א. גדר אשתו עמו.
כתב הרמב”ם פכ”ב הלכה ד’:
כל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו ה”ז מותרת להתייחד מפני שאשתו משמרתו.
אלו דברי ר”ש במשנה קידושין פ’ ע”ב:
מתני’. לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים; רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו.
ועיין הגרסאות במשנה, שלפי תוס’ שם אין אלו דברי ר’ שמעון, אלא לר’ שמעון איש מתייחד עם שתי נשים, ואח”כ כתוב לכ”ע שבזמן שאשתו עמו וכו’.
רבי שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו – משמע דלרבנן אפילו אשתו עמו אסור להתייחד עם שתי נשים ואפילו לרבי שמעון נמי עם שתי נשים ואשתו עמו הוא דשרי אבל עם אשה אחת אפילו אשתו עמו אסור וקשה מההיא דפרק אין מעמידין (ע”ז דף כה.) גבי הא דתנן לא תתייחד אשה עמהם ובעי עלה בגמרא במאי עסקינן אילימא בחד ודכוותה בישראל מי שרי והתנן לא יתייחד כו’ ומסיק בשאשתו של עובד כוכבים עמו עובד כוכבים אין אשתו משמרתו ישראל אשתו משמרתו ומדלא מוקי לה התם כרבי שמעון משמע דאפילו כרבנן נמי אתיא ובאשה אחת נמי משמע דשרי כשאשתו עמו לכך נראה לר”י דלרבי שמעון אינו אסור אלא כשאין אשתו עמו דוקא והכי גרסינן ר’ שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו ואתאן אפילו לרבנן ואפילו עם אשה אחת.
ע’ גר”א שם שכתב שאין נפ”מ שהרי מ”מ הלכה כר”ש אם הגרסא כגרסתנו. ועוד משמע ברמב”ם שמותר כשאשתו עמו אפילו עם אחת. האם גדרים אלו מקבילים לגדרי “בעלה עמה”?
עיין רמב”ם הלכות תלמוד תורה פ”ב ה”ד ועיין בכסף משנה שם “ומ”ש וכל אשה…” ומשמע בכ”מ שרק כשאשתו בבית.
וז”ל הרמב”ם:
הלכה ד
ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם, וכל אשה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים.
וכתב על זה הכסף משנה שם:
ומ”ש וכל אשה, כלומר ואפילו נשואה דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו. וטעם האבות והאמהות מפורש שם בגמ’.
ובשו”ע סעיף כ’:
מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים. וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה. ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו.
ובענין לימוד מורים רווקים בבית ספר נדון עוד. ומכל מקום עיין בית שמואל שהתיר אם אשתו בעיר. ועיין דבר הלכה סימן ו’ שיש חולקים, ובשם הדובב מישרים כתב שעם שתי נשים שהיחוד הוא מדרבנן יש להקל כדעה שאפילו אם אשתו בעיר מותר. וע’ חוברת “יחוד”, ר’ לייב טרופר עמוד יח שהתיר אם אשתו בעיר להתיחד עם שתי נשים.
ובדבר הלכה שם כתב שיש הבדל בין גדר בעלה בעיר ובין אשתו משמרתו גם למקילים באשתו בעיר. משום שגדר בעלה בעיר כתבנו לעיל שזה גם אם בעלה לא יודע היכן היא, אבל כאן לגבי אשתו עמו זה רק במקום שאשתו יודעת היכן הוא נמצא ויכולה לבא. ולכן כתב:
אף להמתיריים אשתו בעיר זהו דוקא כשמתייחד בבית דירתו ודוקא כשאשתו דרכה להיות בבית. וכן מקום עבודתו הקבוע נחשב כביתו, אבל במקום אחר בעיר אע”פ שאשתו יודעת מקום המצאו לא מבהני בזה אשתו בעיר ואסור להתייחד שם.
ב. השלמה בגדר ליבו גס בה:
דין לבו גס בה נאמר בפשטות לגבי בעלה בעיר. ובנוגע לפתח פתוח מצאנו מחלוקת בין הפוסקים האם יש היתר כשלבו גס בה. ולגבי אשתו עמו כתב בדבר הלכה סימן ו’ אות ה’ שאף באשה שלבו גס בה מהני שמירת אשתו. ולהסביר את גדר הדבר נביא את דברי ציץ אליעזר חלק ו’ סימן מ’ פרק יב:
(א) בקדושין שם ד’ פ”א ע”א שואלת הגמ’ בעובדא דרב ביבי דאמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי: והאמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד. ומשני: שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה. למדנו מזה דבגייסא ביה לא מהני בעלה בעיר, והכי נפסק להלכה בפשיטות ברמב”ם פכ”ב מה’ איסו”ב הי”ב ובטור ושו”ע /אה”ע/ סי’ כ”ב סעי’ ח’.
ומהו הנקרא גס בה? רש”י מפרש שושבינתיה בעלת ברית לו, ועדיין לא ידענו עוד מהו הגדר של בעלת ברית.
אלא שברמב”ם וטור ושו”ע שם מפורט כבר דגס בה נקרא כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו. וניתן לחשוב דכדי שיהא נקרא גס בה צריכים שיהא ביניהם קירבת דעת כזאת במקביל לקירבת דעת שיש בין כאלה שגדלה עמו או שהיא קרובתו.
(ב) ובערוך השלחן בסי’ כ”ב סעי’ ו’ מוסיף עלה וכותב דגס בה נקרא גם כשיש להם איזה הכרה ע”י ענייני מסחר וכיוצא ע”ש. ולפי”ז יש מקום לעיין לענין שכינה ובפרט בשכוני גואי שמדברים הרבה פעמים בענינים שונים אם יש לה ג”כ דין גס בה. וצריכים תמיד לשער גודל יחסי ההכרה, ואין גבול לזה.
ויש לדון מאין לקח לו הבעל ערוה”ש לפרש כזאת, בזמן שאנו רואים שרש”י מדגיש לכתוב דבעינן שתהא בעלת ברית לו, שאיך שלא נפרש המכוון שמתוך איזה קורבה וכדומה יש קשר אמיץ ביניהם, כפירוש המילים של בעלת ברית ולכן גייסא אהדדי, וגם הרמב”ם והטור והשו”ע מדגישים לפרש בכגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, ומשמע דס”ל דבעינן דוקא קירבת דעת כזאת של כמי שגדלה עמו או שהיא קרובתו.
(ג) ומצאתי בספר שער יוסף בתשובות שבסוף הספר בסימן ג’ בסופו שכותב באמת לפרש בכזאת דמדכתבו הר”מ והסמ”ג והטור דגס בה היינו שגדלה עמו או שהיא קרובתו, ורש”י כתב שושבינתיה בעלת ברית לו, צריכים שיהא גס בה בסוג זה, ועפי”ז כותב לאפוקי מזה איש ישראל שעסקו עם הנשים דנהי דגס בהו מ”מ נראה דאינו גס בהו בסוג זה שכתבו הפוסקים ז”ל ע”ש, הרי דס”ל בהדיא דלא כהערוה”ש דכייל בזה גם כשיש להם איזה הכרה ע”י ענייני מסחר וכדומה. ומינה דמכ”ש דשכינה כנ”ל לא מיקרי גס בה אם לא שאנו רואים דגייסא בה טובא כבעלת ברית וכמי שגדלה עמו או קרובתו.
(ד) ואם בגס בה מהני פתח פתוח לרה”ר? הנה החלקת מחוקק בסי’ כ”ב סקי”ג כותב על הדין הנפסק שם בשו”ע סעי’ ט’ דפ”פ לרה”ר אין חשש להתייחד דה”נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת”ה סי’ רמ”ד. והב”ש בסקי”ג כותב נמי בכזאת אלא שמהת”ה מעתיק רק דאוסר בקינא לה, ורק משם הח”מ מוסיף וכותב דה”ה אם גס בה אסור.
והט”ז בסק”ח מעתיק רק זאת מהתה”ד דבקינא לה אסור, אבל היכא דגס בה לא ס”ל כהח”מ וכותב דאבל ודאי גס בה או קרובתו ודאי מועיל לזה פתחו לרה”ר.
וזה לשון התרומת הדשן בסי’ רמ”ד: הא דאמרינן בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד אם קנא לה כבר מאותו האיש ונתייחדה עמו כשבעלה בעיר מי חוששין ליחוד כה”ג או לאו. תשובה: יראה כיון דקנא לה כבר מאותו האיש חוששין לה משום ייחוד אפי’ כשבעלה בעיר דהואיל וקנא לה ועברה על דעתו חציפותא מיקרי וחוששין לה טפי מבאשה אחרת וכן מצאתי בתוס’ במס’ סוטה לענין פתח פתוח לרה”ר דקאמר תלמודא דאין חוששין לה משום יחוד ואי קנא לה כבר חוששין ונראה דכ”ש לענין בעלה בעיר עכ”ל.
הרי דהתרומת הדשן לא דיבר באמת בדבריו כלל לא דבר ולא חצי דבר לענין גס בה בפתח פתוח לרה”ר. וכל דיבורו רק לענין אם קנא לה, וגם בזה עיקר השאלה מוסבת לענין בעלה בעיר ורק מסתייע לבסוף מדברי התוס’ במ”ש בקנא לה לענין פ”פ לרה”ר, אבל גס בה מאן דכר שמיה. ואיזה דמות נערוך להשוות גס בה לקינא לה, הרי בקינא לה פוסק הרמב”ם בפ”א מה’ סוטה ה”ג דאפילו אם קינא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהן כאחד ושהתה כדי טומאה אפילו הם שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסורה עד שתשתה, ובאלה הרי היחוד מותר בהם מדינא אפילו כשאינו פתוח לר”ה ולא מגרע במה שגייסא בה. הרי דאין מקום ללמוד כלל דין גייס בה מדין קינא לה.
ועמד על עיקרם של דברים אלה המגיה בט”ז והשיג על הח”מ דזה לא נמצא בת”ה, וגם הטעם דשם משום דפריצותא היא דקינא לה ועבדי ליתא בגס בה ואין סברא להחמיר, וגם הת”ה כשלומד מהתוס’ סוטה לענין פ”פ כותב דכ”ז לענין בעלה בעיר הרי דיותר איכא חשש יחוד באם בעלה בעיר מבפתחו פתוח לר”ה, וא”כ מכיון דבגמ’ קדושין לא איתא הא דאם גס בה חוששין אלא אאם בעלה בעיר מנ”ל להמציא חומרא עוד בפ”פ דקיל מאם בעלה בעיר, וגם אין הסברא נוטה להחמיר אפילו בפתחו פתוח משא”כ בגס בה או בקרבותי’ ע”כ.
(ה) אלא שלעומת זה מצינו ברבינו ירוחם בח”א נתיב כ”ג שמביא בשם הרמ”ה שכתב בהדיא כדעת הח”מ דאם לבו גס בה אפילו בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים אסור.
והוסיף שם עוד:
ותמוהים איפוא לכן דברי הערוך השלחן בסי’ כ”ב שהעלה בפשיטות ובסתמא דאם גס בה אסור בפ”פ דומיא דאם קינא לה כאילו אין כל פלוגתא בדבר.
(ו) וזאת גם למודעי דהרי”ף והרא”ש השמיטו לגמרי הך דינא דגס בה דלא מהני ביה בעלה בעיר, והטור הביא להך דינא רק בשם הרמב”ם וכבר ראיתי בספר כסא אליהו אה”ע סי’ כ”ב אות ב’ שעלה בדעתו לומר דסבירא להו כרש”י והר”ן ז”ל דס”ל דמ”ש בעלה בעיר אין חוששין ליחוד היינו להלקותו אבל איסור איכא ולפיכך בעובדא דרב יוסף אפי’ אם לא הי’ גס בה אסור לפי’ אמר שקולו דרגא מתותי ביבי אלא דהמקשן ס”ל דאפי’ איסורא ליכא לזה הקשה והשיב לו לפי דרכו ע”ש. ולפי”ז לא ס”ל להרי”ף והרא”ש דינא דגס בה כלל, והדין של פתח פתוח הרי הביאו בסתמא ובפשיטות. וכן ראיתי בשו”ת בית יהודה למהר”י עייאש ז”ל חאה”ע סי’ י”ג שכותב נמי לפרש דמשום דהרי”ף והרא”ש השמיטו הך עובדא דרב ביבי נראה דטעמם משום דס”ל כדמשמע מפירש”י, ומסיים דאבל מהרמב”ם משמע דס”ל כפירוש התוס’ דבעלה בעיר אפי’ איסורא ליכא מדהוצרך להזכיר איסור אשה דגייסא בהדיה עיי”ש.
ולכן במסקנתו מתיר לאשה להתייחד עם רופא כשיש פתח פתוח, אף אם יחשב ליבו גס בה.
וכן כתב הרמ”א בסימן קע”ח אה”ע, סעיף ח’ שלענין סוטה אין חילוק בין אם פתח פתוח או בעלה בעיר. אבל כל זה אם אמנם צריך לדמות דין ליבו גס בה לדין הסוטה. ודעת חלק מהפוסקים שגם בליבו גס בה אין איסור בפ”פ ואין ללמוד מסוטה לאסור גם ביחוד (אבל בענין בעלה בעיר שאני, שזה מפורש בגמ’ לגבי יחוד שאסור אם ליבו גס בה) וכן יש להוכיח מחכמת אדם כלל קכ”ו בבינ”א שאלה יח שרצה להוכיח מרב ביבי שלא מועיל פתח פתוח לחצר. והרי עובדא זו מיירי בליבו גס בה כמפורש בגמ’, ואם שאל כך החכמת אדם, נראה שס”ל שגדר ליבו גס בה לא שייך לגבי היתר פ”פ. וגדר גס בה כתוב בשו”ע כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו. וזה לשון הרמב”ם בהלכה זו.
גיל היחוד:
גיל היחוד: עיין רמב”ם הלכות אסורי ביאה פרק כ”ב הלכה י’ שתנוקת מבת שלש ולמטה ותינוק מן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן וכו’:
תינקות מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה.
וע’ טור שלא הביא את הרמב”ם רק בדין תינוק (מה.). וב”ח כתב שטור חולק. לדעת הב”ח, הטור מיקל עד גיל ט’ משום שאינה מוסרת עצמה לביאה. אבל כתב שהרמב”ם חושש לאונס (וצ”ע מה שכתב הב”ח שהטור חולק שהרי בתחילת הסימן כתב הטור שגיל היחוד הוא שלש). וע’ שו”ע בסעיף יא שהביא לשון הרמב”ם גם לגבי תינוק וגם לגבי תינוקת, ואינו חולק.
ולגבי שמירה של תינוקת:
בשו”ע סעיף י’ שמותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה, וז”ל:
מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו. וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה.
וע’ בית שמואל אות טו, להסביר הא שלענין שמירה של שתי נשים מועיל קטנה מגיל ג’ עד ט’ ולענין יחוד לא.
והא דמהני כאן קטנה שאינה מוסרת את עצמה לביאה וביחוד עמה אסור כמ”ש בסעיף י”א כתב ב”ח שם חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל כאן ליכא חשש אונס דהא גדולה עמה ולפתוי לא חיישינן דאינה מוסרת את עצמה לביאה.
וע’ בדבר הלכה שהביא דעות שתינוקת אינה שומרת מגיל שלש, סימן ד’ סעיף ב’
ולגבי שמירה של תינוק: עיין דבר הלכה סימן ד’ סעיף ג’, שתינוקת שומרת מגיל שלש עד תשע (ודעת הפמ”א שעד שתים עשרה) וקטן שומר מגיל שש (חזו”א) עד גיל תשע, ועיי”ש שיש אומרים עד גיל שתים עשרה. ואף שאסור להתייחד עם שתי נשים, אם אחת מהן קטנה בגיל שמירה, מותר. וע’ דבר הלכה סימן ד’ סעיף ט’ שבלילה לא מועיל תינוק שומר.