ו. יחוד עם אחותו, עם נכדה ונכד, וגיל היחוד

ב”ה

יחוד של אח ואחות, ושל נכד ונכדה עם הסב או סבתא וגיל היחוד

א. ייחוד של אח ואחות:

קידושין פ ע”ב במשנה:

מתייחד אדם עם אמו ועם בתו; וישן עמהם בקירוב בשר, ואם הגדילו – זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.

ולא כתוב במשנה אחותו, מה הדין לגבי יחוד עם אחותו? בגמ’ פ”א ע”ב:

מתייחד אדם עם אמו. אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו. כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. תנן: מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקירוב בשר; ותיובתא דשמואל! אמר לך שמואל: וליטעמיך, הא דתניא: אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה – אין מתייחד עמהם אלא בעדים; בעדים אין, שלא בעדים לא! אלא תנאי היא; דתניא, אמר רבי מאיר: הזהרו בי מפני בתי. אמר רבי טרפון: הזהרו בי מפני כלתי; ליגלג עליו אותו תלמיד. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים, עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו.

רש”י קידושין פא, ב:

מתייחד עם אחותו – לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית.

ודר עם אמו או עם בתו – דלא תקיף יצריה עלייהו דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו’ (סנהדרין דף סד).

הגמ’ בסנהדרין סד ע”א מספרת שאנשי כנסת הגדולה ישבו שלשה ימים בתענית כדי שיסתלק יצר הרע של עבודה זרה מביניהם. ומסופר שהצליחו להוציא את יצר הרע של עבודה זרה, ואומרת הגמרא:

…אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבׂירה בעו רחמי אימסר בידייהו חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה.

ולכך ש”אהני ביה דלא איגרי בקרובתיה” הועיל גם לענין הלכתי, לענין יחוד עם אמו או עם בתו ואחותו.

וכתב הרא”ש סימן כד שהלכה כרב אסי משום שרב אסי גדול משמואל. וכתב הרא”ש שהמחמיר תבא עליו ברכה.

וברמב”ם פכ”ב הלכות איסורי ביאה, לא הביא היתר אחותו: הלכה א’.

אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה

ראה רמב”ם הלכות סוטה פ”א ה”א שכתב שקינוי הוא אפילו שלא תסתר עם אביה או אחיה – אלא שזה כמובן אפילו אין חשש יחוד שהרי אביה ודאי מותר. מכל מקום בשו”ע ג”כ כמו רמב”ם לא הביא היתר זה.

ועיין בית שמואל ס”ק א’:

ובש”ס מבואר רב אסי אמר מותר להתייחד עם אחותו לפי שעה ודר עם אמו בקביעו’ וכתב הרא”ש דהלכה כרב אסי וא”י למה הרמב”ם והטור השמיטו ואפשר דס”ל אע”ג דהלכה כרב אסי במה דפליג עם שמואל אבל מה שהוסיף על המתני’ לית הלכת’ כוותי’ כי במתני’ לא תנא אלא יחוד עם אמו:

ובציץ אליעזר שכתב שגם חכמת אדם כתב היתר אחותו ואם היה סובר שרמב”ם חולק לא היה נמנע מלהביאו, וז”ל של חכמת אדם כלל קכו סעיף יב:

מותר לאב להתיחד עם בתו והאם עם בנה אפילו לדור בקביעות ועם אחותו התירו יחוד ארעי והמחמיר תבא עליו ברכה:

אלא יש לומר שהרמב”ם לא כתב אחותו משום שנקט לשון המשנה. עיין טרופר ע’ טז שכתב שמותר לאחר ואחות לגור לבדם בדירה עד שלשים יום.

וע”ע ציץ אליעזר ס”ק כ’; ובדבר הלכה סימן ב’ סעיף ב’ כתב בשם החזון איש להקל, ושם עמוד יז ס”ק ה’ כתב שהחזו”א נשאל בענין זה:

ומרן החזון איש ז”ל סובר שאין להחמיר ביחוד עם אחותו, דפעם שאלו הרה”ג מוהר”י הורביץ שליט”א מירושלם מדוע אינו מחמיר מלהתייחד עם אחותו כשבעלה אינו בעיר, הא הב”ש מחמיר (זה היה בשנה הראשונה שנכנס לדירתו בזכרון מאיר יחד עם אחותו ובעלה שליט”א) וענה לו בהתרגשות, דאין לנו לסטות מפשטות סוגית הגמרא וכן פרשוה הראשונים דעם אחותו מותר להתייחד, ואין לנו להחמיר כאחרונים שכנגד פשטות משמעות הגמרא ע”כ.

והלבוש כתב כאן:

שהבן מותר להתייחד עם אמו מפני שאין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה, והוא הדין האב עם בתו.

ובציץ אליעזר ח”ו סימן מ’ פרק כא רצה לצרף את הלבוש ללמוד היתר בבן ובת מאומצים בגלל סברא זו שכיון שגדלה עמו אין דרכם לבא לידי הרגל עבירה. אלא שהוא נכנס לדוחק בגלל קושי השאלה, אבל בפשט אדרבא זו סברא להחמיר כפי שכתב הרמב”ם בפרק כב הלכה יב:

“…ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה ואף על פי שבעלה בעיר…

וברש”ש קידושין פא, ב, יש חידוש גדול, שגם שאר הקרובות יהיו מותרות מאותה סברא שלא מיגרי איניש בקרובתיה :

ד”ה מתייחד עם אחותו וד”ה ודר עם אמו. נ”ל דצ”ל דבור אחד ומש”כ דלא תקיף כו’ דלא מיגרי בקרובתא קאי נמי לטעמא על אחותו כי כן פי’ בסנהדרין שם על בקרובתא באמו ובאחותו. ולפ”ז נ”ל דאחותו דקאמר רב יהודה ל”ד אלא ה”ה שאר קרובות ונקט אחותו לרבותא דאף שהיא עמו ראשון בראשון כאב עם בתו ובן עם אמו אפ”ה יחוד לפרקים הוא דשרי אבל לא בתמידות. ובזה א”ש מה שלגלג אותו תלמיד על ר”ט שלא רצה להתייחד עם כלתו:

כמובן דבריו חידוש גדול, וראה שו”ת אמרי יושר חלק ב סימן מג:

והדבר מבהיל שבדה בלבו היתר כזה והרי מקור ההיתר באחותו הוא מהרא”ש שפוסק כרב אסי וברא”ש גופא שם מבואר דאסור להתייחד עם עריות וכ”ה באה”ע סי’ כ”ב רק באחותו מביא הב”ש דברי הרא”ש להתיר אבל בשאר עריות לכו”ע אסור.

והעיר בציץ אליעזר שם, שבעצם ביאור דברי רש”י כבר עמדו הפנ”י וההמקנה בחידושיהם לקדושין שם עיין בדבריהם, וכן בספר עצי ארזים על אה”ע סי’ כ”ב כתב נמי להקשות על דברי רש”י דא”כ הו”ל למישרי גם שאר חייבי כריתות שמחמת קורבא כמו אחות אביו ואחות אמו, ונשאר בקושיא עיי”ש.

אבל את חידושו של הרש”ש מצאנו כבר ברבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב כג חלק א דף קצב טור ב):

ונר’ דבשאר עריו’ אסור להתיחד ודוקא לדור אבל לפרקים מותר להתיחד עם כל העריו’ הקרובות כגון אחותו ודודתו וכיוצא בהן והרמב”ן (בציץ אלעזר כתב שצ”ל רמב”ם) כתב סתם אסו’ להתיחד עם כל עריות שבתורה חוץ מאמו ובתו וכן נראה עקר.

אבל הפוסקים לא קבלו דעה זו ולא הביאו להלכה.

ולגבי שיעור הזמן שמותר לגור אם אחותו, שהרי נאמר בגמ’ “מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו”, הרי שעם אחותו אסור לגור. וכתב שו”ת אמרי יושר (לר”מ אריק) חלק ב סימן מג:

ע”ד שאלתו באח ואחותו שנסעו באיזה מקום רחיצה לרפואה אם מותרים להיות שם בחדר אחד, והביא כת”ר מדברי הב”ש ס’ כ”ב שכ’ דמתייחד עם אחותו לפי שעה והעיר מלשון רש”י קידושין פ’ שכ’ שם מתייחד עם אחותו לפרקים אבל לא ידור עמה תמיד יעוי”ש ומשמע דכל שאינו בקבע רק על איזה ימים פחות מל’ יום שרי ויפה דקדק, ובירושלמי סוטה פ”ח איתא מתייחד אדם עם אמו ועם בתו ודר עמהן ומייחד עם אחותו ואינו דר עמה יעוי”ש מדנקט דווקא ואינו דר עמה משמע דווקא בקביעות דומיא דדר עמהן דהיינו ודאי אפילו בקביעות.

ובדבר הלכה סימן ב’ סעיף ב’ פסק:

עם אחותו מותר להתייחד לפרקים אבל לא לדור ביחוד בקביעות. וי”א דאסור אפ’ לפרקים. והסמ”ג מספק בזה, ובשם מרן החזו”א נאמר שהורה כדעה ראשונה. והיינו בין אחותו מאביו ומאמו או אחותו מאביו או אחותו מאימו ובין אחותו מהנשואין או מהזנות.

והביא בהערה שם בדבר הלכה:

ומרן החזו”א זצ”ל סובר דאין להחמיר ביחוד עם אחותו דפעם שאלו הרה”ג מוהר”י הורביץ שליט”א מירושלם מדוע אינו מחמיר מלהתייחד עם אחותו כשבעלה אינו בעיר הא הב”ש מחמיר (זה היה בשנה הראשונה שנכנס לדירתו בזכרון מאיר יחד עם אחותו ובעלה שליט”א) וענה לו בהתרגשות דאין לנו לסטות מפשטות סוגית הגמרא וכן פרשוה הראשונים  דעם אחותו מותר להתייחד ואין לנו להחמיר כאחרונים כנגד פשטות משמעות הגמרא ע”כ.

והוסיף שם שלפרקים נחשב גם אם הוא גר בקביעות עם אחותו וההורים, אלא שההורים נסעו לתקופה מהבית, זה נחשב לפרקים.

ב. דין יחוד עם סבא וסבתא – נכד ונכדה:

במשנה קידושין פ’ ע”ב מובא רק דין בנו וביתו: “מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר ואם הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו”. ולא כתוב מה הדין בנכד.

וכתב הב”ח אבן העזר סימן כב:

ומ”ש חוץ מן האב וכו’. עיין בסוף סימן הקודם (ס”ה) דכל יוצאי חלציו דינן שוה בת בתו ובת בת בתו נמי שרי כמו בתו.

וכן הביאו בפתחי תשובה כב ב. ושם דן לגבי דין שמירה שלהם לגבי יחוד עם עוד אדם. ועוד נדון בענין השמירה לגבי יחוד.

וכתב בדבר הלכה סימן ב’ סעיף ב’ בהערה ב’:

מו”ר זצוק”ל (הגרי”י קנייבסקי) גר יחד עם בתו האלמנה ובנותיה (בשלש עשרה שנים האחרונות היה מו”ר אלמן) והרבה פעמים נשאר לבד עם נכדה גם בלילה ודלת הדירה נעולה (כדי שלא יפריעו מנוחתו) ואמר לי מו”ר שמותר להתייחד עם נכדה וכן אמר לבנו הגרח”ק שליט”א.

אבל הרב שריה דבליצקי אסר יחוד עם נכדה, כך הביא בנו הרב חיים דבליצקי בספר קיצור הלכות יחוד (אבל בפנים כתב שנחלקו האחרונים אם יש איסור יחוד עם נכדתו) וכן משמע מנודע ביהודה תניינא יח שנקט שיש איסור יחוד של סבא עם נכדה ממה שכתב: “א”כ נתייחדה אז עם הזקן שלא כדין” והעיר על זה בפתחי תשובה אה”ע קעח סק”י.

אבל קצת קשה להבין את איסור יחוד עם נכדה שהרי חיבוק ונישוק של נכדים מותר. וראה טור אבן העזר הלכות אישות סימן כא:

והמחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהן אף על פי שאין לו שום הנאה כלל ה”ז מגונה ביותר דבר זה אסור שאין קרבים לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאב לבתו והאם לבנה.

וכתב ב”ח אבן העזר סימן כא

ואיכא למידק דברישא אמר כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהן אלמא דליוצאי חלציו הכל שרי ובסיפא לא התיר אלא אב לבתו והאם לבנה משמע דבת בתו אסור ותו דבסוף קידושין (פא ב) איתא להדיא בעובדא דר’ אחא בר אבא דשקיל לבת ברתיה אותביה בכנפיה ונראה ודאי דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא בתו אלא אפילו בת בתו וכל יוצאי חלציו שרי וכדמסיק (שם) דאמר שמואל הכל לשם שמים ופירש”י (פב א) שלא היה דעתו לחיבת אישות אלא לחיבת קורבה ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה עכ”ל וכ”כ התוס’ לשם וז”ל הכל לשם שמים ועל זו אנו סומכים השתא שאנו משתמשים בנשים עכ”ל וכך כתב הסמ”ג סוף סימן קכ”ו[1].

וזה כפי שכתב בסימן כב הנ”ל לגבי יחוד שכל יוצאי חלציו שוים. בב”ח יש קולא, שגם כל יוצאי חלציו שרי, ואפילו נינים. וכן בדבר הלכה סימן ב’ התיר את כל הדורות למטה.

ג. גיל היחוד:

רמב”ם איסורי ביאה כב, י

תינוקת מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה.

וכתב בדבר הלכה סימן ב’ סעיף ח’ חידוש בשם מהרש”ל, שקטן פחות מבן יג שנה מותר להתייחד עם קטנה פחותה מבת יב. וז”ל מהרש”ל בים של שלמה מסכת קידושין פרק ד סימן כב:

עוד כתב בסמ”ג (שם) לא גזרו אלא על ייחוד שיהא האיש בן י”ג, והאשה בת שלשה, ותימא, אם צריכין להיות בר עונשין, אם כן גבי דידה נמי תיבעי י”ב שנים ויום אחד, ואי לאו בעי בר עונשין, אלא שיהו ראויין לביאה, אם כן גבי זכר נמי תסגי בט’ שנים ויום אחד, וראיתי ברמב”ם (ה’ איסורי ביאה פכ”ב ה”י) לא כתב הכי, אלא, תינוקות בת ג’ שנים ולמטה, [ותינוק] בן תשע שנים ולמטה, מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראואה לביאה ואיש הראוי לביאה, וצ”ל, דהסמ”ג סבר, דעל כל פנים צריך שיהא אחד בר עונשין, ואפילו הכי אם הוא בן י”ג שנים ויום א’, אסור להתייחד עם אשה, אפילו היא בת ג’ שנים ויום א’, שראויה לביאה, ואם היא בת י”ב שנים ויום א’, אסורה נמי להתייחד עם מי שהוא בן ט’ שנים ויום א’, שראוי לביאה, וכן משמע בהרמב”ם, למעיין בו:

ומשום לשון הרמב”ם “שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה”, יש מן האחרונים שמתירים יחוד עם אדם זקן שכבר אין לו ג”א. ע’ דבר הלכה סימן ב’ סעיף ג’.

[1] וממשיך הב”ח: וכתב מהרש”ל (בביאורו על הסמ”ג שם) נ”ל כגון כלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות”ח ראוי להחמיר עכ”ל ובמלכותינו נהגו ת”ח להקל בכלה גם הגדולים שבדור והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג איסורא איכא.