ב"ה
מצוה לד – נשיאת הארון
ספר המצוות:
והמצוה הל"ד היא שצונו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום. והוא אמרו יתעלה (נשא ז) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. ואף על פי שזה הצווי בא ללויים בעת ההיא אמנם היה זה למיעוט מספר הכהנים בזמן ההוא כי אהרן הוא הראש, אמנם לדורות חייבין במצוה זו הכהנים והם ישאוהו, כמו שהתבאר בספר יהושע (ג ד ו ח) ובספר שמואל. וכשצוה דוד לשאת הארון בפעם השנית אמר בדברי הימים (א' טו) וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה בדבר י"י בכתפם במוטות עליהם. וכן כשזכר בדברי הימים חלוקת הכהנים לעשרים וארבעה משמרות ואמר אחר זה (שם כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית י"י כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו י"י אלדי ישראל בארו החכמים שהוא רומז להיות עבודת הכהנים לשאת את הארון על הכתף וזה הוא כאשר צוהו י"י אלדי ישראל. ולשון ספרי (נשא) כמשפטם וכו' כאשר צוהו י"י אלדי ישראל היכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. הנה התבאר שמצוה זו מכלל המצות:
מצוות נשיאת הארון לדעת הרמב"ם היא מצוה לדורות. שהרי מצוה שנצטוו רק בשעתם לא נמנית בכלל המנין, כדוגמת "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש" או מה שנאמר על בניי עמון: "אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה", או "עשה לך שרף" – דוגמאות אלו הביא הרמב"ם בשורש ג' כשכתב שלא מונים בכלל המצוות מה שלא נוהג לדורות.
וכתב במשך חכמה בפרשת עקב י,ח:
(ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה'. מזה הבנתי מדוע לא נזכר במנין המצוות רק לשאת את הארון. וכן בכל נביאים וכתובים לא נזכר רק נשיאת הארון לבד, ולא המזבחות והשולחן והמנורה שנשאו כל אלה במדבר, מפני שזה לא היה מצוה לדורות, רק הארון היה מצוה לדורות.
ובזה מסביר המשך חכמה שינוי שקיים בין ספר מלכים לבין דברי הימים הוא שמלכים כתוב "וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם" ואילו בדברי הימים כתוב: "וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן", ומסביר את זה המשך חכמה בדברים י' שזה משום שהמצוה היא רק בארון ולא בשאר הכלים. ולכן לשון נשיאה כתוב בדברים י,ח:
בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
זה לשון נשיאה. אבל בספר מלכים א' פרק ח' פסוק ד' "וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם", לשון "ויעלו" הוא משום שמדובר על כל הכלים שבהם אין מצוה כמו בארון, ולכן כתוב ויעלו. וכן בדברי הימים לאחר שכתוב שנשאו את הארון, כתוב לשון העלאה על שאר הדברים (דברי הימים ב ה ד-ה):
וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן: וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
והערה נוספת מעניינת כותב המשך חכמה בדברים י', על דיוק הפסוק בספר דברי הימים:
ובזה מדויק לשון הפסוק בדברי הימים – א, טו, טו "וישאו בני הלויים את ארון האלקים כאשר צוה משה [זה שבמשנה תורה כתב כן שלדורות ישאו הלויים] כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם" – שזה כתוב בספר במדבר שנקרא "דבר ה'", לעומת משנה תורה שנאמר בלשון שמשה מדבר, עיין סוף מגילה.
בתחילת הלכות כלי המקדש כותב הרמב"ם במנין המצוות שם, מ"ע ו' "לשאת הארון על הכתף". אבל הרמב"ם לא כתב מי נושא את הארון, האם כהנים או לוויים. וכן בהלכות שם פרק ב' הלכות יב-יג:
הלכה יב
בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות אלא מצוה לנוטלו על הכתף, ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא, אלא מצוה לנשאו על הכתף שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו.
הלכה יג
כשנושאים אותו על הכתף נושאין פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים, ונזהרים שלא ישמטו הבדים מן הטבעות, שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות לוקה, שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו.
גם כאן לא כתב הרמב"ם מי צריך לשאת את הארון. יתר על כן צריך עיון: הרי הלכות אלו היו צריכות להיות שם בפרק ג' שמדבר על תפקידי הלוויים או בפרק ד' שמדבר על תפקידי הכהנים (קושית רדב"ז שם וע מ"ש הרבי מלובביץ, חידושים ובאורים בש"ס ובדברי הרמב"ם ע' רמא).
ומזה מוכח שאין נשיאת הארון דין בגברא, אלא דין בחפצא, שישאוהו על הכתף. וממילא הרי זה במי שעובד במקדש. ואולי יש לומר על פי דברי הרמב"ם בתחילת ספר המצוות שכתב: "שציוונו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם", היינו הציווי הוא לכלל ישראל שידאגו שישאו הכהנים. ולכן הרמב"ם כתב בסתם את המצוה במשנה תורה, ולא כתב מי ישא.
ובזה מיושב דבר נוסף, מה שכתב הרמב"ם שמצווה נעתקה מהלויים לכהנים, והרמב"ן הקשה:
ולפי דעתי שגם זה שאמר שנעתקה המצוה לכהנים אינו אמת. חלילה לנו שנאמר שתשתנה שום מצוה בתורה שיהיו הלוים נפסלים ממשא הארון לעולם.[1]
אלא שמצוה לא תשתנה. אבל פרטי המצוה יכול להיות שישתנו, ולכן עיקר הדין שהארון ינשא על הכתף הוא לדורות. אבל הפרט שהוא מי ישא השתנה.
הרמב"ן במקום לא מתייחס למצוה זו, אלא בהשגתו לשורש ג'. לדעת הרמב"ם מצוה זו של נשיאת הארון לדורות היא רק בכהנים. אבל לרמב"ן המצוה היא בין בכהנים ובין בלוויים.
רמב"ן בהשגות לספר המצות שורש ג':
וראיתי לרב ז"ל שכתב לפנינו במאמר הזה במצות שלשים וארבע שנצטוינו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום והוא אמרו יתעלה כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואף על פי שמצוה זו באה בלויים בשעה ההיא למיעוט מספר הכהנים אבל לדורות הכהנים חייבים במצוה זו. והנה יסבור הרב כי מאחר שנשתנית המצוה לכהנים כבר בטל הלאו הזה דלא יעבוד עוד שלא נאמר בכהנים וכמו שאמרו (חולין כד א) מומין פוסלין בכהנים ואין שנים פוסלין בכהנים. וזו סברא נפסדת. שאם נעתקה המצוה הזו מן הלויים לכהנים אחרי שהיו רבים הרי הם במקום הלויים לכל משאם ולכל עבודתם כלומר שיהו כמותם מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה שהם שנות הכח למשא בכתף ולא אמרו שאין שנים פוסלין בכהנים אלא בעבודת הכהונה בזמן שהן פוסלין בלויים כלומר כשהיו הלויים נושאי הארון וזה הוא ששנינו פסול בלויים כשר בכהנים פסול בכהנים כשר בלויים כמו שבא בגמר חולין (שם). ולפי דעתי שגם זה שאמר שנעתקה המצוה לכהנים אינו אמת. חלילה לנו שנאמר שתשתנה שום מצוה בתורה שיהיו הלוים נפסלים ממשא הארון לעולם. והלויים נשאוהו בימי דוד גם בפעם השנית שעשה כהוגן שנ' (דה"א טו) ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית י"י וכתוב וכל הלוים הנושאים את הארון והמשוררים. אבל נאמר כי הכהנים והלויים כולם כשרין במשא מן התורה שכולם נקראים לוים. ועוד שלא נאמר בפרשה אלא בני קהת והרי הכהנים גם הם בני קהת. וכתוב (עקב י) בעת ההיא הבדיל י"י את שבט הלוי לשאת את ארון ברית י"י לעמוד לפני י"י לשרתו ולברך בשמו…
דברי הרמב"ן שהכהנים נקראו לויים, האם מפורשים בגמרא תמיד כז ע"א:
דאמר ריב"ל בכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק.
ויש גם נפ"מ להלכה ממחלוקת זו. החינוך כתב בסוף מצוה שעט, לאחר שהביא את המחלוקת הזו:
ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן, כי אז היו צריכין לשאת ארון ברית ה' מפני מלחמה או כאשר יצוה מלכם, אבל עכשיו בעוונותינו אין לנו מלך ולא ארון לשאת בשום מקום. ומצוה זו מוטלת על שבט לוי ועל שאר ישראל שיסכימו על ידם. וזה שנהגו בגליות היום להוציא ספר תורה לקראת מלכי האומות אין זה בחיוב מצוה זו כלל, שכל בני ישראל רשאין לישא אותו. ואם מדרך כבוד התורה יבחרו גם היום שישאוהו מבני לוי, תבוא עליהם ברכה.
החינוך כותב שמדרך כבוד התורה גם היום שישאוהו מבני לוי. ובגליון מהרש"א (יו"ד סימן רפב ס"א) הביא דבריו, וכתב שאף לענין הנהגה טובה זו לשאת את הספר תורה ביד הלויים, הדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן, שלדעת הרמב"ם טוב שרק הכהנים ישאוהו, ולדעת הרמב"ן כהנים ולויים שוים בזה.
ובשו"ת יהודה יעלה (יו"ד סימן רפג) כתב כשהכניס ספר תורה הניח לבני הלוים והכהנים לישא הס"ת לבית הכנסת כמו שעשה דוד המלך ע"ה כן כשנשא הארון לבית המקדש, עד הגיעם סמוך לארון הקודש נטלתי והנחתיו לתוך ארון הקודש. (וע' חשוקי חמד בכורות ד' ע"א).[2]
ובזמן ששלמה הכניס את הארון למקדש נאמר במלכים א' פרק ח' פסוק ד' "וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם" לעומת זה בדברי הימים ב,ה פסוק ד' כתוב: "וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן" – כלומר רק הלוויים. אבל כתב שם הרד"ק:
ומה שאמר הלוים הם הכהנים כי הכהנים לויים היו, וארז"ל בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים וזה אחד מהם, והכהנים הלוים בני צדוק, ומה שאמר בסמוך הכהנים הלוים פי' הכהנים והלוים וכן כתיב במלכים בוי"ו ויעלו אותם הכהנים והלוים הכהנים נשאו את הארון והלוים את אוהל מועד:
דברים אלו כתבו גם התוספות בסוטה לג ע"ב ד"ה וכשהחזירוהו, ובסוף דבריהם כתבו אפשרות אחרת:
אי נמי הכהנים נטלוהו ממקומו אשר נטה לו דוד ומסרוהו ללוים והלוים נשאו עד ההיכל והכניסוהו הכהנים לדביר הרי כל המקראות מקויימים ועל זה אמר רבי יוסי כשהחזירוהו למקומו.
נפ"מ במחלוקת זו להבנת נשיאת הארון כשישראל חצו את הירדן. ע' גמרא סוטה לג ע"ב:
תנו רבנן כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים והיום נסע תחילה שנאמר הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' וגו' תניא רבי יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשהסיבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו.
"כשהחזירוהו למקומו" הכוונה בימי שלמה, וע' רש"י שם שזה משום שגלה בימי עלי וכשהחזירוהו פלישתים חרב משכן שילה והיה בבית אבינדב ואחר כך לבית עובד אדום הגיתי ואחר כך לעיר דוד עד שבנה שלמה את המקדש.
מדוע נשאו הכהנים שעברו את הירדן, לרמב"ם לכאורה הטעם הוא משום שבארץ רק כהנים נושאים את הארון. ולרמב"ן צריך לומר שזו מעלה מיוחדת שהיתה כשעברו את הירדן ולכן הכהנים היו צריכים לישא.
מחלוקת נוספת היא שלדעת הרמב"ן הכהנים נפסלים בשנים כמו הלויים בעבודת המשא, ורק בעובודת הכהונה נאמר שממומין פוסלים בהכנים ואין שנים פוסלים בהכנים. אבל לרמב"ם רק לווים נפסלים בשנים ולא כהנים, כפי שכתב הרמב"ן בדעת הרמב"ם.
וזה לשון הרמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ג' הלכה ח':
הלכה ח
זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינו מצוה נוהגת לדורות, אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש, ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים.
אבל הרמב"ן בהשגות לספר המצוות שורש ג' כתב:
וכן מה ששבש בעל ההלכות במנותו ולא יעבוד עוד דלויים ואמר שאינה נוהגת אלא במדבר, אין הדבר כן אבל היא מצוה נוהגת בכל הדורות כל זמן שיצטרכו הלווים לשאת משא בכתף.
ובאור המחלוקת, על פי חידושי הגרי"ז על הרמב"ם, (בסוף הספר עד ע"ב). כפי שכתב האור שמח. יש דין נשיאה של המשכן שזו לא היתה מצוה אלא לשעתה. ונשיאת הארון היא מצוה לדורות. ודין נשיאת המשכן היתה בו הגבלה שיעבוד הלוי רק עד גיל חמישים. ומצות נשיאת המקדש היהת רק לשעתה עד שבאו לבית עולמים. אבל נשיאת הארון אינה מצוה לשעתה אלא לדורות, ומצוה זו אינה תלויה בעבודת המקדש משום שהארון אינו מכלי המקדש אלא זה דין בארון שצריך להנשא על הכתף ואף בארון של שברי לוחות צריך לשאת על הכתף, ובזו אין הגבלה של גיל. זו דעת הרמב"ם.
אבל דעת הרמב"ן שנשיאת הארון גם היא חלק מעבודת המקדש, ולכן גם בו נאמרה ההלכה של הגבלת גיל העבודה. וז"ל הגרי"ז (מתוך חידושי הגר"ח סטניל):
ונראה משי' הרמב"ם שכי דולא יעבוד עוד אינה מצוה לדורות היינו משום דמבית עולמים בטלה מצות נשיאת המקדש ובבית עולמים שהיא מנוחה עדי עד וכדכתיב בקרא הניח הי לעמו וישכון בירושלים עד לעולם ונתבטלה מצות נשיאת המקדש ולא רק דלא תצוייר רק דהופקעה מצוה זו וממילא ליבא הך דינא דפסול שנים דמשום זה לחוד דלא יצוייר לא היה שייך לומר דלא יעבוד הוא רק מצות שעה אמנם מצות נשיאת הארוו שהוא גם לדורות לשאת הארון בכתף ונראה דבארון לבד שיש בו מצות משא מכלי המקדש וזה הוי מעבודת משא הלויים וזה נאמר בפ' במדבר יש בו מצות משא גם מצד עצמו וזה אינו שייך כלל לדין עבודת הלויים ורק דמצוותו בשבט לוי וזה נאמר בפי עקב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' אף אם אינו מכלי המקדש אך כל שיש בו שם ארון מכלי ה' מצותו לשאת בכתף בשבט לוי וראיה דהכי מבואר בספרי דב' ארונות היו א' שהתורה נתונה בו ואי ששברי לוחות נתונים בו והיה יוצא עמהם למלחמה ומבואר שם שזה היה מעשה שנענש דוד על שלא נשא אותו בכתף שהיה ארון של קברי לוחות והיינו דאף שארון זה וודאי לא היה מכלי המקדש מ"מ כיון ששם ארון הברית עליו מצות במשא על הכתף בשבט לוי וזה מצוה הנוהגת בדורות ולא הופקעה מצוה זו אף בבית עולמים כיון שאינה מילתא דנשאות מקדש וכליו כלל, והך דלא יעבוד אינו שייך כי אם בדין משא שהיה מעבודת לויים. ועל כן שפיר כתב הרמב"ם שהיא מצות שעה.
נספח:
ע' מנחת אשר במדבר יד. ע' מכתב בסוף ספר חידושי הגרי"ז הלוי על הרמב"ם.
משך חכמה דברים י':
(ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה'. מזה הבנתי מדוע לא נזכר במנין המצוות רק לשאת את הארון. וכן בכל נביאים וכתובים לא נזכר רק נשיאת הארון לבד, ולא המזבחות והשולחן והמנורה שנשאו כל אלה במדבר, מפני שזה לא היה מצוה לדורות, רק הארון היה מצוה לדורות. וכן אומר בדברי הימים – א כג, כו: "וגם ללויים, אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו", רק הארון היה מצוה לדורות. וכן בימי שלמה (דברי הימים – ב, ה, ד) "וישאו הלויים את הארון" – הרי דבארון דייק "וישאו". ואחר זה (שם שם פסוק ה) "ויעלו (את הארון ואת אהל מועד ואת כל כלי הקודש אשר באהל העלה אותם הכהנים הלויים"). וכאן משום דציווי לדורות הוא, כתוב בדיוק "לשאת את ארון ברית ה'". [ובפרשת וילך (להלן לא, כה) "ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה'", אף דבמדבר קאי, לא הזכיר אך הארון, משום דשם משתעי על התורה הנתונה בארון].
ובזה מדויק לשון הפסוק בדברי הימים – א, טו, טו "וישאו בני הלויים את ארון האלקים כאשר צוה משה [זה שבמשנה תורה כתב כן שלדורות ישאו הלויים] כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם" – שזה כתוב בספר במדבר שנקרא "דבר ה'", לעומת משנה תורה שנאמר בלשון שמשה מדבר, עיין סוף מגילה. וראה עוד שם בדברי הימים (- א, טו, ב) "אז אמר דוד לא לשאת את ארון (האלקים) כי אם הלויים, כי בם בחר ה' לשאת (את ארון האלקים) ולשרתו (עד עולם".) הרי שנה הפסוק של 'בעת ההיא', מפני שכאן מרומז המצוה לדורות. ובמנחות [צח, ב] "ונסעו הקהתים נושאי המקדש" – תרי, "נושאי המקדש" – נמי תרי, הרי דריש זה רק על הארון, יעויין שם, משום דאין מצוה רק בארון לדורות:
לשרתו ולברך בשמו. בסוטה דף לח, א ר' נתן דריש ליה על ברכת כהנים דומיא דשירות, ו"לשרתו" על כהן קאי. אמנם יתכן על פי מה דאמרו בערכין יא, א אמר רב יהודה אמר שמואל, מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר (דברים יח, ז) "ושרת בשם ה' אלקיו", איזהו שירות שבשם, הוי אומר זהו שירה. אם כן יתפרש: 'לשרתו בשמו ולברך בשמו', ושרות בשמו הוא קאי על הלוי שמשורר בדוכן. ולפי זה יתיישב קושית הגמרא בסוף תענית (כז, א): אי מה משרת, בעל מום לא, אף מברך בעל מום לא, הא איתקיש לנזיר. ומאי חזית (דמקשת לקולא, אקיש לחומרא! אסמכתא נינהו מדרבנן ולקולא). ולפי זה אם מפרש ד"לשרתו" הוי פירושא על הלוי – "לשרתו בשמו", וזה שירה, הלא המשוררים אינם נפסלים במומין, רק בקול, כמו ששנינו בסוף פרק קמא דחולין (כד, א) דהלויים אינם נפסלין אלא בקול. ומיושב הא דאמר בסוף הוריות (יג, א במשנה): הלוי קודם לישראל, ומייתי (בגמרא) מקרא ד"בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו'". ומסיק בירושלמי (הוריות פרק ג הלכה ה) דבשעת הדוכן שנינו (עכ"ל הירושלמי). משום דכתיב "לשרתו בשמו" וזה הדוכן. והא דלא מביא שם (הוריות) מקרא (דברים כא, ה) "ונגשו הכהנים בני לוי", דמביא מזה בגיטין (נט, ב) לענין קריאת התורה, דשם לאקדומי, אבל כאן (הוריות) הוא אם אין רק לאחד להחיותו, ואפילו כן הלוי קודם, וזה מקרא ד"הבדיל ה'", שלבדו הוא נבחר מישראל. וכמו שפירש השאגת אריה סימן סב הך דתדיר ומקודש, יעויין שם. ומיושב מה שנתקשה בבאר שבע, יעויין שם.
שוב התבוננתי, כי ר' נתן לא כוון על הפסוק הזה, דעל הלוי קאי באמת כמו שפירשתי, רק קאי על קרא בסוף פרשת שופטים (כא, ה) "ונגשו הכהנים בני לוי (כי בם בחר ה' אלקיך) לשרתו ולברך בשם ה'", דקאי על כהן כמפורש וכן הוא בספרי פרשת נשא. ואתי שפיר "מה משרת בעמידה", והלא בקרא גופא כתוב "לעמוד"?! אמנם לפי מה שכתוב שם בפרשת עגלה ערופה (כא, ה) לא כתיב עמידה, ודייק בכל זה.
המשך דברי הרמב"ן:
וכן תראה בכתוב שנאמר (ד"ה שם) ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללויים לאוריאל עשיה ויואל וגו' ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ברית י"י. ושם כתוב ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון י"י אלהי ישראל כאשר צוה משה כדבר י"י בכתפם במוטות עליהם. וזו שאמרו בסיפרי (פ' נשא) היכן צוה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ולא חדשו הלויים כלום אלא הכל מפי משה מפי הקודש, על הפסוק הראשון אמרו כן שנאמר ויתקדשו הכהנים והלויים להעלות את ארון י"י אלהי ישראל כאשר צוה משה בדבר י"י בכתפם במוטות עליהם והיכן צוה משה ולבני קהת לא נתן ומשה מפי הקדש שהעיד עליו הכתוב בדבר י"י ולא אמרו והיכן צוהו י"י אלהי ישראל לאהרן אבל צירף שם גם הפסוק הנאמר אחר תיקון המשמרות כולן כי אחר חלוקת הלויים הזכיר חלוקת הכהנים ואמר (שם כד) אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית י"י כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו י"י אלהי ישראל וירצה לומר כמשפטם שעשה אהרן אביהם כאשר צוהו י"י אלהי ישראל ע"י משה רבינו עליו השלום. וכל זה לומר שלא חדשו כלום במקדש על ידי דוד אלא הכל מפי משה מפי הקדש. ואם תאמר שאמרו זה גם על הכתוב השני רצונם לומר שגם בני אהרן בכלל מצות נשיאות הארון שנא' בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם ובבני קהת יכלול את כולם, אבל זה הכתוב כמשפטם ביד אהרן במשמרות נאמר ולא במשא הארון.
ועוד אמר הרב (מ"ע לד) כי התבאר זה בספר יהושע וספר שמואל כי לדורות הכהנים חייבין בזו המצוה והם ישאוהו. ולא מצאתי הביאור הזה. אבל בספר יהושע (ג) אמר ויצו את העם לאמר כראותכם את ארון ברית י"י אלהיכם והכהנים והלוים נושאים אותו ואתם תסעו ממקומכם ותלכו אחריו, והעניין כמו שאמרתי שכל השבט כשר למשא הארון והמשפחה ההיא של בני קהת נפקדו עליה במדבר. ואני תמיה על הרב בזה שהוא דבר מפורש וכבר ביארו החכמים אותו שאמרו בגמר סוטה (לג ב) כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום לוים נושאים את הארון והיום נשאוהו כהנים. וזה כמו שביארנו כי בנסעם מן המחנה ביום הראשון נשאו אותו גם הלוים כמו שאמר והכהנים והלוים נושאים אותו. ויום עברם את הירדן נשאו הכהנים לבדם, כי כן כתוב (שם) ויאמר יהושע אל הכהנים שאו את ארון הברית, להעשות הנס על ידי הכהנים המקודשים מזרע אהרן. אבל בספר מלכים (א ח) כשהכניס שלמה הארון לבית קדשי הקדשים שם נאמר ויביאו הכהנים את ארון ברית י"י אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים. והיה זה מפני שהלוים אינם נכנסים לעולם לבית קדשי הקדשים. כי גם במדבר לא היו באים שם עד רדת הפרוכת על יד הכהנים כדכתיב (ס"פ במדבר) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וכולה פרשה. וגם שם (מ"א ח) כתוב ויעלו את ארון י"י ואת אהל מועד ואת כלי הקדש אשר באהל ויעלו אותם הכהנים והלוים. לפי שהיו הלויים גם כן נושאי האהל וכלי הקדש כלם חוץ מן הארון שנתייחדו לו עתה הכהנים כדי שיביאו אותו אל בית קדשי הקדשים שהלויים אינם נכנסים שם בין במדבר בין לדורות. וכל זה מבואר מפורש. וכן אמרו שם בגמר סוטה (לג ב) תניא ר' יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסיבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו. גם זה ברור שמצות נשיאותו היא לעולם על הלויים כולם חוץ משלשה מקומות הללו שנתייחדה לכהנים על פי נביא בירדן ובהקפת יריחו ובשעת הכנסתו לבית קדש הקדשים. והנה למדנו על כל פנים כי הלאו הזה שללויים נמנה הוא בשלש מאות וששים וחמשה הלאוין. כי משא הארון מצוה נוהגת לדורות ונתקיימו בזה דברי בעל הלכות גדולות ועל חנם תפשו הרב בו:
ע' דברי הימים כג כד-כח:
אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית ה' מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה: כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם: וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ: כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה: כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית ה' עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים:
ומשמע כרמב"ם שהלויים יותר לא נשאו את הארון. וכן לענין השנים…
[1] וע' מהר"ל בתפארת ישראל פרק סד, שכתב על דברי העיקרים שעזרא שינה את הכתב והוכיח שמצוה יכולה להבטל: "לכן בעל העקרים שהאריך בדבר זה ורצה להוכיח מזה שאפשר שמצוה אחת מן התורה תהיה בטלה כמו שנשתנה הכתב שמתחלה היה הכתב עברי ולבסוף נשתנה לכתב אשורית, דבר זה דברי הבאי וצריך הוא כפרה על דבור זה, ולא מצאתי דבור זר כמו זה שיאמר שתהא מצות התורה בטילה"
[2] וע' שנה בשנה תשל"א 145-149 מהרב מאיר בלומפלד, "האם מצוה בזמננו שכהנים ולויים ישאו את ספר התורה".