא"כ הייתה לפניו מסכת כלים אחרת מאשר שיש לנו, שאף היא בעלת סימנים אלו). מסכת כלים שלפנינו פותחת בטומאה, "אבות הטמאות, השרץ, ושכבת זרע, וטמא מת, והמצורע בימי ספרו, ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה…" (כלים פרק א' משנה א') וחותמת בטהרה, "והאפרכס של זכוכית, טהורה" (פרק ל' משנה ד).
גם ר' אלעזר בן עזריה חי לפני ר', אך מסכת עדיות נשנתה ביום שמונה נשיא במקום רבן גמליאל:
"תנא עדיות בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן 'בו ביום', ההוא יומא הוה. ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה." (ברכות דף כח ע"א).
האם המשנה הקדומה היתה בעל פה או כתובה?
בדעת רב שרירא גאון באגרתו נחלקו לאן דעתו נוטה. והדבר תלוי בגרסאות שבאגרתו שהזכרנו לעיל (כ"כ פר' שלמה זלמן הבלין, סדר הקבלה למאירי ע' 44 הערה קסא, וע"ש שאסף את כל דעות הראשונים והחוקרים, אמנם הרב נ"ד רבינוביץ במבוא ע' 3 בהערה כתב על דברי הרב ד. מצגר בהקדמת האגרת בהוצאתו שכתב שההבדל העיקרי בין שני כתבי היד הוא ביחס לשאלה אם רבי יהוה הנשיא ורב אשי כתבו את המשנה והתלמוד כפי שנמצא בנוסח הקדום או שהם רק ערכו וסדרו את המשנה והתלמוד, וכתב הרב רבינוביץ שדברים אלו אינם נכונים ואין שום הבדל בין שתי הנוסחאות בנוגע לכתיבת התלמוד בכלל). וכתב רש"ז הבלין שם, שדבר זה מחלוקת בין חכמי ספרד וחכמי אשכנז. וע' נ.ד. רבינוביץ שם באריכות. כללו של דבר אין הסכמה בין החוקרים מה דעתו של רב שרירא, ויש עוד לעיין ולבדוק דבר זה.
לפי גרסת רב שרירא גאון, הנוסח הצרפתי לפי הרב נ.ד. רבינוביץ עמ' 29 אומר רב שרירא גאון שעד רבי לא היו דברים כתובים:
"ועד סוף ימיהו דרבנן ליכא דכתב מידעם כל עיקר ולא נמי פה אחד ולשון אחד הוה גרסי רבנן אלא טעמי דהוה ידיע להון וכולהון דעת ריוחת בהון מאי דאיתיה דברי הכל מאי דאיתיה פלוגתא ומאי דאיתיה ליחיד ומאי דאיתיה לרבים. ולא היו דברים מתוקנים משנה ידועה שהכל שונין אותה פה אחד אלא אותן הטעמים אע"פ שחכמים שוין בהם כל אחד ואחד משנה לתלמידיו מאי זה דרך שירצה ובאי זה חבור שירצה. יש שיאחז דרך קצרה כדאמרינן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ואמרינן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה… וכיון דחזה רבי דאיכא שינויא כולי האי בתנויי דרבנן ואע"ג דטעמיהון לחדא מילתא סלקין חש דלא נאפיק ואתי פסדה מינה דמילתא הואיל וחזא דקא מימעט ליבה וקא מיסתתמון מעינות חכמה ומסתלק שר תורה וכי ההוא דאמרינן אי קמאי מלאכי אנן בני נש ואי קמאי בר נש אנן חמארי וכי כין דאמר ר' יוחנן ליבן של ראשונים כפתחו של אולם אחרונים כפתחו של היכל ואמרינן טובה ציפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים.
ומוכח מדברים אלו שלפי דעתו לא היו דברים כתובים בכלל (אמנם הלשון "כל אחד ואחד משנה לתלמידיו מאי זהדרך שירצה ובאי זה חבור שירצה…" משמע שהיו דברים כתובים גם לדעתו).
ואף על פי שלפי גרסה זו לא היו דברים כתובים כלל, מכל מקום מדגיש רב שרירא שם ומביא ראיות שהיו משניות קדומות. וכתב שאף היו מסכתות לפי זמנו של רבי (ע' 37 אצל רבינוביץ). אלא שדבר זה קשה, ופשטות מתוך המשך לשונו של רב שרירא נראה שאכן היו דברים כתובים. וכך כתב רב שרירא על משנתו של רבי עקיבא:
ואע"ג דכולהן חכמין שוין בטעמי ובתרוץ כיון דר' עקיבה רחב לב ור' מאיר תלמידיה רחב לב הוה שפירא תרוצתיהון ועדיפא משום הכין לקטה רבי ואוסיף בה מאי דהוה ביומיה ותרצה נמי כדחזא ופירש בה נמי כולי תורף ועקר דפלוגאתא דרבנן…
(וע' הערת רנ"ד רבינוביץ בעמ' 42 באריכות על הטענות שבנוסח, ובענין זה אם הכל היה בעל פה).
אבל לרב ניסים גאון בהקדמה לספר המפתח, מבוא התלמוד המיוחס לרב שמואל, והרמב"ם בהקדמת מ"ת כתבו שכל חכם היה כותב לעצמו, ורבי כתב את המשנה. וז"ל הרמב"ם שם:
ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע. ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם. ורבצו בכל מקום. כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל. ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה. לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת. וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות. חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח. וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולמדו המשנה ברבים.
וע' בסדר הקבלה למאירי (הוצאת הבלין עמ' 43-4):
ודע שכל הזמנים שהוזכרו עד סוף זמן הנביאים, והוא זמן חרבן בית ראשון לא ראו עצמן צריכים לכתוב דבר שראוי להיותו נמסר על פה,ולא היה להם כתוב רק התורה והנבואות. כי כל הצריך להם מבאורי המצות התלמודיים, הכל היה נמסר להם על פה איש מפי איש בשלימות… (ע' 48) אבל כשהגיע הזמן לאנשי כנסת הגדולה, הכירו בתחילת חסרונם והיו כותבין כל אחד לעצמו מה ששמע מרבו.
אבל רש"י על הגמרא בב"מ דף לג ע"ב-ע"ב, שאומרת:
תנו רבנן: העוסקין במקרא – מדה ואינה מדה, במשנה – מדה ונוטלין עליה שכר, בתלמוד – אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. הא גופא קשיא, אמרת: בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, והדר אמרת: ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד! – אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו, שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר תלמודא. הדר דרש להו: ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד.
וכתב רש"י שם:
בימי רבי נשנית משנה זו – הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו – לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות, מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן, ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי, שנתן הקדוש ברוך הוא לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי, כדאמרינן בעבודה זרה (י, ב), ונחו מצרה, ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל, ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות, אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה, ונתן סימנים: הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני, וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע, ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים, וסידרו המסכתות; דברי נזיקין לבדם, ודברי יבמות לבדם, ודברי קדשים לבדם, וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם, כדי לקבוע הלכה כמותם, לפיכך אמרו בגמרא: אין לך מדה גדולה מזו, שיתנו לב לטעמי המשנה. שבקו כולי עלמא מתניתין – מלחזור על גרסת משנתם .ואזלו בתר תלמודא – לחשוב בסברא.הדר דרש להו הוי רץ למשנה – לפי שירא פן ישתכחו המשניות, ויחליפו שמות החכמים, ובמקום חיוב יאמרו פטור, ובמקום אסור יאמרו מותר.
ומשמע מרש"י שלפחות עד רבי כל המשניות היו בעל פה. וכן כתב בעירובין דף סב ע"ב ד"ה כגון מגילת תענית: "…להכי נקט מגילת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית, ולהכי קרי לה מגלה."
וע' רש"י מסכת שבת דף ו עמוד ב שם משמע שכתבו מגילות סתרים לעצמו:
מגילת סתרים – שהסתירוה מפני שלא ניתנה ליכתוב, וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בבית המדרש, וכותבין אותן שלא ישתכחו – מסתירין את המגילה.
לדעת רש"ז הבלין כן כתב הסמ"ג בהקדמה, והמרדכי בשבת פרק כל כתבי שסוברים שלא נכתב כלום בימי החכמים הראשונים. ושם הביא שגם בדעת הרס"ג אין הדברים מוסכמים.
האם רבי יהודה הנשיא ערך את כל המשנה (חלקים מלהלן מחוברת של הרב מנת):
כתב רב שרירא גאון שם:
ולאו מליבא חיברונון רבי אלא מילי דהוה גרסין להי הנך קצת ראשונים דקמיה. ומנא לן מדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים…
(בענין בן זכאי ע' לעיל הדיון בשלימותו)
מי ומתי התחיל המפעל הגדול של עריכת המשנה?
בעניין זה הדעות חלוקות. יש הסוברים שהלל[6] התחיל, ר' אלעזר בן עזריה[7], או ר' עקיבא[8]. אנו לא נכניס את ראשנו לתוך מחלוקת זו, אלא נביא מקצת מן הראיות לכל שיטה. ממילא, תהיינה ראיות הסותרות זו את זו ולא ניתן את דעתנו ליישבם, כי אין זה מענייננו.
גם מצינו עדויות לכך שתנאים אחרים ערכו משניות מסוימות. אך, אין מי שסובר כי הם אלו שהתחילו במלאכת העריכה. מ"מ נביא גם מקורות אלו.
נזכיר שוב כי המדובר הוא בעריכה ולא בהכרח בכתיבה. איננו יודעים מה עשו תנאים אלו בפועל. המדובר הוא בסידור סופי במתכונת שאותה מכירים אנו היום, וכל דבר מעבר לזה נתון הוא להשערות.
לעיל דנו במשנה "מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים"[9] וראינו כי משנה זו נשנתה בהיות ריב"ז תלמיד היושב לפני רבו[10]. ריב"ז היה תלמידו הקטן ביותר של הלל[11]. אם כן:
"הסגנון… מורה שהמשנה הייתה שנויה בסגנון ובלשון מימים קרובים להלל"[12].
ראיה נוספת להיות הלל עורך היא מהאנשים המוזכרים כממונים בבית המקדש.
מספרת המשנה[13]:
"אלו הן הממונין שהיו במקדש, יוחנן בן פנחס על החותמות, אחיה על הנסכים, מתתיה בן שמואל על הפיסות, פתחיה על הקנין. פתחיה, זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה. שהיה פותח בדברים ודורשן, ויודע שבעים לשון. בן אחיה על חולי מעים, נחוניא חופר שיחין, גביני כרוז, בן גבר על נעילת שערים, בן בבי על הפקיע, בן ארזה על הצלצל, הגרס בן לוי על השיר, בית גרמו על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס על מעשה הקטרת, אלעזר על הפרוכות, ופנחס על המלבוש."
ישנה מחלוקת בגמרא[14] לגבי מתי חיו אנשים אלו:
"ר' חזקיה אמר, ר' סימון ורבנן, חד אמר כשירי דור ודור בא למנות עליהן וחרנה אמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו."
יודעים אנו למקם את פתחיה\מרדכי מבחינה כרונולוגית – הוא חי בימי הורקנוס ואריסטובלוס, כפי שמסופר בגמרא[15]:
"תנו רבנן, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים…ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר, כי מטא עומר לא הוו ידעי מהיכא אייתי עומר, אכרזו, אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא, אמר להו מרדכי מי איכא דוכתא דשמה גגות צריפין או צריפין גגות בדקו ואשכחוה… הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי, סבור מינה זיבתי זבה ממש לימתי לימתי ממש לעונתי לעונתה דכולהו חדא חטאת וחדא עולה, אמר להו מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה דכולהו עולות נינהו, בדוק ואשכח והיינו דתנן[16] פתחיה על הקינין זה מרדכי למה נקרא שמו פתחיה שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון."
אם כן, לדעה הסוברת כי מי שמוזכר במשנה חי בזמן מי ששנה את המשנה, הרי שנשנתה קרוב לזמן הורקנוס ואריסטובלוס:
"אם כן, הלל שנה המשנה בשקלים."[17]
כן גם מעידה הגמרא[18] כי הלל ערך את המשנה בתחילת פרק רביעי של קידושין:
"…ואמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הלל שנה עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי וישראלי חללי גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי וכולן מותרין לבא זה בזה ואת אמרת הלכה כרבי אלעזר."[19]
ראיה נוספת המתבססת על דמויות המוזכרות במשנה היא מהזכרת אגריפס המלך.
כותבת המשנה[20]:
"החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפלו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שמגיע לעזרה."
למה מוזכר דווקא אגריפס המלך? נראה כי אין זאת אלא כי הלל שנה משנה זו ונקט לצורך הדגמה את המלך שהיה בימיו[21].
ראינו לעיל כי מסכת עדיות נסדרה בו ביום שמלך ראב"ע[22].
רבי עקיבא מוכר כאחד החשובים והמופלאים מבין התנאים. כפי שציינו, יש התולים בו את תחילת עריכת המשנה. ראיה אחת שמביאים היא שר' עקיבא עסק בסידור המשנה לפי נושאים.
כתוב באבות דרבי נתן[23]:
"ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים, של רבי טרפון, של רבי עקיבא, ושל ר"א בן עזריה, ושל ר' יוחנן בן נורי, ושל ר' יוסי הגלילי… לר' עקיבא קרא לו אוצר בלום. למה רבי עקיבא דומה, לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ. מצא חטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה, כוסמין מניח בה, פולין מניח בה, עדשים מניח בה. כיון שנכנס לביתו, מברר חטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, כוסמין בפני עצמן, פולין בפני עצמן, עדשים בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות."
ראיה נוספת היא מהמאמר המפורסם והידוע בגמרא[24]:
"…דאמר רבי יוחנן, סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון – וכולהו אליבא דרבי עקיבא."
"ואין הכוונה 'וכולהו אליבא דרבי עקיבא' שכל מאמריהם הם משמיה דר"ע, כי הלא ההלכות של התנאים האלה הנה לרוב, כאשר יבין כל מתחיל, פרי שכלם, וגם הסתמות הבאים במשנה המה אך במעט מקומות לר"ע. אבל הכוונה 'וכולהו אליבא דרבי עקיבא' הם הלכו בעקבות רבם לסדר ההלכות על מקומן הראוי להן… ומזה הייתה מלאכת ר"מ במשנה ומלאכת ר"נ בתוספתא."[25] אלא שנראה שאין זה הפשט הפשוט. אלא שאכן כולם אליבא דרבנן נשנו.
הדים למעשה ידיו של ר"ע בתחום העריכה אנו מוצאים בדעה אחת בירושלמי[26]:
"אמר רבי יונה, כתיב 'לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל'[27] זה ר"ע שהתקין מדרש ההלכות והגדות. ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה תיקנו, אלא מה תיקן זה – כללות ופרטות."
גם התוספתא[28] מתייחסת לר"ע כאל עורך ומסדר:
"כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים אמר, כל מי ששמע טעם על חברו יבוא ויאמר."
אם כן ברור מכל הנ"ל שגם סידור ועריכה לא עשה את זה רק רבינו הקדוש לבד, אלא יש כאן גם עריכה של חכמים מוקדמים לו.
לסיכום:
שאלה גדולה היא האם דברים היו ממש בעל פה עד שרבינו הקדוש כתב את המשנה. מאידך ברור שהיו מסכתות ואף סדרי משניות קדומים. וכן מתברר שגם קודם לרבי היו חכמים שסדרו חלק מן המסכתות, ואם כן רבי אסף הכל לששה סדרי משנה, ואף מהדברים שכבר היו לפניו.
[1] אגרת רש"ג, בתרגום הרנ"ד רבינוביץ, הוצ' וגשל, פרק ד' (עמ' 36-37)
[2] סנהדרין מא.:
[3] במדבר ה;ח
[4] בבא קמא קי.
[5] בשם ר"נ קרוכמאל, מבוא למשנה, עמוד 70
[6] דעת ר"נ קרוכמאל, מובאת ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 70. בדומה לו סובר רד"צ הופמן, מובא בשו"ת שרידי אש, ח"ד עמ' רכה. אלא, שהוא סבור כי העריכה החלה בימי בית שמאי ובית הלל.
[7] דעת ר"ח אלבק עצמו, מבוא למשנה עמ' 82
[8] דעת ר"ז פרנקל, מובאת ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 74
[9] סנהדרין פרק ה משנה ב
[10] מסקנת הגמרא, סנהדרין מא:
[11] סוכה כח.
[12] ר"נ קרוכמאל, מובא ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 70
[13] שקלים פרק ה משנה א
[14] ירושלמי שקלים יג.
[15] מנחות סד: סה.
[16] שקלים פרק ה משנה א
[17] ר"נ קרוכמאל, מובא ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 70. אמר לי הרב מנת כי הלל חי כמאה שנה לפני החורבן, וזו תקופת הורדוס ובניו.
[18] יבמות לז.
[19] גם ראיה זו מובאת ע"י ר"נ קרוכמאל, מובא ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 70. אך, יש לעיין בה טובא, שהרי שונים דברי הלל מדברי המשנה, וע' רש"י קידושין עה. ד"ה "הלל שונה", שכ' "הלל שונה. משנה אחת בברייתא עשרה יוחסין…"
[20] בכורים פרק ג משנה ד
[21] בנוסף לדבריו, צריכים אנו לראיה כי הלל חי קרוב לימי אגריפס.
[22] ברכות כח.
[23] אבות דרבי נתן יח;א. ראיה זו מובאת ע"י ר"ז פרנקל, אשר מובא ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 74.
[24] סנהדרין פו.
[25] ר"ז פרנקל, מובא ע"י ר"ח אלבק, מבוא למשנה עמ' 74
[26] ירושלמי שקלים יג:
[27] ישעיה נג;יב
[28] תוספתא זבים א;ב