י. המותרים ביחוד ודיני שומרים

 

נשים שמותר להתייחד איתן, שומרים ביחוד ויחוד עם אשה ובתה

 

כתב רמב”ם איסורי ביאה כב, ט:

מותר להתייחד עם שתי יבמות, או עם שתי צרות, או עם אשה וחמותה, או עם אשה ובת בעלה, או עם אשה ובת חמותה, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו, וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה בפניה שהרי זו מגלה את סודה.

זו מימרא במסכת קידושין פא ע”ב ופרש”י שם:

שתי יבמות – נשי שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה צרה אשה וצרתה ואשה וחמותה ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות זו את זו וטעמא מפרש ביבמות בפרק האשה שהלכה (דף קיז).

שיודעת טעם ביאה – כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק.

ואינה מוסרת עצמה לביאה – מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות.

 

הראשונים אמנם נחלקו האם שתי יבמות זה רק באופן שיתכן שיפלו ליבום אצל אחד הבעלים, או גם אם הן אחיות למשל, שלא יפלו לייבום (ע’ דבר הלכה סימן ה’ סעיף ב’).

 

יחוד עם קטנה:

 

מכל מקום ניתן להתייחד עם אשה כשיש שם גם תינוקת, ולא מוזכר בפוסקים שהתינוקת צריכה להיות ביתה של האשה. אלא שצריך לברר באיזה גיל מדובר כאן.

 

בדבר הלכה סעיף ב’ כתב שי”א שתנוקת מבת שלש ומעלה כבר היא שומרת. וכתב שנקראת קטנה לענין זה עד בת תשע ויום אחד. והרב הבר, ע’ רפב כתב שלמעשה יש לנקוט שקטנה מפסיקה להיות שומרת מגיל תשע ויום, אך בשעת הצורך אפשר לסמוך על הפנים מאירות הסובר שהוא שתים עשרה ויום.

 

יחוד עם קטן:

 

גם תינוק מציל מן היחוד. דבר זה מבואר בשו”ע יו”ד קצב סעיף ד’ לגבי חתן שפירסה אשתו נדה:

והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה.

וכן כתב חכמת אדם שער בית הנשים כלל קכו סעיף ה:

נתפשט המנהג דהנשים לוקחין עמהם תינוק או תינוקת בדרך דאז כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק ויש מן האחרונים שאוסרים גם בזה בדרך דלא מהני תינוק אלא בעיר אבל לא בדרך והט”ז מתיר דבודאי לא חיישינן שתזנה אלא דחיישינן כיון שהם לבדם אזי יפתה אותה וכיון שיש קטנה עמה יבוש ממנה וכשתלך לנקבים ילכו שניהם וישאר העגלון לבדו.

בדבר הלכה סימן ד’ הערה ב’ בסוף הביא את האחרונים הפוסקים שתנוק מציל מיחוד, וכתב שכן הורה מרן החזו”א ז”ל[1].

 

גיל היחוד בקטנים:

 

וכתב בדבר הלכה בסעיף ג’, שבתנוק י”א שמגיל תשע ומעלה הוא שומר, ויש אומרים שמגיל חמש ומעלה הוא שומר, והחזון איש הורה שמגיל שש נחשב לשומר.

 

המחלוקת היא האם הגיל ההתחלתי תלוי בגיל בו היותם ראויים לביאה, ויש אומרים שהדבר תלוי בבגרותם ובהבנתם שיש כאן מציאות חריגה. וכתב הרב הבר, את צנועים חכמה ח”ה ע’ רנח שכיום הגדרים צריכים להיות שונים גם משום המציאות להם הם חשופים וגם כיון שמוסדות החינוך חושפים את הילדים לנושא של תקיפה מינית, ולכן הם מזהים שיש כאן דבר שאינו ראוי בגיל מוקדם, לכן כתב שיש לדון כל מקרה לגופו.

 

יש אומרים שהוא שומר עד תשע שנים ויום אחד, כ”כ ב”ח וחכמת אדם. ויש אומרים עד שתים עשרה שנים ויום אחד. והרב הבר, ע’ רפב כתב שלגבי קטן כתב שמסתבר כדעה הסוברת שהוא גיל תשע ויום כמושכתב בדבר הלכה, ובשעת הצורך ניתן להגל עד גיל שלש עשרה.

 

האם הקטן או הקטנה יכולים להיות בנו או בתו? ע’ בדבר הלכה.

 

אמנם מהר”ם דיסקינד (תשובה כו ד”ה “ועוד נ”ל לאסור”), שם עסק במקרה של אשה שהתיחדה עם עגלון כאשר גם בנה היה נוכח שם, ובדבריו שם התייחס לענין שמירת קטן:

ועוד דבלא”ה לא מקרי שמירה בנידון דידן, דעד כאן לא איירי השו”ע בסימן הנ”ל אלא בתינקות אחרים אבל בניהם קטנים פשיטא לא מקרי שמירה שאינה בושה מפניהם כדאיתא בשו”ע אבן העזר סימן קמ”ח סעיף ב עיין שם

ועוד דבלא”ה לא מקרי שמירה בנידון דידן, דעד כאן לא איירי השו”ע בסימן הנ”ל אלא בתינקות אחרים אבל בניהם קטנים פשיטא לא מקרי שמירה שאינה בושה מפניהם כדאיתא בשו”ע אבן העזר סימן קמ”ח סעיף ב עיין שם.

 

וכוונתו לשו”ע אבן העזר הלכות גיטין סימן קמח סעיף ב

כל המגרש על תנאי, בין שאמר: מעכשיו, בין שאמר: אם יהיה ואם לא יהיה, ה”ז לא יתייחד עמה כל זמן שלא נתקיים התנאי, אלא בפני עד, אפילו עבד ואפילו שפחה, (וביוצא ונכנס) סגי, חוץ משפחתה או בנה הקטן, מפני שאינה בושה לשמש בפניהם.

אבל בציץ אליעזר חלק ו’ סימן מ’ פרק טז הביא את דבריו וכתב שהדברים קשים ולא משמע כן מסתמיות דברי הש”ס הרמב”ם והשו”ע. (ראה את צנועין חכמה ח”ה ע’ רמח-ט). ומה שמדובר שם על קטן יש לומר שהכוונה בקטן פחות מבן ט’ שלדעת האחרונים אינו שומר.

 

 

יחוד עם אשה ובתה

 

האם מותר להתייחד עם אשה ובתה? הסתפק בזה בנטעי גבריאל, שאלות ותשובות סימן ד’ ע’ שפה. לכאורה פשוט שאסור להתייחד עם אשה ובתה, שהרי פשוט בגמרא קידושין פא ע”ב, ובשו”ע  אה”ע כב י’ שמותר להתייחד עם אשה וחמותה או אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה מפני ששונאות זו את זו, או עם תינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה סודה.

ובנטעי גבריאל פרק כא סעיף יא כתב:

מותר להתייחד עם אשה ובתה הגדולה ויש מחמירין

 

אגרות משה ד סד:

ונכון מה שאמר לך בנך ר’ מרדכי שליט”א בשמי שיחוד עם אמה ובתה ועם אמה ובת בתה או בת בנה פשוט שליכא איסור ויחוד עם שתי אחיות פשוט שאסור.

חותנך אוהבך בלו”נ, משה פיינשטיין.

 

גמ’ כתובות כז ע”ב מפורש שמותר להתייחד עם אשה ובניה:

מתני’ אמר ר’ זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו:

גמ’ תנא ואעפ”כ ייחד לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה

רש”י:

ואעפ”כ – שאסרו עליו לפי שכהן היה.   כשהיא יוצאה – והוא בחצר.  יוצאה בראש בניה – שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו.  וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה – כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ.

 

רמב”ן כתובות כז ע”ב מתיר עם בנה ובתה:

כשהיא נכנסת נכנסת בראש בניה. אי קשיא לך הא תנן[2] אבל לא בנה ובתה הלכך אסור ליחד עמה בפניהם, לאו מילתא היא דאע”ג דאינם נאמנים דמשום אימייהו אתו ומשקרי וכגופה דמו ואין אדם נאמן ע”י עצמו אבל לענין יחוד ודאי לא בעיל איניש באפי אינשי ואפי’ באפי בריה חוץ משפחתה מפני שלבה גם בה משא”כ בבניה, וכי אקשי לעיל ממתני’ דגיטין אמתני’ דהכא משום דכיון דהתם אסור ליחד עמה באפה כ”ש דלא מהימנא אבל אפשר דלא מהימן ושרי ליחודי בהדיה, תדע דהא תנן חוץ משפחתה ואלו בנה ובתה שרי ש”מ.

ואולי שם מדובר לא על איסור יחוד של אה”ע כב, אלא על דוקא על איסור יחוד עם אשתו האסורה, או שנתן לה גט ואמר לה מהיום אם מתי[3], או בכהן שאשתו אסור.

 

ובאותו ענין, השו”ע אבן העזר סימן ז סעיף א כתב:

שבויה שנשבית והיא בת ג”ש ויום אחד או יותר, אסורה לכהן, מפני שהיא ספק זונה, שמא נבעלה לעכו”ם. ואם יש לה עד שלא נתייחד עובד כוכבים עמה, ה”ז כשרה לכהונה. ואפילו עבד או שפחה או קרוב נאמן לעדות זו.

וכתב החלקת מחוקק סימן ז’ ס”ק א’ שזה לשון הרמב”ם, והרמב”ם פסק שגם קרוב כשר לעדות זו, ומשמע שאפילו בנה או בתה:

… ומסתימת לשונו שכתב סתם וקרוב נאמן לעדות זו (ולא פי’ דבריו באיזה קורבה מיירי משמע שבנה ובתה ג”כ בכלל ונאמנין להעיד) וכן נראה מדעת הרי”ף… אבל דעת הרא”ש והר”ן והמגיד לפסוק לגמרי כבריית’ קמיית’ (וגם בנה ובתה שוים לשפחתה ואין מעידים דהא בחדא מחתא מחתינהו)… וע’ לקמן סי’ קמ”ח ס”ק ב’ גבי יחוד (שהבאתי לעיל) שכיב מרע שנתן גט על תנאי לא הוציא ג”כ בנה ובתה מכלל העידי יחוד רק שפחתה ובנה הקטן ואפשר לו’ דשאני התם דאף שבנה הגדול אינו נאמן (לגבי שבויה) מ”מ (גבי יחוד) היא בושה לשמש בפניו משא”כ בשבויה היא אנוסה:

משמע שבנה מציל מיחוד.

 

וכן מתיר בנטעי גבריאל פרק כז סעיף ד’. וכן בדבר הלכה סימן ח’ סעיף ז’ מתיר באם עם בנה בלא שומר נוסף אף בדרך או בלילה. (ולכאורה לפי זה גם בתה, אם כמ”ש רמב”ן).

 

סיכום תשובה לשאלת תלמיד על אשה ובתה שיוצאים לטיול בחו”ל עם מדריך מקצועי פרטי:

מצאתי שנחלקו האחרונים בשאלה זו אם יש איסור יחוד עם אשה ובתה הגדולה, יש אוסרים ויש מתירים (ראה נטעי גבריאל פרק כא סעיף יג, וראייתו להיתר מתשובת הרמב”ם) ובאגרות משה פשוט לו להיתר. לכאורה זה לא יועיל כאן משום שבדרך כזו צריך שומר נוסף לבת (דבר הלכה ס”ח סעיף ז’ בשם חזו”א לגבי כל אחד מהשומרים), כלומר צריך למשל שתי בנות עם האשה. ואולי על פי מה שכתב בדבר הלכה סימן ח’ סעיף ז’ בקשר לאם ובנה שזה מועיל אפילו בדרך ובלילה, אם כן הוא הדין עם בתה. ובקשר לסברא שיש נאמנות למדריך כיון שעלול להפסיד את פרנסתו אם יהיו עליו תלונות, סברא זו מובאת בשם הרדב”ז, ובציץ אליעזר מתחשב בה רק כצירוף לדברים אחרים, ובנדון דידן אולי אפשר לצרף למה שכתב הדבר הלכה הנ”ל יתכן שמשום סברא זו אולי לא יהיה צריך שומר נוסף בדרך. וצריך עיון.

 

 

האם הקרובות שמותר להתייחד איתן, יכולות להיות שומרות? 

 

 ראה דבר הלכה סי’ ח’ סעיף ד’:

י”א דאמו או בתו או אחותו חשיבי שומר לענין להתיר מחמתן יחוד עם אשה אחרת. וי”א שהן הוו שפיר שמירה ומותר להתייחד עם אשה כשאמו או בתו או אחותו שם, ומדברי מרן החזו”א בספרו משמע כדעה בתרייתא זו, ושמעתי שפסק כן.

 

הסברא שלא נחשבות לשמירה משום שבגמרא משמע שרק כשאשתו עמו היא שומרת, או אשה עם אנשים הרבה, אבל אין היתר על ידי שמירה של אמו או אחותו.

 

בענין שומרים אלו, כתב בדבר הלכה סימן ח’ סעיף ז’:

ופשוט דבדרך או בלילה צריכין שומר נוסף עם אחד מהשומרים הנזכרים בסעיפים הקודמים (וכן איתא בחזון איש).

מיהו באם עם בנה יש פוסקים שמשמע מהם שנוטים להקל אף בדרך או בלילה שתתייחד עם איש בלא שומר נוסף.

 

[1] וראה טז סימן כב ס”ק ט, הדיון בזה, ואת צנועים חכמה ח”ה ע’ רעז.

[2] צ”ל תניא, הגמ’ מביאה שתי ברייתות, לגבי עדות על שבויה שטהורה. “זו עדות איש ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה ואחיה ואחותה אבל לא בנה ובתה לא עבדה ושפחתה ותניא אידך הכל נאמנין להעיד חוץ מהימנה ובעלה” והרמב”ן מוסיף שהלכך אסור להתייחד בפניהם.

[3] גיטין עג א במשנה: לא תתייחד עמו אלא בפני עדים אפי’ על פי עבד אפי’ ע”פ שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה בשפחתה.

רש”י: לא תתייחד עמו – זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא עליה דאיכא למ”ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ”מ פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה.