ב"ה
מצוות שמירת המקדש נלמדת משני פסוקים: "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל-מוֹעֵד" (במדבר י"ח, ד), ו-"וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ג', לח).
והמצוה הכ"ב היא שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה כל הלילה לגדלו ולכבדו ולרוממו. והוא אמרו יתעלה לאהרן (קרח יח) אתה ובניך אתך לפני אהל העדות.[1] כלומר שהם יהיו לפני תמיד. וכבר נכפל צווי זה בלשון אחר והוא אמרו ית' (שם) ושמרו את משמרת אהל מועד. ולשון ספרי אתה ובניך אתך לפני אהל העדות הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. כלומר לשמרו וללכת סביבו. ובמכילתא (ספ"ז בילקוט ובמדרש הגדול והו' בל"ת סז) אמרו זה הלשון ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה ומניין בלא תעשה ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש. הנה כבר התאמת לך כי שמירתו מצות עשה. ושם נאמר גדולה למקדש שיש עליו שומרים לא דומה פלטורין שיש עליה שומרין לפלטורין שאין עליה שומרין. וידוע כי פלטורין הוא שם ההיכל. ואמרו כי מהגדלת ההיכל ורוממותו שיהו שומרים מסודרים עליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בפרק ראשון ממסכת תמיד וממסכת מדות:
הרמב"ם אומר שצוונו לשמור "בכל לילה כל הלילה", זה תואם את מה שכתב בהלכות בית הבחירה פרק ח' הלכה ב' המובא להלן. אבל זהו בתרגום של הרב הילמן בספר המצות הוצאת ר' שבתי פרנקל. אבל בתרגום איבן תיבון כתוב "שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכסבדו ולרממו…" ולא כותב שזה רק בלילה, ואדרבא מהמשך דבריו לא נראה שיש ענין דוקא בלילה שהרי השמירה היא לכבוד "מהגדלת ההיכל ורוממותו".
וכן בלא תעשה סז כתב הרמב"ם:
והמצוה הס"ז היא שהזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש ומלכת סביבו תמיד כל הלילה והוא אמרו יתעלה (קרח יח ד) ושמרתם את משמרת הקדש. וכבר בארנו במצות כ"ב ממצות עשה ששמירת מקדש ולכת סביבו מצות עשה. וכן נבאר הנה שבטול זה הוא מצות לא תעשה…
וראיה שזו הגרסה הנכונה היא משום שהחינוך במצוה שפח העתיק את כל לשון הרמב"ם עם התוספות "בכל לילה כל הלילה".
וברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ח':
הלכה א
שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין.
הלכה ב
ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, כלומר אתם תהיו שומרים לו, והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד ונאמר והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש.
הלכה ג
ואם בטלו שמירה עברו בלא תעשה שנאמר ושמרו את משמרת הקדש, ולשון שמירה אזהרה היא הא למדת ששמירתו מצות עשה, וביטול שמירתו מצות לא תעשה.
הלכה ד
מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, וכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד בכ"ד מקום, הכהנים בג' מקומות והלוים בכ"א מקום.
ובהלכה י' מתאר הרמב"ם איך משגיחים על השמירה:
ומעמידין ממונה אחד על כל משמרות השומרים, ואיש הר הבית היה נקרא והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה, ואבוקות דלוקות לפניו, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן על משמרתו.
אבל צריך עיון, מדוע הרמב"ם כתב הלכות אלו בהלכות בית הבחירה ולא בהלכות כלי המקדש. שהרי בהלכות כלי המקדש כתב את תפקידי הכהנים והלויים. ראה פרק ג' שם הלכה א':
הלכה א
זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר בעת ההיא הבדיל י"י את שבט הלוי, ומצות עשה להיות הלוים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו שנאמר ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד, ובן לוי שקבל עליו כל מצות לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו עד שיקבל את כולן.
הלכה ב
עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר ושרת בשם י"י אלהיו ככל אחיו הלוים, אי זהו שירות שהוא בשם י"י הוי אומר זו שירה, ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור החובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין, אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח, וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה.
הטעם שזה מובא בהלכות בית הבחירה, משום שזה דין של הבית. ולפי זה מובנת המשנה בתחילת מסכת תמיד:
בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם.
וכן הביא הרמב"ם את זה בהלכות בית הבחירה שם הלכה ה':
והיכן היו שומרים, כהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד, בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות בנויות בצד שערי העזרה והרובין היו שומרים שם,
מי הם "הרובים"? רש"י שם כתב:
והרובין שומרין שם – רובין קרי כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג שנה כמו (שמואל א ב) ויגדל הנער [ומתרגמינן] ורבא רביא ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה (אין יכולין לעשותה) עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור.
ועל זה הקשה המשנה למלך:
ואני תמיה על זה דאיך יתכן דמצוה זו שהיא שמירת המקדש שהיא מצות עשה יניחו אותה לעשות לקטנים שאינן בני מצוה …והנראה אצלי דהא דקאמר הכא דלא מטו למעבד עבודה היינו שהם פחותים מעשרים שנה וכמ"ש רבינו בפ"ה מהלכות כלי המקדש דין ט"ו וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד עד שיהיה בן עשרים שנה ע"כ, ולאלו הוא דקרי להו הכא רובין דהיינו שהן ראויין לעבודה אלא שהכהנים אין מניחין אותן לעבוד והיו עושין אותן שומרים.
ויותר מכך קשה, שהרי כתב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ה' הלכה טז:
אין הכהן עובד תחלה וכן כ"ג אינו עובד תחלה עד שיביא עשירית האיפה משלו ועובד בידו שנאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליי' ביום המשח אותו, ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה וכן כהן גדול שעבד בכהונה גדולה קודם שיביא עשירית האיפה עבודתו כשירה.
ואם זו עבודה איך קטנים עובדים, ואפילו גדול אינו יכול לעבוד לפני שמביא עשרית האיפה מנחת חינוך?
ולפי מה שאמרנו, שמצות השמירה אינה מצות הלוים אלא זה מצות המקדש שיהיו לו שומרים, יתכן באמת שאפשר לשמור גם על ידי קטנים. ואם כן יתכן שאין זו עבודה. אלא שזה תלוי בדברים שכתב האבני נזר:
בשו"ת אבני נזר (יו"ד תמ"ט) נשאל האם בזמן הזה יש לקיים את מצוות שמירת המקדש:
ב"ה פה קראשנעוויטץ. שלום וכל טוב לכבוד הרבני החריף החסיד מוהר"ר הלל משה מעשיל מעיר ביאליסטאק יושב ירושלים תובב"א. א) על דברת מעכ"ת אם חובה בזמה"ז להושיב שומרים למקדש. הנה אשיבהו כפי קוצר שכלי אולם לא להלכה ולא למעשה כי לא בי הוא להכריע בדבר הנוגע לכלל ישראל ות"ל לא אלמן ישראל אך הנני כותב דרך מו"מ בעלמא.
ולכאורה היה מקום לומר, שבניגוד למצות מורא מקדש שהיא תלויה בקדושת המקום כמו שבארנו במצוה הקודמת, מצוה זו היא שמירה של הבית, ובזמן שאין בית אין מה לשמור.
אולם האבני נזר שמברר שאלה זו היא משום שהוא מבין שמצות השמירה היא כדי שלא יכנס זר למקדש, וזה איסור ששייך גם היום. ולכן יש צורך גם היום לשמור את המקדש. שיטה זו שהצורך לשמור הוא מזרים, ע' רש"י פרשת קרח בהערה 1 כאן, וכן כתב הגר"א בביאוריו בתחילת מסכת תמיד וז"ל "האי שמירה מפורש בסדר קרח משום שלא יכנס זר בתוכו".
מסקנת אבני נזר היא[2] שאסור להעמיד שומרים על הר הבית בזה"ז, משום שלדעתו שמירה נחשבת לעבודה ועבודה טעונה בגדי כהונה וטהרה ובזה"ז אין לנו בגדי כהונה וכולנו טמאי מתים. ואע"פ שהשומרים עומדים מחוץ להר הבית, הדבר דומה לעומד בחוץ ומהפך בצינורא באברים הנמצאים על המזבח, שחייב לדעת הראב"ד (הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ד). וה"ה גם כאן, השומרים העומדים בחוץ נחשבים למי שעושים עבודה בפנים.
נימוק אחר לאסור את השמירה על הר הבית בזה"ז לדעתו, שהשמירה חייבת להיעשות במשמרות המסודרים מימי שמואל ודוד וכיום אין לנו כהן המכיר את משמרתו. וכהן העובד שלא במשמרתו חייב מיתה, כמו שמצינו במשורר ששיער[3].
מסקנתו היא שלדעת הרמב"ם שמירה היא עבודה ואסורה בזה"ז ולדעת הרא"ש היא אינה עבודה ומותרת בזה"ז, אלא שספיקא דאורייתא לחומרא ולמעשה השמירה אסורה.
בספר החינוך כתב מפרש שמצוה זו נוהגת רק בזמן הבית.
האם השמירה היא עבודה? האבני נזר שם תמ"ט ס"ק ח' הוכיח שזה עבודה ממה שמשמע ברמב"ם שהיו בגדי כהונה לכהנים שהיו שומרים:
והנה בהרמב"ם פ"ח מהלכות בית הבחירה הלכה ו' לא הי' הכהנים השומרים ישנים בבגדי קודש כו' יע"ש במל"מ דהשומרים הי' מקצתם שומרים ומקצתם ישנים וחוזר חלילה. ומבואר מזה דדוקא ישנים לא הי' בבגדי כהונה אבל שמירתן הי' בבגדי כהונה. והרי האבנט פסק הרמב"ם שהי' כלאים ומינה דייק הש"ס ביומא (ס"ט ע"א) דקשין הם ולדעתו אסור ללובשו שלא בשעת עבודה. אלא דלטעמי' דשמירה הוי עבודה וצריך בגדי כהונה.
ובבגדי כהונה נחלקו הרמב"ם והראב"ד בהלכות כלאיים פרק י' הלכה לב:
כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית.
השגת הראב"ד: כהנים שלבשו בגדי כהונה וכו'. א"א טעה בזה שהרי אמרו ביומא בפרק בא לו כהן גדול במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר ומאי דקאמר (נמי) מפני האבנט שהוא כלאים אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים
ומה שכתב האבני נזר ששמירה חייבת להיות במשמרות כהונה ולכן היום אי אפשר לקיים את השמירה. חלק על זה בשו"ת משיב דבר, וסובר שאין זה לעיכובא, ראה מה שכתב הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ד סימן יא:
עיקר דברי מעל' שי' טעות במח"כ, ואין שום איסור לכ"ע, לא מבעיא לדעת הרמב"ן בס' המצות (סי' ל"ו) שאין מצוה לחלק במשמרות וכ' שגם הרמב"ם חזר בו בחבורו, ומה שדחק במג"א באות ב' אין בהם טעם ואפילו לדעת הרמב"ם בסה"מ שמ"ע שיהיה משמרות ולא יד הכל מעורבת יחד מ"מ אין הפירוש שאסור לבעל משמר אחר לעבוד ברשות אותו משמר אלא שאין זכות למשמר אחר בעבודה ויד אותו משמר למחות בו וזה אמת וברור, וכבר הוכיח הרמב"ן מתוספתא שהיו כמה כהנים שלא היו בכלל המשמרות ומ"מ היו מגדילין[4] ברשות בעלי משמר שנמכר להם הזכות כלשון הכתוב לבד ממכריו על האבות וקרא הוא בס' שמואל א' דכתיב בבני עלי שיבא לפני הכה"ג ויאמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכול פת לחם, וע"כ הכונה שלא יזכו להיות נמנים במשמר, ומ"מ יבקש מכה"ג לזכותו באיזה עבודה כדי שיזכה באכילת קדשים שתלוי בעבודה כדאיתא בסוכה (דף נ"ו), הא מיהא לכ"ע אין אסור לכהן לעבוד שלא במשמרו אם רק לא ימחו בו כהני המשמר
וע"ע בספר עיר הקדש והמקדש. להרחבה בכל הנושא ראה באינציקלופדיה התלמודית ערך בית המקדש; רמב"ם פרנקל הל' בית הבחירה פ"ח, והמאמרים בחוברת 'צפיה' ד. וראה באתר "אל המקדש".
[1] במדבר יח ב: וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת: ורש"י שם: וילוו – ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם: וישרתוך – בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:
[2] כלשון הרב יעקב אריאל בחוברת אמונת עיתך 36
[3] "ומ"מ נ"ל דשמירת לוים בלא"ה בכלל אין בזמה"ז מאחר שחלקו דוד ושמואל למשמורות איזה מן המשוררים ואיזה מן השוערים כמבואר בכתוב. ושוערים היינו שומרים כנ"ל והכלל משורר ששיער במיתה [ערכין יא ע"ב]. ומאין נדע מי המה השוערים. ואף שבגמ' לא מצינו אלא בהגפת דלתות. מ"מ כיון שהוכחנו דשוערים דקרא שומרים ועבודה הוא. א"כ גם השומרים אסורין רק המבוררים. וכן ברבה נשא פ' ו' מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ובמס' תענית (י"ז ע"א) כל כהן היודע משמרתו כו' הרי דמשמורות שסדרו אז לא נתבטלו בזמן הזה. ואפי' רבי דאמר אסור כל השנה ופירש"י שמא כשיבנה ביהמ"ק ישתנה המשמורות. מ"מ כל זמן שלא נבנה ולא נשתנו המשמורות עדיין הם כמו שסדרום דוד ושמואל ברוה"ק. ואי אפשר לקיים מצות שמירה בזמן הזה גם בלוים בזמה"ז [אף שלא הוזהרו על הטומאה רק הכהנים. ועי' בתוס' יבמות (ל"ב ע"ב) [ד"ה בעל]:"
[4] "וענין ההגדלה הוא שלא קבעו לעצמם משמר אלא באים ומסייעים לעובדים שם ומגדילין המשמר ואין להם זמן אלא כרצונם פעם אחת בשבוע ויש בכל משמר ומשמר ביום שיחפצו בו." – רמב"ן